פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      ישחקו החנונים לפנינו: "שחקן מספר אחת" הוא חגיגה נוסטלגית בינונית אך מהנה

      העיבוד הקולנועי לספרו הנהדר והנוסטלגי של ארנסט קליין נופל ממנו משמעותית ברמת הסיפור ובניית הדמויות. אך היד הבוטחת של סטיבן ספילברג על ההגה ואינספור האזכורים ליצירות וגיבורי האייטיז, הופכים את "שחקן מספר אחת" לאחד הסרטים הכיפיים שבהם היה מעורב

      ישחקו החנונים לפנינו: "שחקן מספר אחת" הוא חגיגה נוסטלגית בינונית אך מהנה
      דירוג כוכבים לסרטים -3 כוכבים (עיבוד תמונה)

      הזמנים שבהם מילים כמו "עזבו, זה לא בשבילכם" בהקשר ליצירה תרבותית חדשה, נחשבו לעלבון עבור השומעים, עברו וחלפו מזמן. יותר ויותר חברים לשיח ומתמודדים אמיצים במרוץ הבלתי אפשרי אחר עומס התוכן המטורף, נושמים לאחרונה לרווחה למשמע כל הזדמנות לוותר, לשחרר מהסקרנות. דווקא הקולנוע הנאבק על מעמדו שואף כמעט בכוח להימנע מיצירות כאלה, ולכוון למרכז המיינסטרים. ואף כי המיינסטרים הזה בנוי בשנים האחרונות לא מעט על גיקים נאמנים ומקדשי תרבות פופ, ראוי להעריך את ההחלטה של אולפני וורנר לעבד את ספרו הנפלא, הנוסטלגי והנרדי להחריד של ארנסט קליין. גם עכברי מחשב ושורצי ספריות וידאו ותיקים מצאו את עצמם מאותגרים לנוכח מפלי הממורביליה החנונית השוצפים שפרצו מבין דפיו של "שחקן מספר אחת". ולנוכח העובדה שמדובר בלא פחות משעתיים ועשרים של כל היופי הזה, ובכן כדאי שתהיו בטוחים.

      טריילר "שחקן מספר אחת" (אתר רשמי , יח"צ)
      מפלים של חנוניות מתפרצת. מתוך "שחקן מספר אחת" (צילום: יח"צ)

      קליין, תסריטאי חובב ומי שבילה את מיטב שנות נעוריו מול קלטות וידאו, משחקי מחשב ובאולמות ארקייד, פרסם ב-2010 את "שחקן מספר אחת" שהפך במהרה לרב מכר עצום. הבאזז סביב הספר רק גבר בזכות תחרות שליוותה את השקתו, והזמינה את הקוראים לגלות את "ביצי הפסחא" (Easter Eggs - כינוי להפתעות נסתרות שחבויות בתוך יצירות פופ, ודורשות תחכום ואבחנה כדי לגלות את תוכנן) החבויות בעלילת הספר, כאשר הפרס הראשון היה לא פחות מאשר דלוריאן נדירה בגודל אמיתי. ואכן, שנתיים לאחר הפרסום, ניתנה המכונית הנדירה מ"בחזרה לעתיד" - אחת מכ-9,000 פריטים בלבד שיוצרו אי פעם - לפותר המצטיין. ניתן לראות בגישה המטא הזאת מטאפורה לכל מה שהוא "שחקן מספר אחת": רפרנסים חבויים בתוך רפרנסים, שקועים בתוך נוסטלגיה ועטופים בסיפור התבגרות אייטיזי מתוק ונאיבי. מה הפלא שסטיבן ספילברג, אלילו הגדול של קליין ומי שחלק נכבד מהרפרנסים עוסקים ביצירותיו המוקדמות, החליט לקחת את חזון הנעורים הזה אל המסך הגדול.

      עצם העיסוק של נפיל כמו ספילברג בפרויקט כזה מסקרן, בעיקר בהתחשב בלו"ז העמוס מאוד של הבמאי וכן בכך שהוא אינו ידוע בתור מי שנהנה לפאר את יצירותיו שלו. החזון של קליין לגבי עתיד האנושות עם התפתחות הטכנולוגיה, עד כדי היטמעות מוחלטת באסקפיזם, עורר את סקרנותו. אולם התמריץ הגדול באמת היה האתגר לחגוג את העושר התרבותי של שנות השמונים באמצעות הטכנולוגיה המתקדמת של היום. בכך "שחקן מספר אחת" הוא בעת ובעונה אחת סרט עתידני וגם נוסטלגי, אולד סקול וגם מתקדם וטכנולוגי. ובכלל, כמה פעמים בקריירה שלו (או של אחרים) עוד יזדמן לו לביים סצנה עם דלוריאן?

      טריילר "שחקן מספר אחת" (אתר רשמי , יח"צ)
      אין סיכוי שספילברג היה מוותר על ההזדמנות לביים סרט עם דלוריאן (צילום: יח"צ)

      עלילת "שחקן מספר אחת" מתרחשת ב-2044, במציאות עתידנית שבה האנושות מיצתה את עתודות הדלק שלה, והוכרעה על ידי צפיפות האוכלוסין ששיתקה הלכה למעשה את היכולת להתנייד, לעבוד או לקיים אינטראקציה חברתית. בעודם מתרכזים במגרשי ענק המכונים "ערימות" (הודות למגדלי הקרוואנים שנערמו זה על גבי זה בשל המחסור במקום), נדחקו בני האדם למצוא נחמה, תעסוקה וקשרים חברתיים ביקום וירטואלי בשם "אואזיס". ממציאו, ג'יימס הולידיי (מארק ריילנס, "גשר המרגלים"), הפך בזכותו לאדם העשיר בעולם. בטרם מותו הכריז הולידיי על אירוע בעל משמעות קריטית לאנושות ההולכת ודועכת כלכלית: תחרות למציאת "ביצי פסחא" שהוטמנו במרחבי היקום שיצר, המבטיחים למי שימצא אותם את הונו של הולידיי, הנאמד בחצי טריליון דולר, וכן שליטה מוחלטת ב"אואזיס". לצד תאגידי ענק מרושעים שמשקיעים ממון וכוח רב במרדף אחרי האוצר הגלום, משקיע צעיר עני בשם ווייד וואלאס (טיי שרידן) את כל זמנו ויכולתו בפתרון החידה, שהולכת ונעשית מסוכנת יותר ככל שהיא מתקדמת אל שיאה.

      הניסיון לתאר את "שחקן מספר אחת" למי שאינו קרא את הספר מסובך, משום שיש בו הרבה מעבר לאואזיס ולמרדף אחר האוצר של הולידיי. אפשר להגדיר אותו כ"פי אלף יותר 'דברים מוזרים'", מאחר שהאואזיס כולו ובעיקר חידותיו של הולידיי סובבים את היותו אדם בודד וביישן, שברח מתקשורת אנושית אל המפלט שסיפקו סרטי הנוער ומשחקי המחשב הקלאסיים של האייטיז. אי לכך, ווייד, בניסיון לפצח את חידותיו, נסחף בעצמו לתוך רצף אינסופי של מחוות ואזכורים ושמות הקשורים בתקופה - ספרות, מוזיקה, אישים בולטים, טרנדים, גיבורי תרבות, במאים, שחקנים, מפתחים וכך הלאה. וזוהי גם הבעיה הראשונה והצפויה בעיבוד הזה. הספר מאפשר לקליין להפוך את שנות השמונים והשיא התרבותי שבהם לחלק אינטגרלי ומרתק בעלילה. הם מהווים כלי להבנת הרוח של תקופה, ובמקביל גם משמשים לבניית אופיים של הגיבורים. בסרט הרבה מהרפרנסים האלה פשוט נזרקים לאוויר כדי לסמן וי, ומשולבים בדיאלוגים חלולים שנועדו רק לבטא אותם. גם מוסר ההשכל על הקשר בין בדידות להתמכרות לטכנולוגיה נראה כאן מאולץ.

      טריילר "שחקן מספר אחת" (אתר רשמי , יח"צ)
      החופזה של התפתחות העלילה גורמת לה להיראות חלולה ומאולצת, לעומת הספר (צילום: יח"צ)

      כל מעריצי ספר שהפך לסרט מגיעים עם ציפיות בלתי אפשריות, ולרוב עם טרוניות לאחריו. המשימה הזו לאזן בין סיפור מסועף לזמן מסך, לסצנות שלא עוברות, היא על גבול הבלתי אפשרית. ובכל זאת, נדמה שקליין את ספילברג העדיפו במקרים רבים את המגניב והמרפרר על חשבון היסודי וההדרגתי. כך למשל סיפור האהבה בין ווייד לארטמיס (אוליביה קוק) נבנה בספר בסבלנות שאפשרה להתפתחות היחסים ביניהם להיות טבעית ונוגעת ללב. בסרט היא מוצגת בהילוך כל כך מהיר עד שקשה להאמין לאותנטיות שלה. גם השינויים שהחליט קליין לערוך בסיפור הקולנועי לעומת הספרותי אינם מתגמלים באותה צורה. אחד מקווי העלילה שנזנחו, למשל, טומן בחובו את הסיבה לכך שהספר קיבל את שמו. לכל אלה צריך להוסיף כמובן את העובדה שמרבית הסרט מתרחש באואזיס, עולם וירטואלי וממוחשב שבו הגיבורים עוטים את האווטארים שלהם. עבור מי שלא קראו את הספר, או סתם מי שמחשוב יתר מעיק עליהם, החוויה הזאת עשויה להיראות מלאכותית ומצועצעת.

      על אף שהגרסה הקולנועית של "שחקן מספר אחת" נופלת משמעותית מזו הספרותית, קשה להתכחש לכיף הנוסטלגי שנושב ממנה. שנים אחרי שנטש את סרטי ההתבגרות המד"ביים שהפכו אותו לאליל נעוריהם של יוצרים רבים, "שחקן מספר אחת" מחזיר את סטיבן ספילברג לנוסחה שבנה במו ידיו. סרט עצום ומרהיב, עמוס דמויות ופיצוצים וקרבות, עם אהבת נעורים וגיבורים מתבגרים שנלחמים נגד כל הסיכויים, עם פסקול אייטיזי סוער ומקפיץ ברמקולים ומסע בלתי מתנצל אל הנוסטלגיה. אמנם ספילברג ניקה לא מעט מהאזכורים לסרטיו מהספר, אך גם כך כולל הסרט שלו את הדלוריאן, ענק הברזל, קינג קונג, אוברוואטץ', רובוטריקים, צבי הנינג'ה, הניצוץ, דום, ואיכשהו כל הסלט הזה נראה מרהיב ומגניב ומסעיר. גם כשהנבל (בן מנדלסון) אפור ותאגידי, גם כשדמויות המשנה שטוחות וזניחות למדי, הסרט הזה הוא אסקפיזם בלוקבאסטרי כמו בימיו הגדולים ביותר של הבמאי.

      טריילר "שחקן מספר אחת" (אתר רשמי , יח"צ)
      סצנות האקשן המעולות מחפות על לא מעט מהפשרות התסריטאיות. מתוך "שחקן מספר אחת" (צילום: יח"צ)

      "שחקן מספר אחת" הוא סרט עמוס, אך לא מורכב. לא חייבים להבין ולהכיר כל משחק אטארי נידח כדי ליהנות ממנו, אך אין ספק שרמת ההנאה עולה עם ההיכרות. גם מי שיגיעו אליו נקיים לחלוטין מרקע של משחקים או יצירות עבר, ובהנחה שהם מי שסרטים כאלה הם "בשבילם", יסחפו במהרה בתוך הקצב המהיר והלחיצה על בלוטות הרגש. גם כשלוקחים את החולשות התסריטאיות ואת אורכו המוגזם בחשבון, מדובר בעיבוד מספק לסיפור נהדר. אך אם בכל זאת תעמוד בפניכם הבחירה בין השניים, מומלץ בחום להעדיף את זו שמגיעה בתוך כריכה.

      טריילר "שחקן מספר אחת" (אתר רשמי , יח"צ)
      לא חייבים להבין כל רפרנס, אבל זה בהחלט עוזר. מתוך "שחקן מספר אחת" (צילום: יח"צ)
      טריילר "שחקן מספר אחת" (אתר רשמי , יח"צ)
      ועדיין, עדיף לגמרי לקרוא את הספר. מתוך "שחקן מספר אחת" (צילום: יח"צ)