מישהו שם למעלה רצה מאוד שזה יקרה. לא, זה לא היה ביבי - אף על פי שגם אז, בשנת 1998, הוא היה ראש הממשלה. אם בכל זאת מגיע על כך קרדיט למישהו מהחבר'ה בחליפות אפשר אולי להעניק אותו לפרסומאי גיל סמסונוב, שמונה באותה שנה, חודשים ספורים לפני הבום הגדול, לתפקיד יו"ר רשות השידור, זרם עם שדולת הקהילה (בראשות גל אוחובסקי ועופר נחשון) וסייע לחבריה להגשים את חלום חייהם דאז - הופעה של דנה אינטרנשיונל בתחרות האירוויזיון ה-43, שהתקיימה בברמינגהם שבבריטניה.
אם זה לא היה קורה ואם חברי הוועדה שתמכו בשיר לא היו גוברים על אלה שהצביעו בעד בלדה של איש (ארקדי דוכין) ופסנתר בשם "אל תעזבי", ואם דנה עצמה לא הייתה משנה פתאום את דעתה השלילית על "דיווה", ואם מקדוניה החביבה לא הייתה מעניקה לנו ניקוד בסיבוב האחרון ו/או הייתה נותנת דוז פואה למלטה, "דיווה" לא הייתה אימפריה, לא הייתה היסטריה ולא הייתה היסטוריה. לא היינו נאספים כאן היום כדי לחגוג 20 שנה לאחד האירועים המרגשים והחשובים שידעה תחרות האירוויזיון מאז ומעולם, ולאחד הרגעים המכוננים בתולדות הקהילה הלהט"בית בישראל (לצד מצעד הגאווה הראשון בתל אביב, שנערך שבועות ספורים אחרי הזכייה הגדולה).
הרגע הבלתי נשכח ההוא בקלות היה יכול להתפספס. המון דלתות איכשהו הסתובבו שם בכיוון הנכון - וכתוצאה מכך המון דלתות של המון ארונות נפתחו ברחבי אירופה. אמנם האירוויזיון היה עוד קודם לכן אירוע שמזוהה מאוד עם הקהילה, אבל עדיין, גם שם אף אחד לא ציפה בשלב ההוא לטרנסג'דרית בפרונט, ועוד מישראל. דנה, מצדה, תכננה להגיע לשם כבר שלוש שנים קודם לכן, ב-1995, עם "לילה טוב אירופה" (שהגיע למקום השני בקדם), אבל אולי טוב שזה לא קרה, שכן ספק אם אחינו הצעירים, האירופאים, היו אז מספיק בשלים לכך.
הביצוע של דנה ל"דיווה" באירוויזיון
19 שנים הפרידו בין "הללויה" ל"דיווה". הפופולריות של תחרות האירוויזיון ירדה מאוד במהלך התקופה ההיא - ורבים יאמרו שבמקביל לכך גם הרמה של השירים. במובנים רבים, הזכייה של דנה אינטרנשיונל עוררה עניין חדש באירוע הטלוויזיוני ובמידה רבה גם הפכה אותו, בתודעה האירופאית, מתופעה ארכאית ושמרנית לדקדנס מבדר, לפרקים גרוטסקי, של טראש להט"בי מודע לעצמו.
20 שנים מפרידות בין "דיווה" ל"TOY". במהלך 20 השנים הללו, הטראש הזה הפך כמעט למיינסטרים: האירוויזיונים החדשים, ממש כמו אלה של הסיקסטיז והסבנטיז, שוב מנפיקים להיטים, כמו למשל heroes של הזמר השוודי מונס סלמרלוב, שזכה בתחרות לפני שנתיים. אחת הסיבות לכך היא, אולי, המעבר של האנושות לצריכת מוזיקה בשירים בודדים (ולא באלבומים) שמושמעים בסטרימינג - שיטה שגורמת לדלג על שירים שלא עושים לנו את זה ב-15 השניות הראשונות.
אם עד לא מזמן אחת הטענות הנפוצות נגד האירוויזיון הייתה שלא ניתן באמת להתרשם משיר אחרי האזנה אחת או שתיים בלבד, הרי שהיום הטענה הזאת כבר לא בתוקף - גם בגלל שהשירים יוצאים לאור זמן רב לפני התחרות, אבל בעיקר מפני שכולנו ממילא מעריכים היום שיר אחרי האזנה אחת בלבד, במקרה הטוב.
אז כן, אחרי האזנה אחת בלבד "דיווה" הוא בהחלט שיר מצוין. להיט מוצדק. זה גם מה שחשב איש הרדיו עופר נחשון - מי שככל הנראה אחראי להצתת הפתיל של סיפור ההצלחה הזה. היום הוא סבור שמבחינה מוזיקלית גרידא יש בעולם, וגם ברזומה של דנה אינטרנשיונל, שירים טובים ממנו, אבל אז הוא היה באקסטזה על-חושית סביבו, ובכלל, סביב דנה.
בינינו, פחות משנה מה באמת קרה שם, מאחורי הקלעים של "דיווה". עברו שנים, למי אכפת. הרבה יותר מעניין מה כל אחד ממי שהיה שם בכל זאת זוכר, או חושב שהוא זוכר, שקרה שם. כך נראית ההיסטוריה של "דיווה" בעל פה, שלב אחר שלב, ראש מדבר אחר ראש מדבר. נחשון יתחיל.
עופר נחשון, איש רדיו (אז ברשת ג' של רשות השידור): "דחפתי את השיר הזה - ובכלל, את דנה - בצורה לא פרופורציונאלית, לא פיירית. פלשתי לתכניות של שדרנים אחרים ונתתי להם הוראה לנגן אותה. בשלב מסוים גם הוזמנתי על זה לבירור אצל מנהל הרדיו. אחרי שיצאתי מהארון - או, כמו שגל אוחובסקי תיאר את זה, הייתי הסלבריטי הראשון בארץ שיצא מהארון - כל מה שנשאר לי לעשות זה לקדם את דנה. גם בגלל העניין הלהט"בי, שהיה חשוב לי, וגם בגלל שהאמנתי במה שיש לה לתת למוזיקה הישראלית. הדחיפה שלי התחילה עוד מהקדם הראשון שדנה השתתפה בו, עם 'לילה טוב אירופה'. בסופו של דבר המטרה שלי הושגה והיא הפכה לזמרת השנה ברשת ג', אבל בתחילת הקריירה שלה היא הושמעה כמעט אך ורק אצלי. אף אחד לא התייחס לזה ברצינות. לסיבוב השני שלה בדרך לאירוויזיון, עם 'דיווה', היא כבר הגיעה מוכנה לגמרי - ואז, בשיטה של הוועדה, זו כבר הייתה בחירה של הרשות נטו".
גל אוחובסקי, חבר בוועדה שבחרה את השיר של לישראל לאירוויזיון: "אחרי 'לילה טוב אירופה' הייתה אכזבה מאוד גדולה שדנה לא נסעה, ואז התברר שיש שיר טוב. בקיצור, התחלנו לדבר מאחורי הקלעים עם כל מיני חברים בוועדה ואמרנו להם שיהיה מאוד כיף אם דנה תיסע. היו שם איציק יושע ועירית לינור, שאיתם הייתי אז בקשר וידענו שאנחנו בעד".
עירית לינור: "לא הייתי קשורה לוועדה של 'דיווה'. אתה יודע, עבר זמן, כנראה אוחובסקי לא זוכר את זה טוב".
איציק יושע, יו"ר רשות השידור דאז: "היי, אני בחו"ל, זה משהו ממש-ממש דחוף?".
אוחובסקי: "בכל אופן, כשהתברר שגיל סמסונוב, נציג הליכוד, גם חושב שזה רעיון טוב, התמלאנו אופטימיות. בוועדה עצמה, כששמענו את השיר בפעם הראשונה, מיד הבנו שזה שיר מעולה. מה גם ששאר השירים היו די גרועים. ממש לא תחרות. אמנם התברר שיש בוועדה כמה אנשים, בעיקר נציגות רשות השידור, שפחדו שהעבודה עם דנה תהיה קשה, אבל בסופו של דבר זה בעצם עבר די בקלות".
מנחם גרנית, חבר בוועדה: "אני זוכר שהתכנסנו במלון בקיסריה. היו שם, עד כמה שאני זוכר, חיים מלובן ז"ל, עמוס אורן, נאווה אחירון ונועם סמל".
נאווה אחירון, אשת רשות השידור לשעבר: "מנחם מתבלבל. לא הייתי בוועדה הזאת. אבל אני בהחלט כן זוכרת, ולא אוכל לשכוח, את המחדל של הוועדה שבחרה את להקת פינג פונג".
עמוס אורן, איש רשות השידור לשעבר: "נראה לי שהייתי בעד השיר, אבל אני ממש לא זוכר מזה כלום. אני אפילו פוחד לטעות ולומר לך שזו הייתה בחירה פה אחד. מה שכן, אני זוכר היטב את הפיאסקו עם פינג פונג, כמובן".
נעם סמל, חבר בוועדה: "כן, הייתי חבר בוועדה מטעם רשות השידור וישבתי שם יחד עם מני ויצמן שכל הזמן לחש לי באוזן 'אני לא מבין בזה כלום. מה שתבחר - אני הולך איתך'. לפי מה שאני זוכר, רוב האנשים שבאו מעולם המוזיקה וישבו שם בחרו דווקא בארקדי דוכין. אני לא הכרתי את דנה אינטרנשיונל, אבל אחרי ששמעתי את 'דיווה' שאלתי את חברי הוועדה 'מה הייעוד שלנו? להחליט מהו השיר היותר טוב?' והם אמרו לי 'לא, התפקיד שלנו הוא לבחור את השיר שיביא את ישראל לגמר האירוויזיון אחרי כמה שנים שבהן לא הצלחנו לעבור את חצי הגמר. בסופו של דבר, ארבעה הצביעו בעד ארקדי דוכין, ארבעה בעד דנה ואני הייתי האחרון".
גרנית: "באותה שנה אני זוכר שיר שחווה אלברשטיין שלחה, היה משהו של יצחק קלפטר, אני כמעט בטוח שהיה גם שיר של אריק סיני והיה עוד שיר של ארקדי דוכין. התגובות ל'דיווה' של דנה אינטרנשיונל היו נלהבות מאוד, אבל אני הייתי דווקא בעד ארקדי. לא שהשיר של דנה לא מצא חן בעיני, אבל ראיתי בעיני רוחי את ארקדי יושב ליד פסנתר על הבמה וזה נראה לי יפה ומכובד".
ארקדי דוכין: "השיר נקרא 'אל תעזבי' והוא הופיע באלבום 'להרגיש'. בתקופה שפנו אליי בקשר לאירוויזיון עדיין לא מצאתי את המלים לשיר הזה, הטקסט לא היה מוכן, אבל הוא היה ונשאר בעיני שיר מאוד חזק. מצד שני, אתה יודע, הכול טוב. במקום זה קיבלנו אחלה דנה ואחלה צביקה. אני לא רואה את זה בתור איזו הזדמנות שהלכה או משהו כזה. היו לי בחיים כל מיני דברים שלא יצאו בסוף. זה הגורל. בוא נגיד ככה: אם הייתי מגיע לאירוויזיון, המטרה שלי לא הייתה להיראות פתטי באירוע שהוא בעל אופי מאוד מסוים. ראיתי את עצמי יותר בתור אלטון ג'ון כזה, על הפסנתר. שמנמן עם חליפה שמנגן על פסנתר. סך הכול אני חושב שהבלדה הזאת מדהימה ואי אפשר לדעת, אולי אני עוד אהיה שם. יש שם מקום גם למוזיקה ולסגנון שלי, אני חושב. לא היה אכפת לי, כמובן, להיות שם במקום להקת אבבא או במקום גלי עטרי. אני בנאדם ורסטילי. באיזשהו מקום אני מאוד אוהב את הקיטש הזה. אגב, בלי קשר, אני מנגן עכשיו עם אח של נטע ברזילי".
גרנית: "האמת? כבר אז, בוועדה, היה ברור לי ש'דיווה' זה להיט חזק, אבל אני, מתוך הרצון שלי להיות שונה, החלטתי לא ללכת עם הזרם והצבעתי בעד ארקדי דוכין".
סמל: "כל הזמן אמרתי שאם ההחלטה היא לעלות לשלב הבא, אז אין פה שאלה: זה אך ורק דנה אינטרנשיונל. אחר כך נאמרו שם דברים שאני לא יכול לחזור עליהם לגבי צביקה פיק ולגבי דנה - ואני, בתגובה, קמתי על הרגליים ואמרתי 'לא מעניינים אותי כל הדברים האלה. מה שמעניין אותי זה רק השיר שאני שומע'. הייתי ממש לשון המאזניים שם, כמו החרדים בקואליציה. מי שיגיד לך משהו אחר לא זוכר כלום. זה היה תיקו. ממש תיקו. כל מיני אנשים שם אמרו 'ארקדי דוכין יותר מכובד', ואני אמרתי 'נכון, הוא מכובד, הוא מלחין נהדר, אבל זה לא יעבור את האוזן הטלוויזיונית'".
דנה אינטרנשיונל: "אני חושבת של'דיווה' יש קסם. שהוא שיר בין גאוני למטומטם בספקטרום, עוד לא החלטתי. אני לא יודעת איך לפענח אותו. אני חושבת שהמורכבות שלו וחוסר ההבנה של המילים פחות או יותר, והחזרה על המשפטים 'ויווה לדיווה', ושמות כל כך בינלאומיים כמו קליאופטרה, אפרודיטה, ויקטוריה, עוזרים לשיר. והלחן של צביקה פיק הוא לחן מורכב, בין מערבי למזרחי. בהתחלה, כשקיבלנו את השיר, התאפקנו לא לצחוק בפרצוף של צביקה פיק, פשוטו כמשמעו. אם הייתה לי את הזכות המשפטית להשמיע את המקור, היית מבין על מה אני מדברת. כמובן שזנחנו את השיר, ואז יואב גינאי שידרג את המילים, ולחץ, לחץ, לחץ, הפעיל מכבש לחצים, השיר נולד בזכותו, הגיע לוועדה בזכותו, הוקלט בזכותו. עשינו כל הצוות סוג של טובה ליואב שהוא משפחה שלנו, הקלטנו את 'דיווה'".
יואב גינאי, כותב המלים: "את סקיצת השיר כתבתי במונית צהובה בניו יורק על קופסת סיגריות. את ההשראה נתנו לי די-ג'יי במועדון וזמרת שחורה, ענקית, שהוא קרא לה 'הדיווה שלי'. רציתי לכתוב על נשים משפיעות, גדולות מהחיים, כי כבר אז הבנתי שדנה היא ממש אחת כזאת. הסקיצה המקורית של 'דיווה' הייתה שונה מעט: חוץ מוויקטוריה, קלאופטרה ואפרודיטה היו בו גם ארבע האימהות מהתורה, אבל הן התאיידו מהטקסט די מהר. מסרתי את הטקסט של השיר לעופר ניסים ולשי כרם שעבדו עם דנה והם הבטיחו למצוא מלחין למילים. הימים חלפו, המלחין לא נמצא, ובסופו של דבר פניתי בעצמי לצביקה פיק, שהלחין בעבר לדנה את 'אני לא יכולה בלעדיך', והוא הלחין את זה ומסר לי קלטת עם הסקיצה. גם הקלטת שכבה אצל עד הרגע האחרון אצל עופר ורק רגע לפני כינוס הוועדה השיר הוקלט באולפן של גרי ולודבסקי בהרצליה פיתוח".
גרי ולודבסקי, בעל אולפן הקלטות: "זה לא קרה ביום אחד. זה לקח כמה ימים. מה שאני זוכר זה שכולנו מאוד התלהבנו בזמן ההקלטה. הייתה באולפן הרגשה שזה הולך להיות ווינר. באמת, זה היה מאוד-מאוד חזק. בזמנו כבר הקלטתי דברים במשך 20 שנה, כך שמיד יכולתי להגיד שזה שוס. ברגע ששמענו את המיקס הסופי, המבטים של כולם, הוייב, האווירה - הכול שידר להיט בטוח. מבחינה אישית הייתי מאוד גאה בתוצאה".
אוחובסקי: "לקראת התחרות הייתה תחושה שדנה יכולה לנצח, אבל האמת היא שלא האמנתי. רק קיוויתי".
נחשון: "ההופעה שלה הייתה בום. היא הייתה פגז לא נורמאלי. טיל שיוט לא צפוי שהגיע משום מקום - ועוד מישראל הקטנה. לא היה כזה דבר. העולם היה בשוק. כל האנטישמיות, שהייתה גם אז כמו היום, נעלמה והתפוגגה. הזהות שלה והייחוד שלה הצליחו לאחד סביבנו את כל העולם".
גרנית: "כשדנה זכתה באירוויזיון הייתי הכי גאה בעולם. סופר גאה. התהדרתי בנוצות של מישהו אחר, תרתי משמע. אפילו התגאיתי בכך שישבתי בוועדה שבחרה את השיר, אף על פי שבזמן אמת הצבעתי נגדו. אני בכל זאת גאה בזה".
גינאי: "אחרי הזכייה, דיווה היה חזק מאוד במדינות מזרח אירופה וברוסיה. באוסטרליה השיר נבחר השנה כשיר הגדול ביותר בכל האירוויזיונים. השיר הזה גדול מסך חלקיו. הוא הפך להיות שיר שמסמל חירות וטולרנטיות. הוא מוביל את מצעדי הגאווה והוא עדיין מושמע בברים, במסיבות ובחתונות. זה באמת מדהים".
נחשון: "בדיעבד, עד כמה שהשיר הזה יפה, לטעמי 'לילה טוב אירופה' יותר יפה. אני עד היום מתפלסף ביני לבין עצמי האם זה משנה אם היא הייתה שרה שם 'עוגה עוגה' או 'דיווה'".
גינאי: "כואב לי ואני מאוד מצטער על זה שצביקה (פיק) במצב כזה דווקא עכשיו, כשמציינים 20 שנה ל'דיווה'. אני מאחל לו בריאות".
השתתף בהכנת הכתבה: שגיא בן נון
