מעט פרשות טלטלו את המשטרה ואת האמון בה כמו פרשת ניסו שחם. הקצין הבכיר שהואשם במעשים מגונים, הטרדה מינית והפרת אמונים, הודה שקיים מערכות יחסים עם שוטרות זוטרות ממנו, אך התעקש שהכל נעשה בהסכמה, סירב להסדר טיעון ובתום המשפט זוכה מרוב האישומים נגדו, אבל הורשע במעשה מגונה באחת השוטרות. ניצחון? הפסד? תלוי את מי שואלים.
בפרק הבכורה של העונה החדשה של "המקור" ששודר אתמול בערוץ עשר, העיתונאי רביב דרוקר ביקש, וקיבל, גישה לביתם של שחם ואשתו ורדה, אף היא קצינה בכירה מאוד לשעבר במשטרת ישראל, והשניים - מרואיינים מעולים - מדברים בכנות על מסע ארוך וקשה. דרוקר סוקר את הפרשה ובאמצעות שיחות נפרדות עם בני הזוג, מצליח להציג דיוקן מרתק של הדמות במרכזה.
נכון יותר יהיה לומר, שדרוקר מפרק לא את פרשת שחם אלא את תיק שחם - העדויות, דרכי החקירה, מהות סעיפי האישום. אלה, מראה דרוקר, מעמידים בספק חלק רב מן ההאשמות החריפות שהוטחו בקצין. חלק נכבד בפרק תופסות ההקלטות מחקירות מח"ש, מהן עולה תמונה מטרידה מאוד באשר למקצועיות החקירה, לשיקול הדעת של החוקרים ובעיקר ליחס המשפיל והמבזה לנשים הנחקרות, אשר - יש לציין - לא עברו כל עבירה. נראה כי עבור נשים, אף מרחב אינו באמת בטוח מפני הטרדה לכאורה.
יש יסוד סביר להניח מן התחקיר, שלניסו שחם נעשה עוול מסוים ברמת כתב האישום, והתמונה העולה בהחלט מטרידה, אלא שדרוקר מעניק לו הנחות גדולות למדי: התחקיר אינו שוטח את כלל הסיפורים והעדויות שנכללו בכתב האישום, שייחסו לו כמה וכמה מערכות יחסים עם שוטרות זוטרות ממנו, ואשר מאוחר יותר היה אחראי להחלטות לגביהן - כל אלה מעלים תמונה בעייתית מאוד של האופן בו דברים התנהלו במשטרה תחת פיקודו של הקצין השנוי במחלוקת, גם אם אינם ברמת החומרה הפלילית.
במקום לפרוש את התמונה הזאת בפני הצופים מעבר לכותרות, דרוקר מקבל את גרסתו של שחם לאירועים במלואה ומבלי להתעמת איתו כמעט או להבין מה היו ההשלכות של מערכות היחסים הללו בתוך מקום העבודה עצמו. אין אף מרואיין נגדי בכתבה של "המקור", שמתאר את האירועים אחרת. שחם אומר כי לרומנים שניהל לא הייתה השפעה של ממש על עבודתו המקצועית, וטען כי הם גזלו דקות בודדות מסדר יומו. מדוע דרוקר לא טרח לשאול את פקודיו אם אמנם כך היה הדבר, ואיך נראתה העבודה השוטפת במקומות הנפיצים ביותר בישראל במצב כזה?
לכל היותר, דרוקר מפטיר ששחם "אינו צדיק", ושואל באמצעות צמר גפן עדין במיוחד אם אולי, בדיעבד, למרות הכל, הוא אינו מתחרט על המעשים. הכריזמה של שחם, כך נראה, הרדימה אפילו את העיתונאי הבכיר בישראל.
ובכלל, עם כל הכבוד לעוולות של מח"ש ולמידת האשמה של שחם, יש משהו מאכזב בהחלטה של דרוקר וקרא לפתוח את העונה של תכנית התחקירים החשובה שלהם דווקא עם סיפור כזה: השנה הזאת לימדה את העולם שיש כל כך הרבה סיפורים על הטרדה מינית וניצול יחסי מרות, שעדיין מושתקים. דרוקר בחר לתת את הבמה דווקא למקרה יוצא הדופן - גבר חזק ומקושר שמתברר כי הוא אינו אשם כפי שנדמה היה, בזמן שהולכות ומתרבות הידיעות על עונשים מקלים מאוד לאנשים שהיו אשמים הרבה יותר. סיפור חשוב בעידן השיימינג, ללא ספק, אבל לא ה-סיפור החשוב.
האם אדם שאינו מקושר כל כך, שאינו רהוט כל כך, היה זוכה לסיקור כה מגונן? ואם כבר מח"ש, מה לגבי מחדלים אחרים של המחלקה - סגירת תיקי אלימות שוטרים כלפי מגזרים מוחלשים, למשל - האם זה לא סיפור חשוב יותר לפתוח איתו עונה? אולי פשוט קל יותר להגן על החזקים.
