ביום שאחרי המונדיאל, יוצא תאגיד השידור עם כל התותחים הכבדים ושורה של הפקות מקוריות חדשות. אחת הבולטות שבהם היא הדוקו בעל השם נטול הסאבטקסט "יחידה מעורבת". הסדרה עוקבת אחרי חבורת טירונים וטירוניות מרקעים שונים המגויסים לגדוד החי"ר המעורב "אריות הירדן". מתחשק להגיד שתזמון עליית הסדרה הוא יוצא מן הכלל, כשהסדרה עולה לאחר שורת פרסומים שעלו לאחרונה על הדרת נשים או אפלייתן בצה"ל, אם כי יש להודות על האמת: מדובר בתופעה נרחבת שעלתה על סדר היום שוב ושוב בעשור האחרון, ויותר קל להצביע על תקופה שבה הנושא לא עלה על סדר היום מאשר להפך.
תמונת המראה בין החיילות והחיילות החדשים היא ממש מרהיבה: הראשונות מתגייסות לקרבי כדי להוכיח שאין דבר העומד בפניהן, להביע את שאיפתן לתרום ולדרוש שירות צבאי אקטיבי ככל האפשר. האחרונים מאוכזבים: שירות משותף מבחינתם הוא שירות נחות יותר, שההכשרה אליו מנמיכה סטנדרטים. לדידם, השיבוץ שלהם לגדוד המעורב הוא זלזול ביכולותיהם כגברים עם פוטנציאל ללחימה. הם אומרים זאת במפורש לחיילות האחרות ביחידה ובינם לבין עצמם, וסביבתם מהדהדת את המסר הזה. רק לאחר המסע שבסוף הפרק הראשון, לאחר שהמצלמה מראה את החייל הקולני ביותר נגד יכולותיהן של הבנות כשהוא נסחב באלונקה על ידן, הוא מודה שהבין סוף סוף שהן מסוגלות להתמודד עם הקושי. ייתכן שישנם בתוך היחידה גם גברים שמתמודדים ביתר בגרות עם השילוב, אך על כל פנים הם אינם מתייצבים מול חבריהם או מול המצלמה. האם הם אינם קיימים או שההפקה העדיפה להציג דווקא את הקולניים מן הצד שכנגד? לעורכי "יחידה מעורבת" הפתרונים.
כך הסדרה אמורה להצעיד אותם יחד לאורך הטירונות עד שילמדו לתמוך זה בזה ולהגן על גבולות המדינה שכם אל שכם. הטירונות ממוסגרת כחוויה, כטקס התבגרות ומעבר, שנכנסים אליו ילדים ויוצאים לוחמים. בתוך התיאטרון הקומי ומלא הפאתוס ששמו טירונות, הדינמיקה בין הגיבורים מעניינת והעריכה מצוינת. הדמויות שנבחרו להוביל את הסדרה נלקחו כולן מתוך ספר החלומות הרטובים של מלהקים: העולה החדשה שלמדה להגן על עצמה; הנער מקריית ארבע שמסתבך עם מסגרות ועם החוק; הבליינית מכרמיאל והצפונבונית מנתניה שיהפכו ללוחמות; אחרים מגיעים מבאר שבע, הרצליה וחוות בודדים בנגב - כולם סיפורים טובים וכולם מרואיינים טובים שמתעלים על המשבצת שקיבלו.
רובם של המשתתפים הם בני המעמד הבינוני, יפי בלורית וטוהר. חשוב יותר עבור הצבא: כולם רצו שירות קרבי. על רקע נתונים שפורסמו בשנה האחרונה על ירידה במוטיבציה לשירות ביחידות קרביות, ובזמן שצה"ל מנהל קמפיין רשת לעידוד השירות הקרבי, בצבא לא היו יכולים לקוות לפרסומת טובה יותר, עם פרזנטורים ופרזנטוריות טובים יותר. אפילו נאומי המוטיבציה של המ"מ נמצאים כאן. במובן הזה, ככל ש"יחידה מעורבת" בעלת אג'נדה, היא סדרה מאוד קונפורמיסטית.
כגוף שידור ציבורי, ברור מדוע קפץ כאן 11 על ההפקה הזו: זה סיפור טוב, מעניין, בעל מסר ליברלי של שוויון ושותפות. עם זאת, כסדרה עם יומרה חינוכית, אפשר היה לצפות ממנה ליותר: להציג מידע על ההיסטוריה של שירות נשים בצה"ל, לספק נתונים על כמות הנשים המשרתות ביחידות קרביות ואופי השירות שלהן, אחוזי יציאה לקצונה ודעת הקהל הישראלית על התופעה. אפשר היה לצפות ממנה גם לאתגר, ולו באופן קל שבקלים, מוסכמות וקלישאות צה"ליות. הסדרה ורבים מגיבוריה מבהירים שוב ושוב ששירות מסוג אחר אינו אופציה מבחינתם. מדוע? האם שירות של אישה או גבר במודיעין או כקציני חינוך או כמש"קי ת"ש או במערך הרפואה הצבאי או הטכנולוגי - האם כל אלה אפיקי שירות הנחותים בהכרח משירות קרבי? האם לנשים ולגברים באמת אין אופציה אחרת למימוש עצמי בתוך צה"ל? האם זה מה שצוות הסדרה מאמין בו? האם זה מה שצה"ל מאמין בו? השאלות האלו לא מופנות לא למשתתפים ולא לצופים, כשההיגיון הזה מתקבל כמובן מאליו.
בזמן שגורמים שמרניים מתבטאים בחריפות נגד שירות משותף, "יחידה מעורבת" מוכיחה - לא תיאורטית, לא כנימוק פילוסופי או פוליטי, אלא באמצעות מראה עיניים ממש - כי הדבר לא רק אפשרי אלא גם בעל ערך חברתי. "יחידה מעורבת" אולי תצליח להשפיע על דעת הקהל הציבורית בנושא. השאלה החשובה יותר היא אחרת: מה יקרה בתוך החזיתות האלה בתוך הצבא עצמו.
"יחידה מעורבת" משודרת בימי ראשון ב-21:00 בכאן 11. באופן חד פעמי ישודר השבוע פרק נוסף בימי שלישי.