לומברוזו הוא שם משפחה מבלבל להיגוי ולכתיבה, אבל כדאי שתשננו אותו היטב, כיוון שמתהדרת בו מי שבוודאי תהיה אחת השחקניות הישראליות המדוברות והעסוקות בשנים הקרובות.
מדובר באור לומברוזו, בת 28, שרק לפני חודשיים זכתה בפרס השחקנית המבטיחה בטקס פרסי התיאטרון על הופעתה ב"בדמי ימיה", וכבר עכשיו מגשימה את ההבטחה. היא מפגינה תצוגת משחק מרשימה ביותר ב"הבלתי רשמיים", סרטו העלילתי הארוך הראשון של אלירן מלכה, יוצר "שבאבניקים", שיפתח מחר (חמישי) את פסטיבל הקולנוע ירושלים, ובו בזמן ייצא לאקרנים ברחבי הארץ. עלילתו מתרחשת בירושלים, שנת 1983, ומתארת את האירועים מאחורי הקמתה של ש"ס, אך עוצרת רגע לפני כניסתה לכנסת ומתמקדת דווקא בשלבים המוקדמים והפחות מוכרים שלה.
לומברוזו מגלמת את חלי, מעין גרסה ירושלמית של רוזה פארקס - כלומר, אשה שתקרית נקודתית בה היתה מעורבת הציתה מחאה אזרחית גדולה ושינתה את ההיסטוריה. במקרה זה, עסקינן בתלמידת אולפנה המסולקת מן המוסד בלי שום סיבה נראית לעין, חוץ מהמוצא הספרדי שלה. זו חוליה נוספת בשרשרת ארוכה של אפליות מהן סובלת משפחתה, ומבחינתו של אביה האלמן, בגילומו של שולי רנד, זה הקש ששבר את גב הגמל. הוא מואס בקיפוח של הממסד האשכנזי ומחליט להקים רשימה, שתייצג אנשים כמותו, ותרוץ לבחירות המוניציפליות. השם - ש"ס. הסיסמה - "להחזיר עטרה ליושנה". את ההמשך - כולנו מכירים.
לומברוזו עצמה אמנם חילונית שגרה במרכז תל אביב, אבל מכירה את העולם הדתי מקרוב - אביה חזר בתשובה ומעביר שיעורי תורה. "הרגשתי בצילומים כמו בבית, כי שולי רנד הדהד לי את אבא שלי", היא אומרת. "גם בגלל שהוא דתי, אבל גם כי שניהם מקרינים המון עוצמה. היה לי מוכר לתקשר איתו, ומשהו באנרגיה הרגיש לי כמו בית".
עוד לפני שאביה נהיה דתי, לומברוזו הכירה את העולם הזה דרך סביה מצד אמה. "סבתא וסבא שלי גרו ברחוב שבו גדלתי, ואהבתי מאוד ללכת אליהם כמה שיותר", היא מספרת. "לפעמים הייתי משקרת שכואב לי הראש רק כדי שאוכל לבקר אותם. סבא היה דמות נערצת בשבילי, אדם מאוד משמעותי בחיי, והיינו הולכים לבית כנסת יחד ביום שישי. אני חושבת שהוא היה מאוד מתרגש מהסרט, גם בגלל שזה התפקיד הקולנועי הראשון שלי וגם כי אני משחקת משחקת מישהי דתייה".
חשבת עליו בזמן הצילומים?
"אני חושבת עליו כל הזמן בלי קשר".
לומברוזו מספרת כי מאז שזוכרת את עצמה, אהבה לשחק. כבר כילדה, היו לה דמויות שנהגה לגלם. "זה מאוד מביך אותי לספר על זה, אבל נו - יאללה", היא משחזרת. "היה את מורכת האודמים, היה את המורה והיה את המנקה, שהיתה דתייה, לא זוכרת למה. אני גם לא זוכרת אם כולן היו באותו יקום, אבל הייתי נכנסת לדמויות ומדברת בשמן וכולם הגיבו לזה נורא טוב סביבי. בכל מפגש משפחתי הייתי רודה בכולם וקובעת שעכשיו עושים הופעה. הייתי מחלקת טקסטים וריקודים ומכריחה את כולם לשתף איתי פעולה".
לומברוזו למדה ריקוד ומשחק כל נעוריה, ואז גם בבגרותה. הקפיצה הגדולה מבחינתה הגיעה באופן נדיר למדי עוד בשנה השלישית של לימודיה בניסן נתיב, עת לוהקה ל"בדמי ימיה". בצד זאת, הגיע גם האודישן ל"הבלתי רשמיים".
"מהרגע שעשיתי את האודישן עד שהתקשרו אליי, עברה חצי שנה, אז הספקתי לשכוח מזה", היא מודה. "חזרו אליי ביום שחזרתי מחופשה בספרד, ונחתי ישר לחדר מיון, כי היתה לי דלקת חמורה באוזן עם חום גבוה. כשהתקשרו להזמין אותי לשלב נוסף באודישנים, שאלתי 'רגע, אתם בטוחים שבכלל הייתי בשלב הקודם'?".
אחת הסוגיות המרכזיות של הסרט היא קיפוח ואפליה. אלה תופעות שחווית בעצמך על בשרך?
"יש לי תלתלים, וכמו שקורה לכל המתולתלות, באיזשהו שלב בחיי צחקו עליי. זה לא נחשב מגניב, וזה לא משהו שמתיישר לפי אידיאל היופי הרגיל. זה לא חלק מספיק, לא מאורגן מספיק, לכאורה לא נשי, אם כי ברור שפרא זה יפהפה. אז בזמנו, בתור ילדה קטנה, גרמו לי לשנוא את השיער שלי. והיו עוד כל מיני דברים קטנים, למשל חרם שעשו עליי בל"ג בעומר בגלל איזה ויכוח".
הבאת את החוויות האלה לעבודה על הדמות?
"הדברים האלה הם בדם שלך. אתה לא צריך לחזור לזה באופן יזום, הם פשוט בתוכך. זה דברים שנחרתים בנשמה שלך ותמיד נשארים שם. אני יודעת מה זה שצוחקים עליי ואני יודעת מה זה שלא רוצים אותי".
הסרט מבוסס על אירועים שהתרחשו במציאות. עד כמה, אם בכלל, היה לכם חשוב לעשות תחקיר?
"הדמות שאני מגלמת היתה קיימת במציאות, והיא באמת עפה מן האולפנה בגלל אפליה עדתית. את זה אני יודעת. מעבר לכך, קשה מאוד למצוא חומר היסטורי בנושא, וזה גם לא ממש משנה. זה לא סרט על פוליטיקה ולא סרט פוליטי, אלא סרט על דמויות ועל יחסים. לכן, באותה מידה הוא היה יכול להתרחש באלסקה. יש כאן תהליך של גילוי: הדמות שלי מגלה את אבא שלה לראשונה ומתקרבת אליו, והוא מגלה אותה. יש ביניהם ריחוק מכל מיני סיבות, גם מפאת המסורת, ולאורך העלילה מתרחש ביניהם קירוב נשמות ולבבות. היא סוף כל סוף רואה את אבא שלה מניע משהו, ולה יש חלק אקטיבי עד מאוד בזה. היא שותפה איתו בפעולות שלו, רצה ומזיזה דברים, ואם חושבים על זה, כל מה שקרה - זה בעצם בזכותה".
לא פגשת את האשה שעליה הדמות שלך מבוססת, והעלילה עוצרת בשלב די מוקדם של חייה. יוצא לך לחשוב איפה היא היום?
"כן, בטח. היא מנהיגה, אין פה ספק בכלל. לדעתי היא מובילה את ש"ס, אחרי שדאגה לכך שיהיו נשים במפלגה הזו, או שהיא מנהיגה תנועה אחרת, ובכל מקרה עושה זאת בקו מאוד מאוד פמיניסטי. היא אמיצה ואידיאליסטית, ולא רואה בעיניים".
בזמן הצילומים האינטנסיביים של "הבלתי רשמיים", המשיכה לומברוזו להופיע עם "בדמי ימיה", ושרדה בעיקר הודות לקפה השחור שמנהל ההצגה דאג לספק לה - "בחיים לא אשכח לו את זה!". היא מכריזה.
גם בצילומי הסרט, היתה לה כתף חמה - "שולי רנד הוא פנומן, ומעבר לכך שלמדתי ממנו המון, הוא התייחס אליי באדיבות מטורפת. זה בכל זאת מפחיד, לעשות סרט בפעם הראשונה, והוא גרם לי להרגיש בנוח", היא אומרת. מעניין אגב לציין כי הכוכב מגלם כאן דמות בשם יעקב כהן, ובצדו יש דמות אחרת, בשם אחר, אותה מגלם לא אחר מאשר השחקן הוותיק יעקב כהן. "הוא בן אדם כל כך מצחיק", אומרת עליו לומברוזו. "פיפי. הוא קורע. היתה סצינה אחת שהיה קשה לצלם מרוב שהוא הצחיק אותנו".
בקצה הפירמידה ניצב כמובן הבמאי, אלירן מלכה. "אצלו, הכל תמיד בדרכי נועם, גם כשצריך לסיים סצינות לחוצות", היא אומרת. "הוא נותן את הנשמה שלו, ומביא את נקודת המבט שלו שיש בה מבט מלא חן ושעשוע. הוא אוהב אדם ואדם מדהים".
נראה שגם היה תענוג להתהדר בתלבושות שיש בסרט.
"הכי כיף בעולם. מה זה התלבושות המהממות האלה? רציתי הכל הביתה והמלבישה אמרה שאוכל לקחת חלק, אבל זה התפקשש מסיבות טכניות ביום האחרון. אני עדיין חושקת בסוודר המשובץ ואולי עוד אקבל אותו יום אחד. הדמות שלי מטורפת בלוק שלה. היא יודעת להתלבש".
שורשיה של לומברוזו מתפזרים בין טוניסיה, ספרד, איטליה ופולין, אבל היא אומרת שמכל אלה, האופי הפולני הוא שהשתלט עליה. בזכות מוצאה, יש לה דרכון צרפתי, מה שיכול להקל עליה לפתח קריירה אירופאית. דבר אחד ודאי: איפה שזה לא יהיה, עוד נראה אותה הרבה. יש שחקניות שכבר מן הרגע הראשון שלהן על המסך אתה יודע שהן נולדו לו, והיא כזו. זה ניכר מהשנייה הראשונה של "הבלתי רשמיים" ועד סופה.
"בוא נגיד שאני פתוחה להצעות", היא אומרת לגבי העתיד שלה, שכרגע יש באופק שלו פרויקט אחד בטוח - ההצגה "פונדק הרוחות" שתעלה בקרוב בחאן.
אגב דרכון צרפתי, את דומה לשחקנית צרפתייה כלשהי אבל אני לא מצליח להיזכר מי.
"השוו אותי לכל מיני שחקניות, אם כי אף אחת מהן לא צרפתייה. הזכירו למשל את איימי רוסום, ימית סול ויעל אבקסיס, שאני לא דומה לאף אחת מהן. הכי מוזר היה שאמרו לי שאני מזכירה את האחיות אולסן. וואט?!".
אני בטוח שבכל ריאיון איתך אי פעם תמיד תהיה שאלה על השם שלך.
"זה שם איטלקי, מהמילה ברונזה. הרבה אנשים משבשים אותו בארץ, אבל בחו"ל קשה לי יותר דווקא עם השם הפרטי שלי. לדוברי אנגלית משום מה קשה איתו והם מבטאים אותו לא נכון. כשהייתי אצל המשפחה שלי בספרד, הם תרגמו את 'אור' לספרדית וקראו לי כך - כלומר, 'לוס' ו'לוסיטה'. התלהבתי מזה ממש".
