פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      "סרבתי למכור את 'איזו מדינה' לקמפיין של ש"ס, שהציעה יותר מ-100 אלף"

      יוני רועה נחרד לשמוע את שירו "פרי גנך" נרקד בשמחה בחתונה ("אמרתי לתקליטן: זה שיר שכול!"); סרב למכור את להיטו "איזו מדינה" לקמפיין של ש"ס ("הציעו מעל ל-100 אלף"); ומאוכזב מהמוזיקה המזרחית ("נשמעת כמו שיחת טלפון"). ראיון לרגל הוצאת סינגל ראשון מאלבום חדש

      "סרבתי למכור את 'איזו מדינה' לקמפיין של ש"ס, שהציעה יותר מ-100 אלף"
      צילום: דורון עדות

      תחילת שנות האלפיים. הזמר, היוצר והמוזיקאי יוני רועה מוזמן לחתונה. הוא מגיע אליה לאחר החופה, נכנס לאירוע, ומגלה כי בשלב הסלואו הראשון החתן והכלה בחרו לרקוד על רקע מלא עשן מסביב לצלילי שיר של רועה, "פרי גנך". זה גורם לרועה להזדעזע ממש, בגלל שהשיר שנרקד בשמחה בחתונה הוא שיר שכול העוסק בבן שהלך ולא שב, בעוד אמו יושבת ומחכה לו. השיר נכתב בשנות השמונים בעקבות מותו של חן ברוד, חבר של רועה מהתיכון, ששירת כמפקד מחלקה בגדוד "צבר" של גבעתי ונהרג בתאונה מבצעית על יד גדר המערכת בצפון בשנת 1985. "הייתי בהלם. ניגשתי לתקליטן של החתונה, ואמרתי לו: 'תגיד לי, אתה השתגעת?! זה שיר שכול! הוא אמר לי: אבל זה מה שהחתן והכלה רצו! אמתי לו: איך אתם עושים דבר כזה?! איך הם רוקדים?! אני עצמי לא שר באירועים את 'פרי גנך'. אחר כך הכלה אומרת לי: 'זה השיר הכי אהוב עלי'. אני אומר לה 'בסדר, יפתי, אבל זה לא מתאים'!!"

      דוגמא נוספת, גם אם פחות דרמטית, לפער בין יחס שמח שקיבל שיר עצוב, מצויה בשיר "פני מלאך" שבוצע במקור כשיר יווני וחודש לראשונה בארץ על ידי יואב יצחק. ביום ראשון הקרוב יוני רועה יוציא לתחנות הרדיו גרסת כיסוי חדשה לשיר, כסינגל ראשון מפרויקט חדש ומסקרן שלו, ואתם יכולים לשמוע אותה בבכורה בראש הכתבה. "הטקסט של השיר 'פני מלאך' הוא זה טקסט עצוב. הבנתי אותו כנערה שהגבר שלה הלך, הבטיח שיחזור ולא חזר, נשמע כאילו הלך לקרב או מלחמה, והיא נשאר לבדה. אבל במקור שרו אותו כשיר שמח עם דרבוקות וחפלה. אז חשבתי שזה צריך להיות שיר שקט, באווירה מינורית, אז הקלטתי אותו מחדש בעיבוד אחר", אומר רועה. השיר יופיע באלבום חדש, עליו עובד רועה כארבע שנים, הכולל 23 גרסאות כיסוי לקלאסיקות ישראליות שהיו לו השראה והשפעה ביצירותיו, בשילוב של צלילים אלקטרונים, אקוסטיים ואתניים. את הגרסה העברית של השיר "פני מלאך" כתב הפזמונאי והסופר אילן גולדהירש שהלך לעולמו לפני חמישה חודשים. "הוא היה כותב בחסד", אומר עליו רועה.

      יוני רועה (יח"צ , דורון עדות)
      מחדש. יוני רועה (צילום: שחף מן)

      ואם מדברים על מוות. 6 בנובמבר 1987 היה גם יום פטירתו של זוהר ארגוב, וגם היום שבו בדיוק הושמע בפעם הראשונה ברדיו השיר "איזו מדינה", שיצר רועה עם אלי לוזון, שגם ביצע את השיר. השיר, שהושמע בבכורתו ברשת ג' מסרט של רבע אינץ', נחשב לשיר המחאה הבולט ביותר במוזיקה הים תיכונית, שבה ישנם מעט מאוד שירי מחאה. בבת אחת הפך אז רועה לאחד היוצרים החשובים והמוערכים ביותר במוזיקה המסתלסלת. "כשכתבתי את 'איזו מדינה'", אומר רועה, "זאת היתה תקופה שהבורסה נפלה, אנשים קרסו, היתה פה אינפלציה מטורפת, וכל בנאדם שני שפגשתי היה בסוג של דיכאון מהמדינה. מלמלתי לעצמי 'איזו מדינה', כתבתי את השיר, וחשבתי שאחרי חצי שנה-שנה השיר הזה לא כבר רלוונטי. אבל יותר מ-30 שנה מאז, השיר נעשה יותר ויותר אקטואלי, לצערי הרב. אבל זאת המדינה שלנו. זה מה יש. עדיין אין שיוויון ואין חזון. משהו השתנה? יאיר לפיד הקריא את השיר לפני שנתיים מעל במת הכנסת, מילה במילה, ושאל את החברים במליאה: משהו השתנה? השיר הזה הוא סמל לזעקה".

      אמנם לפיד ציטט מהשיר בכנסת, אבל טרם שמענו אותו בקמפיין של מפלגה. אנחנו נכנסים לשנת בחירות, האם תסכים לראשונה למכור את השיר "איזו מדינה" לטובת שידורי תעמולה ואם כן לאיזו מפלגה?

      "לא הסכמתי עד היום ולא אסכים. ש"ס לפני כמה שנים הציעו לי סכום מאוד גדול, מעל ל-100 אלף שקל, וסרבתי, כי לא רציתי להיות מזוהה עם סקטור מסוים. לא רוצה להיות מזוהה עם אף מפלגה, במיוחד לא מפלגה סקטוריאלית כזאת".

      לאורך השנים, לבו היה במזרח ובסוף מערב במקביל, והוא חיבר יפה ביניהם. בנוסף ל"איזו מדינה" ול"פרי גנך" הוא חתום בין השאר כיוצר השירים "נמס ממך" של עומר אדם, "כותל המזרח" בביצוע אביבה אבידן ודקלון, "מילים לאהבה" שביצע ליאור נרקיס באירוויזיון, "זודיאק" של לירון חדד, ושיריה של שרית חדד "חברים בכל מיני צבעים" ו"אהבה מעבר לפינה", שהיה פתיח הטלנובלה באותו שם. הוא הוציא אלבום סולו ראשון לפני 20 שנה ומאז עוד ארבעה אלבומי אולפן, אבל למרות לא מעט רגעים יפים כזמר (למשל, "שיר אושר" מרטיט הלב שהלחין וכתב למילותיו של רוני סומק) לא זכה רועה כמבצע באותה הערכה גדולה שקיבל ככותב ומלחין. בנוסף, הנחה תכניות מוזיקליות בטלוויזיה (בהן "שירה בשידור" בערוץ 1), כתב וערך את הספר "סלסול ישראלי" החוקר את התפתחות המוזיקה הים תיכונית. כבר לפני 30 שנה הוא תרם לפריצתו של שלומי שבת, כמפיק ומנהל אמנותי של כמה מלהיטיו, והשנה הפיק מוזיקלית את מופע החורף שלו, "בגלל הרוח".

      האם ביאס אותך שזכית להערכה גדולה כיוצר, אבל פחות הוערכת כזמר?

      "לא, לא. אני שלם עם מה שאני, ולא צריך הוכחות מאף אחד ליכולות הווקאליות שלי. ברגע שחוה אלברשטיין עשתה איתי דואט והפיקה אותי, ואמרה לי 'אתה זמר מרגש ומיוחד', נורית גלרון עשתה איתי דואט, וגם גידי גוב. אם האנשים האלה אהבו אותי, אז אני שלם עם מה שאני. דרך אגב, אני מופיע עם האנדלוסית ירושלים במופע שמוקדש לשיריו של ג'ו עמר, ושם אם אין לך יכולות ווקאליות אתה לא יכול לעמוד על הבמה. ואני מופיע שם קבוע, והקהל אוהב. אני יודע מה אני שווה. פשוט יצאתי לדרך ארוכה ולא פשוטה, כי אני לא שר להיטים פופיים זמניים, אני שר דברים קצת אחרים, שילוב של מזרח ומערב, עם נטייה יותר לרוק. הקהל בא. יום חמישי שעבר היה לי מופע בהיכל התרבות בהוד השרון, 400 איש, מלא, 90 שקל כרטיס. זה אומר את הכל. אני עושה עבודת שטח. מה שכן, אני לא שם את כל יהבי על עניין הזמר, ועדיין עובד עם זמרים. לאחרונה הפקתי את שלומי שבת, בן טיפוחיי, שאותו המצאתי. הייתי המנטור שלו".

      מירי רגב, אולפן וואלה! NEWS. מרץ 2017 (ראובן קסטרו)
      איזו מדינה. שרת התרבות מירי רגב (צילום: ראובן קסטרו)

      השנה הזאת מלאו 20 שנה לצאת אלבום הבכורה שלך, "זו אותה הרוח", שבו שיר הנושא היה דואט שלך עם חוה אלברשטיין, שגם הייתה היועצת האמנותית של האלבום ויוצרת השיר. היו בו גם טקסטים של רוני סומק, רחל שפירא, צרויה להב ומאיר אריאל. למה לא מוצאים בימינו אלבום ים תיכוני עם כותבים בשיעור קומה כזה?

      "תשמע, הדורות מתחלפים, העולם מתקדם. המוזיקה משתנה, הטקסטים משתנים. היום הטקסטים הם בגדר של שיחת טלפון. זה מה שהצעירים אוהבים. אני מלא געגועים לשמות שאמרת. דור של כותבים אמיתיים, פזמונאים שיודעים לכתוב, שהמטענים התרבותיים שלהם היו מלאים באוצר של ספרות שאפשרה להם לכתוב ברמה מאוד גבוהה. והיום, כשאני רואה את הדורות של הצעירים כותבים, אני לא חושב שיש להם את אותם מטענים שהיו לדור ההוא. לדור היום אין סבלנות לכלום".

      על מה אתה מתחרט?

      "אני אגיד לך, פייר, אני לא מתחרט על שום דבר. כל דבר שעשיתי במוזיקה הישראלית אלה דברים שבאתי אליהם מתוך אהבה. לפעמים זה לא הצליח. לא נכנסתי לדכאונות. אמרתי לעצמי, תמשיך קדימה, תסיק את המסקנות, תתקדם הלאה. אני לא יודע על מה אני מתחרט. השמחה הכי גדולה שלי היא שאני מצליח לקיים קריירה ולקיים משפחה עם ארבעה ילדים ואשה מדהימה. באמת טוב לי באשר אני. יש לי בית ספר למוזיקה, הגשמתי חלום לכתוב ספר אנתולוגיה של המוזיקה הישראלית הים תיכונית".

      תשמע, אני מפקפק בתשובה "לא מתחרט על כלום".

      "אני מנסה לחשוב... אולי אני מתחרט על מועדון ברלה שהקמתי בלהבות חביבה. נפלתי שם כלכלית. ההרפתקה הזאת הובילה אותי בסופו של דבר להפסד של הרבה כסף. אולי על זה אני מתחרט. בהזדמנות הזאת שאני נזכר בברל'ה, אתן טיפ לכל הקולגות שלי - אמר לי פעם איש חכם, 'תן לאופה לשרוף את הלחם'. אז כל מי מהקולוגות שלי שחושב על איזושהי הרפתקה עסקית או שלא קשורה למוזיקה, שלא יעשה את זה".

      עומר אדם בסמי עופר (יח"צ , אלדד אלוני)
      עושה את הדבר הנכון. עומר אדם (צילום: אלדד אלוני)

      הלחנת לאלבום הבכורה של עומר אדם את השיר "נמס ממך", למילותיו של דורון מדלי. על רקע עבודתך המשותפת איתו והיותך חוקר הז'אנר המסתלסל, האם להערכתך יהיה עומר אדם בעוד 10 שנים? ומה הטיפ שלך עבורו כדי שלא ידעך?

      "אם הוא ימשיך בדרך הזאת, הוא יישאר באותו מקום. זה הכל עניין של התמדה ועבודה קשה. הוא בנה לו קהל ברמות שלאף אמן אחר לא היה בגיל הזה. הבנאדם הזה פתח את אצטדיון סמי עופר, ביום אחד או יומיים נקנו כל הכרטיסים, אין לזה תקדים ואין לזה אח ורע. כנראה שהוא עושה את הדבר הנכון, ואם הוא ימשיך בקו הזה, זה רק יתחזק, אין ספק. הבחור מצליח ועקבי. הוא מאוד מאופיין בשירה שלו. הוא פרפורמר על הבמה. הוא חרוץ מאוד והוא מוכשר מאוד. עבדתי איתו באולפן. תקשיב, הבחור עובד, מוציא להיט אחרי להיט. הוא משקיע, וכל הזמן מחפש. קטונתי מלתת לו עצה, יש סביבו צוות מצוין. הטיפ היחידי שאני יכול לתת לו זה שיישאר נאמן לעצמו. זה היופי שבו. הוא הולך עם קו מסוים ולא זז ממנו, כל השירים עם הקריצות והטקסטים האלה, הפשוטים והקלים, זה הוא וזה עובד".

      היית רוצה לשמוע גם אותו שר טקסטים של חוה אלברשטיין ושל רוני סומק, כפי שאתה עשית באלבום הבכורה שלך?

      "זה כבר עניין שלו, ומה שהוא מייעד את עצמו. הוא שייך לדור הצעיר. לא נראה לי שאם הוא ישיר טקסט של חוה אלברשטיין זה יהיה מספיק אמין, כי מי ששר טקסט של חוה אלברשטיין צריך להיות שם, מבחינת המנטליות שלו והאינטיליגנציה הווקאלית שלו. זה לא חיבור סתמי שיכול להיות".

      שלומי שבת, יוני רועה ולאה שבת (באדיבות המצולמים , יעקב כהן)
      יוני רועה עם שלומי ולאה שבת (צילום: יעקב כהן)

      מה חשבת על חוק הנאמנות בתרבות שעבר בתחילת השבוע את ועדת השרים לחקיקה, ומעורר מחאה עזה בקרב אמנים ויוצרים רבים?

      "הממשלה לא צריכה להתערב. זה דבר לא טוב החוק הזה. צריך להשאיר את המצב כמו שהוא. לא לפגוע בחופש הביטוי ובחופש היצירה. אסור לתחום בקריטריונים כאלה ואחרים תרבות באשר היא. גם אם קריצה פוליטית היא חלק מהחיים שלנו כאן, מבחינה אמנותית, צריך לתת לכל אחד את הבמה שלו, ברגע שזה נעשה באופן מקצועי וראוי. המהות לא צריכה בשום פנים ואופן להיות חלק מהחלטה פוליטית או משהו שקשור בזה. אני בעד פלורליזם וחופש ביטוי. זה חוק לא טוב, זאת הצעה לא טובה. אני גם לא מאמין שזה יעבור בסוף".

      התחלנו בחיבור לא טבעי בין שיר של יוני רועה לחתונה, ונסיים בחיבור אחר ומושלם של שיר שלו לחתונה. "בזמן העבודה על אלבום הבכורה, חוה אלברשטיין, שגילתה אותי כזמר וניהלה אמנותית את האלבום, יום אחד התקשרה אלי ואמרה לי 'אני שולחת לך שיר של רוני סומק, תקרא אותו ואני רוצה שתנסה להלחין אותו", אומר רועה. "היא שלחה לי בפקס, ואני רואה שיצאו רק ארבע שורות. אני חוזר לחוה, ואומר לה, 'כנראה שהדיו נגמר אצלי בפקס כי אין פה פזמון ואין עוד בית'. היא אומרת לי, 'לא, לא, לא, זה השיר, יוני'לה. תקרא אותו, שיר גדול, ותנסה להלחין'. אני מסתכל על הטקסט: 'אנחנו מונחים על העוגה/ כמו בובות חתן כלה/ גם אם תבוא הסכין/ ננסה להשאר באותה הפרוסה'. אני אומר לעצמי, איזו גאונות, כל כך הרבה מהות בארבעה משפטים. אתה יודע, החיים הם לא רק ירח דבש. כשבא הסכין, זה המבחן האמיתי בין בני הזוג, לדעת אם יש שם באמת אושר אמיתי ואהבה אמיתית בין בני הזוג".

      יוני רועה (יח"צ , דורון עדות)
      יוני רועה (צילום: דורון עדות)

      יוני רועה יופיע ב-14 בנובמבר באילת ויארח את רוני דלומי, וב-19 בנובמבר בתיאטרון חולון.