מעל אלף הפגינו נגד חוק הנאמנות: "הרצון לאלף אותנו מרושע"

(מעל: השחקן והבמאי דרור קרן מקריא את ההצהרה נגד חוק הנאמנות בתרבות בצוותא בתל אביב, אמש. הסרטון באדיבות צוותא)

כ-1,500 בני אדם, ובהם אמנים רבים, הגיעו אמש (מוצ"ש) להפגנה נגד חוק הנאמנות בתרבות, שהתקיימה ברחבת סינמטק תל אביב. במקביל, במוסדות תרבות לא מעטים ברחבי הארץ נפתחו ההקרנות או ההופעות בהצהרה מחאתית נגד החוק, כפי שפורסם לראשונה בוואלה! תרבות. "חוק הנאמנות בתרבות" הינו תיקון לחוק התרבות והאמנות, שיאפשר לשרת התרבות בין השאר לראשונה לשלול תקציבים ותמיכה ממוסדות תרבות ה"חותרים תחת המדינה וסמליה", בנוסף לסמכות הקיימת של משרד האוצר. הצעת החוק עברה ביום ראשון בוועדת השרים לענייני חקיקה.

מארגני ההפגנה, שגם עליה פורסם לראשונה בוואלה! תרבות, קראו לראש הממשלה "לעצור את יוזמת החקיקה ואת הצנזור". בהפגנה הופיעו שלטים עליהם נכתבו בין השאר המשפטים "העולם כולו במה ואנחנו לא בובות של אף אחד", "אידיוט שמופיע במערכה הראשונה פותח את הפה בכנסת" ו"רוצה נאמנות? קני כלב". חלק מהאנשים בקהל אטמו את פיהם עם סרט הדבקה, כמחאה על ההשתקה והצנזורה.

הרקדנית והכוריאוגרפית רננה רז אמרה בנאומה: "הרצון לאלף את האמנות בחוק הוא כל כך אווילי אבל יותר מזה הוא גם מרושע ואף יותר מזה - הוא נידון לכישלון. כי לרצות נאמנות בתרבות זה לשנות את הדי-אן-איי של האמנות, של היצירה, של החיים. זו מלחמה של פקיד ברוח האדם. יחסי הכוחות ברורים לכל. ייתכן שבטווח הקצר ייראה כאילו הרדיפה הזאת תוכל לשבור את אותה הרוח. שיכרון הכוח והשררה מעביר הרבה אנשים על דעתם. אבל לא לעולם חוסן. היא לעולם לא תוכל להביס אותה. לכן בטווח הארוך זאת מלחמה אבודה ומגוחכת".

השחקן נורמן עיסא אמר: "מסתבר שאנחנו באמת כוח, פוחדים מאיתנו". הוא קרא "להשאיר את האמנות חופשית כמו ציפור דרור. אני מכריז מעל במה זאת שאני אדם חופשי, אמן חופשי ואמשיך להיות חופשי!".

השחקנית אסי לוי קראה באירוע את הקטע הסרקסטי "גילוי דעת" שכתב המחזאי חנוך לוין, בעקבות הורדת ההצגה הסאטירית "מלכת אמבטיה", שעוררה סערה ונפסלה להופעה. בקטע לוין כביכול "חוזר בו" על כך שניסה להפריע את סדר היום של המדינה ולערער את מורל הציבור.

הסופר אשכול נבו חתם את ההפגנה ואמר: "אנחנו נפגשים בצל ימים קשים בעוטף עזה, ואירועים קשים ועצובים בארצות הברית. ואני לא יכול שלא לפתוח בנשימה כבדה של צער. והשתתפות בצער. ובכל זאת, עם כל הצער, אדבר הערב. אין לי ברירה אלא לדבר. אם הייתי צריך לבחור מילה אחת שתסביר למה אני כותב, מילה אחת שתתאר את התחושה שיש לי כשאני כותב, מילה אחת שתלכוד את הדבר החמקמק הזה שנקרא להיות אמן. המילה הזאת הייתה: חופש. ובאתי לכאן הערב - באנו כולנו לכאן הערב - כדי לומר בצורה ברורה: אף אחד לא ייקח מאתנו את החופש הזה. אף אחד לא יכול לקחת מאתנו את החופש לחשוב, את החופש לדמיין. את החופש לחמול. את החופש ליצור. וכן, גם את החופש לבקר את השלטון".

"אם הייתי צריך לבחור מילה אחת שתסביר מה זה לחיות במדינה דמוקרטית, מהי תמצית הרעיון הדמוקרטי, המילה הזו הייתה 'ביקורת'. והסכנה הכי גדולה לדמוקרטיה, היא השתקת ביקורת. חוק הנאמנות בתרבות פסול כשלעצמו, אבל הוא פסול במיוחד כי הוא מצטרף לשורה של חוקים חשוכים ותופעות מדאיגות, הוא מצטרף לחוק הלאום, ולחוק הנכבה, ולהוצאת ספרים 'בעיתיים' מתכנית הלימודים, ולביטול מתווה הכותל, ולמתקפות על בתי המשפט, ועל משטרת ישראל, ולמתקפות על הקרן החדשה, ולמתקפות על 'שוברים שתיקה' ולמתקפות על 'בצלם'. המכנה המשותף לכל התופעות האלה - ניסיון להשתיק קולות ביקורתיים. ניסיון ליצור משוואת שווא כאילו מי שמבקר, לא פטריוט - בעוד שההפך הוא הנכון, אהבה גדולה למקום הזה ואכפתיות לעתידו הן שמולידות את הביקורת. ניסיון ליצור משוואת שווא כאילו מי שמבקר, חמוץ - בעוד שההפך הוא הנכון, מי שמנסה להשתיק ביקורת, רקוב".

"ובאתי לכאן הערב - באנו לכאן הערב - כדי לומר בצורה ברורה: אף אחד לא ימנע מאתנו להשמיע ביקורת", הוסיף נבו. "לא באיומים. ולא בחוקים. ולא בהתלהמות ברשתות החברתיות. ישראל הייתה ותישאר מדינה דמוקרטית. וביקורתית. זה בדי. אנ. איי. שלנו כישראלים. זה בדי.אנ. איי שלנו כיהודים".

"אם הייתי צריך לבחור מילה אחת שאותה הייתי רוצה לתת לכל מי שנמצא כאן הערב, מילה שניקח אתנו כצידה לדרך, המילה הזו הייתה: אומץ. כי המאבק לא התחיל היום. ולא ייגמר היום. ואם אנחנו רוצים לנצח בו נצטרך אומץ. לא רק אומץ לעמוד פה ביחד ולמחות נגד חוק שאסור שיעבור, חוק שצריך לעבור מן העולם, אלא אומץ לב אזרחי בחיי היום-יום שיבואו אחרי ההפגנה הזו, אומץ לסרב להנחיות שמתנופף מעליהם דגל שחור, אומץ להתבטא, גם אם נשלם על זה מחיר, אומץ ליצור אמנות שלא מצנזרת את עצמה, ששואלת שאלות, שמטילה ספק, שנאמנה אך ורק לאמת הפנימית ולרוח האדם ולא לשום דבר אחר".

נבו חתם את נאומו בציטוט דברי זאב ז'בוטינסקי: "אין בכוחו של אדם לעקור מתוך ליבו את התקווה לעתיד טוב יותר", אחריו אמר: "תהיו חופשיים. תהיו ביקורתיים. תהיו אמיצים".

צעד מחאתי נוסף נגד החוק התקיים במקביל להפגנה במוסדות תרבות רבים. בטרם אירועי תרבות (סרט, הצגה, הופעת מוזיקה, מופע מחול) הוחשכו אולמות למשך כדקה ומוקראת הצהרה נוקבת המתנגדת לחוק. בין מוסדות התרבות שאישרו מראש כי תוקרא בהם ההצהרה: התיאטראות הקאמרי, בית לסין, תמונע, גשר, חיפה והתיאטרון העברי, הסינמטקים בתל אביב ובחיפה, הצוללת הצהובה בירושלים וסוזן דלל בתל אביב (צפו בהמשך הכתבה). כבר ביום שישי הוקראה ההצהרה על ידי השחקן והבמאי דרור קרן, באירוע "שחקי שחקי" - מחווה לשאול טשרניחובסקי בצוותא בתל אביב (צפו בסרטון בראש הכתבה).

זהו הטקסט של ההצהרה: "כוח ההחשכה הוא אות להזדהות שלנו, האמנים, עם חברינו המפגינים בשעה זאת ברחבת הסינמטק בתל אביב נגד חוק הנאמנות בתרבות שמקדמת הממשלה. חוק זה שמבקש לשתק את המחשבה ולעמעם את היצירה הוא שפוגע בערכי המדינה ובסמליה (ולא להפך). אנחנו כאן, על הבמה הזאת ועל הבמות האחרות ברחבי הארץ, מצהירים הערב ובכל יום בשנה נאמנות לתרבות, ליצירה, לאמנות, לחופש הביטוי, הוויכוח והדעה. הבמה שהייתה ותישאר זירת מפגש, דיון ומדורת שבט, שאינה מדירה אדם או רעיון; מראה אל מול פני הטבע; שמאירה פני-הדור כהווייתו. ולא כבקשתו. למען רוח האדם ולתפארת מדינת ישראל. צפייה נעימה".

מוקדם יותר השבוע, אלפי אנשים, ובהם מאות אמנים ואנשי רוח, חתמו על עצומה נגד החוק, שבה נכתב בין השאר: "אסור לאפשר שימוש של שלטון כלשהו בתקציבי ציבור כדי למנוע את הנוכחות הלגיטימית במרחב הציבורי של דעות והשקפות מגוונות, שאינן נוחות לשלטון, ואין רבותא באיזה שלטון מדובר"; פורום מוסדות התרבות, שיזם את העצומה, גם פנה לרה"מ נתניהו בבקשה לקיים פגישה דחופה על מנת לדון בחוק, אולם עד כה (מוצ"ש) נתניהו לא הגיב לבקשתם; איגוד המחזאיות והמחזאים בישראל קרא להתקומם נגד החוק ולסרב לציית לו; ראשי בתי הספר בצלאל, שנקר והאקדמיה למוזיקה ומחול בירושלים פרסמו הצהרה נוקבת נגד החוק; אמנים, יוצרים ואנשי תרבות רבים התבטאו בתקשורת נגד החוק, ובהם הסופר והמחזאי יהושע סובול שאמר לוואלה! תרבות: "רק בוגדים בנפשם וברוחם מסוגלים להכפיף נאמנות לחוק", והמגישה והשחקנית רבקה מיכאלי שאמרה לוואלה! תרבות בין השאר כי "זה המשכו של חושך גדול. אני שואלת את עצמי אם השלב הבא הוא לשלול אזרחות של אזרחים שלא מביעים נאמנות לתרבות במעשיהם. ברגע האמת כחלון בגד בעצמו".

חוק הנאמנות בתרבות, שיזמה שרת התרבות מירי רגב וזכה לתמיכת שר האוצר משה כחלון, יאפשר למשרד התרבות למנוע או להפחית תקציבים ממוסדות מאחת מהסיבות האלה: שלילת קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית; הסתה לגזענות, אלימות וטרור; תמיכה במאבק מזוין או טרור; ציון יום העצמאות כיום אבל, והשחתה או ביזוי כבוד הדגל וסמלי המדינה. בשבוע שעבר נדחתה ההצבעה על החוק בוועדת השרים, לאחר ביקורת של היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, על הנוסח המקורי של החוק. היוזמה לחוק הופיעה מצד השרה רגב לאחר שמשרד האוצר לא אכף את החוקים המקבילים בנושא, "חוק הנכבה" ו"חוק החרם". היועץ המשפטי של משרד האוצר דחה את כל 98 הפניות לאכיפת חוק הנכבה, המאפשר לשר האוצר לשלול תקציבים על סמך קריטריונים זהים.