לפני שנתיים יצאה לואיז שביאוט מהקרנת הבכורה העולמית של "מאהב ליום אחד", הסרט הראשון בכיכובה, שהוצג במסגרת פסטיבל קאן. מחוץ לאולם, היא פגשה את הקולנוען הישראלי נדב לפיד והחלה לשוחח איתו על בדידות בפריז ונושאים פואטיים שכאלה, בלי לדעת בכלל שהוא במאי. רק לאחר מכן, הוא הגיש לה תסריט והזמין אותה למבחני בד, אותם עברה בהצלחה.
וכך, שנתיים לאחר מכן שוב אפשר היה לפגוש את שביאוט ולפיד בחגיגת קולנוע אירופאית - הפעם, פסטיבל ברלין, בו שיתוף הפעולה ביניהם ערך את הקרנת הבכורה העולמית שלו לפני כשבועיים. מדובר, כמובן, ב"מילים נרדפות", שקטף את דוב הזהב, העיטור היוקרתי ביותר באירוע, וגם זיכה את השחקנית הצעירה בשלל מחמאות.
הסרט עוסק ביואב, חייל משוחרר בגילומו של טום מרסייה, העובר לפריז ועובר שלל חוויות - בין השאר, כבר בערב הראשון שלו בעיר האורות הוא נקלע למשולש אהבה מהסוג שיש רק בסרטי גל החדש הצרפתי. שתי הצלעות האחרות שלו הן אמיל (קוונטין דלמור), בן למשפחה אמידה המתגורר בדירה שמעט משפחות מקומיות יכולות להרשות לעצמן, וזוגתו קרולין, בגילומה של שביאוט, נגנית אבוב שנהנית להשתעשע בצעיר הישראלי.
עוד בנושא:
הביקורת המלאה שלנו על הסרט
"כשנדב הביא לי את התסריט, הייתי בטוחה שהוא ידבר על ישראל, והופתעתי לגלות שזירת ההתרחשות היא צרפת ומקורות ההשראה הם הקולנוע הצרפתי", אומרת שביאוט לוואלה! תרבות בריאיון המתקיים במלון ברלינאי, יום לאחר הבכורה העולמית של הסרט. "התסריט טילטל אותי לחלוטין. היה בו משהו מאוד צרפתי, אבל בכל זאת עם נקודת מבט אחרת. הרגשתי בו הרבה אהבה לצרפת וגם הרבה ניכור כלפיה. הוא היה מלא מסתורין וסתירות, וגרם לי להרגיש קרובה ורחוקה".
הסרט עוסק בנקודת מבט של ישראלי על צרפת. איך את, כאאוטסיידרית, רואה את ישראל?
"ביקרתי בתל אביב לראשונה בקיץ האחרון, ואחד הדברים שהכי הותירו בי רושם זה המראה של צעירים המסתובבים ברחובות עם נשק. בשנים האחרונות, בעקבות הפיגועים, חיילים התחילו להסתובב ברחובות פריז, ובהתחלה זה הכניס אותי להלם והייתי עוברת לצד השני של הכביש כשהייתי רואה אותם. עם הזמן, התרגלתי לכך, אבל גם זה לא הכין אותי למה שחיכה לי בישראל. בצרפת מדובר באנשים מבוגרים ממני ובצבא מקצועי, אבל בתל אביב ראיתי בנות בגילי, אפילו צעירות ממני, הולכות עם נשק כאילו הוא תיק הגב שלהן, או צועדות עם נשק ביד אחת וסיגריה ביד השנייה. מבחינתי, הנורמליזציה הזו של הנשק, שהופך למשהו כל כך יומיומי, היתה חדשה לחלוטין. זה עירער אותי לגמרי".
במהלך העבודה על הסרט, התפתח רומן בין שביאוט למרסייה, והם בזוגיות גם כיום. השחקן הוא אמנם בן לאב שמוצאו צרפתי, הספר מישל מרסייה, אך נולד וגדל בישראל ולא שלט בצרפתית עד תחילת הצילומים. לפיד, מצידו, אמנם דבר אותה באופן שוטף עוד לפני הצילומים, אך זו לא שפת אמו. "מבחינתי, השפה הזו מובנת מאליה, אבל מבחינתם, לדבר בה ולגלות אותה זו מלחמה - מלחמה יפה, כמובן", אומרת השחקנית, שברזומה שלה יש גם שלל הצגות תיאטרון. "קראתי פעם שעל הבמה, אתה צריך לשחק את השפה שלך כאילו היתה שפה זרה, ואני חושבת שבזכות נדב וטום הבנתי לראשונה למה הכוונה".
איך היה נדב כבמאי?
"הוא מאוד אינטנסיבי. אחד הדברים המעניינים אצלו זה המצלמה. בסרט הקודם שעשיתי, אם הלכתי שמאלה אז המצלמה הלכה איתי. אצל נדב, המצלמה תפסה אותי ולקחה אותי איתה. הייתי שייכת לה. נדב, כמו הסרטים שלו, חסר פשרות, הוא תמיד מחפש את האמת של אותו רגע. הוא לא יוותר על כלום. יש לו גם כוח לסחוף אחריו את מי שעומד בצידו. כל אנשי הצוות היו מוכנים להוריד בשבילו את הירח".
צפית בסרטים שהוא ביים בישראל לפני "מילים נרדפות"?
"כן, אהבתי אותם ובעיקר את הענווה שיש בהם כלפי הדמויות. כשאני רואה סרטים שלו אני רואה בני אדם, על כל המורכבות שיש בהם".
איך הגבת כשראית את "מילים נרדפות" בפעם הראשונה?
"הייתי בהלם. עבודת העריכה של נדב ושל אמו ערה, שהלכה לעולמה לפני צאת הסרט, היתה משמעותית מאוד. הם לקחו את חומרי הגלם ומירכזו אותם בצורה מהודקת ביותר, כדי שהתוצאה תתמקד בשאלת הזהות של יואב. הם הצליחו לנכש את כל מה שהיה יכול להרחיק את הסרט מן המסלול המרכזי שלו - וזה המסע הבלתי אפשרי של הגיבור הישראלי, שרוצה להיות צרפתי אבל לא יכול".
אחד הדברים המעניינים בסרט זה שיש בו עירום, הרבה עירום - אבל כולו גברי. בדרך כלל, בקולנוע, זה הפוך.
"זה תמיד הפוך! נדב אמר לי מראש שלא אצטלם בעירום. הוא רצה לשים בחזית את העירום של יואב. למה הוא עשה את זה? צריך לשאול אותו. מה שאני חושבת, מה שאני מבינה, זה שהגיבור מגיע לפריז ומנסה להתחיל מחדש ולהשיל מעצמו את הכל, אז הוא נמצא בשלב מאוד ראשוני, פרימיטיבי, חייתי, כמו האדם הראשון, ומכאן גם העירום שלו".
מה חשבת על הדמות של הגיבור?
"חשבתי לעצמי שהוא נותר מסתורי בעיני. אולי לך, כישראלי, זה יותר ברור? לי יש תחושה שהעבר שלו נסתר ממני, שאני לא מצליחה להבין מה המשמעות של השירות שלו בצבא ושל החוויות שעבר שם".
הופעתה ב"מאהב ליום אחד" חביב הביקורות כבר הפכה את שביאוט לשם חם בעולם הקולנוע הצרפתי, ומעמד זה אמור להתחמם עוד יותר בעקבות "מילים נרדפות", המקבל ביקורות משתפכות בתקשורת הצרפתית וצפוי לעורר תהודה רבה במדינה עם צאתו בה בחודש הבא. כמו כן, בשנה הבאה נראה אותה ב"בנדטה", סרטו החדש והמדובר של פול ורהובן ("היא", "אינסטינקט בסיסי", "רובוקופ", "הספר השחור").
שביאוט חובבת שפות, וחוץ מצרפתית ואנגלית דוברת גם גרמנית ואיטלקית. במהלך צילומי הסרט, למדה גם קצת עברית. "המאפרת היתה נועה יהונתן, אישה מדהימה באופן כללי וגם דו-לשונית לחלוטין", הא מספרת. "שכנעתי אותה ללמד אותי משפטים בעברית, והתעקשתי שיהיו אבסורדיים, כדי שאוכל להפתיע ולהצחיק באמצעותם את נדב. אני קצת מתביישת, אבל עד היום אני יודעת להגיד (עוברת לדבר בעברית): 'כשהייתי ילדה, אימצתי ברווז'".
איך עברית נשמעת לך מהצד?
"כשאנשים מדברים עברית, מה שהם אומרים תמיד נשמע מאוד חשוב. אפילו אם אתה אומר 'תראו ציפור' בעברית, זה נשמע כבד משקל. זו גם שפה עם קצב, שפה שרוקדת".
יש סרטים ישראלים שאהבת חוץ מזה של נדב?
"כן, סרט בשם 'אין בתולות בקריות'. היו שם כל מיני דברים שנראו לי פנטסטיים, עד שטום הסביר לי שהם חלק מן המציאות הישראלית. נגיד - לא ידעתי שנהוג לראות בחופי ישראל איש שצועק עם מגאפון. חשבתי שזו המצאה יצירתית של הסרט. כך או כך, מאוד אהבתי אותו ובעיקר את תצוגת המשחק בתפקיד הראשי של ג'וי ריגר".
היא אולי השחקנית הצעירה הכי עסוקה בארץ.
"אני לא מתפלאת לשמוע. היא שחקנית יוצאת מן הכלל. לחלוטין נשביתי בקסמה. גם ראיתי אותה בהצגה בקאמרי כשביקרתי בארץ. יש בה משהו נדיר, טהור וטבעי".
