פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      אתה נראה פיל: "דמבו" של טים ברטון הוא סרט מרהיב, מרגש ונפלא

      היו מבקרים שאמרו כי יעדיפו להימחץ בידי פיל מאשר לצפות בעיבוד מחודש של טים ברטון ל"דמבו", אך התוצאה הסופית מתגלה כפנטזיה מעוררת השראה, רלוונטית ומקסימה, שהכל בה עובד

      אתה נראה פיל: "דמבו" של טים ברטון הוא סרט מרהיב, מרגש ונפלא
      דירוג כוכבים לסרטים -4 כוכבים (עיבוד תמונה)

      מלחמת העולם השנייה היתה תקופה מאתגרת מבחינת אולפני וולט דיסני. "פנטזיה" ו"פינוקיו" נכשלו בקופות, המשאבים לפרויקטים החדשים היו מוגבלים, והפתרון היה סרט בשם "דמבו" - הפקה דלת תקציב, שנקראה בשם הגיבור שלה: פילון עם מבנה גוף מיוחד שכולם צחקו עליו בשל אוזניו העצומות, אך אז מתברר שהוא מסוגל לעוף באמצעותן, מה שהופך אותו לאטרקציה.

      בדומה לפיל, גם הסרט על אודותיו התחיל כאנדרדוג ואז הצליח בענק. אמנם התקציב שלו היה נמוך בהרבה מאשר ההפקות הקודמות של דיסני, וכתוצאה מכך אורכו התפרש על פני כשישים דקות בלבד והציפיות ממנו היו נמוכות, אבל זה לא עצר מבעדו להפוך לתוצר הכי רווחי של האולפנים בשנות הארבעים. חשוב מכך, "דמבו" גם נכנס לפנתיאון, והפך לקלאסיקה.

      כתוצאה מכך, היה ברור כי הלהיט על הפיל המעופף לא יחמוק מהטרנד החם של דיסני בשנים האחרונות: לקחת את הקלאסיקות הגדולות שלה ולעבד אותן מחדש, אך הפעם לא באנימציה. וכך, אחרי שכבר צפינו בגלגולים מחודשים שכאלה של "סינדרלה", "ספר הג'ונגל", ו"היפה והחיה", וקצת לפני שזה יקרה גם ל"אלאדין" ול"מלך האריות", עלתה לאקרנים בסוף השבוע גרסה נוספת של "דמבו", אותה ביים טים ברטון, והפעם עם שחקנים בשר ודם, ועוד איזה שחקנים! מייקל קיטון, קולין פארל, דני דה-ויטו, אווה גרין ואחרים. בארץ היא מוקרנת בשפת המקור, וגם בעותקים מדובבים לעברית.

      בניגוד ל"דמבו" הקלאסי, שהיה קצר במיוחד, העיבוד המחודש ארוך גם בסטנדרטים עכשוויים - מעל שעתיים. בהתאם לכך, כמובן, התסריט מנפח את העלילה המקורית, והופך אותה מזבוב לפיל. בגרסה החדשה יש הרבה יותר דמויות, וסיפור מסגרת שונה לחלוטין.

      דמבו (יח"צ , פורום פילם)
      הפיל שהפיל. מתוך "דמבו" (צילום: יח"צ)

      ובכן, אנחנו בימים שאחרי מלחמת העולם הראשונה. חייל משוחרר (פארל) חוזר הביתה, קטוע יד ועם חלל גדול בלבו - זוגתו מתה והותירה אחריו את שני ילדיהם שלא התאוששו מן האובדן. בתו אף מסתובבת עם מזכרת מעוררת השראה שהאם הותירה לה, ועם הזמן יתגלה כי תהיה לה משמעות בעלילה.

      כאן נכנס לתמונה מקס מדיצ'י, מנהל קרקס גוץ ולא שאפתן במיוחד, בגילומו של דני דה-ויטו. הוא שוכר את האלמן לעבוד ביריד עתיר המוזרויות שלו, ובו גם פילה שהביאה לעולם פילון יוצא דופן: דמבו כמובן.

      השמועה על הפיל המעופף עושה לה כנפיים, ומגיעה לאוזניו של וי.איי וונדוויר - יזם מסתורי בגילומו של מייקל קיטון, שלא במקרה נשמע כאילו יצא מ"צ'רלי בממלכת השוקולד" או סרטים קודמים אחרים של ברטון, שכן יותר מאשר "דמבו" המקורי, הסרט הזה מזכיר את עבודותיו האחרות של הבמאי הפורה.

      אותו יזם חסר מעצורים מלווה באמנית טרפז צרפתייה עם מבטא מגוחך (אווה גרין), מגובה במשקיע דורסני מוול-סטריט (אלן ארקין) ומתהדר בתאוות בצע ובמגלומניה. לכן, הוא לא בוחל באמצעים כדי לנצל ככל האפשר את יכולותיו של הפילון המעופף, אך כמובן שדמבו וחבריו החדשים לא יוותרו לו כל כך מהר.

      דמבו (יח"צ , פורום פילם)
      הזבוב הפך לפיל. מתוך "דמבו" (צילום: יח"צ)

      בתקופה שקדמה לצאת הסרט, הובעו ברשתות החברתיות הרבה חששות לקראתו, וזכור לי במיוחד מבקר אמריקאי שצייץ כי הוא מעדיף להימחץ בידי פיל מאשר לצפות בו. אפשר היה להבין את הסקפטיות: השינויים הרבים לעומת המקור הקלאסי, כמו גם האורך המנופח והרקורד הבעייתי של ברטון בשנים האחרונות, לא בישרו טובות. גם אני ציפיתי לרע מכל, אך "דמבו" המחודש הפיל אותי. הוא הפתעה משמחת לטובה.

      כמעט הכל כאן עובד. האורך אולי נראה מופרך בתחילה, אבל עם הזמן מתגלה כי בסיפור לא חסר בשר. יש לו גלריית דמויות עשירה, מאופיינת ומעוצבת היטב, יש לו מה להגיד ויש לקווי העלילה שלו לאן להתפתח. בקיצור, הסרט לא משעמם לרגע, והזמן עובר די מהר.

      תצוגות המשחק כולן מעולות. לא רק דה-ויטו, קיטון, ארקין, גרין ופארל הוותיקים, אלא גם ניקו פרקר ופינלי הובינס הקטנטנים בתור הילדים היתומים מאם, שהופכים לחבריו הכי טובים של דמבו ונושאים על גבם את המטען הרגשי בסרט. הפיל עצמו מעוצב באמצעות אפקטים ממוחשבים בצורה מלאת הבעה וניואנסים, שמצליחה לעורר כלפיו הזדהות וגם לבנות כימיה בינו לידידיו האנושיים. הלב יוצא אליו במאבקו להתעלות מעל כל המכשולים כדי להתאחד מחדש עם אמו.

      ברטון, מצידו, מציג את עבודתו הטובה מזה שנים. הוא משכיל לבנות יקום קולנועי שהוא לא רק מרהיב, קסום, יצירתי ופרוע - אלא גם קוהרנטי ושלם, נטול קשקושים והתחכמויות. הבימוי של קטעי המתח, ההרפתקאות והפעולה מבוצע לעילא ולעילא. בסצינות השיא בכיכובו של הפילון המרחף יש תעופה, תרתי משמע, המזכירה אפילו את הסיומת הבלתי נשכחת של "אי.טי".

      דמבו (יח"צ , פורום פילם)
      טים ברטון במיטבו. מתוך "דמבו" (צילום: יח"צ)

      גם אחרי כל המחמאות הללו, נותר פיל ענק באמצע החדר, ואלה כמובן ההשוואות הבלתי נמנעות לקלאסיקה המקורית. אז נכון, "דמבו" משנות הארבעים היה מיוחד, מקורי, הזוי ועצוב יותר, אבל ההקבלה בינו לגרסה המחודשת נראית לא רלוונטית, שכן אלה סרטים כל כך שונים, מה שכמובן גם עלול להכעיס טהרנים. כאן טמון המלכוד בו נתונים יוצרי העיבודים המחודשים של להיטי דיסני: אם ישעתקו אותם אחד לאחד, ישאלו מה הטעם בחיקוי המדויק; אם ימשכו אותם לכיוונים אחרים, יתרעמו איך העזו לגעת כך בקודש הקודשים.

      ברטון הלך על האופציה השנייה, ועשה זאת לא רק כדי להזכיר למה נחשב פעם אחד הבמאים היצירתיים והווירטואוזים בהוליווד, אלא גם כדי להעביר מסרים שלא בהכרח היו קיימים בגרסה הקודמת.

      ראשית כל, דרך דמותו של היזם חסר המעצורים וחבריו החלקלקים מוול-סטריט, מותח העיבוד המחודש ביקורת על הקפיטליזם הדורסני והנצלני של תעשיית הבידור. אולי זה לא מקרי להיתקל באמירות שכאלה דווקא כאן, שכן במהלך עשיית "דמבו" המקורי פרצה שביתה חסרת תקדים של האנימטורים בדיסני, שיצאו נגד מעסיקיהם באולפנים וגרמו בהם לטלטלה. עם זאת, מובן שהם לא הצליחו לתקן את הדורסנות של הכלכלה האמריקאית ושל הוליווד בפרט, שרק הלכה ונהייתה מפלצתית יותר בשנים האחרונות, מה שגם הופך את האמירה כאן לאקטואלית מתמיד.

      דמבו הפיל המעופף (צילום מסך)
      הפסימים התבדו. מתוך "דמבו" (צילום: יח"צ)

      העיבוד המחודש, כזכור, הופק בידי דיסני עצמם, וסביר להניח שהם מאפשרים את הביקורת הפנימית הזו בגלל שהיא לא ממש מזיזה להם. הרי רק השבוע, רכשו האולפנים את אחת המתחרות הגדולות שלהם, פוקס, וחיזקו את מעמדם כאימפריה הוליוודית בלתי מעורערת. האמירות ב"דמבו", אם כך, יכולות אולי להעשיר את הניתוח האקדמי של הסרט, אבל מבחינת תאגיד הענק, זו רק מכה קלה בחדק.

      לעומת זאת, יש כאן מסר אחר ונוקב לא פחות, שדווקא כן יכול להדהד ולהשפיע. לאורך כל הדרך, משמיע ברטון קול מחאה חזק וצלול כמו תרועה של פיל נגד ניצול של חיות בשבי. סביר להניח כי אחרי הצפייה בסרט, ילדים רבים ברחבי העולם יוותרו על העונג המפוקפק שבהליכה לקרקס או לגני חיות בהם מחזיקים פילים וחיות אחרות בתנאים לא תנאים. אם כך, גם כמעט שמונים שנה לאחר שפגשנו בו לראשונה, ממשיך דמבו לכבוש לבבות ולעורר השראה, ונראה שדבר כבר לא ימנע ממנו לנופף באוזניו ולרחף מעלינו לעד.

      דמבו (יח"צ , פורום פילם)
      תמיד תסמכו על גוץ שמנהל קרקס. מתוך "דמבו" (צילום: יח"צ)

      דמבו (יח"צ , פורום פילם)
      מכה קלה בחדק של דיסני. מתוך "דמבו" (צילום: יח"צ)