פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      "אנחנו המבקרים הכי קשים של עצמנו": ריאיון עם האנשים מאחורי "צעצוע של סיפור 4"

      אחרי שהפיקו יחדיו את "הקול בראש", ג'ונאס ריברה ומרק נילסן היו גם שותפים להפקת הפרק הרביעי של "צעצוע של סיפור". בריאיון, הם מסבירים למה בכלל היה צריך אותו, כיצד פיקסאר מתכוונים להילחם בנטפליקס ואיך מגיעים מטאטוא רצפות לעמדה הכי בכירה באולפן

      "אנחנו המבקרים הכי קשים של עצמנו": ריאיון עם האנשים מאחורי "צעצוע של סיפור 4"
      עריכה: נועה לוי

      לפני שיצא לאירופה כדי לקדם את הפרק הרביעי בסדרת "צעצוע של סיפור", נדרש המפיק האמריקאי ג'ונאס ריברה להסדיר איזשהו עניין ביורוקרטי במולדתו. הוא פירט בטפסים הרלוונטיים מהי מטרת הנסיעה, והפקיד שמולו קרא את האינפורמציה ושאל בתמיהה - "מה? עוד 'צעצוע של סיפור'? חשבתי שזה נגמר".

      ואכן, לאחר צאת "צעצוע של סיפור 3" המופתי בתחילת העשור, התחושה הכללית היתה שהוא סגר את סדרת הסרטים באופן הרמטי ומושלם, ולא הותיר פתח וצורך בעוד פרק. אך להוליווד, כידוע, חוקים משלה - וכך, בסוף השבוע עולה כאן וברחבי העולם הפרק הרביעי בסדרה, שצפוי גם הוא לרסק את הקופות ולקבל מועמדות לאוסקר.

      הפעם, וודי וחבריו מבלים בארון הצעצועים של הבעלים החדשה שלהם, ילדה בשם בוני. בעקבות המעבר לגן והחרדות שהוא מביא עמו, היא בונה לעצמה צעצוע חדש מן המזלג שלה, וכלי המטבח גורר עמו את שאר כלי המשחק שלה להרפתקה. במהלכה, הם יפגשו שלל דמויות חדשות, בהן בובות פיתום לא סימפטיות במיוחד, וגם דמות אחת שהופיעה בשלושת הסרטים הקודמים והיתה זניחה בהם, אך כאן כבר מקבלת משקל עלילתי משמעותי: בו פיפ, רועת צאן ויקירת לבו של וודי.

      את הסרט ביים ג'וש קולי, שזו עבודתו הראשונה כבמאי, ובין המפיקים שלו אפשר למצוא את ריברה ואת מרק נילסן, שהיו מעורבים בפרויקטים קודמים רבים של פיקסאר, ובין השאר הפיקו את "הקול בראש".

      צעצוע של סיפור 4 (יח"צ , פורום פילם)
      כולם חשבו שזה הסוף, אבל אז התברר שלא. מתוך "צעצוע של סיפור 4" (צילום: יח"צ)

      פגשתי את השניים בתחילת השבוע במלון לונדוני, וזאת במסגרת מרתון ראיונות שקיימו עם התקשורת הבינלאומית. במהלך היום הארוך הזה הם נדרשו לענות פעם אחר פעם על השאלה "מה פתאום הפקתם פרק נוסף בסדרה?", וגם אם היא התישה אותם, הם בכל זאת מצאו את הכוחות להשיב בדיפלומטיות ובאדיבות. "זו שאלה ראויה וטובה", אומר לי ריברה כשאני מציג בפניו את הקושיה הבנאלית. "האמת שהרעיון בא מאנדרו סטנטון, שהיה תסריטאי ומפיק בכל הפרקים הקודמים של 'צעצוע של סיפור'. אנחנו חשבנו שהפרק השלישי הוא סיום מושלם, ושזה סוף הסיפור, אבל אנדרו בא ואמר - 'זה לא הסוף, זו סיומת, אבל רק לסיפור של אנדי ושל וודי'. תמיד היה לו עוד פרק בראש, ועניין אותו לשאול מה וודי יעשה אם יאבד את כל מה שהיה לו ויצטרך להמציא ולהגדיר את עצמו מחדש. חשבנו שכבר אין מה לספר, אבל בסוף הפגישה איתו התחלנו לשחק עם זה, ומשם נולד הסרט".

      "מוטיבציה נוספת לעשיית הסרט היתה הרצון להעמיק את הדמות של בו פיפ", מוסיף נילסן. "למעשה, בשלב מסוים אפילו חשבנו לקרוא לו בשמה. הרצון להציב בקדמת הבמה דמות נשית משמעותית לא קשור לתהליכים שעברו על הוליווד בשנתיים האחרונות, כי זה משהו שחשבנו עליו כבר לפני חמש שנים. הדמות הזו עניינה אותנו, כמו גם סיפור האהבה שלה עם וודי והעימות בין התפיסות השונות שלהם: היא חיה כצעצוע רחוב והוא כצעצוע מבוית, שלא מסוגל בכלל לחשוב על שום סוג של קיום אחר".

      עד כמה זה קשה להמציא את עצמכם בכל פעם מחדש?

      נילסן: "זה קשה. אנחנו המבקרים הכי קשים של עצמנו, ואנחנו לוקחים את הזמן בכל מה שקשור לפיתוח הסיפור. התהליך תמיד מתחיל רע, ואז אנחנו עובדים על הסיפור ומשנים אותו ומשחקים איתו. עם הזמן אנחנו יוצרים בין עשר לתריסר גרסאות של הסרט תוך כדי עבודה. בסוף התקווה היא שהוצאנו החוצה את מה שלא עובד, והוצאנו את המיטב ממה שכן, והתוצאה היא סרט שמדבר לקהל".

      צעצוע של סיפור 4 (GettyImages)
      "אם תהיו אמיתיים, הקהל יקנה ממכם גם מזלג מדבר". ג'ונאס ריברה (מימין) ומרק נילסן בהשקת "צעצוע של סיפור 4" (צילום: אימג'בנק)

      בצד בו פיפ, עוד דמות משמעותית באופן מפתיע היא פורקי. מאיפה הגיע הרעיון לדבר על מזלג מדבר?

      ריברה: "היה לנו סיעור מוחות שגרתי ואז עלתה הדמות הזו. בהתחלה, חשבנו שזה הרעיון הכי מטומטם אי פעם. עשינו איתו כמה ניסיונות והקרנו אותם לצוות של פיקסאר, ובין השאר גם לבראד בירד, מי שביים את 'משפחת סופר-על' ואת 'רטטוי'. הוא דפק על השולחן ואמר 'זה הדבר הכי גאוני שראיתי'. הוא צעק והשתולל וקילל וממש התעקש שנשאיר את הדמות הזו ונפתח אותה".

      האם הצעצוע הכה פשוט הזה הוא גם מטאפורה ליצירתיות? הוכחה שאפשר ליצור משהו מכל דבר?

      ריברה: "גם, אבל הוא בעיקר פשוט המחשה לצורה שבה ילדים מתנהלים. אנחנו מסתכלים על הילדים שלנו ורואים איך הם יוצרים צעצוע מכל דבר, גם ממפית. פורקי הוא התשובה לשאלה מה הופך משהו לצעצוע - והתשובה היא שאם אתה יוצר משהו כצעצוע ומתייחס אליו ככה, אז הוא צעצוע".

      ילדים כיום בכלל עוד משחקים בצעצועים? הם לא עסוקים עם גאדג'טים?

      נילסן: "יש לילדים סמארטפונים, אבל בין השאר הם משתמשים בהם כדי לצלם את הצעצועים שלהם. אלה שני דברים שמתקיימים זה בצד זה. סרטי 'צעצוע של סיפור' בהחלט עוד רלוונטיים".

      האם במובן מסוים, עובדי פיקסאר הם כמו הצעצועים בסרט - חברים טובים ונאמנים של ילדי העולם, שנחושים להמשיך ולבדר אותם במסירות?

      ריברה: "אנחנו לא מדעני טילים או מנתחי מוח. העבודה שלנו היא ליצור תשעים דקות של בידור אסקפיסטי לכל המשפחה. אני בעסק הזה כי הייתי בדיסנילנד בגיל ארבע והתאהבתי. מהות הקריירה שלי היא בעצם להביא לידי ביטוי את מה שהרגשתי שם".

      יוצרי "צעצוע של סיפור 4" (GettyImages)
      כמה מוכשרים, ככה צנועים. ג'ונאס ריברה ומרק נילסן עם ג'וש קולי (במרכז), במאי "צעצוע של סיפור 4" (צילום: אימג'בנק)

      ריברה החל את דרכו בפיקסאר כמתמחה זוטר, ומספר שהיה מטאטא רצפות, ולא חלם כמובן לטפס עם השנים עד לצמרת ניהול האולפן. "הרבה מתמחים שואלים את עצמם מה הם יכולים לקבל מן ההתמחות. אני חושב שעדיף לשאול להפך - מה אתה יכול לתת", הוא אומר. "הייתי בא לעבודה ראשון והולך אחרון, עבדתי הכי קשה שאפשר והתשתי את כולם, וככה הצלחתי להתברג במערכת ולעלות למעלה".

      ומה העצה שלך לתסריטאי/ת שהיו רוצים למכור את התסריט שלהם לפיקסאר?

      "באופן כללי, העצה שלי לכל יוצר היא - תעשו רק דבר אחד, וזה להביא לידי ביטוי את העולם הפנימי ואת הזהות האמיתית של עצמכם. תמיד שואלים אותנו 'איזה סרטים אתם חושבים שהקהל ירצה לראות?' אבל לא צריך לחשוב בצורה כזו. כל אחד צריך לצלול עמוק לתוכו ולספר את הסיפור האמיתי שלו בכנות מלאה. הקהל מריח מה אמיתי ומה לא, ואם תהיו אמיתיים, גם סרט על מזלג מדבר יעבוד".

      איך אתה משווה בין העבודה על "הקול בראש" ו"צעצוע של סיפור"?

      ריברה: "'הקול בראש", כמו 'למעלה', היה קצת מסיבת הפתעה שעשינו לעולם. בגלל שהסרטים הללו היו מבוססים על תסריטים מקוריים ולא היו עיבוד של שום דבר או המשך למשהו, לא היו מהם שום ציפיות. 'צעצוע של סיפור' זה כבר סיפור אחר, כי יש ציפיות - והן עצומות. תמיד חושבים שהסרטים המקוריים הם הסיכונים הגדולים יותר, אבל דווקא קצת יותר נוח מבחינתי להתמודד איתם, כי אף אחד לא מצפה ממך לכלום. ב'צעצוע של סיפור' זה אתגר שונה והרבה יותר מלחיץ, אבל האמת שהתגעגעתי למעמסת הציפיות הזו".

      צעצוע של סיפור 4 (יח"צ , פורום פילם)
      "התגעגעתי למעמסת הציפיות". מתוך "צעצוע של סיפור 4" (צילום: יח"צ)

      בשנים האחרונות עברה פיקסאר טלטלה, שכללה בין השאר את עזיבתו של ג'ון לאסטר, המנהל האגדי של האולפן והרוח החיה מאחורי הפרקים הקודמים ב"צעצוע של סיפור", שנהג במשך שנים להטריד מינית את העובדות מתחתיו. להבדיל, החברה גם נדרשת להתאים את עצמה לתנאי השוק המשתנים ומנסה לגוון את עצמה מבחינה אתנית ומגדרית. "ראינו את פיקסאר משתנה ועברנו הרבה תקופות יחד", אומר ריברה. "היפה הוא שהעתיד שלה כל כך פתוח. זה רק סמלי שהסרט הבא שלנו נקרא 'הלאה'. אני חושב שחתמנו את השלב הראשון של פיקסאר. בשלב הבא יש במאים אחרים וכותבים אחרים והלוק של החברה משתנה. אני לא חושב שאי פעם הייתי נרגש יותר לגבי העתיד שלנו".

      העתיד הזה יכלול את "צעצוע של סיפור 5"?

      נילסן: "אני חושב שלפחות בכל הקשור למסע של וודי, הסרט הזה הוא הפרק האחרון, ואנחנו מרוצים מן הסיומת שלו. מה שכן, בקרוב נראה את פורקי בעשרה סרטים קצרים שאנו יוצרים לדיסני פלוס, שירות הסטרימינג החדש של דיסני. יהיו בו גם סרטים קצרים בכיכובה של בו ביפ. דיסני פלוס יהיה מרחב נהדר לפתח בו פרויקטים צדדיים שכאלה".