מהמסיבה בחיפה ועד יהיה בסדר: השירים שעשו את העשור - מקומות 50-26

בעשור האחרון המוזיקה הישראלית התנפצה, השתנתה והתרחבה. לתוך הקלחת הזאת הגיעו צלילים מכל העולם שפתאום מצאו את עצמם במסגרת ישראלית - ולהפך. המצעד שלהלן הוא ניסיון אחד לסכם את כלל הרגעים האלה - אבל הוא לא מוחלט. זה לא (רק) מצעד השירים הכי יפים, מצליחים או טובים, אלה כאלה שסימנו רגעים, חילופי אופנות ותהליכים רחבים יותר. כל כך הרבה שירים נפלאים נשארו בחוץ, כדרכן של רשימות מסוג זה. מוזמנים להתווכח, ועכשיו - לחגיגה.

מקומות 101-76
מקומות 75-51

פותחים את ה-50 עם אחד הלהיטים המרימים של העשור, שכבש את הרדיו והושמע בלי הפסקה. לא פחות חשוב: הוא גרם לעיר שעל הכרמל להיראות שמחה מתמיד. הנה לכם להיט שיישאר כאן עוד הרבה מאוד זמן.

גם לנו יש שלישיית אחיות בשם חיים, ואין לנו במה להתבייש: A-WA הפיחו חיים מחודשים בשיר התימני הוותיק, והפכו אותו לפתע לדבר הכי מיוחד ונכון בסביבה. תימן זה כאן.

איך יודעים ששיר הופך לענק? בכל מקום אפשר היה לשמוע וריאציות ופרודיות עליו - וזה היה המקרה של אוסף משחקי המילים הזה, הלא-בלתי-אינפנטילי. חשוב מכך, הוא פתח את הדלת לאחד המוזיקאים האהובים של השנים האחרונות.

הצמד ההיפי של הסצנה המקומית פיצח איזו חוויה של התבגרות ישראלית בשיר הזה, וניסח אותה באופן עוצמתי בין נגיעות פסנתר מדויקות, גיטרה וצ'לו - ובעיקר עיבוד קולות מרהיב. קל לדמיין את השיר מככב במסיבות סיום לעוד שנים ארוכות קדימה.

מצ'לו אל צ'לו: שיר מינורי, קטן, נחבא אל הכלים - אבל כמה שהוא יפה: צמד האחיות הירושלמיות עושות הרבה מאוד ביצירה מאוד מינימליסטית, והרמונית להפליא. "ארמון מחול" הוא שיר נוגע על כתיבת שירים ועל המנעד הרגיש שבתוך האמנות. כתבתי עליו כך לפני שלוש שנים: "כשהמילים היפות והפשוטות האלה מתנגנות על הלחן הפשוט והיפה הזה, אפשר להיזכר למה אנחנו כל כך אוהבים מוזיקה". אני עומד מאחורי זה גם היום.

למרות שהוציאה בעשור הזה שני אלבומים מקוריים מאוד, קינן בלטה בעשור הזה בהמון התארחויות, פרויקטים מיוחדים וגם כמה גרסאות כיסוי מבריקות. זאת אחת מהן: חידוש לשיר שנעמי שמר כתבה לכבוד הסרט שיצר מוטי קירשנבאום והפגיש בין שמר לאביה, עמוס קינן. כשהלך לעולמו קירשנבאום, האחרון מבין השלושה, קינן הייתה זו ששרה את השיר על קברו, כמין קינה משותפת, מצמררת.

יש אמנים שרק הולכים ומשתבחים עם הזמן, ובעשור האחרון שבת הגיע למנוחה ולנחלה, ולראשונה גם לשיר שנה: הבלדה היפה הזאת על עיניים שרואות את הכל מהכל, שגם מאחוריה נמצאות דנה וחנה לפידות. בין הופעות עם פוליקר להופעות עם פבלו רוזנברג, בין דה וויס לאירוח בפארק הירקון אצל עומר אדם - שבת, מהמגישים הטובים בארץ, יכול להיות מאוד מרוצה.

לפני שעניינים שלא קשורים למוזיקה התחילו לצוף, אייל גולן היה בעיצומן של שנות שיא בקריירה הארוכה והמצליחה שלו, שכללו גם כמה מהביצועים הטובים ביותר שעשה. אחד מהם הוא "נגעת לי בלב" שכתב לו רותם כהן - עם הבית שהוא חצי דיבור, והפזמון שהוא חצי צעקה - שיר שפשוט אי אפשר לעמוד בפניו, בהגשה מדויקת של מי שהוא עדיין אחד המבצעים הגדולים בישראל.

יש משפט פשוט וישיר יותר מאשר "לא יפריד דבר בינינו לעד"? סנדרסון מזוהה עם שירים מצחיקים והיתוליים, אבל דווקא השיר הרומנטי והנוגה הזה, שיצא כמה שנים לאחר מות רעייתו, הוא היפה ביותר שביצע במילניום הנוכחי. אחד הדברים הנפלאים כאן: צלילי הפסנתר שפותחים וסוגרים את הסיפור.

מנהיגת כל החתיכים אצלי יצאה בעשור הזה לעצמאות מהלהקה האם, בשני אלבומים הכי רחוקים מהפאנק-רוק שמזוהה איתה. אבל גם אם זה אקוסטי וגם אם אלקטרוני, השנינות והקריצות השחורות תמיד שם, הופכות אותה לאחת היוצרות הכי מעניינות בסביבה. בתוך כל זה נמצא גם שיר קצת פחות מצחיק אבל ממש לא פחות חזק, עם חצוצרה וגיטרות מנצחות ושורה אחת הכרחית כדי להיאסף מהקרשים: "לא לפחד ולא לעצור - אני הולך להיות גיבור".

אחרי הפסקה ארוכה, "קוץ ברוח" פתח עשור פורה במיוחד בקריירה של שלום גד - אולי אחד העשורים הפורים של רוקר ישראלי אי פעם - עם לא פחות מעשרה פרויקטים. לא תמיד ההספק הוא מדד לאיכות היבול - אבל אצלו כן: גד תיאר את העצבים הרופפים של החברה הישראלית, חוויות של גלות בתוך מולדת והרבה מאוד רגעים בחיי אדם שבתוך עצמו הוא גר ולא תמיד יודע לאן הוא הולך מכאן. ואמנם, איזה מטאפורה מבטאת את הנוודות במוזיקה של גד טוב יותר מאשר קוץ חופשי ברוח שמחפש לו מדי פעם בית להיתקע בו?

מה זה עשיתי? עשיתי להיט! שני האלבומים של ג'ימבו ג'יי (עומר הברון), גם הוא יוצא המופע של ויקטור ג'קסון, העיר הזאת וכו', מלאים בהברקות ושאר התחכמויות - שכמה שהן משעשעות, גם גורמות לך לחשוב אחר כך על אותן המילים עצמן ועל מה שהן באמת אומרות. מה שבטוח, לפחות בשיר הזה - את שלו הוא עשה.

הנציגות במצעד שלנו לתופעת הפופ הבולטת של העשור: בן אל תבוריניו, סטטובום וג'ורדלאצ'י, ההרכב ששינה במו ידיו את כללי המשחק - באריזה, בהפקה, בקליפים הוויראליים ובפיצוח הטעם של הנוער (מה שמעניין את הישראלים הוא, כידוע, בס עם סלסולים, על פי שיר אחר). לשניים יש הרבה מאוד להיטים, אבל השיר הזה הכניס ביטוי לשפה, החזיר את ברזיל לישראל והטריף את המערכת בחגיגה באמצע בפאבלה.

עם השיר הזה, באחת הפכה זמרת הג'אז האפלולית למשהו הרבה יותר חי, מין גרסה מקומית של איימי וויינהאוס המנוחה (הפקה של תמיר מוסקט ועיבוד של תום דרום). אחד הלהיטים הכי מהנים מהשנה שפתחה את העשור.

בשבילי, המוזיקה של קובארי הייתה אהבה ממבט ראשון: כמה כנות, כוח ולב יש בשירים שלהם. זה קרה בזכות "פולין" - שיר שמחבק את כל הכשלונות של גיל ההתבגרות ואת כל מה שמיוחד בו, דוחה את ספר החוקים ומקשיב רק למצפון. זה היה הסינגל הראשון שהתגלגל אז ברשת, והמשיך לתוך שלושה אלבומים מרתקים, מסעות מתמשכים של גילוי עצמי וכתיבה חשופה שמתחרה רק בהופעות המעולות של אביגיל קובארי וחבריה. נסכם: זה אחד האקטים הכי טובים של הרוק הישראלי כרגע, ומאחוריו פרפורמרית שאם עוד לא הכרתם - אתם פשוט חייבים.

"ואיך אצלך" שהוציאה אלברשטיין בתחילת העשור הוא אלבום כל כך חכם, מקורי ומשוכלל, עד שהצליח לעשות את הבלתי אפשרי ולהתייצב בשורה אחת עם קלאסיקות קודמות שלה. הוא מלא באבל לצד פיכחון, ברטרוספקטיבה והמצאות חדשות. ואמנם, ברקע מותו של בעלה, הבמאי נדב לויתן, "המראות" - השיר היפה ביותר מתוכו - לוחץ על כל נקודות הרגש שבפרידה מאהובים, ויכולה לשיר אותו רק האישה שראתה הכל.

והנה עוד שיר אבל: רייכל, הרחק מהפרויקט, בילה את רוב העשור בחיפושים אחר קולו כזמר יחיד - אבל כשמתקרבת אליו זמרת - ועוד חתיכת זמרת כמו זהבה בן - הוא מצליח להוציא ממנה הרבה הרבה מאוד. לצידו, התגלה שוב עד כמה בן היא זמרת חד פעמית.

פרץ כבר פתח את העשור ככוכב ענק, אבל "זיקוקים" בכל זאת שינה את הסטטוס שלו והעלה אותו לליגה אפילו יותר גבוהה, כזמר של כולם. בשביל הלב כל יום הוא יום העצמאות ובכל יום השמיים צמאים לזיקוקים - וגם לבלדה כמו זאת.

הילד הרע של המוזיקה היהודית אחראי לתפילה היפה הזאת שנמצאת בצומת מתי כספי פינת ניגוני בית הכנסת, עם מילים מספר בראשית ולחן שכנראה מגן עדן - שחצתה מגזרים וטעמים. הגל החדש של מה שמכונה "המוזיקה היהודית" לא היה שם, לולא היה נשען גם על כתפיו של רזאל.

לפני שבלחסן עזב את העולם הזה, כל כך הרבה יותר מדי מוקדם, הוא הותיר מאחור אלבומים ושירים שבהם שפך החוצה את כל הכאב והכוח שהיו לו - והצליח לגעת במאזינים שלו כמו שכמעט אף מוזיקאי לא מסוגל. כמעט שמונה דקות של רוקנרול אינטנסיבי, כולל הקלטות ארוכות שהופכות את הבטן וגיטרה חשמלית שלא עוזבת, שבהן היצירה של בלחסן מצליחה להגיע מתוך השפל - אל החסד.

פטריק סבג וארז לב ארי הסתגרו להם בנגב וחזרו ממנה עם אלבום מרתק על גבריות, עייפות והתבגרות, והנה לכם יצירת המופת מתוכו, ששותפים לה גם האבות הרוחניים ברי סחרוף ומיכה שטרית. כששורות כמו "יש לך חלומות של עבד, אתה לא חולם כמו אדם חופשי" פוגשות את דוד אבידן מול דיונות חשמליות, נוצר אחד האלבומים הטובים של הרוק הישראלי בשנים האחרונות.

אנחנו מכירים היטב את ההגשה הדיבורית של פלס, את הניסוחים המתקתקים היומיומיים ואת הדרמה הבלתי נגמרת. כל אלה התעלו על עצמם הגיעו לשיא ב"לייק וונאקה" - אולי השיר האולטימטיבי והסוחף ביותר בקריירה שלה. כי מהי אהבה אם לא המרווח שבין לקנות אבוקדו, חיוך לפני השנה וזכרונות מטיול רחוק? מהאגם בניו זילנד, דריה פלג היא רק זיכרון רחוק.

מה עושים כשיש הרבה דגים אבל כולם בים? אפשר אולי לשאול את הגברת הראשונה של הסול המקומי, שהוציאה לפני עשור את אלבום הבכורה שלה ומאז השתכללה עוד ועוד לכדי מותג של איכות. לבד מהקול הגדול שמלפנים, אוסף מבריק במיוחד של מוזיקאים משתתף כאן בעשייה.

הרבה לפני הכלה מאיסטנבול, דודו אהרון יחד עם אבי אוחיון ואסף צרויה כבר ידעו היטב לאן צריך לטוס - גם אם נתב"ג עמוס מתמיד. השיר הזה נהנה מאחד הפזמונים הכי טובים ומדבקים של הפופ הישראלי, מדודו אהרון בשיא כוחו, ומהחלום הכי גדול של ישראלים בקיץ - להיות במקום אחר.

לא משנה מה כולם מדברים בסתר, זה אחד הלהיטים המשמחים של העשור: אילק סהלו ואורי אלמו יחד עם החבר רביד פלוטניק בהמנון ראפ מעולה, משמח ומלא תקווה וגאווה. בלי נדר, הם יתנו בראש גם בעשור הבא.