שמועות עקשניות גורסות כי להקת התיאטרון מחול שייסדה וניהלה פינה באוש - הנחשבת לאחת הלהקות המוערכות בעולם - תקיים בקרוב אודישנים לחיפוש רקדן או רקדנית מישראל. השמועות האלה נוספו לעובדה המשמחת שהלהקה חוזרת להופעה בארץ עם המופע "ציפורנים" שיעלה החל מסוף השבוע הבא בבית האופרה בתל אביב, וזאת שנה בלבד לאחר הופעתה המצליחה הקודמת אצלנו עם היצירה "מזורקה פוגו". כל זאת, כך נראה, מבשר על שינוי מגמה ביחס הלהקה לישראל. לפני ההופעה באוקטובר שעבר, הלהקה לא ביקרה בישראל במשך מעל לשני עשורים. באוש, שהלכה לעולמה לפני עשור, סרבה בשנים שלפני מותה לשוב לארץ מסיבות פוליטיות, על פי פרסומים. ב-2002 הייתה אמורה הלהקה לקיים הופעות בישראל, אולם באוש ביטלה אותן בין השאר בעקבות אירועי האינתפאדה השנייה.
ההיעדרות הפוליטית הארוכה של באוש מישראל עלתה בשיחה של עיתונאים ישראלים עם המנהלת האמנותית של הלהקה בשנתיים וחצי האחרונות, בטינה וגנר-ברגלט, שהתקיימה בבית האופרה בוופרטאל, גרמניה, בסוף השבוע שעבר. וגנר-ברגלט אמרה כי לה עצמה לא היו שום התלבטויות אם להגיע לארץ מסיבות פוליטיות. "עבורי זה דבר מאוד מיוחד להגיע לישראל, כי לא הייתי בה בעבר, ואני מאוד מצפה לזה", סיפרה. "כמובן שהמצב הפוליטי הוא קשה, אבל אני חושבת שאני כגרמניה צריכה לשתוק בנושא הזה. זה לא דבר שאני יכולה לשפוט, ממש ככה". לפתע וגנר-ברגלט עוצרת לרגע את דיבורה, משתנקת מהתרגשות ונדמה שדמעות עולות בעיניה. "מבחינתי זאת סיטואציה מאוד רגשית", היא אומרת.
יום חמישי, ערב לפני הראיונות עם אנשי להקת המחול, בית האופרה של וופרטאל. לאחר העלאת יצירתה של פינה באוש, "כמו טחב על אבן", על ידי להקת תיאטרון המחול שייסדה וניהלה, הועלה גם מופע מחווה מושקע לבאוש במלאת עשור למותה של הרקדנית והכוריאוגרפית האגדית, שמתה בפתאומיות ביולי 2009, חמישה ימים בלבד לאחר שאובחנה כחולה בסרטן. בערב המחווה השתפו רקדניה מהעבר ומההווה, והוא כלל משיכות מכחול יצירתיות על יצירתה ודמותה של באוש, שהשפיעה מאוד על עולם התרבות והפכה לאייקון מחול עולמי. הוצגו בו קטעי ריקוד ממגוון עבודותיה, והיה שובה לב לראות רקדנים מבוגרים שכבר אינם בלהקה חוזרים ליצירות שביצעו בה בעבר בהתרגשות רבה.
בערב העוצמתי, רקדנים שיתפו את הקהל בתחושותיהם ומחשבותיהם על נוכחותה והיעדרותה של הכוריאוגרפית פורצת הדרך. רקדנית צעירה שהצטרפה ללהקה לאחר לכתה סיפרה לקהל שלמרות שלא זכתה לעבוד עם באוש, היא במפתיע הופיעה בחלומה ונתנה לה תיקונים לריקוד שלה. רק שלצערה של הרקדנית היא אינה זוכרת מהם התיקונים שבאוש נתנה לה בחלום.
השאלה הגדולה, מה פינה היתה אומרת על הנעשה בלהקה היום, מלווה גם את שאר הרקדנים, ואין לה מענה בהכרח. "כל הזמן אני שואל את עצמי 'מה פינה היתה אומרת לי' והאם היא היתה אוהבת את מה שעשיתי", אומר ג'ונתן פרדריקסון בן ה-35, במקור מטקסס, שלא עבד עם באוש וחבר בלהקה מאז שנת 2015. "לעולם לא אקבל את התשובה הזאת. אני יכול רק לחוש את התשובה מרקדנים שעבדו איתה, אבל הם לא דנים כל הזמן בהחלטות שלי. נתמכתי מאוד על ידם".
דומיניק מרסי בן ה-69, הרקדן הכי ותיק בלהקה שרקד בה מאז הקמתה וגם שימש כאחד ממנהליה האמנותיים לאחר מותה ועד 2013, סיפר לעיתונאים הישראלים כמה בלתי צפויה הייתה באוש: "זה אחד הדברים הכי מאתגרים במקום שבו אנחנו נמצאים עכשיו. כי אף פעם לא יכולת לדעת מה פינה תחשוב ומה פינה תגיד. היא תמיד היתה מפתיעה בהחלטות שלה שלא היינו מבינים. לקח זמן עד שהבנתי בחירה שלה. האתגר הגדול הוא להימנע מהמחשבה הזאת בעצם. להישאר קרוב ככל הניתן למה שקיבלנו ממנה ולמה שחווינו כל השנים האלה. זאת חובה לא להפוך את זה לחליפת משוגעים".
אתגר נוסף במימוש צוואתה הרוחנית של פינה באוש הוא מיעוט ההסברים המילוליים ליצירתה שהיא סיפקה. "פינה לא היתה דברנית גדולה", מוסיף מרסי, "היא חשבה שדברים צריכים לבוא לא דרך האינטלקט, לא דרך הראש אלא מהנפש. זאת אחת הסיבות המרכזיות לכך שהיא לא כתבה הסברים או תוכניות. הפעם היחידה שבה יכולת לקבל ממנה את זה היה בראיונות או במסיבות עיתונאים, שם היא הסבירה דברים שהיא לא הסבירה לנו, כי עבורה זה לא היה המקום לכך".
לאחר מותה הפתאומי של באוש לפני עשור שנים, היה נראה שאין סיכוי להמשיך בלעדיה?
"כן. זה היה שילוב של תחושה שהיתה לרובנו שזה יהיה בלתי אפשרי להמשיך בלעדיה, כי היא היתה האדם שהכל היה מסביבו, ובאותו זמן תחושה של אחריות לשמור על המורשת שלה ועל היצירות שלה, שחייבות להמשיך איכשהו".
קרוב ל-30 שנה לאחר שהופיעה להקת התיאטרון מחול של פינה באוש עם המופע "ציפורנים" בקיסריה (ביולי 1991), היא תשוב אלינו עם אותו מופע בהרכבה החדש. המופע יתקיים החל ביום חמישי הבא, בין 17 ל-23 באוקטובר, במסגרת סדרת מחול במשכן בבית האופרה בתל אביב. המופע נוצר בשנת 1982, ושמו "ציפורנים" ניתן לו בשל אלפי פרחי ציפורן שעולים על הבמה, בעיצוב החלל המרשים של פיטר פבסט. יצירותיה של באוש כוללות חפצים רבים, ובמובנים מסוימים החפץ הוא רקדן נוסף ביצירה. הפרחים ביצירה זו נידונו להימעך ולהידרס תחת רגלי הרקדנים, כשיאולצו לפעול במגוון אופנים משפילים. היצירה מלווה במוזיקה של גרשווין, ארמסטרונג, שוברט ועוד. היא כוללת רגעים כמו אדם המבצע את שירו של גרשווין "The man I love" תוך כדי איות השיר בשפת הסימנים, גברים מזנקים בשמלות שופעות, רקדנית חשופת חזה אוחזת באקורדיון, זוג שופך עפר זה על ראשה של זו ועוד.
מאז מותה של באוש הוחלפו בלהקה לא פחות מארבעה מנהלים אמנותיים, בשנתיים וחצי האחרונות נכנסה לנעליים הענקיות והקשות למילוי האלה וגנר-ברגלט. מעניין אם בדומה למקרה עליו סיפרה אחת הרקדניות הצעירות בלהקה בערב המחווה - הופעת באוש בחלומה, הכוריאוגרפית המיתולוגית הופיעה גם בחלום שלך ונתנה לך תיקונים, אני שואל את וגנר-ברגלט. "לא", היא מחייכת. "אין לי יחסים כל כך סנטימנטליים עם באוש. תמיד הערצתי אותה כאמנית, ואני רואה מאוד בצלילות מה האיכות של היצירות שלה, אבל לא הייתי כל כך קרובה אליה כדי שאפתח קשר רגשי חזק אליה. אני חושבת שהיא היתה מיוחדת, כוריאוגרפית שהשפיעה על דורות של כוריאוגרפים אחרים וגם של במאי תיאטרון רבים".
"אני עדיין מתמודדת עם ההשלכות של מות באוש", מוסיפה וגנר-ברגלט, "פינה היתה המרכז של החברה הזאת. לא רק בריקודים אלא. כל העבודה כאן. הכל נע סביבה. היא היתה המנטורית, היא היתה המוטיבציה להיות כאן, היא היתה הדמות שחיברה הכל קריאטיבית והיתה גם המרכז הרגשי של החברה. וכשהיא מתה, כולם היו אבודים והיו צריכים איכשהו למצוא את דרכם בתוך הקטסטרופה, ולהעמיד פנים ששום דבר לא קרה והעסקים כרגיל. לעלות לבמה ולצאת לסיבובי הופעות גדולים ברחבי העולם, וכמובן שזאת היתה תקופה קשה. עשר שנים חלפו מאז מותה ולא היה להם באמת זמן להתמודד עם האובדן הזה, לדבר על זה ולהיפרד. לעולם לא יהיה אדם שיוכל להחליף אותה. הפוליטיקאים החליטו שהחברה הזאת תמשיך להתקיים בעתיד ותישמר במיוחד עבור המורשת של פינה".
בעידן שאחרי מותה של פינה באוש ובחברה שהעניין שלה הוא לשמר את מורשתה, כמה מקום אם בכלל יש לרקדנים בלהקה לאימפרוביזציות, אני שואל את הרקדן הצעיר ג'ונתן פרדריקסון. "במידה מסויימת יש מקום לאימפרוביזציות, אבל לא אימפרוביזציות מוחלטות, כי צריך לשמור על המבנה", הוא אומר, "אבל כן, אנחנו צריכים לבוא גם ממקום של אילתור, כדי שזה יהיה אותנטי. זה לא דבר רובוטי".
בלהקה של פינה באוש, בחייה וגם לאחר מותה, חברים גם רקדנים מבוגרים הרבה מעל הגיל הממוצע במחול. פינה בחרה גם ברקדנים לא צעירים כי "היא רצתה את ניסיון החיים שלהם", אומרת וגנר-ברגלט. "רוב בני העשרים לא יכולים לדבר על החיים באותה מורכבות שפינה רצתה". המגוון הגילאי בלהקה הוא לדבריה "מראה לחיים".
בעשר השנים שחלפו מאז מותה של באוש, להקת המחול הנושאת את שמה הציגה רק שתי יצירות חדשות. אילו דילמות קיימות אצלך לגביי האיזון בין הרצון לשמר את היצירות של באוש לרצון ליצור יצירות חדשות על ידי אנשים אחרים, ברוחה של באוש?
"כמובן שנוצרת בעיה אם היצירות החדשות גוזלות זמן רב וגם תשומת לב מהיצירות הוותיקות. בעניין הזה יש לי השקפה שונה לחלוטין ממי שמילאה את התפקיד שלי לפניי. אני ממש רוצה להתרכז ביצירות של פינה, ולעשות הרבה ככל הניתן מהן לאורך העונה. לנסות לחפור באמת בתוך העולם שלה, ולמצוא יצירות שלא הוצגו זמן רב, כמו שעשינו עם 'מקבת' של שייקספיר. כל עונה נחזור לאחת היצירות הישנות. נעשה גם יצירות חדשות, ואני חושבת שהן צריכות לכבד את הערכים שהיו לפינה. לא הייתי עובדת עם כוריאוגרף שיוצר בדרך שונה לחלוטין מפינה, או מתייחס לאנשים באופן שבו פינה לעולם לא היתה מוכנה להתייחס אליהם. פינה שמה את הרקדנים שלה מעל הכל. הם היו כל כך חשובים לה, והם היו צריכים לתת ולתרום הרבה לעבודה שלה. זה תהליך שאני רוצה לשמור".
מהי המורשת של פינה באוש בעיניך?
"פינה שינתה את נקודת המבט של המחול לגמרי. כשהיא התחילה בשנות השבעים, המחול נשלט על ידי נקודת המבט של הבלט הקלאסי. בתחום תיאטרון המחול היא ייחודית באופן מוחלט, ברדיקליות שלה ובאופן שבו היא הביטה באנשים, במחול ובחיים כמו שאף אחד לא עשה לפניה. היא לא רצתה רק ריקוד אלא רצתה להראות מה גורם לאנשים לרקוד, מהי המוטיבציה הפנימית ומהי האנרגיה שלהם לחיות ולשרוד. זה מה שהיא הביאה לבמה".
מופע התיאטרון מחול "ציפורנים" יתקיים בין ה-17 ל-23 באוקטובר, במסגרת סדרת מחול במשכן בבית האופרה בתל אביב. לרכישת כרטיסים לחצו כאן