"הוא ז'אן-לוק פיקארד. אם הוא רוצה לצאת למשימה אחת אחרונה, אז זה מה שנעשה"
(ד"ר בוורלי קראשר המבוגרת בפרק האחרון של "מסע בין כוכבים: הדור הבא", שמתרחש בחלקו 25 שנים בעתיד)
קשה אולי לתפוס את זה במבט ראשון, בפרט מאחר שפרק הבכורה של "מסע בין כוכבים: פיקארד" ("Star Trek: Picard") ממוסגר בפרטים שבעליל ירגשו רק את אוהבי "מסע בין כוכבים: הדור הבא". בתוך שלוש דקות ועשרים שניות מתחילתה, הסדרה החדשה מאכלסת בה המון פרטים שירגשו את כל מי שגדל על הקלאסיקה מסוף האייטיז וראשית הניינטיז. הקפטן ודאטה על האנטרפרייז, הם משחקים פוקר, הוא מוזג ארל גריי. כשפיקארד מתעורר וכלבו אץ אליו מתברר לנו ששמו הוא "מספר 1", ככינויו של וויל רייקר, יד ימינו של הקפטן בימים ההם. סופו של הפרק (בלי ספוילר) אפילו לא יאמר דבר למי שלא ראה את הסדרה המקורית בכיכובו. אבל "פיקארד" נראית כיותר מאשר ערגה לשמה.
מישהו בטוויטר כתב שבאמצע הצפייה בפרק הוא נאלץ לעצור כדי להסביר לזוגתו את המשמעות שדמותו של ז'אן-לוק פיקארד היוותה עבורו כילד ממוצא מעורב. קפטן פיקארד, בגילומו של פטריק סטיוארט, היה התגלמות החזון ההומניסטי של ג'ין רודנברי, יוצר "מסע בין כוכבים" וסדרת ההמשך הראשונה שלה. יותר מהמיתולוגיה החייזרית המפורטת, יותר מהעתידנות הטכנולוגית שבחלקה הגדול התממשה מאז 1966 ועד ימינו, יותר מקטעי פעולה זולים שנראו מגוחכים כבר בזמן אמת, "מסע בין כוכבים: הדור הבא" הייתה סדרה בעלת יושרה והכלה פורצי דרך. כזו שקירבה אליה צופים שמעולם לא ראו על המסך הקטן אנשים שנראים כמוהם, על אחת כמה וכמה כחלק מצוות של חללית-הדגל של צי הכוכבים.
על פי הדור הבא, האנושות במאה ה-24 אוטופית, חפה מחמדנות, אפליה, גזענות וששון אלי קרב, וכל מעלותיה השתקפו בקפטן שפיקד על האנטרפרייז. סטיוארט הממגנט-תמיד הביא עמו את מלוא הנפח השייקספיריאני של הכשרתו, והפיח בז'אן-לוק פיקארד חיים שהיו כמה וכמה דרגות מעל כל דמות אחרת בסדרות ובסרטי הזיכיון. עצם נוכחותו רוממה את יקום "מסע בין כוכבים". פיקארד שלו הוא אדם מרשים, בעל תושיה ושיעור קומה, אסטרטג וטקטיקן צבאי מבריק, אך בראש ובראשונה דיפלומט מוסרי, סובלני ושוחר שלום.
על סמך הפרק הראשון של "פיקארד" (שעלה באמזון פריים וידאו ביום שישי), מדובר בסדרה שדמות כמו של ז'אן-לוק פיקארד ושחקן כמו פטריק סטיוארט ראויים לה. "הדור הבא" הציגה כמה וכמה פרקי מופת לאורך 178 פרקיה, ואמנם פרצה דרך בגיוון הגזעי ובאידיאלים שהציגה, אבל כמוצר טלוויזיוני היא הייתה תוצר של מוסכמות מיושנות של המדיום, כמו גם של תקציב שלעתים נדירות איפשר לאסתטיקה שלה להתעלות מעל הלוק הקרטוני.
כעת, בלי לוותר על סצנות אקשן מסעירות - הקרב של דאז' בתחילת הפרק וסצנת הפיצוץ על הגג היו שניהם מרהיבים - הסדרה החדשה מיישרת קו עם הגיבור שלה. רגליה על הקרקע, פשוטו כמשמעו. היא מרשימה, מאופקת, שקולה ומהוקצעת, מכוונת הרבה פחות לזיקוק של אקשן והרבה יותר לדרמת מתח ומסתורין. היא אמיתית יותר - לא נסמכת על תחושת סכנה פיקטיבית באמצעות מוות גדול רק כדי שיבוטל על ידי משחקי זמן. גם לא בעזרת "חולצות אדומות", ניצבים שכל מטרתם להוות בשר פייזרים. אפילו הפתיח של "פיקארד" עדין בהרבה מקודמיו.
זאת ועוד, ז'אן-לוק הזקן מסתמן כהרבה פחות הירואי, יותר מפוכח ומובס. "החלומות נהדרים", הוא אומר למנהלת משק הבית שלו, "ההתעוררות היא זו שאני מתחיל לסלוד ממנה". אולם כפי הנראה, אין לו ברירה אלא להתעורר. "פיקארד" זורעת כמה וכמה זרעים עלילתיים כבר בפרק הראשון שלה, מציבה בפנינו סימני שאלה בנוגע למה שקרה בעבר ומה שעתיד לקרות. אך כפי שמרמז המסגור הנוסטלגי-לכאורה - רוחו של דאטה (ברנט ספיינר) מרחפת מעל האירועים ומקימה שוב כמה מהמוטיבים הכי יפים ונוגעים ללב של "הדור הבא". זכר ההקרבה של האנדרואיד, שקיפח את חייו כשהציל את מפקדו ושאר חבריו ב"מסע בין כוכבים: נמסיס" מ-2002 (הסרט האחרון עם קאסט "הדור הבא"), נוכח כל העת. "פיקארד" מבקשת לחקור גם הפעם את המשמעות של להיות אנושי, הן במסגרת העלילה שלה והן כאלגוריה למציאות בת זמננו, כפי ש"מסע בין כוכבים" עשתה תמיד.
ספוילרים לפרק הראשון בשתי הפסקאות הבאות.
כל השיחה בין פיקארד לדאז' מחוץ לארכיון צי הכוכבים, כאשר סיפר לה שהיא אנדרואידית, הייתה מרגשת מאוד. לא כי הסתמכה על מטען רגשי שטופח לפני עשורים, אלא במשך עשורים. "אם את מי שאני חושב שאת", הוא אומר לה, "את יקרה לי בדרכים שאינך יכולה להבין". דמותה של דאז' היא הד יפה לאביה, עם כל ההיסטוריה הכרוכה בו, ובהתאם מותה דקות ספורות לאחר מכן היה מצער על אף ההיכרות הקצרה עמה. העולם מעקם את אפו לנוכח יצורים כמוה, ולמעשה בימיה של הסדרה החוק אוסר ליצור כמוהם. בתוך כך אנחנו מגלים שצי הכוכבים כבר פחות מאופיין ביושרה וגדלות רוח, והפקיר מיליונים של רומולאנים לגורלם המר - בני האנוש עצמם אינם הומניים.
גם סופו האניגמטי של הפרק, החושף כי אתר השיקום הרומולאני נבנה על חורבותיה של חללית הבורג, מתקשר לרעיון האנושיות והסינתטיות. אחד הפרקים האיקוניים ביותר של "הדור הבא" הוא "המיטב משני העולמות", פרק כפול שחתם את העונה השלישית ופתח את הרביעית. במסגרתו חללית בורג, זן של חייזרים הפועל כקולקטיב תוך חיבור של כל פרטיו למערכת אחת, "הטמיעה" אליה את פיקארד והפכה אותו לאחד משלהם. מאחר שידיעותיו של כל אחד מאנשי הבורג - שנולדים כאנושיים ואז מחוברים למערכת - מועלית למערכת של הקולקטיב, החייזרים תכננו להשתמש בידיעותיו של פיקארד כדי למצוא דרך להכניע את האנושות ולהטמיע את כולה, ואף להשתמש בו כדובר שלהם לשם כך. גם כאשר הקפטן הצליח לבסוף בעזרת חבריו להשתחרר מלפיתתם, האירוע הותיר בו צלקות נפשיות. בשלב מאוחר יותר, כאשר פרט מהבורג נלכד על ידם בפרק היפה "אני, בורג" מהעונה החמישית, מערך התפיסות של פיקארד כלפי הבורג אותגר כשהתברר כי במנותק מהקולקטיב, הפרט מצליח לגבש לעצמו זהות אישית.
במסגרת העתידנית והלא-פעם-קאמפית שלה, "מסע בין כוכבים" על גלגוליה השונים ביקשה תמיד לחקור את נפש האדם ואת הטבע האנושי. כיום, בשנת 2020, בעוד פליטי מלחמה מתדפקים על דלתות של אומות העולם, אנגליה מתכוננת לברקזיט ובארצות הברית גדלים השסעים, החזון של רודנברי על אנושות מאוחדת נראה רחוק אפילו יותר מאשר כש"הדור הבא" הסתיימה ב-1994. זאת אחת הסיבות לכך שדמותו של פיקארד, מהחשובות בז'אנר המדע הבדיוני בפרט ובטלוויזיה בכלל, כל כך נחוצה שוב על המסך. זאת גם אחת הסיבות לכך ש"פיקארד" היא כנראה יותר מסתם לחיצה אופורטוניסטית על בלוטות הנוסטלגיה.
פרק חדש של "מסע בין כוכבים: פיקארד" זמין מדי יום שישי באמזון פריים וידאו, בסמוך לשידור בארצות הברית.