פשע במעגל סגור (The Capture)
מה: מותחן בן ששה פרקים של ה-BBC בכיכובם של הולידיי גריינג'ר ("פטריק מלרוז", "סטרייק") וקאלום טרנר ("חיות הפלא: הפשעים של גרינדלוולד", "מתחת לפני השטח"). מיד לאחר שזוכה מאשמת פשע מלחמה באפגניסטן, קצין בצבא בריטניה שון אמרי (טרנר), נתפס במצלמות במעגל סגור כשהוא חוטף את עורכת הדין שלו, האנה רוברטס (לורה האדוק, "שומרי הגלקסיה"), ומואשם ברצח שלה. בזמן שאמרי מנסה לנקות את שמו, החוקרת המבריקה והשאפתנית רייצ'ל קארי (גריינג'ר) שחוקרת את המקרה, מתחילה לחשוף קונספירציה סבוכה ומורכבת סביב אמרי, המטילה ספק בתקפותן המשפטית של התמונות שצולמו על ידי המצלמה במעגל סגור. הסדרה זמינה ב-yes.
מה חשבנו: "פשע במעגל סגור" נדמית כסדרה האולטימטיבית לימינו. מותחן המנצל שתי פרנויות שהן לא רק מהמהותיות בימינו, אלא כאלה שעומדות בסתירה זו לזו: מצד אחד אירועי טרור, וכנגדם הידיעה שבעידן החשוף הזה תמיד ישנה עין בוחנת שעוקבת אחרינו, בין אם באמצעות מצלמות ובין אם בדרכים אחרות. מנקודת המוצא החכמה הזו רוקמת "פשע במעגל סגור" תרחיש כל כך מופרך ועל גבול המדע הבדיוני, שהוא למרות זאת סביר להפליא ומתקבל על הדעת, לפחות בקוויו הכלליים.
זהו קו דק להלך עליו, והסדרה ללא ספק מועדת לא פעם. היא כל כך אוהבת להראות איך כולנו חשופים כל הזמן לעיניהם של אחרים עד שהיא זונחת לא פעם את השכל הישר. בַּקָּרית רואה חטיפה בזמן אמת באמצעות מצלמות הרחוב, אבל שום מחסומים משטרתיים לא מוקמים כדי ללכוד את הרכב בה בעת. באף שלב אנחנו לא רואים את הרשויות מנסות לאכן את הטלפון של החטופה כדי לאתר את מיקומה. אתם יודעים, העבודה המשטרתית המתבקשת, כידוע לכל מי שצפה מעודו בכמה סדרות משטרה. אך על אף חורים כאלה ואחרים, "פשע במעגל סגור" בכללותה מפליאה לגולל סיפור שהוא מבדר, מעניין וחכם כל העת. גיבוריה פגומים ומעוררי הזדהות בה בעת, וסופה קושר מצוין את הקצוות הן מבחינה עלילתית והן פסיכולוגית.
אמריקה הקטנה (Little America)
מה: סדרה חדשה של אפל טיוי פלוס. קומייל ננג'יאני ("עמק הסיליקון") ואשתו אמילי גורדון, שיצרו על בסיס סיפור חייהם את הסרט "חולי אהבה", יצרו סדרת אנתולוגיה קומית יחד עם אלן יאנג ("מומחה לכלום", "מחלקת גנים ונוף") שבה פרקים בני חצי שעה, אשר כל אחד מהם מתמקד במהגר אחר שמגיע לארה"ב ומתיישב בה. הסדרה מבוססת על סיפורים אמיתיים שהתפרסמו במגזין "Epic". הסדרה זמינה גם בישראל עם תרגום לעברית.
מה חשבנו: חלק ממה שהפך את הסדרה של אלן יאנג עם עזיז אנסרי למיוחדת כל כך הוא ההתמקדות שלה באנשים שלרוב זוכים להתעלמות. כמה מרגעיה הזכורים ביותר היו כאלה. כבר בפרק השני, "אבות", עם הפלאשבקים לילדות של אבות הגיבורים ולסיפוריהם כמהגרים, וגם בעונה השנייה בפרק שבין היתר התמקד בקבוצת מהגרים מאפריקה שגרים בדירה ניו יורקית אחת. כל כך הרבה קסם היה בזה, הכוח של סיפור כאילו פרוזאי אבל בעצם גדול, על אנשים מן השורה אבל בעצם מחוץ לשורה, שעזבו הכל ונתקלו בתלאות עצומות ויכלו להן.
זה בדיוק מה שעושה "אמריקה הקטנה". כל פרק בה מציג סיפור שבבסיסו הוא תובעני וקשה, כי כאלה הם סיפורי מהגרים, אולם "אמריקה הקטנה" לא באה לבאס. היא באה להציג את הקושי אך בעיקר את ההתגברות עליו, את המתיקות שממתינה בסוף. גיבוריה חזקים, חרוצים, עמידים, מעוררי השראה, והעובדה שכולם מבוססים ישירות על אנשים אמיתיים מוסיפה לעוצמתם. סיפוריהם מעלים על נס את ניצחון הרוח האנושית וחוגגים תרבויות שונות. יצירות פיל גוד, מרק עוף לנפש, גם אם צריך להיזהר בדרך מכמה עצמות קטנות. את כל זה הסדרה עושה במיקוד, בעדינות ובתחכום, מציבה בחזיתה שחקנים נפלאים וכובשים, נמנעת לגמרי מללחוץ על כפתורי הפוליטיקה. פשוט מאפשרת לסיפורים לדבר בעד עצמם.
זה נהדר, מרגש וחשוב להפליא באקלים הפוליטי הגזעני של ימינו, אבל גם רפטטיבי. על אף הדמויות השונות והמגוונות - מגדרית, גזעית וכו' - ועל אף שהעשייה בכל אחד מהפרקים שונה קצת מהאחרים, כל פרק של "אמריקה הקטנה" הוא וריאציה על אותו סיפור בדיוק. זה המקום שבו פורמט האנתולוגיה, לפחות כזו שלא מתפרסת על עונה שלמה, פוגם ברעיון הכללי. הפרק הראשון, על ילד שהוריו מגורשים והוא נותר לבדו לנהל את המלונית המשפחתית, יכול היה לבדו לפרנס סדרה מעניינת בהרבה. כך גם הפרק השלישי, על הצעיר מניגריה שחלם להיות קאובוי (והאופן שבו הסדרה ממחיזה את ההקלטות שמשפחתו שולחת לו ממש נפלא). כפי שהיא עתה, "אמריקה הקטנה" היא שורה של סיפורים קצרים שהפאנץ' ליין שלהם זהה, ואין לה אלא למצות את עצמה במהירות, במיוחד במנות גדולות.
טרדסטון (Treadstone)
מה: ספין-אוף טלוויזיוני לסדרת הסרטים המעולה בכיכובו של הסוכן החשאי העשוי ללא חת, ג'ייסון בורן. הסדרה חוזרת אל מקורותיה של תוכנית המבצעים החשאית "טרדסטון", כאשר שורה של סוכנים רדומים ברחבי העולם מוזנקים לביצוע משימותיהם. טים קרינג, יוצר "גיבורים" המושמצת, עומד מאחורי העיבוד הזה, ומככבים בו בין היתר מישל פורבס ("דם אמיתי") ופטריק פיוג'יט ("כמעט מפורסמים"). הסדרה זמינה בישראל באמזון פריים וידאו. על אף המגמה שלה לאחרונה לתרגם לעברית תכנים חדשים ומשמעותיים, משום מה במקרה הזה אין.
מה חשבנו: הפוטנציאל לסחוט את זיכיון ג'ייסון בורן ואת העולם העשיר שברא רוברט לנדלום בספריו, תמיד היה גדול. בקולנוע הם הניבו כמה מסרטי האקשן הגדולים של שנות ה-2000, ומבחינה עלילתית, התוכנית שיצרה את בורן יצרה עוד סוכנים רבים בדמותו, כך שהאפשרויות רבות. ואכן, כאשר מאט דיימון העדיף לא לחזור לסרט נוסף, ג'רמי רנר גויס במקומו ל"זהות גנובה" בדמותו של סוכן אחר, שגם בעקבותיו דולקים האנשים שרוצים לחסל אותו ורשויות החוק. מאחר שבימינו כולם רוצים לעשות טלוויזיה, קיומה של "טרדסטון" כסדרה מתבקש על הנייר, והיא פורסת רשת רחבה אפילו יותר ומציגה שלל סוכנים משלל קצוות תבל - יותר סדרת אנסמבל מאשר גיבור אחד. אלא שהתוצאה מעוררת תהייה אם המדיום אידיאלי עבורה.
מה שעבד כל כך טוב בסרטי "בורן" היה תחושת המרדף התמידית. הגיבור נאלץ תמיד לחמוק ממבקשי רעתו ולהילחם על חייו, ובמקביל לחשוף את האמת עליו עצמו, על האנשים שיצרו אותו וגרמו לו לעשות את הדברים שעשה. היינו איתו בתוך זה, בלב האקשן, קפצנו איתו בין גגות וחלונות, זכוכיות ממכוניות שנרמסו במרדפים עפו לתוך העיניים שלנו, כל הטירוף קרה סביבנו. זו גישה שקידם בעיקר הבמאי פול גרינגראס (סרטים 2, 3 ו-5), והיא תירצה בדיעבד את החיתוכים המהירים בסצנות האקשן והמכות, שלא תמיד איפשרו לנו להבין מה קורה בכל רגע נתון. זה היה חלק מהקיק.
בסדרה לא זאת בלבד שהסצנות האלה לא נעשות באותה מידת כישרון, אלא שלאורך פרקים רבים היא ממשיכה להציג עוד ועוד דמויות ומקומות, פורסת את סיפורה חובק העולם והעשורים, עד שהדיס-אוריינטציה הופכת להיות המאפיין הכי ניכר של "טרדסטון". אין בסדרה תחושה מסעירה של מרדף מתמיד כמו בסרטים, ותחת זאת היא שוקעת אל נבכי הקונספירציות השונות. קשירות קשר וסודות תמיד היו מרכיב גדול בעולם הזה, אבל רחוקים מלהיות הדבר הכי מעניין בו. יותר כמו גלולה שנאלצנו לבלוע בין סיקוונסי אקשן משלהבים ומורטי עצבים.
אין בכך כדי לומר ש"טרדסטון" גרועה. בכללה היא מותחן ביון יעיל ומושקע, והנבירה שלה במקורותיו של הארגון לפני עשורים מוסיפים לה נפח מעניין. הפער בין העבר להווה, זה שגורם לנו לתהות מה קרה בין אז להיום ומתבטא בעיקר בסיפורה של דמות הנבלית, הופך לאחד הפנים הכי מעניינים של הסדרה. מאחר שעלילתה כה מבוזרת ומורכבת, צפייה בה במרווחים גדולים מדי בין פרק לפרק רק מייצרת יותר בלבול, כך שפורמט הבינג' עושה איתה חסד. ככזו, "טרדסטון" היא אופציית צפייה הגונה שמרגישה בבית באמזון פריים וידאו, בין "ג'ק ריאן" ל"האנה".
אדם זר (The Stranger)
מה: דרמת מתח בריטית חדשה בת שמונה פרקים של נטפליקס, על פי ספרו של הרלן קובן באותו שם, שגם יצא בישראל בהוצאת כנרת זמורה ביתן. אדם פרייס הוא סיפור הצלחה. יש לו אישה יפה, שני בנים מקסימים, עבודה טובה ובית נהדר. עד שיום אחד אדם זר ניגש אליו ומספר לו סוד נורא על אשתו, וחייו המושלמים נקרעים לגזרים. מהר מאוד הוא מוצא את עצמו מסובך במשהו אפל ומסועף מכפי שיכול היה להעלות בדעתו. מככבים ריצ'רד ארמיטאג' ("ההוביט"), שיבון פינרן ("עמק האושר"), אנתוני הד ("באפי קוטלת הערפדים"), ג'ניפר סונדרס ("פשוט נהדרת"), סטיבן ראה ("משחק הדמעות") ועוד.
מה חשבנו: היי, זוכרים את הספר ההוא של הרלן קובן על מישהו שחי בפרברים את חייו הנחמדים עם משפחתו המושלמת-למראה ואז פתאום אחד מהם נעדר וקופת שרצים שלמה נפתחת? ברור שאתם זוכרים. הוא נקרא "כל פאקינג ספר של הרלן קובן", ואם קראתם אחד או שניים - קראתם את כולם. זה נכון גם לגבי העיבודים הטלוויזיוניים שלו, שעל אף המקור האמריקאי זוכים לעדנה דווקא בבריטניה (וגם אחד בצרפת). אם ראיתם את "מוגנים" (אף היא בנטפליקס) או את "החמישיה" - ראיתם את "אדם זר". סדרה בסדר, עם סיפור מסתורין ומתח יעיל אבל לא מדי, שבסופו של דבר מתמזגת בראש עם שאר הדברים שעשה קובן.
מה שמרשים במיוחד ביצירות של קובן הוא שעל אף העיסוק המתמיד שלו בסודות שנחשפים - בפרט ב"אדם זר", שזו נקודת המוצא שלה אפילו לפני ההיעדרות - התרומה שלהם לעיגול הדמויות לא מאוד גדולה. כלומר, סודות והסתרתם אמורים לספק לנו הצצה לפסיכולוגיה העמוקה של האדם, אך כאן כל תכליתם כמעט היא לשמש ככלי לקידום העלילה או להנדס עוד טוויסט. היוצאים מן הכלל הם הילדים של הגיבור, ובעיקר הקטן, שבמעט הזמן שלו מצליח להעביר את הטרגדיה שבחסרון אמו ולהעלות במעט את משקלה הסגולי של "אדם זר".