זה היה אמור להיות המקרה הכי מתוקשר שאי פעם הגיע לבית המשפט בפלורידה. 21 בני אדם הועמדו לדין בגין קשירת קשר להונאה בשווי עשרות מיליוני דולרים במשך למעלה מ-20 שנה. העובדה שהקורבן בסיפור הייתה רשת ההמבורגרים מקדונלד'ס, תאגיד מפלצתי ששווה מעל ל-150 מיליארד דולר, בעוד הנאשמים היו בין השאר אנשים קשי יום שגויסו על ידי "חבר'ה טובים" - הפכה את סיפור העוקץ הרובין-הודי הזה לשיחת היום בכל רשתות החדשות ברחבי ארה"ב. המשפט החל ב-10 בספטמבר 2001. יום לאחר מכן נהרגו כ-2,977 בני אדם בהתקפת הטרור הגדולה ביותר בהיסטוריה של ארה"ב - והאומה כולה שכחה מהמקרה הזה.
בהרבה מובנים, זו נקודת הפתיחה של "מקמיליונים", סדרת הדוקו החדשה מבית HBO (שמשודרת בצמוד לשידור האמריקאי, מדי יום שלישי ב-HOT, yes וסלקום tv). להבדיל מסדרות וסרטי תעודה שצללו לתוך סיפורים מתוקשרים כמו משפט הרצח של או ג'יי סימפסון למשל, "עוקץ המונופול" של מקדונלד'ס נשכח מהתודעה כליל, ולכן הצגתו לציבור, כמעט 20 שנה לאחר שהפרשה התפוצצה, מרגישה טרייה כל כך. מרתקת כל כך.
הסיפור, כשלעצמו, די פשוט. מקדונלד'ס הריצה מאז שנת 1987 "משחק מונופול" שגרם ללקוחות שלה בארצות הברית ומדינות נוספות לאסוף בקדחתנות חתיכות משחק שהודבקו לאריזות המזון, ולעתים חולקו גם בתוך עיתונים כפרסומת. כמו במשחק המונופול המפורסם, הלקוחות היו צריכים להשלים סדרות של קלפי משחק - למשל, מי שאסף ארבע כרטיסים של רחוב מסוים יכול היה לזכות בקונסולת משחקי מחשב. היו גם כרטיסים מסוג אחר, שהניבו פרס מיידי - לרוב היה מדובר בשובר למילקשייק או אצבעות דג בארוחה הבאה. והיו גם מספר כרטיסים שנתנו פרסים גדולים יותר - חופשות בחו"ל, מכוניות ספורט וכמובן, הפרס הגדול - מיליון דולר.
מכיוון שהמשחק מעולם לא עשה עלייה לישראל, קשה להסביר כמה שהוא הפך לחלק משמעותי מתרבות הצריכה האמריקנית. מבחינה שיווקית, זו הייתה ההצלחה הכי גדולה של מקדונלד'ס מאז השקת ארוחת הילדים. בכל תקופה בה "המשחק" רץ במסעדות, נרשמה עלייה של עד 40% במכירות בסניפי הרשת, בעוד הזוכים בפרסים הפכו לכלי שיווקי חינמי. במקום להשקיע כסף בקמפיין פרסומות בטלוויזיה, ניפקה מקדונלד'ס לרשתות החדשות המקומיות אמריקנים פשוטים שהגיעו לסתום את העורקים שלהם בצ'יזבורגר וצ'יפס זולים ויצאו מהמסעדה כמיליונרים.
קלפי המשחק הפכו להיות סחירים ברשת, אנשים חיפשו קלפים שישלימו את הסדרות שלהם והיו מוכנים להחליף אותם בקלפים אחרים - או בכסף. נרשמו מספר מקרים שבהם מסעדות של הרשת נשדדו על ידי גנבים שדרשו שימסרו לידיהם את כל הקלפים שנמצאים במסעדה. ומעל הכל, החלו לצוץ כרטיסים מזויפים של הרשת. זייפנים מקצועיים החדירו למחזור אלפי קלפים מזויפים שלא ניתן היה להבחין בהבדל ביניהם לבין הקלפים האמיתיים בעין בלתי מזוינת. למקדונלד'ס הייתה דרך לזהות את הקלפים שהניבו פרסים גבוהים כמו מכוניות או מזומן - אבל סביר להניח שלא מעט אנשים קיבלו צ'יפס חינם שהם לא הרוויחו ביושר.
הסיכוי לזכייה בפרס הגבוה של מיליון דולר הייתה 1 ל-250 מיליון. בערך הסיכוי לזכות בפרס הגדול בלוטו האמריקני, שמניב פרסים הרבה יותר גדולים. ועדיין, המחשבה של ללכת לאכול ארוחת צהריים זולה ולצאת עם מיליון דולר היא בערך התגלמות החלום האמריקני במהלך שיווקי גאוני אחד. סניפים שבהם הייתה זכיה כזאת הפכו למוקד עלייה לרגל לרשתות חדשות, הזוכים עצמם הפכו לכוכבים בפרסומות, והחלום נשאר בחיים. זו בדיוק הסיבה שהאמריקאים התקוממו כל כך כשהם גילו שחבורה של נוכלים הצליחה להשתלט על כל הפרסים הגדולים בתחרות. לאמריקנים לא היה אכפת שמישהו רימה את מקדונלד'ס, אבל הם כן זעמו כשהם הבינו שמישהו גזל מהם את החלום. בכל הפעמים שהם הזמינו ארוחת קוורטר פאונדר וויד' צ'יז - בכלל לא הייתה להם אפשרות לזכות בפרס הגדול. מתברר שלא רק הישראלים לא אוהבים לצאת פראיירים.
את סיפור העוקץ המלא אפשר לספר בפיצ'ר של שעתיים, אולי אפילו פחות, ואכן זה היה הרעיון של בן אפלק ומאט דיימון, שהודיעו ב-2018 שהם מתכננים לשתף פעולה בסרט עלילתי מתוסרט על בסיס העוקץ המפורסם - אלא שרשת HBO הקדימה אותם עם דוקו מקיף שמייתר לחלוטין כל דרמטיזציה של הסיפור.
כמו בכל דוקו מוצלח, הסיפור עצמו לא יכול להחזיק באמת שישה פרקים עמוסי פרטים טכניים אלמלא היו בו דמויות שמצליחות להניע את העלילה ולשלהב את הצפייה. טימותי טרדוול האקסצנטרי הופך את "גריזלי מן" של ורנר הרצוג לסרט דוקומנטרי בלתי נשכח, פיליפ פטי שובה את לב הצופים ב"איש על חבל" ובילי מיטשל הוא ככל הנראה הנבל הכי גדול בתולדות הקולנוע דווקא בסרט הדוקומנטרי על אלוף הארקייד ב"קינג אוף קונג". וב"מקמיליונים" אנחנו מגלים את דאג מת'יוס, ככל הנראה סוכן ה-FBI הכי טלוויזיוני בתולדות הבולשת.
כדי לא להיכנס לספוילרים של ממש, נדגיש רק שנראה שיוצרי הדוקו הבינו איזה כוכב יש להם ביד, והחליטו לתת לדמותו הצבעונית של הסוכן המיוחד מת'יוס להניע את כל הלילה - ובצדק. מי שהורגל לסדרות כמו "בלש אמיתי" או "תיקים באפלה" שהציגו את סוכני ה-FBI כדמויות אפורות ורציניות מגלה ליצן בחליפה (ועוד איזו חליפה!) שלא מפסיק לצחוק מהבדיחות של עצמו ולוקח תיק חקירה פדרלי שכולל קשירת קשר והופך אותו לזירה להגשמת חלומות ילדות של סרטי מרגלים. קשה לא להתאהב באיש הצבעוני הזה, שנזכר בהתלהבות ברגעים בלתי חשובים בעליל בחקירה. כמו למשל הקפה הטעים שהגישו לו בלובי של מטה מקדונלד'ס בשיקגו, החליפה הזהובה המוגזמת שלבש לפגישה עם אנשי האבטחה של ענקית ההמבורגרים, או לחילופין מנסה לארגן לעצמה סוויטה ומסיבה בלאס וגאס על חשבון קונגלומרט המזון הענק.
מת'יוס אינו הדמות היחידה שמרתקת את הצופה למסך - אחת מהכוכבות הגדולות (לפחות של שלושת הפרקים הראשונים שנשלחו לצורך ביקורת) היא אשתו של איש המאפיה ג'רי קולומבו. אפשר היה לטעון שמדובר באישה צבעונית, אלא שאם בוחנים כל פריים שהיא נמצאת בו נראה שיש בו רק צבע אחד - אדום. אם היא הייתה דמות ב"משחקי הכס" אז זה היה נראה לא אמין, איכשהו תמיד המציאות עולה על כל דמיון.
כאמור, הסיפור עצמו פשוט מאוד להבנה, אבל הוא גם מלא בהמון פרטים טכניים סבוכים, ולאו דווקא חשובים, שהיוצרים החליטו להביא במלואם. ובכל זאת, הדוקו זורם ומהפנט לצפייה בגלל שני אספקטים מרכזיים, הראשון הוא כאמור הדמויות האמיתיות והשני הוא השילוב של קטעי ארכיון, בין השאר סרטון פרסומת למקדונלד'ס בכיכובו של לא אחר מאשר ג'רי קולומבו, חבר זוטר במשפחת הפשע הניו יורקית שהפך בזכות "עוקץ המונופול" לאחד משלושת המרוויחים המהירים בתולדות המאפיה האמריקאית לצד אל קאפון ומייק פרנציז.
את כל הסיפור סיכמו בויקיפדיה בשש פסקאות, ואיכשהו HBO הצליחו למתוח אותו לשישה פרקים ארוכים, ועדיין קל להמליץ על הצפייה בתוכנית. כן, היו אנשים שנפגעו מהתרמית, אבל ביחס לסדרות התעודה שהתרגלנו לראות מדובר כמעט בקומדיה. מקדונלד'ס ממילא התכוונה למסור את הכסף הזה בתמורה ליחסי ציבור - ואת יחסי הציבור האלה היא קיבלה בכל מקרה. כך שקשה להתייחס אל הרשת כאל קורבן של ממש. בנוסף, הגנבים דאגו לתרום חלק מהכסף לבתי חולים לילדים, משהו שכנראה לא היה קורה אם התוכנית המקורית של הרשת הייתה יוצאת לפועל. עבורנו, בשורה התחתונה מדובר בדוקו מהנה לצפייה בעיקר בגלל מה שהוא לא. הוא לא מסקר סיפורי רצח מחרידים, אין בו אלימות אכזרית, תקיפות מיניות, שליטה מוחית, גורואים שפלים או מנהיגים מושחתים.