כמו במין תיאום מוזר ובעיקר מאוד סמלי, בדצמבר 2019 הגיעו אל סופן שתי סדרות מדוברות שאמרו משהו על העולם הממוחשב שאנחנו חיים בו - "מר רובוט" ו"עמק הסיליקון". לא נאלצנו לחכות הרבה כדי שתגיע מעין יורשת שפועלת באותם מתחמים טכניים ומנטליים, ובמקרה הזה האכסנייה היא חברת ענק טכנולוגית שנכנסה לאחרונה לעסקי הסטרימינג: ביום שישי האחרון עלתה במלואה העונה הראשונה של "מסע אגדי: סעודת העורב", הקומדיה הראשונה של אפל טיוי פלוס (משמע - גם בישראל ועם תרגום לעברית, וכמו רוב הסדרות של אפל, גם היא כבר חודשה מבעוד מועד לעונה שנייה).
"מסע אגדי: סעודת העורב" ("Mythic Quest: Raven's Banquet") נוצרה על ידי אנשי "פילדלפיה זורחת" - רוב מקלהני (שיצר גם את "פילדלפיה" ומככב בה כמאק), צ'ארלי דיי (שכותב, מפיק ומככב בסדרה ההיא כצ'ארלי) ומייגן גנז (מפיקה וכותבת שם). כלומר מראש אפשר להניח, ולצדוק, שהיא מאוד מצחיקה. בתסריט מחוכם, מדוקדק ולא פעם מבריק, השותל מראש שלל הפתעות שמגיעות רק בהמשך העונה, "מסע אגדי" עוקבת אחר קבוצה של מפתחי משחק רשת מרובה משתתפים מצליח מאוד א-לה "וורקראפט".
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
המלאכה מביאה עמה בקביעות שלל אתגרים ומשברים, ובמקביל משיכות חבל קבועות, קדחתניות ולא פעם קטנוניות בין מנהלי המחלקות השונות, מה שמאפשר ל"מסע אגדי" לשלוח חצים אל התעשייה שהיא ממחיזה ואל תרבות הפאנדומים על הטוב והרע שבה - לא פעם כמיקרוקוסמוס לחברה כולה. האגו הנפוח, הדרת הנשים, כסף שמשחית את היצירתיות, יחסי הגומלין בין חברות המשחקים לבין כוכבי יוטיוב שמשחקים בהם, וכנראה ההיילייטס של העונה - נאצים שמשתלטים על המשחק.
הטיפול של "מסע אגדי" בכמה מהנושאים האלה מפתיע בחדותו ובפיקחותו. לא פעם היא עושה מעשה "פילדלפיה זורחת" ומשתמשת בדמויות שלה כדי ללכת לכיוונים הכי פחות תקינים פוליטית, על מנת להדגים את עומקי הבעיות ("האם שקלנו לאמץ את הנאצים מבחינה נראטיבית?", שואלת אחת הדמויות). העלילות האלה מבדרות, שנונות ומזכירות את מה שעשתה "עמק הסיליקון" לתחום ההייטק כולו. ההבדל הגדול בין שתי הסדרות הוא של"מסע אגדי" יש הרבה יותר נשמה. היקום הזה, מוגזם ככל שיהיה, זוכה במהלך העונה לפרק מיוחד שכל כולו מוקדש לעגן אותו בקרקע של מציאות אמינה, יפה ונוגעת ללב.
ככל שהסדרה מתקדמת, ובפרט בפרק הזה, ניכר כי יותר מאשר היצירות הנ"ל "מסע אגדי" היא קצת הגרסה הקומית של "קוד שרוף" ("Halt and Catch Fire"). הדרמה של AMC (ובישראל ב-yes) שהגיעה ב-2014 עקבה אחר יזמים שמנסים ליצור את הדבר הבא במחשבים, ולאורך ארבע עונותיה עסקה בין היתר במשחקי מחשב ובקהילות. אגב כך היא שרטטה את צמיחתם של רעיונות ויצירה באופן כללי, ותמיד המחישה עד כמה חשובה האנושיות שמאחורי הטכנולוגיה. עד כמה היא חשובה ל-טכנולוגיה.
בדרכה המטורללת, כמו גם בליהוק מופתי, זה מה שעושה "מסע אגדי". מקלהני מגלם כאן את היוצר הנרקיסיסט של המשחק, אַייאן. דיוויד הורנסבי (אף הוא ממפיקי "פילדלפיה זורחת" ומבליח בה מדי פעם בתפקיד קריקט האומלל) מגלם את המפיק בפועל שלא באמת מבין בתחום. דני פודי ("קומיוניטי") הוא איש הכספים הסוציופת. פ' מאריי אברהם (זוכה האוסקר על "אמדאוס") הוא הסופר המבוגר והשתיין שתהילתו מאחוריו וכיום מחבר את עלילות המשחק וקטעי הקישור. ויש גם שתי בודקות (אימני חכים ואשלי בורץ') שתפקידן לשחק במשחק כדי לתעד בו באגים - סיפור החברות-והאולי-יותר-מזה ביניהן הוא אחד הדברים המתוקים בסדרה.
נוסף להן יש עוד כמה דמויות קטנות ונהדרות, כמו מנהלת משאבי אנוש שכולם לא בטוחים בדיוק מה תפקידה, מנהלת קשרי הקהילה שעליצותה ואהבת האדם שלה הובילו אותה אל המרתף, הרחק מכל היתר, ומחוץ לחברה ישנו גיימר בן 14 (אלישע הניג הנפלא, "החוטאים") כפארודיה צעירה על כוכב היוטיוב פיודיפיי. אך עם כל הכבוד לכל היתר, בעיניי התגלית הגדולה של הסדרה היא שרלוט ניקדאו. האוסטרלית בת ה-28 מגלמת את פופי לי, מנהלת הפיתוח ויד ימינו של אייאן. דמותה הכובשת מצליחה להיות סמן יחסית שפוי בבית המשוגעים הזה, אבל בכל זאת עם מודעות עצמית לוקה בחסר וקושי לעמוד בפרץ של שיגיונות עמיתיה.
פופי מייצגת את אחד מהיתרונות הבולטים של "מסע אגדי" - דמויות הסדרה מובחנות כבר מההתחלה. גם הפאתטיות והמטורללות שבהן עודן אנושיות וחמודות רוב הזמן, נגאלות בקביעות על ידי שורה כאן, קו עלילה שם, או לפחות זוכות למשקל נגד מצד אחרות. כיף לשהות במחיצתן, ובין משבר אחד למשנהו צומחים ביניהן גם חיבורים מקסימים בין-דוריים ולא מובנים מאליהם.
"מסע אגדי" מבינה את החשיבות והכוח הקהילתיים הטמונים במשחקי מחשב, ובעיקר בכאלה מרובי משתתפים. לא בכדי יש בסדרה קטעי מעבר (מפורטים ומרהיבים) מתוך המשחק עצמו, ומדי פעם היא גם משלבת באופן מבריק בין העלילה החיצונית לבין מה שקורה בנבכי העולם הפנטסטי שבפנים. בתוך המשחק ומחוץ לו, "מסע אגדי" מעלה על נס את תחושת השייכות, את החיוניות בלהיות חלק ממשהו גדול, יצירתי, מכיל. היא בוראת הווי מענג ורוב הזמן מצחיק, פעמים רבות עם קורטוב הגון של טירוף, אבל תמיד עם לב גדול שפועם מתחת.
