שקט, קורונה

(בסרטון: ראש הממשלה מכריז שהוא הולך לעקוב אחרי אזרחים)

זה היה רגע לפני החופש הגדול. שלמה ארגוב, שגריר ישראל בבריטניה, סיים ארוחת ערב במלון דורצ'סטר בלונדון, ויצא לכיוון פארק ליין, שם חנה את רכבו. בדרכו למכונית תקפו אותו שלושה מחבלים מארגון הטרור אבו נידאל, שהתפצל מאש"ף של ערפאת. ארגוב נורה בראשו מטווח קצר, ונשאר משותק ברוב גופו עד למותו ב-2003. למחרת ניסיון ההתנקשות הגיב הרמטכ"ל דאז רפאל איתן בנחרצות: "אבו נידאל, אבו שמידאל. צריך לדפוק את אש"ף!". הממשלה החליטה להפר את הסכם שביתת הנשק ולהפציץ בביירות, ובתוך כמה ימים מתחילה מלחמת לבנון הראשונה. עיתונאי "ידיעות אחרונות" עמירם ניר (בן זוגה דאז של ג'ודי מוזס, ממשפחת בעלי העיתון) פרסם טור בלתי נשכח תחת הכותרת: "שקט, יורים", שבעצם נתן לממסד אור ירוק תקשורתי ליציאה למלחמה. הטור נגמר בשורה המפורסמת: "עכשיו אין אופוזיציה, אין ליכוד ומערך, אין דתיים וחילונים, עשירים ועניים, ווזווזים וצ'חצ'חים. עכשיו כולנו עם אחד, במדים. עכשיו יורים. שקט".

בהרבה מובנים האתוס הישראלי השתנה מאז 1982. באותם ימים זה נראה הדבר הכי לגיטימי בעולם לנצור את חיצי הביקורת, ולא להביע דעה נגד שיקול הדעת של ראשי המדינה בזמן משבר. המשוואה "חיילים נלחמים = עיתונאים שותקים" נשמע טבעי לחלוטין, כאילו מטרתה של העיתונות היא להיות להקת עידוד חמושה בפונפונים שתפקידה להרים לכוחות הביטחון בלי שום מחשבה עצמאית. הימים האלה, כביכול, חלפו. אם לא בזכות עיתונאים אמיצים אז בזכות האינטרנט בכלל והרשתות החברתיות בפרט, שמאפשרות לכלל הציבור להיחשף למגוון דעות. חוקי המשחק השתנו, האתוס הישראלי שינה את פניו - ואולם, השנה היא 2020 והכותרות, בסופו של דבר, מתיישרות תמיד לפי אותו כלל משונה. בזמן משבר, כלי התקשורת המרכזיים הופכים לצינור העברת מידע אוטומטי, כאשר מעט מאוד שאלות נשאלות, אם בכלל, על אותו מידע שמועבר. שקט, קורונה.

זה משונה בעיקר מכיוון שהתקשורת הישראלית אלופה בלמתוח ביקורת, פשוט היא עושה את זה תמיד בדיעבד. מה גם שהפוליטיקאים הישראלים, ללא הבדל מפלגה או אידיאולוגיה, לא חפים מביקורת אובייקטיבית. אבל זה כנראה לא הזמן לדבר על זה, כי כבר שמונה בערב וצריך לעבור לעדכון המצב האחרון מפי המנהיג העליון (שלא נבחר להנהיג את המדינה כבר שלוש מערכות בחירות רצופות), שלאחריו יעלו ויבואו עוד שניים-שלושה שרים בכירים (שמכהנים בממשלת מעבר ללא מנדט מהעם) שכל תפקידם הוא להחמיא אחד לשני - וכמובן לאותו מנהיג נערץ. הדברים מועברים במלואם, בלי טיפת ביקורת, כי בכל זאת - קורונה.

זה לא שאין עיתונאים שמנסים להוות אופוזיציה לוחמת. רק לפני שבוע נכתב כאן בהרחבה על ערד ניר שתקף בזה אחר זה מומחים לבריאות ומגפות מתוך ניסיון עיקש ומעט פופוליסטי להוכיח שהוא לא מתרגש מהמחלה החדשה. לזכותו ייאמר שמאז שכל מדינות העולם המערבי למעט בריטניה הצטרפו לאותם מהלכים שהוא כל כך התנגד אליהם, הוא מיתן את דעותיו בצורה ראויה. גם בעיתון הארץ ממשיכים לאפשר לרוגל אלפר לפרסם את הפרובוקציות הזולות שלו על בסיס יומי (איזה עוד עיתונאי בישראל מחזיק טור יומי?), אלא שכמו הילד שזעק "זאב", כל הטורים של אלפר כבר הפכו מזמן לבדיחה שכל מטרתה היא לעורר קצת עניין בעיתון על ידי שיחות וואטסאפ שמתחילות ב"ראית מה רוגל כתב היום? זה קורע מצחוק".

יש דמויות נוספות שמשתמשות בחוסר האמון שלהם ברצינות של מגפת הקורונה לצורך הגברת עניין ורייטינג. אושרת קוטלר הלכה על זה בכל הכוח עם פוסט חסר אחריות שטוען ש"עובדים על הציבור בעיניים". ויש כמובן את הפרופסור יורם לס, הכוכב הגדול של התקופה שמקבל הזמנות להתארח בכל אולפני הטלוויזיה. בכריזמה בלתי מבוטלת ושפת גוף של מצביא עליון, מציע לס להקריב את קשישי העולם למען אלוהי הקורונה, ועל הדרך מתחנף לדונלד טראמפ - אולי המנהיג שגילה הכי מעט אחריות בפני המגפה. זה לא אני אומר אגב, זה טראמפ עצמו העיד על עצמו כשאמר: "אני לא לוקח אחריות בכלל" על המשבר החמור שמתחולל כרגע בארה"ב.

יוצא מן הכלל בתוך ים הדיסאינפורמציה הזאת הוא נדב איל, מי שמבחינתי אמור להיות אחד מהזוכים הבטוחים בפרס סוקולוב לשנה הקרובה על הסיקור האובייקטיבי, הזהיר והנהיר שלו - תוך כדי שהוא גם מגיב בצורה שקולה ובטוחה לחלק מהקולגות שלו (למרות שבינינו, רוגל אלפר מודל 2020 באמת לא ראוי לתגובה). איל מצליח להסביר למה ההנחיות של משרד הבריאות נכונות ולהחמיא למי שצריך, ובו זמנית לשאול את השאלות הנכונות ולבקר את אותו משרד בריאות על חוסר השקיפות שלו ושיטת הפעולה שכוללת רק הנחיות בלי לספק הסברים ברורים לאופן קבלת ההחלטות.

רגע, אני מקבל עדכון שראש הממשלה עומד לעלות עכשיו בשידור חי לתת הנחיות חדשות לציבור. הנה הפודיום במשרד ראש הממשלה. הנה סמל המדינה. הכל פה מאוד מרשים. אבל איפה ראש הממשלה? אה הוא הודיע שהוא יעלה רק עוד חצי שעה? אז בואו נחזור לאולפן. ומה נעשה באולפן? ננחש במשך חצי שעה מה יגיד ראש הממשלה.

בינתיים, עד שהוד רוממותו יעלה לבשר לנו את ההנחיות החדשות, בואו נעלה את מנכ"ל משרד הבריאות משה בר סימן טוב כדי שיסביר לנו בעצם את כל ההנחיות שכבר שמענו. ואם אנחנו דני קושמרו באולפן שישי, בואו נקשיב בכובד ראש למספרים המדאיגים של המנכ"ל קר הרוח, נחכה שהוא יסיים לבשר לנו את בשורות האיוב שלו ואז… נראה לו את החיקוי שעשו לו בארץ נהדרת! נו משה? הצלחנו לעלות לך חיוך על השפתיים? צא כבר מהדיכי, כולה קורונה.

אוקיי יש עוד זמן עד שראש הממשלה יעלה. בדיוק התקבל עדכון שהוא דוחה בעוד חצי שעה את ההודעה. בואו נעבור לראות את התמונות המדהימות של הפודיום המלכותי. איזה יפה זה יהיה. מעניין מה הוא יגיד שם. מעניין איך הוא ירגיע אותנו. בינתיים, יש לנו טור דעה מצולם מיוחד של רני רהב מספר שהוא ייבא לישראל מצרפת את הנשיקה בלחי אבל עכשיו הוא מכבד את ההנחיות ומפסיק לתת נשיקות בלחי בתחילת פגישות עד שהממשלה תחליט אחרת (נשבע לכם שזה משהו אמיתי ששודר ב"אולפן שישי" האחרון של חדשות 12, לא יכולתי להמציא כזה דבר גם אם רציתי).

ראש הממשלה כבר עלה לדבר? לא? טוב, אז יש לנו הזדמנות להראות לכם הסתערות של אנשים על סופרמרקט בבלגיה. שימו לב שאין שום סיבה לבהלה והאספקה לרשתות המזון בישראל לא נפגעה אבל תראו איזה דרמה בבלגיה!!! כשיגיע סוף המשדר, ממש רגע לפני סיום, נספר לכם שאלה בעצם לא תמונות מהיום אלא מלפני תשע שנים באיזה בית עסק בגרמניה ואין לזה שום קשר לקורונה. אנחנו בטוחים שאתם בכלל לא מבוהלים ואתם לא מתכוונים להסתער מחר על המכולת השכונתית ולקנות את כל נייר הטואלט שיש להם בגלל ששידרנו פייק ניוז מובהק, נכון?

ראש הממשלה עדיין לא עלה לדבר, אבל אנחנו יכולים לנחש מה הוא יגיד. הנה, בדיוק קיבלתי הודעת פוש מהאפליקצייה של חדשות 13: "ישראל בדרך לסגר: כל המידע שאתם צריכים לדעת". סגר. כמו שצה"ל מטיל על השטחים לפני ליל הסדר. אולי השנה נחגוג באמת את ליל הסגר במקום? בחדשות 12 החליטו לא להשתמש במילה הזאת, ודנה ויס אפילו נזפה במשה נוסבאום: "אנחנו לא אומרים 'סגר', אנחנו אומרים 'השבתה'".

אז רגע לפני שראש הממשלה יעלה להופעה היומית שלו, זמן טוב להכיר לכם את המושג סוגסטיה. מדובר בתהליך פסיכולוגי פשוט, בו משתמשים לרוב קוסמים ומאחזי עיניים למיניהם, או סתם אנשי שיווק, כדי להחדיר רעיונות באמצעות השפעה על התת מודע בצורה של הצעה (מכאן מקור המילה: suggestion). איך זה עובד? לא צריך להיות אורי גלר בשביל להבין: כאשר אדם יושב במסעדה והמלצר שואל אותו אם הוא מעוניין לראות את תפריט הקינוחים, הוא בעצם מחדיר לו לתודעה את האפשרות שהוא רוצה קינוח, אפילו אם הוא לא היה רעב לפני. דוגמה אפילו פשוטה יותר, לכו למישהו ותגידו לו "אל תחשוב על הזמר ששר את 'שני משוגעים'. אל תחשוב עליו!". אתם יודעים על מי הוא חושב עכשיו? על עומר אדם. למה? כי ככה המוח של רוב האנשים עובד. באותה מידה: כשבמהדורות החדשות חוזרים ואומרים שאין סיבה להצטייד במוצרי מזון ולהתנפל על המדפים של רשתות השיווק, האוזן האנושית שומעת בעצם: "רוצו לרמי לוי ותקנו את כל הקופסאות שימורים חוץ ממלפפון בחומץ כי זה מגעיל ועדיף כבר קורונה". וכן, ברגע שהשתמשתם במילה "סגר" פעם אחת, זה הספיק כדי לגרום לציבור לדמיין את עצמם כעובדים פלסטינים שתקועים במחסום קלנדיה.

טוב די עם השטויות! בואו נעבור בדחיפות למשרד ראש הממשלה. אנחנו רואים שהשרים נכנסים. הבולט מכולם הוא כמובן שר הבריאות ליצמן חמוש בספודיק מהודר לראשו כיאה לחסיד גור גאה. הוא מתיישב על כסא בשורה הראשונה ולא שוכח לקחת מרווח של כסא רווח משר הכלכלה אלי כהן. עוד רווח של כסא ותוכלו למצוא את שר האוצר משה כחלון. והופ, נגמרו המקומות בשורה הראשונה. מה יעשה שר הביטחון נפתלי בנט שנכנס כעת לחדר ורואה שנגמרו לו המקומות בשורה הראשונה? האם יישב על אחד מהכיסאות הריקים? מה פתאום! בואו נזיז את כל יושבי החדר כדי שייראו כמו גרסה אנושית למשחק הטטריס וישבו בצורה של שתי וערב אל מול הפודיום הממלכתי. הייתי אומר שזה נראה כמו גן ילדים אבל בגני ילדים לרוב יש הרבה פחות אגו.

טוב, שקט כבר! ביבי עולה. רואים שהוא נח קצת בסופ"ש. מגפה עולמית או לא מגפה עולמית, השבת קודמת לכל, ולכן בישראל לא הייתה עלייה במספר נבדקי הקורונה במהלך השבת. לא כי אנשים לא נדבקו, אלא כי המעבדות לא עבדו. אבל באמת, די כבר להתעסק בקטנות, בואו נהיה בשקט ונקשיב לכל מה שראש הממשלה אומר. המצב לא טוב, צריך לשטוף ידיים עם סבון, לא להתקהל, בניו זילנד עפים עלינו, כל אירופה מקנאים בנו, אנחנו גאונים ואף אחד לא יכול עלינו… אוקיי, אבל מה זה אומר? אנחנו הולכים מחר לעבודה או לא? "מי שלא חייב לצאת לעבודה שלא ייצא". וואלה? מי אתם אנשים שלא חייבים לצאת לעבודה? ביל גייטס לא חייב לצאת לעבודה, טיילור סוויפט לא חייבת לצאת לעבודה, אולי גם יאיר נתניהו לא חייב לצאת לעבודה - אבל מה לגבינו? איזו מין הנחיה זאת למעסיקים שגם ככה בקושי מצליחים להחזיק את העסק שלהם בחיים?

אבל הנה הנחיה קצת יותר ברורה: סוגרים את כל עסקי הפנאי, התרבות והבילוי. וכשאני אומר "ברורה" אני מתכוון לזה שישבו אנשים בבית, צפו בטלוויזיה, וראו את ראש הממשלה (שכאמור, לא נבחר כבר שלוש מערכות בחירות רצופות) גוזר גזר דין מוות ברור על העסק שלהם. אנשים שלא יודעים איך הם יצליחו לפרנס את המשפחה שלהם. בריאות קודמת לכל, זה ברור, ואם ההנחיה הזאת יכולה להציל את מערכת הבריאות מקריסה ובני אדם ממוות - אז צריך להיות מנוול בשביל להתנגד להנחיה הזאת. ובכל זאת, איזה פיתרון המדינה מציעה לאנשים שמחוייבים לסגור את העסק שלהם? מה הסיוע שהממשלה תתן להורים שנחת עליהם חופש גדול כפוי באמצע השנה? יש איזושהי תוכנית כלכלית עתידית?

בתור ראש הממשלה הכי פוטוגני בתולדות המדינה, וזה שנחשב לנואם הגדול בתולדות עם ישראל בערך, נתניהו נראה מבולבל, והדברים שלו היו מוזרים. לרגע זה נראה שהוא הולך להסביר איך להשתמש בסבון. ואז הוא אשכרה הסביר איך להשתמש בסבון! לא לפני שהוא החליט להעלות באוב את אחת ממילות הגנאי הדוחות ביותר שהשתמשו בהן בתולדות מדינת היהודים.

לפתע כל הדחיות האלה לנאום הרגישו כאילו הן נועדו להפריע לתקשורת לשים זרקור על המשפט שנאמר במהלכו על האמצעים הטכנולוגיים שהמדינה עומדת להשתמש בהם, כאשר המשמעות היא חדירה חצופה ומפחידה לפרטיות האזרחים דרך המכשיר הנייד שלהם. צאו ותעשו סקר, 99 מתוך 100 ישראלים יעדיפו לחלות בקורונה מאשר לתת למישהו לחטט להם לנייד, ועוד אחד משקר. והנה, ראש הממשלה (ששוב, קשה שלא להדגיש את זה, לא קיבל מנדט מהעם מאז 2015) לא רק שמשתין על הפרטיות של אזרחי מדינת ישראל - הוא עושה את זה מהמקפצה. אבל בסדר, בטח תיכף יהיה על זה דיון עמוק באולפן. בטח ישאלו שאלות נוקבות ויבקרו את העובדה שנתניהו קורא לממשלת אחדות מצד אחד, וממשיך לפרסם במקביל שלטי הסתה נגד חברי הרשימה המשותפת כאילו הוא מתכונן כבר לקמפיין הבחירות הבא. ואולי, מרוב שמרחנו את הערב הזה, נגמר הזמן וחברי הפאנל יצטרכו לחתוך בלית ברירה ל"חתונה ממבט ראשון"? איך זה נגמר בסוף, כולם יודעים.

בימים האחרונים התחוללה סערה קטנה בעקבות דבריה של רינה מצליח. להבנתי היא אמרה שקיים חשש שראש ממשלה שנמצא במשבר פלילי "יכריע הכרעות על בסיס האינטרס האישי שלו, ולא על פי האינטרס הלאומי, משום שהוא נמצא במצוקה מיוחדת ועמוקה". לא ברור למה תומכי נתניהו כל כך זועמים על רינה מצליח, בעיקר כי הציטוט הזה נאמר על ידי נתניהו עצמו במהלך החקירות נגד אולמרט. בין אם הפעולות שהממשלה נוקטת במשבר הקורונה נכונות או שגויות, זו לא רק זכותה של רינה מצליח להעלות את החשש ה"לא בלתי מבוסס" הזה, אלא זו חובתה העיתונאית.