ספוילרים לעונה החמישית של "סמוך על סול" ולכל "שובר שורות"
בפרק התשיעי בעונה החמישית של "סמוך על סול", כשג'ימי ומייק (בוב אודנקירק וג'ונתן בנקס) כבר נמצאים בציביליזציה אחרי מסעם הכפוי במדבר, האחד יוצא מהרכב של האחר. כשהוא עומד על המדרכה, מאחוריו ברקע יש שני סקייטרים שקשה לא לשים אליהם לב, הם מתנגשים בדברים ואחד בשני, כמו מתאמנים על נפילות. זה ללא ספק זכר לתאומים לינדהולם מראשית ימי הסדרה, שנהגו "להיפגע" ממכוניות כדי לסחוט מהנהגים כסף והובילו למפגש הראשון של ג'ימי עם משפחת סלמנקה - הם ניסו לעקוץ את סבתא של טוקו ובתמורה כמעט נרצחו על ידו, מה שג'ימי הצליח לסכל בשכנועים.
יש מספר דרכים לפרש את זה, אך הגדולה מכולן היא זו שמתכתבת ישירות עם דבריו של מייק לג'ימי רגע לפני כן: "כולנו בוחרים, והבחירות האלה שמות אותנו על דרך מסוימת. אתה חושב על לרדת מהדרך, אבל בסופו של דבר אתה שוב עליה". סיפורו של ג'ימי מקגיל מאז הפרק הראשון ועד עכשיו.
בדיוק במקום שבו עמד ג'ימי כשיצא ממכוניתו של מייק, הוא נאלץ זמן לא רב לפני כן לשמוט את הגלידה שלו על המדרכה כאשר נאצ'ו הגיע לאסוף אותו לפגישתו הראשונה עם לאלו. עם לכתו צבאו נמלים על הקרם הקפוא, השתלטו ולקחו ממנו את מה שאפשר. מטאפורה מושלמת ומרהיבה למותה של מעט התמימות שעוד נשארה בגיבור הסדרה.
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
לאורך חייה של "סמוך על סול" אי אפשר היה להימנע מהוויכוח על טיבה מול הסדרה האם, שהיא גם במקרה אחת הסדרות המהוללות בטלוויזיה, "שובר שורות". על פניו קל יותר להתחבר לסדרה רוויית אקשן, מתח וסיכונים גבוהים, מאשר ליצירה הרבה פחות בומבסטית, הרבה יותר מינורית ומלאת ניואנסים. עבורי, כפי שיעידו הביקורות עליה מאז ועד היום, "סול" תמיד הייתה טובה יותר. לא רק כי כבר בזמן אמת "שובר שורות" הייתה רחוקה משלמות ונדרש לה זמן רב למצות את גדולתה, אלא כי "סמוך על סול" הייתה מתחילתה משוכללת יותר. סדרה של שני אנשים מבריקים, וינס גיליגן ופיטר גולד, שבמשך השנים ולאורך שתי סדרות למדו לשייף את מלאכתם ולהביא אותה לדיוק מפעים.
המדהים הוא שזו מגמה נמשכת - למעט העונה הרביעית, כל עונה של "סמוך על סול" טובה מקודמתה. מה שהופך את החמישית, שהגיעה השבוע לסיומה (ב-HOT, yes וסלקום tv. שימו לב שאל נטפליקס הפרק יגיע רק בשבוע הבא), לטובה ביותר בה. זה כל כך לא היה מובן מאליו. לא רק בגלל הנסיגה בפעם הקודמת, אלא כי ככל שעלילת הסדרה מתקדמת אל המפגש הבלתי נמנע עם אירועי "שובר שורות", כך התעורר החשש ש"סול" תילכד באותם סיפורים ודמויות שכבר הכרנו בסדרה ההיא, שתהיה עוד מאותו דבר. אבל מה שקרה בעונה הזו היה פנומנלי: ההתקרבות התמטית של "סול" אל "שובר שורות" קשרה ביניהן בחוטים חזקים ויפים בצורה ששדרגה גם הסדרה האם. פרסה אוקיינוס מתחתיה.
לא מדובר בזוטות חביבות כמו הסיבה לכך ש"קרייזי 8" זכה לכינוי הזה או הפעמון שלאלו הביא להקטור בסוף העונה הקודמת, אלא מין פיכחון מר ועצוב שעולה בקנה אחד עם החושך שמתפשט בנפשו של גיבור הסדרה. הביקור של האנק וגומי בפרק השלישי לעונה היה הרבה מעבר להתמוגגות משתי דמויות שקפצו מהסדרה האהובה כדי להעלות את הרייטינג או לקרוץ למעריצים, אלא שימש כתזכורת לצל הכבד שמרחף מעליהם, שמרחף מעל הכל. השיחה הראשונה בין השניים עסקה במוצרים פגי תוקף, כמוהם עצמם, עם אזכורים לנשים שנותרו מאחור, המשפחות ששילמו אף הן את המחיר.
ובפרק השמיני המדהים, כאשר מייק וסול נודדים במדבר, מסביר שכיר החרב לפרקליט למה הוא עושה את מה שהוא עושה, ובעודו מדבר אי אפשר לא לראות לנגד עינינו את רגעי מותו: "יש לי אנשים. יש לי אנשים שמחכים לי. הם לא יודעים מה אני עושה, הם לעולם לא ידעו. הם מוגנים. אבל אני עושה את מה שאני עושה כדי שיוכלו להיות להם חיים טובים יותר. ואם אחיה או אמות, זה לא ממש משנה לי כל זמן שיש להם את מה שהם צריכים. אז כשיגיע הזמן ללכת, אני אלך בידיעה שעשיתי בשבילם את כל מה שיכולתי".
עבור גיבור הסדרה, המסע הזה במדבר היה מין קווסט. במהלכו הוא השיל את הדברים שהגדירו אותו כג'ימי מקגיל - עורך דין קצת נכלולי אך לא באמת מזיק שבכל זאת רוצה לעשות את הדבר הנכון - עד שלבסוף, מצולק וצרוב, הגיח כסול גודמן. הסוזוקי אסטים מודל 98' שבקה חיים ודורדרה מן הדרך. ספל הקפה שקים קנתה לו חורר מקליע. המעטה הכסוף שמייק הציע לו, מהסוג שצ'אק היה עוטה כדי להתמודד עם איומים אלקטרו-מגנטיים, הושלך עם תום השימוש.
ההתגלגלות של ג'ימי לכדי סול היא משהו שידענו מראש שיגיע. אנחנו גם יודעים שישרוד כדי להגיע בסופו של דבר להיות ג'ין טקוביק שמנהל סניף "סינבון" באומהה. אולם האופן שבו הסדרה בונה את זה לא רק יפהפה להפליא, אלא מצליח להפתיע כל הזמן. זה קורה בעיקר בזכות הדמויות שסביב ג'ימי. לאלו, סוכן הכאוס בגילומו הנפלא של טוני דלטון, הוא חלק לא קטן מזה. החיוך המתמיד, הזיק בעיניו, שיקוף של חוכמתו ואכזריותו, תמיד ערני ורואה את הדברים נכוחה, הוורד וקוציו בהתגלמות אדם. במו ידיו הוא הופך את עלילת הסמים והקרטל לרכבת הרים כיפית, ובמו ידיו שילב סוף סוף, ובעל כורחם, בין סיפורי שני הגברים שבמרכז הסדרה.
הגם שלא חששנו לחייו של ג'ימי כאשר נעצר במדבר על ידי מיליציה עם שבעת המיליונים עליו ואקדח כוון לראשו, לא ידענו שזה הרגע, בשריקות קליע וגולגולות מתפצחות, שבו גורלו ייכרך בזה של מייק. "אני לא מאמין שיש יותר ממיליארד אנשים על הכדור הזה", אמר לו כשכבר היו בחזרה באלבקרקי, "והבנאדם היחיד שאני יכול לדבר איתו על זה הוא אתה".
זאת לא את
הדריכוּת משמעותית שבעתיים אצל דמויות "סול" שנפקדות מ"שובר שורות". גם כשנותרה עונה אחת לפני הסוף, אנחנו רק יכולים לשער מה יעלה בגורלם של לאלו ונאצ'ו, במיוחד אחרי אירועי הפרק האחרון של העונה; וכמובן, הדמות הגדולה של העונה, של הסדרה, אחת הגדולות בטלוויזיה כרגע - קים ווקסלר, בגילומה של ריי סיהורן. יותר מאי פעם היחסים בינה לבין ג'ימי זכו לרגעים ששפכו עליהם אור חדש. בראש ובראשונה, הייתה ביניהם הרבה יותר אינטימיות מאשר ראינו בעבר.
בשיחה שקיימתי בעבר עם סיהורן אמרתי לה שכמעט הופתעתי כאשר דמותה התנשקה עם הגיבור במהלך העונה הרביעית. הסדרה כל כך נמנעה מלהציג אינטימיות ביחסים בין קים לג'ימי, עד שכאשר הבליחה זה היה חריג. סיהורן הופתעה מאוד לשמוע את זה, ואחרי מספר ניסיונות ניסוח אמרה לבסוף: "אני חושבת שהיוצרים רוצים שקודם תאמוד את הכוח של מערכת יחסים באמצעות הרבה דברים אחרים, ולתת לך לשער את היחסים הרומנטיים. אני חושבת שהם בהחלט זוג אינטימי. מבחינתי התחושה היא שהם מאוד מאוד אוהבים".
אבל עד העונה החמישית זה לא לגמרי ניכר. ג'ימי וקים נראו יותר כמו חברים מאוד קרובים, שאכפת להם זה מזה, מאשר בני זוג. רגעים שקטים של חייהם המשותפים הוצגו בעיקר באמצעות צחצוחי שיניים, כיאה לאנשים שמשלח ידם מתגלם במיומנות הרטורית שלהם. גם הפעם היו כאלה, אך גם הרבה יותר מזה. נשיקות אגביות שאחריהן היא מנקה אודם משפתיו, סצנות של שניהם במיטה ללא בגדים, כנות, דאגה. כמה מהרגעים הכי מרגשים של העונה נבעו מזה. קים הנואשת הולכת לבקר את לאלו בכלא. פורצת בבכי כשג'ימי סוף סוף מתקשר מהמדבר. מתעמתת עם לאלו כדי להגן על בעלה.
במקביל לאינטימיות שסוף סוף הושתה על הזוגיות הזו, היחסים בין ג'ימי לקים זכו לעומק נוסף מאגף אחר, חשוב בהרבה. העונה החמישית של "סמוך על סול" קילפה עוד ועוד שכבות בדמותה של קים כך שיכולנו להכיר אותה ולהבין אותה באמת. מתחת לאף שלנו, בסדרה שמעצם טיבה היא חקר התדרדרותו המוסרית של אדם (שניים, כשלוקחים בחשבון את מייק), דמותה של קים היא הטוויסט הכי גדול בה.
השרטוט המקורי של "סמוך על סול" נראה ישיר למדי: צ'אק וקים הם הבלמים של ג'ימי. אלה שבלעדיהם הוא יהפוך להיות האיש המושחת שהכרנו בעלילות "שובר שורות". צ'אק ניגף, מכשול אחד איננו, עכשיו תורה של קים. אלא שכאמור, "סול" מקפידה להפתיע אותנו כל הזמן. החיבור שלה עם ג'ימי מקורו בשורש עמוק בה, ואמנם תכופות היא משמשת לו מצפן מוסרי, אולם במקביל הוא מקסים אותה עם הצד האפל, הדרך הרעה, ברמה שמפתיעה אפילו אותו.
נקודת המפנה שלה הגיעה בפרק השלישי של העונה. בזמן שהייתה עסוקה בייצוג מקרי פרו-בונו היקרים ללבה, קים הוזעקה למורת רוחה לטפל בבעיה: איש זקן שמסרב להתפנות מביתו על אף שהחוק מחייב אותו. המאבק של קים נגדו כנציגת מסה ורדה היה בעצם מאבק שלה בעצמה ובאופן שהיא תופסת את האיש שהיא אוהבת. היא כבר התכוונה ללכת מהקשיש, איחלה לו יום טוב, אבל אז הוא קלט אותה בדיוק: היא עושה דברים טובים כדי להרגיש בסדר עם כל הרע שהיא עושה. קים החזירה לו בתקיפות, אמרה לו את מה שללא ספק עומד לה על קצה הלשון כשהיא עם ג'ימי, שחיכה כל הזמן הזה לצאת: "אתה לא יכול לקבוע חוקים משלך... למה שאתה תמשוך את זה במשך שבעה חודשים בזמן שכל השכנים שלך, עד האחרון שבהם, שיחקו לפי החוקים? אתה חושב שאתה מיוחד? לחוזה יש משמעות. זה החוק, וניתן לאכוף אותו. תתמודד עם זה".
אך ההרהורים השניים גברו עליה, והיא חזרה אליו מאוחר יותר מיוזמתה כדי לנסות לעזור לו, לשכך את ייסורי המצפון של עצמה, ושיתפה משהו מאוד כן על עצמה ועל מקורותיה, כזה שלא ידענו - איך אמה נהגה לחמוק מבעלי הדירות שלהם, ומאלצת אותה לארוז במהירות ולהימלט יחפה. הסיפור הזה והחיבור שלה - חד צדדי ככל שהיה - אל הקשיש העיקש היו כה מרגשים. פתאום הסצנה מהפרק שלפני כן, שבה ג'ימי הראה לקים את הבית שהוא רוצה שיגורו בו ביחד, נראתה אחרת לגמרי. פתאום כל יחסיהם נראו אחרת לגמרי.
הפרק הזה והרבדים שלו המחישו כמה סתירות יש בקים בעת ובעונה אחת, סתירות שהלכו והתעצמו ככל שהעונה התקדמה. בהדרגה לאורך העונה היא הלכה והתמסרה לדבר שמקנן בה מאז ילדותה. כילדה היא חיה עם אם שלא ניתן לסמוך עליה, ועכשיו היא בוחרת לה כבן זוג מישהו שלא ניתן לסמוך עליו. הדלת שלה לחוסר יציבות. ולא זאת בלבד, אלא היא זו שיוזמת חלק לא קטן מזה. היא זו שמציעה שיעקצו את הווארד עד לרמה של להרוס את חייו - משהו שאפילו ג'ימי אומר שלא מגיע שיקרה לו. היא זו שמציעה נישואין. זה נראה אז כמו מהלך טכני חוקי בלבד, אולם בראייה לאחור קשה לא לתהות אם האקסטרווגנזה של ג'ימי בפגישה עם מסה ורדה - מכופף את ידו של קווין באמצעים נכלוליים - הציתה בקים משהו שכבר לא ניתן לכבות.
מדהים עד כמה האבחנה של הזקן ההוא לגביה הייתה מדויקת: כדי להיסחף לעולמו המטושטש-מוסרית של ג'ימי, קים עוזבת לגמרי את מקום עבודתה המהוגן ואת עבודתה המשמימה עם מסה ורדה. רגע לפני שהיא יוצאת, היא שבה על עקבותיה במיוחד כדי לקחת איתה את פקק הטקילה ששמרה במגירה, זיכרון מעוקץ משותף ומלהיב עם ג'ימי, אות למה שחשוב לה בדרכה החדשה, אות לדבר שמחבר בינה לבינו. וכפיצוי, היא לוקחת על עצמה עבודות פרו בונו. "בשביל הלב". משקל נגד.
קים כבר עשתה את הריקוד הזה עם ג'ימי בעבר. השתתפה איתו במסכות ובנוכלויות קטנות (כמו לתקוע את איש העסקים הנפוח עם החשבון על בקבוק הטקילה הנדיר, במה שנראה בדיעבד כאקט אנטי-ממסדי של ילדה שגדלה בשוליים) או בינוניות (כמו להחליף את מסמכי מסה ורדה שהוגשו לעיריית לאבק, טקסס, בכאלה שלא אושרו), ומצד שני נזפה בו על מעשים לא אתיים (כמו כשהציע לשטות בלקוח שלה כדי שייקח את העסקה המיטבית). אבל רוב הזמן האתיקה הייתה חשובה לה, וזו כורסמה בעקביות, וביתר שאת בעונה הזו, עד שהגיעה לשיא עם הרעיון להפיל את הווארד.
"קים, לעשות את זה… זאת לא את, אוקיי?", אומר לה ג'ימי, "את לא תאהבי את זה. לא כשתחשבי על זה בראש צלול".
קים, בלקוניות, משיבה רק: "אני לא אוהב?".
לקינוח, כשהיא קמה, היא מתעלת את סול במלוא גודמניותו. בדיוק כמו שעשה ג'ימי בסוף העונה הקודמת - כשהפתיע אותה עם הגילוי ששיטה באנשי הוועדה ושהוא משנה את שמו המקצועי - קים עכשיו יורה עם אצבעותיה כלפי בעלה ההמום, נושפת עליהן ומתרחקת בחיוך.