אזהרות
"מיסי מסתבכת" (נטפליקס), "גורד שחקים" (נטפליקס) "יום יפה בשכונה" (HOT, סלקום, yes)
בדרך כלל המדור הזה מתמקד בהמלצות, בין אם נלהבות או מסויגות, אבל הפעם נתחיל באזהרות. למה לטרוח? כי אלה סרטים שעומדים מאחוריהם שמות גדולים, ולרוב הם גם די מדוברים, אז אי אפשר להתעלם מהם.
האזהרה החמורה מכל היא "מיסי מסתבכת", קומדיה פרועה שדיגלה על האולמות ועלתה ישירות בנטפליקס בסוף השבוע. מדובר במהתלה נוספת מבית חברת ההפקות של אדם סנדלר, ספק תוכן קבוע של ענקית הסטרימינג, הידוע לשמצה בחוסר האחידות שלו. גוף עבודתו נע בין פנינים כמו "תעלומת רצח" למאכל הפיגולים הזה.
סנדלר שימש הפעם מפיק בלבד, ואת התפקיד הראשי מגלם דיוויד ספייד, כרווק אומלל היוצא לפגישה עיוורת עם בחורה בשם מיסי, בגילומה של לורן לפקוס ("כתום הוא השחור החדש"). היא מתגלה כשטותניקית משולחת רסן, וממשיכה לכפות את עצמה עליו גם הרבה אחרי הדייט הזה ולהדהים אותו ואת סביבתו בחוסר הטאקט ובוולגריות שלה. כלומר, הסרט הוא אחת מאותן קומדיות שיש להן טריק אחד בלבד, עלוב במיוחד - העובדה שעומדת במרכזו בחורה המתנהגת בצורה קלת דעת, שבעבר היתה שמורה על המסכים לגברים בלבד. כפי ש"נוכלות עם סגנון" המחיש בשנה שעברה, זהו תת-ז'אנר נחות ועלוב, וכזה הוא גם "מיסי מסתבכת".
כל הדמויות בסרט מעיקות, כל הבדיחות סרות טעם וכל הסיטואציות עבשות - וכך כבר מהרגע הראשון. מתוך מחויבות מקצועית, המשכתי לצפות בו עד תומו, רק כדי לגלות שאין כאן עקומת שיפור. אם "מיסי מסתבכת" יטפס חלילה לצמרת טבלאות הצפייה של נטפליקס, אהיה מאוכזב מן האנושות.
מי שכבר נמצא שם הוא "גורד שחקים", שיצא לאקרנים לפני שנתיים והצטרף לאחרונה ובהצלחה רבה לקטלוג של נטפליקס. מדובר באחד מסרטיו החלשים ביותר של דוויין ג'ונסון המהימן בדרך כלל: חיקוי חיוור ומאכזב של "מת לחיות", שבניגוד למובטח בשמו, מתקשה להתעלות לגבהים כלשהם. זה לא סרט בלתי ניתן לצפייה, אבל אפילו בקנה מידה של ימי הקורונה, הוא לא יותר משאריות של ארוחה פושרת שנשלפה מהמקרר.
בנימה חיובית זו, נדלג ל"יום יפה בשכונה", שבזכותו טום הנקס קיבל מועמדות לראשונה לאוסקר לאחר כשני עשורים, והפעם בקטגוריית שחקן המשנה (כזכור, הוא הפסיד את הפרס לבראד פיט).
הנקס מגלם כאן את פרד רוג'רס, מי שכיכב באחת מתוכניות הילדים האהובות בהיסטוריה האמריקאית. הסרט עוקב אחר עיתונאי ציני (אלא מה) שנשלח להכין עליו כתבת פרופיל, תהליך שגורם ללבו להתרכך (אלא מה).
"יום יפה בשכונה" עולה אצלנו ישירות ב-VOD, לאחר שנגנז מסחרית ודילג על האולמות - ובצדק רב. הזדמן לי לצפות בו בחורף האחרון במהלך ביקור בניו יורק, וזו היתה אחת החוויות הקולנועיות האיומות שהיו לי בשנה האחרונה. מדובר בסרט הכי אמריקאי שיכול להיות, במובן הרע של המילה: דרמה סנכרינית, מטיפנית, שמרנית, לקקנית ונוסף לכל גם מייגעת, משעממת ולא נעימה לצפייה. זכור לי שנמנמתי לרגע במהלכה וכשקמתי ושוב חזרתי לבהות במסך, הרגשתי שאני כלוא בחלום רע.
הטריילר של "יום יפה בשכונה"
ונעבור להמלצות
קינגמייקר (פסטיבל דוקוסטרים)
מאי הוא אחד החודשים העמוסים בלוח השנה הקולנועי. זה החודש שבו עולים למסכים שלל להיטי קיץ; זה החודש שבו מתקיים פסטיבל קאן; וזה החודש שבו נערך פסטיבל דוקאביב. השנה, כמובן, שום דבר מזה לא יקרה, לפחות לא בחודש מאי.
עד שהמצב יאפשר את קיומו הפיזי של דוקאביב, אנו זוכים כעת לתחליף זמני - פסטיבל דוקוסטרים, שיתקיים בצורה וירטואלית ויציע לצפייה ברשת שלל סרטי דוקו עכשוויים, במחיר סמלי של עשרה שקלים לסרט, ואפשר גם לקנות מנוי לצפייה בכולם תמורת 80 שקלים.
רוב הסרטים כבר הוצגו בעבר בדוקאביב, אבל יש גם בכורה אחת, לוהטת למדי - "קינגמייקר" של לורן גרינפלד, שערך את בכורתו העולמית במסגרת פסטיבל ונציה בקיץ האחרון, ובחודש הבא יוצג ב-HOT 8. עד אז, אתם מוזמנים לצפות בו בדוקוסטרים.
הסרט עוסק בגברת ראשונה נהנתנית, עם זיקה לנעליים, שבעלה מעורב בפרשות שחיתות חמורות, מטפח קשרים עם מנהיגים עולמיים מפוקפקים ומשתף פעולה עם ממשל דוארטה. היא ובני ביתה מתייחסים למדינה כעסק משפחתי, ומטפחים את בנם כיורש העצר. רגע, על מי אתם חושבים שדיברתי? כי הסרט עוסק באימלדה מרכוס, מי שהיתה זוגתו של הדיקטטור הפיליפיני פרדיננד מרכוס, וגם עשרים שנה אחרי מותו ממשיכה לבחוש באחורי הקלעים של מדינתה, בה היא רואה את הכספומט הפרטי שלה.
בניגוד ל"מלכת ורסאי" המופתי שגרינפלד יצרה בתחילת העשור, בסרטה החדש אין איכות אמנותית מיוחדת. התוצאה נראית כמו כתבת מגזין ארוכה, והערך שלה בעיקר עיתונאי, שכן היא מצליחה לחשוף מקרוב את השיטות הנכלוליות וחסרות הכבוד לזולת של משפחת מרכוס, את הסכנה שהם מהווים לדמוקרטיה ואת הצורה בה כסף יכול לקנות שלטון במשך דורות.
מבין הסרטים האחרים שיוצגו בפסטיבל, נמליץ גם על "Pulp: a Film about Life, Death & Supermarkets" מ-2014, העוקב אחר הלהקה בשמה הוא נקרא, בעודה חוזרת לשפילד מכורתה לאחר היעדרות ארוכה, למה שתהיה הופעתה האחרונה בעיר הביתה שלה ותסמל את סוף דרכה בכלל.
יותר מאשר סרט על פאלפ, זה סרט על שפילד, העיר ממנו היא והרבה להקות אחרות באו; יותר מאשר סרט על מוזיקה, זה סרט על דימויים ועל מילים; ויותר מכל, זה סרט חד פעמי על לילה חד-פעמי.
לצפייה בסרטי הפסטיבל, כנסו לאתר הזה.
"הזמיר" (yes)
ערוצי הסרטים של yes תמיד מתמחים בהצגת קולנוע איכותי, אחר ומאתגר, כזה שיש לו בישראל רק שתי אכסניות - בפסטיבלים ואצלם. בשבועות האחרונים הם חזקים במיוחד בגזרה הזו. בשבוע שעבר העלו ל-VOD שלהם את "החיים השקופים של אאורידיסה גוז'מאו" המופתי, אותו כבר סקרנו, וכעת מגיע גם "הזמיר", כשנה ותשעה חודשים לאחר שהוצג במסגרת התחרות הרשמית של פסטיבל ונציה וכשמונה חודשים לאחר שהוצג בפסטיבל ירושלים.
מאחורי הסרט עומדת ג'ניפר קנט, הקולנוענית האוסטרלית המצוינת שהתפרסמה באמצע העשור הקודם הודות לעבודת הביכורים המצוינת שלה, "באבדוק". הפעם, היא יצרה מערבון נקמה המתרחש באוסטרליה של 1825. התוצאה מוכיחה כי המערבון האוסטרלי הוא מתתי-הז'אנרים הנפלאים בנמצא. הבמאית מגישה כאן יצירה בוטה (ואלימה ביותר), אך גם עשירה להפליא, שבונה עולם ומלואו, עתיר פרטים, דמויות ומטענים חברתיים והיסטוריים. כמו כן, למרות שנת התרחשותה, העיסוק שלה בגזענות ובשנאת נשים אקטואלי ורלוונטי ביותר. באין ציפור שיר, צפו ב"זמיר".