20 שנה ל"הישרדות": סדרת הריאליטי שחילקה את הטלוויזיה ללפני ואחרי

ב-31 במאי 2000 עלתה לאוויר תוכנית ריאליטי שחילקה את הטלוויזיה האמריקאית ללפני ואחרי. קדמו לה כמובן סדרות לא-מתוסרטות אחרות, בראשן "העולם האמיתי" של MTV שעלתה כבר ב-1992, אבל רק עם בואה האקלים הטלוויזיוני השתנה לחלוטין. קברניטי הרשתות בכל העולם היו בטוחים שזה העתיד, ושבמקום תוכניות מתוסרטות שעולות הרבה כסף הם יכולים לקחת קבוצת אנשים - עם כישרון או בלי - לשים מולם מצלמה, לקבוע להם חוקים שרירותיים והקהל יצפה.

והם צדקו, לפחות בהתחלה. תוכניות הריאליטי כבשו את המסכים ואת הצופים והיו להיטי ענק בכל העולם. תחרויות שירה, בישול, ירידה במשקל ומרוצים לפרסים שונים הלכו ובאו, וככל שהשנים חלפו החדשנות של הריאליטי התפוגגה ושלל תוכניות שהיו להיטי ענק נעלמו להן כמעט כולן אל תהום השכחה או מצאו ערוצי נישה שישדרו אותן. מתי מעט נשארו מאז. בראשן זו שהתחילה הכל לפני עשרים שנה ועמדה מאז בפרץ.

אנחנו מדברים כמובן על "הישרדות". אבל תסלחו לנו שלא נתייחס פה לגיא זוארץ, נאוה בוקר ובני ברוכים אלא נדבר על ג'ף פרובסט, בוסטון רוב, סנדרה ופארווטי. למעט השם וכמה קווי יסוד, אין הרבה קשר בין מה שקורה בגרסה הישראלית של "הישרדות" לבין זו האמריקאית (עיבוד לתוכנית בריטית שעלתה ב-1997). מתחילתה היא הייתה להיט ענק. 11 העונות הראשונות שלה התברגו באופן קבוע ברשימת עשר התוכניות הכי נצפות בארה"ב, ובשנת 2013 כשמגזין TV Guide ערך את רשימת "60 סדרות הטלוויזיה הטובות בכל הזמנים" היא התברגה במקום ה-39. בעונה האחרונה שלה, לרגל חגיגות 20 שנה ו-40 עונות, התחרו זה בזה 20 מנצחי עבר תמורת פרס חסר תקדים של שני מיליון דולר - ומה שקרה ביניהם במהלך העונה יסחרר לכם את הראש (בקיץ הקרוב היא וקודמתה יגיעו אל ערוץ yes REAL בישראל).

"הישרדות" - שאגב, בניגוד לרוב נספחי הז'אנר שלה רחוקה מלהיות הפקה זולה - התעלתה כבר מעל לז'אנר של תוכנית ריאליטי והיא תופעה טלוויזיונית לכל דבר. אבל היא לא שרדה כל כך הרבה זמן ונשארה כזו פופולרית על ידי מנוחה על זרי הדפנה ושמירה על הפורמט. להפך - התוכנית השתכללה ללא הפסקה במהלך שני העשורים שהיא באוויר. נכון שבבסיסה המשחק שמשוחק בה תמיד היה כזה של פוליטיקה חברתית, אסטרטגיה חסרת רחמים, כישורי הישרדות והכל על רקע נופים טרופיים - אבל השינויים שנעשו בה במהלך השנים שמרו אותה רעננה. מאז שריצ'רד האץ' זכה בעונה הראשונה במיליון דולר (ואחרי זה נכנס לכלא ל-50 חודשים כי לא שילם מס על הזכייה) נעשו שינויים קטנים אך חשובים בחוקים להם היו השלכות מרחיקות לכת על המשחק.


מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר

לרגל 20 שנה לעליית התוכנית לאוויר, במגזין התרבות The Ringer החליטו לבדוק מה הפך את הסדרה למצליחה כל כך לאורך שנים והעלו את השאלה - האם "הישרדות" יכולה להישאר באוויר עוד 20 שנים? התשובה שלהם כוללת ארבעה עקרונות שאם בהפקה ישמרו עליהם הם יוכלו להמשיך לנצח.

העונות הטובות ביותר של הישרדות הן אלה שבהן המתמודדים שנבחרו לשחק היו הטובים ביותר. ליהוק טוב יכול להתעלות מעל הנושאים שנבחרים ככותרת לעונות השונות (דוד מול גוליית, חוכמה מול כוח, או דור האקס מול מיליניאלז). לעומת זאת, ליהוק גרוע יכול להרוס גם רעיון טוב ולהפוך עונה בעלת פוטנציאל למשעממת (כמו שקרה בעונה בה שבט גברים ושבט נשים חיו יחד על אותו אי). בסופו של דבר זו תוכנית על בני אדם, ולכן חשוב שהם יהיו מעניינים. "הישרדות" זה משחק של קשרים חברתיים, מה שאומר שזה הכל תלוי באנשים שמשחקים אותו. בעונות הטובות ביותר היו האנשים/דמויות טלוויזיוניות הטובים ביותר.

במהלך השנים הפקת "הישרדות" בדרך כלל הצטיינה בתחום הזה - עם שורה של דמויות איקוניות ושחקנים מרשימים כמעט מדי עונה. יחד עם זאת היא נפלה מדי פעם לליהוקים על פי סטריאוטיפים או של שחקנים שמשחקים את המשחק בצורה רובוטית מדי. סופי קלארק, שזכתה בעונה שלה והשתתפה כעת בעונת המנצחים הגדולים סיכמה זאת נכון כשאמרה לאנטרייטנמנט ויקלי: "פעמים רבות כשאני צופה בתוכנית אני מרגישה שכולם הומוגניים מדי. נכון שלכולם יש את האישיות שלהם, אבל כולם משחקים את המשחק בצורה כמעט זהה. פעם הדרך שבה שיחקת הייתה קרובה מאוד לאישיות שלך, אבל היום יש הרבה סוגי אישיות - אבל כולם מנסים לשחק עם אותה אסטרטגיה".

ואכן עם השנים השתנה סוג האנשים שמגיע להשתתף בה. כיום רוב המשתתפים הם מעריצים שגדלו כשהם צופים בה. הם מכירים כבר כל טריק וכל טוויסט, מצטטים משפטים מעונות קודמות ומנסים לחקות מהלכים של שחקנים שהפכו לאלילים במשחק. לכן, בין היתר, יש שחקנים שחזרו לשחק שוב ושוב, חלקם ארבע ואפילו חמש פעמים, והם משחקים מול שחקני הדור החדש. לפני כשנתיים פוטרה מי שהייתה האחראית על הליהוק החל מהעונה הראשונה - מה שאומר שהסדרה נכנסת כעת לשלב חדש ובלתי מוכר לה עד כה, ולכן הדרך שבה המתמודדים מלוהקים תשתנה - ועדיין לא ברור איך.

למרות שחלק מהמעריצים השרופים מתלוננים שבעונות האחרונות יש יותר מדי טוויסטים, פסלוני חסינות ויתרונות - ההפקה חייבת לעשות את זה כדי לא לקפוא על השמרים. קחו לדוגמא את פסלון החסינות החבוי. הוא הוצג לראשונה בעונה 11 ולא היה סיפור הצלחה עד לעונה 14, כשהתווספה לו ההנחיה שניתן להשתמש בו רק לאחר ההצבעה על ההדחה אך לפני שהקולות נקראו. מאז המשחק השתנה לגמרי בזכות הפסלונים והם הפכו לחלק בלתי נפרד ממנו. התוכנית לא הייתה שורדת עד 2020 אם לא הייתה מתנסה עם השינוי הזה בחוקים לפני 15 שנים.

הקסם של פסלון החסינות הוא קודם כל בחיפושים אחריו. שחקני הדור החדש לא מחכים לקבל רמזים אלא פשוט מתחילים מיד בסריקת האי בניסיון למצוא אותו. ואז הם מתחבטים בשאלה מתי ואיך להשתמש בו. האם הם יכולים לסמוך על בני הברית שלהם? האם ישתמשו בו בצורה נכונה - או גרוע מזה - האם יודחו בבושת פנים כשהוא בכיס שלהם? פסלון חסינות מעניק כוח במשחק, אבל גם מכריח את השחקנים לקבל החלטות קשות. המתח שזה יוצר הוא מתכון לטלוויזיה טובה.

זו בדיוק הדרך בה הפקת הישרדות צריכה להמשיך בה בעתיד בנוגע לשינויים שנעשים בחוקי המשחק. בעונה האחרונה הם כבר התחילו להתנסות עם סוגים חדשים של יתרונות - החל מ"ביטחון בלי כוח" שמעניק לך אפשרות לעזוב את מועצת השבט לפני ההצבעה וכך להיות בטוח מפני הדחה אך מותיר אותך ללא בני ברית, ועד "מטבע ה-50-50" שניתן להשתמש בו כמו בפסלון חסינות, רק שיש 50% סיכוי שהוא לא יעבוד. העונה החלו גם להשתמש במטבעות אש, שאמורים להעניק לשורדים יתרונות שונים במהלך המשחק. אם ישתמשו גם בהם בעונות הבאות כדי לדחוק מתמודדים לקבל החלטות קשות - המרוויחים יהיו הצופים.

תהיה חכם יותר, תשחק טוב יותר ותשרוד זמן רב יותר - אלה העקרונות שעליהם בנויה "הישרדות" והם מייצגים בגדול את הצדדים האסטרטגיים, הפיזיים והחברתיים של המשחק. העונות הטובות ביותר היו אלו שבהן שחקנים הצליחו לשלב את שלושת העקרונות האלה. בעונות האחרונות הפקת "הישרדות" מתעדפת שחקנים בולטים ופיזיים יותר מאשר בעונות קודמות. זו בין היתר אחת הסיבות לכך שבשש העונות האחרונות זכו גברים: בדרך כלל גברים האם אלו שמוצאים את פסלוני החסינות החבויים באי וזוכים יותר במשימות. זה כמובן לא אומר שבהפקה רוצים שגברים ינצחו, אבל הם מרוויחים מהפיכת המשחק ליותר תלוי בפסלוני חסינות וניצחונות במשימות.

לכן לא מספיק שההפקה תחשוב על טוויסטים חדשים ויתרונות שייצרו טלוויזיה טובה, אלא עליהם גם להקדיש מחשבה לגבי איזה סוג שחקנים נהנים מהיתרונות האלה. הצד החברתי של המשחק אולי נסתר יותר, אבל הוא לא פחות חשוב וכל עונה צריכה איזון בתחום הזה, כמו גם כל שחקן טוב.

בניגוד לעונות הראשונות (וכמובן בניגוד גמור למה שקורה בגרסה הישראלית), לעונות החדשות של "הישרדות" אין פתיח. אין בהם צילומים של חברי השבט מכינים אוכל, דגים בים או מה קורה בחיי המחנה שלהם באופן כללי. לעתים קרובות בפרקים גם אין משימות פרס. כשיש משימה - רואים רק אותה, בצורה מתומצתת וספורטיבית ככל האפשר, בלי עדויות של מתמודדים שמתארים את מה שבדיוק קרה באותו רגע וחוזרים על הדברים שהמנחה אמר (כן, "הישרדות ישראל", אנחנו מדברים אליכם). כל זה קורה בגלל שלהפקת התוכנית אין זמן להראות לנו את זה, כי כל היתרונות שבהם זוכים דורשים הסברים, וכל החיפושים אחרי פסלוני החסינות צריכים להיראות. הבעיה היא שככל שיש יותר פסלונים ויותר יתרונות - אנחנו לא צופים בדינמיקה השבטית, לא יודעים מדוע חבר שבט מסוים בחר להיות בברית דווקא עם חבר שבט אחר, האישיות של מי באה רע למי, מי בוטח במי - וזה פוגע בחוויית הצפייה. על ההפקה לחשוב מחדש האם כל הטוויסטים והיתרונות האלה שווים את הפגיעה במה שנחשב ל"בשר" של התוכנית - היחסים הבין-אישיים של השורדים.

בעונה שנחשבת בעיני רבים לטובה ביותר ("נבלים מול גיבורים") היה רק טוויסט אחד - מועצת שבט כפולה לפני האיחוד. גם בעונה שנחשבת לטובה ביותר מבין החמש האחרונות ("דוד מול גוליית") היו מעט טוויסטים יחסית לעונות מתקדמות. לעומת זאת, דווקא העונה האחרונה ("מנצחים במלחמה") בלבלה יותר מדי את הצופים לאחר שהציגה את הקונספט בו שורדים שהודחו עוברים לחיות באי בודד ב"קצה הקיום", ומשם יכולים לחזור למשחק לאחר שהם זוכים ביתרונות ומעבירים אותם לשחקנים במשחק. זה נשמע מסובך וגזל יותר מדי זמן מסך, ולכן נאלצה ההפקה מדי פעם להראות שורד מספר על שורד אחר שהוא "משחק כמו מנצח" או ש"יש לנו קשר מצוין" במקום להראות לנו כיצד הקשר הזה נבנה או איך נראה משחק של מנצח.

ההפקה חייבת לזכור שהתוכנית צריכה מרווח נשימה. זה לא רק הפסקות באקשן, אלא גם אפשרות להסביר לצופים את מהלך העונה ומה קורה בה.

בסופו של דבר "הישרדות" היא תוכנית טלוויזיה מעולה. היא קצת כמו פיצה - גם כשהיא רעה היא טובה וכשהיא טובה אז היא ממש טובה. רק שלפעמים המפיקים מושכים קצת יותר מדי בחוטים ומנסים להוסיף אננס רק כדי לראות מה יקרה, וכולם יודעים שאסור לשים אננס על פיצה. ל"הישרדות" יש פוטנציאל להיות טובה תמיד ולהמשיך עוד לפחות 20 שנים נוספות, אם רק יזכרו שמה שחשוב יותר זה הבסיס ופחות התוספות.