גם במונחים של הפקות ישראליות, שתמיד זמן רב עובר בין שידורי העונות שלהן, שובה של "תאג"ד" לעונה שנייה שלוש וחצי שנים אחרי שהסתיימה קודמתה הוא יוצא דופן. מבחינה עלילתית ההתרחשות של העונה הראשונה התפרסה על פני קצת יותר משישה שבועות. אנחנו יודעים את זה כי לקראת סופה אמרה דמותה של ליה (שירה נאור הכובשת-תמיד) שעברו חודש וחצי מאז שמצאו את החייל הפצוע, האירוע שהשיק את הסדרה. חודש נוסף עובר בין סיומה - אז נפצעה רותם (דניאל גל) בפיצוץ הרכב שהתאג"ד הוזעק לטפל ביושביו, מה שהתברר כמלכודת שנועדה לפגוע בדניאל (תומר קאפון) - לבין המשך האירועים בעונה החדשה, שהחלה אתמול (שני) ב-yes.
אם כן, באותם חודשיים וחצי-שלושה השתנה העולם - כולל בתוך הסדרה - ללא הכר. רבים מצופיה של סדרת הלהיט, היצירה הכי נצפית של yes אי פעם, על פי דיווחיה, כבר הספיקו להתגייס ולהשתחרר. ערוצים רשת ועשר התאחדו, כך שמהדורות החדשות עם הלוגואים של עשר מהעונה הראשונה נראים כשריד ארכיוני. פייסבוק הפך לאתר שצעירים בגיל צבא לא טורחים בכלל לפתוח בו חשבון, לא כל שכן להיות בו פעילים, כך שסצנה כמו זו שניסים הרס"ר (קובי פרג') דורש מכל החיילים להציע לו חברות כדי שיוכל להתחקות אחר מעשיהם איננה סבירה במיוחד. גדי איזנקוט סיים את תפקידו כרמטכ"ל, כך שהתמונה שלו במשרדו של ניסים אינה עדכנית.
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
בהתאם, העונה השנייה של "תאג"ד", שהחלה אתמול ב-yes, מאזכרת רגעים מהעולם האמיתי שהתרחשו הרבה אחרי סתיו 2016, מועד שידור קודמתה, ולמעשה מעבירה את ההתרחשות אל ימינו. אין לסדרה ברירה אלא לעשות את זה כמובן, ויש בזה משהו קצת מצחיק, אבל הגישור הזה הוא חלק ממשהו גדול יותר שהיא נאלצת לעשות. למעשה, יש לה אתגר גדול בהרבה מזוטות כאלה: כוכב הסדרה עזב אותה. על סמך שלושת הפרקים הראשונים שנשלחו לביקורת, "תאג"ד" צולחת אותו בפיקחות.
דניאל, גיבור העונה הראשונה, לא מסוגל להתמודד עם הטראומה ועם מצפונו על כך שהתנהלותו בשטח כמעט הביאה למותה של חברתו, והוא פשוט נעלם לה וליתר חבריו. יש לשער שזו הקבלה שנעשתה בטבעיות רבה הן בשלב התסריט של יוצר הסדרה ציון רובין והן בשלב הצילומים - לכולם הבריז קאפון כשלושה שבועות לפני שצילומי העונה אמורים היו להתחיל. כך שכאשר ליה מרעיפה עליו קללות באוזניה של חבריה זה ללא ספק מהדהד משהו מהעולם האמיתי, וכאשר רותם מבקשת שיסביר את היעדרו זה פורט על מיתרים של חוסר אמיתי.
הגישה הזו משרתת את היעדרותו ברובד בסיסי של הסדרה. דניאל/קאפון עשה גוסטינג לצופים לא פחות מאשר לחברים שלו, והדרך ש"תאג"ד" ממנפת את זה לטובת שכבה נוספת של פסיכולוגיה לדמויות שלה היא אופטימלית, חכמה ונוגעת. לא מנסה להתחמק ולעקוף את הבעיה אלא להפך, מחטטת בפצע, כולל פלאשבקים ושברירי פלאשבקים כמו זכרונות, ואפילו מדי פעם מה שנראה כמו צילומים שעשו חברי הקאסט עצמם מאחורי הקלעים של העונה הראשונה.
הפצע הזה נוסף לטראומה של הגיבורים ומחדיר עוצמה רבה לאירועי תחילת העונה השנייה. חלקם ממשיכים ממש באותה נקודה שבה עזבנו אותם - נסיונות ההחייאה של רותם בשטח ומה שקרה מיד לאחר מכן. ההלם וחוסר האונים של חבריה בדקות שאחרי כן מרגשים מאוד. למשל המראה של דמות כמו בן לולו (אור אדרי), רוב הזמן בחור קליל ומשעשע, כשהוא מובס ואבוד, צובע אותו ואת הכל באור חדש ועמוק יותר.
עיבוי נפשן של הדמויות הקיימות נושא את העונה החדשה של "תאג"ד", בעוד היא למעשה פותחת סיפור חדש. הצוות עוקר מבסיסו בדרום הארץ לטובת רמת הגולן, על הגבול הסורי, שם עליהם לטפל בפליטים ממלחמת האזרחים במדינה הצפונית. המעבר החדש מציג שורה של דמויות חדשות, את רובן מן הסתם נכיר טוב יותר עם הזמן, אבל כבר עכשיו מי שמחליף את קאפון בתפקיד הגברי המרכזי בולט לטובה. דניאל ליטמן ("המתופפת הקטנה", "החממה") לוהק בעקבות העזיבה, ועל סמך הפרקים הראשונים הוא ממלא את החלל היטב.
ליטמן מגלם את דמותו של עומר חכים, רופא התאג"ד הצפוני שאמור לעזוב יום אחרי הגעת הגיבורים המוכרים אל הבסיס החדש. בדומה לדניאל אמריליו, גם הוא מתאפיין על פי רוב בכבדות ראש וניחן בכריזמה שקטה. יד המקרה והתסריט קשרה בינו לבין הגיבורים המוכרים עוד לפני שעברו בכלל צפונה - הוא היה הרופא המוסק שנזעק לפנות את רותם לטיפול בעקבות האירוע ההוא. סיפור הרקע של עומר הופך להיות המקבילה לפרשיית הניסוי בחיילים מהעונה הקודמת - אחיו הוא חייל שנעדר מזה שנים. רגע לפני שעומר מתכוון לעזוב את הגזרה הצפונית לטובת תפקיד חדש, הוא מגלה קצה חוט שעשוי להוביל אותו אל האמת על אודותיו.
בתחילת דרכה של "תאג"ד" מעלותיה ניכרו, אולם קשה היה להתעלם מהכשלים הקטנים שלה. בביקורת הראשונית על העונה הראשונה בשעתו כתבתי שהיא חומר גלם ליצירה בעלת משמעות. אז כן, היו לאורכה לא מעט רגעים מפגרים וקווי עלילה תועים, וקרוב לוודאי שלו הייתה סדרה שבועית באותו תקציב היא הייתה הדוקה וטובה יותר, אך ככל שהסדרה התקדמה כך זה הפך להיות שולי. פעם אחר פעם הוכיחה "תאג"ד" שהיא הרבה מעבר לבעיות שלה. שיש בה שילוב מצוין בין סיפור חזק, הדוק ומלא טוויסטים משכנעים, לבין הדרמות ההורמונליות של צעירים בגיל צבא, לצד הקלילות של כאלה שכל חייהם לפניהם. אותו רישול שהציק בתחילתה, ולפעמים חזר להציק, הפך להיות חלק מהחירות של "תאג"ד", ממדי ה-ב' הפתוחים שלה עם הגופיה הלבנה מתחת, מעביר את ההוויי והקסם של הבסיס הסגור ושל המשפחתיות שבלב הסדרה.
בעונה השנייה שוב ניכרות טעויות מדי פעם (כמו קודמתה גם היא מונה 40 פרקים, שישודרו בימים ב'-ד'), וערכי ההפקה עדיין לא מאפשרים לה לספק רגעי אקשן כמו של "פאודה", נניח. אבל אם יש משהו שצעדיה הראשונים ממחישים הוא שמדובר במערכת שפועלת היטב, ואפילו משוכללת יותר מאשר בפעם הקודמת. זה ניכר הן באופן שבו הסדרה מתמודדת עם הגיבור הנוטש כאמור, הן בסצנות אקשן ורפואיות אמינות ומסעירות יותר, הן בעריכה סוחפת יותר. ובעיקר, הקסם והמשפחתיות ההם עדיין כאן, מוכיחים ש"תאג"ד" גדולה מסך חלקיה, ובוודאי מהסך של אחד בלבד, משמעותי ככל שיהיה.