לחיות ולמות באל איי: "פרי מייסון" מתבלבלת בין סנסציות לבין דרמה

דרמת הפשע החדשה של HBO מחזירה את אחת הדמויות האיקוניות בתולדות המסך הקטן בארצות הברית, ועושה זאת עם חיבה מוגזמת למראות זוועה ונטייה כללית לשערורייתיות, במקום לפתח כמה מהדמויות היותר מעניינות שלה. ביקורת נטולת ספוילרים

טריילר הסדרה "פרי מייסון" של HBO (HBO)

בדברי ימי תרבות הפופ האמריקאית יש מקום של כבוד לדמותו של פרי מייסון. עורך הדין הפיקטיבי החל ב-1933 כגיבור סדרת ספרי בילוש של ארל סטנלי גרדנר, והמשיך לאורך ארבעים שנים תמימות בהצלחה גדולה - זוהי סדרת הספרים השלישית הכי נמכרת בתולדות ארצות הברית, אחרי "הארי פוטר" ו"צמרמורת". עם הזמן זכתה הדמות לעיבודים קולנועיים וטלוויזיוניים, בראשם זו שהחדירה אותו לתודעה: הסדרה בכיכובו של ריימונד בר, ששודרה בין השנים 1957 ל-1966, ואז החל מ-1985 שורה של סרטי המשך על המסך הקטן בכיכובו של בר, שגילם את הפרקליט עד מותו מסרטן שמונה שנים לאחר מכן.

בהתחשב במורשת האיקונית הזו, לאורך חלק ניכר מהצפייה בעיבוד החדש - והשונה בתכלית - של HBO לעלילותיו של פרי מייסון, קשה להשתחרר מהתחושה שמדובר דווקא בשלוחה של דרמת פשע של ענקית הכבלים - "אימפריית הטיילת" (כתמיד אנחנו מתעלמים מהשם הרשמי הבנאלי שניתן לה בישראל). כמו עונותיה המתקדמות של האימפריה, עלילת "פרי מייסון" החדשה מתרחשת בתחילת שנות ה-30 של המאה הקודמת, ימי היובש והשפל הגדול, רק שהיא ממוקמת בצד השני של היבשת - לוס אנג'לס במקום אטלנטיק סיטי. אחד מיוצרי הסדרה החדשה הוא רולין ג'ונס, שהיה בצוות כותבי ומפיקי העונה השלישית של "אימפריית הטיילת". הבמאי הראשי של "פרי מייסון" הוא טים ואן פאטן, אולי המשמעותי ביותר בסדרה ההיא אחרי מרטין סקורסזה. בסדרה החדשה נמצאים בין היתר בתפקידי משנה שיי וויגם (שהיה השריף איליי תומפסון ב"אימפריית הטיילת"), סטיבן רוט (שגילם את גסטון מינס, החוקר המיוחד הנכלולי של משרד המשפטים), ובהמשך מפציעה גם גרטשן מול (היא ג'יליאן דרמודי).


מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר

עוד בוואלה! NEWS

מקום 62 במצעד סדרות העשור: "אימפריית הטיילת"

לכתבה המלאה
זכרונות מהטיילת. מת'יו ריס ושיי וויגם, "פרי מייסון" (צילום: יח"צ)

תחת ההשוואה הזאת, על פניו העיבוד החדש הוא מה שניתן לצפות ממנו. השחזור בסדרה מהמם, היא עשויה יפהפה ומשוחקת היטב. את הגיבור - בלש פרטי בשירותו של פרקליט - מגלם מתיו ריס האדיר, פיליפ מ"האמריקנים". הבוס שלו הוא ג'ון לית'גו הנפלא כתמיד ("הכתר", "דקסטר"), אדם בעל כוונות טובות שימיו הגדולים מאחוריו. ברגעיה הסוערים של דמותו חששתי בכנות לבריאותו של השחקן. מלבדם נמצאות כאן בין היתר גם טטיאנה מסלאני הפנומנלית ("אורפן בלאק") כמטיפה כריזמטית בכנסיית ענק מקומית, לילי טיילור ("עמוק באדמה") בתפקיד אִמה, ג'ולייט ריילנס ("דה ניק") כעוזרת האישית הנאמנה והיעילה של עורך הדין, וכריס צ'וק ("כשהם רואים אותנו") בתפקיד שוטר שחור בעל עקרונות בעולם גזעני ומפחיד.

וכמו "אימפריית הטיילת", שתחילתה אמנם הייתה מהנה ומעניינת אבל נדרש לה זמן רב כדי להיות יותר מזה, גם "פרי מייסון" מבדרת אך רחוקה מגדולה לאורך שמונת פרקיה (כולם נשלחו לביקורת). עלילתה מתארת מקרה של חטיפת תינוק שהשתבשה. מאחר שהמשטרה המקומית נגועה בשחיתות רבה, החוקר המשפטי פרי מייסון מנסה להתחקות אחר זהותם של החוטפים, בעוד ההורים האבלים - חלק מקהילה של כנסיית הענק המקומית - נאלצים להתמודד הן עם מות בנם והן עם מהומה תקשורתית ענקית, ומעבר לכך.

עוד בוואלה! NEWS

גם היא: "להרוס אותך" נעה בין תחושת החופש לבין אלה שמבקשים לנצל אותו

לכתבה המלאה
קו עלילה שלא מייצר עניין. טטיאנה מסלאני, "פרי מייסון" (צילום: יח"צ)

כבר בדקות הראשונות של "פרי מייסון" היא מבהירה שאינה מיועדת לרכי הלב. לא זאת בלבד שהסדרה מציגה את דמותו המתה של התינוק, אלא שעפעפיו תפורים כדי שייראה כאילו עיניו פתוחות. זה מראה מחריד בואכה גרוטסקי - קרי, בובת התינוק שהתקינה ההפקה נראית בסופו של דבר כמו בובה של תינוק - המתווה את הדרך לשורה של כאלה לכל אורך הסדרה. ביקורים תכופים בחדר המתים תוך בחינה מעמיקה ומקאברית בגופות מרוטשות, חלקי גוף מנותקים וכיוצא בזה. לרובם יש הצדקה עלילתית מסוימת, אבל במקביל קשה לא לתהות אם באמת אי אפשר היה להימנע מלהציג אימג'ים כל כך בוטים.

ככל ש"פרי מייסון" מתקדמת, כך ניכר שמראות הזוועה האלה הם חלק מעניין גדול יותר - חיבתה של הסדרה לסנסציונליזם. ניסיון מדמם ומרעיש לחפות על מה שהיא בסופו של דבר מעשיית פילם נואר שגרתית, עמוסת חורים עלילתיים ורגעים מתים, לא נטולת עניין אך כן חסרת מעוף, שבראשותה דמות בלש ספוגת-קלישאות: שותה יותר מדי, איש משפחה קלוקל, בעל חיבה לשבירת חוקים וכניסה בעיניים פקוחות למקומות שלא בטוח איך יצא מהם. החן והנשמה של מתיו ריס תורמים רבות לדמות, איך לא, אולם אפילו הוא לא מצליח תמיד לטשטש את הבנאליות, ובשלב מסוים גם החיבה שלו לצעקות מתחילה לעלות על העצבים.

עוד בוואלה! NEWS

מריחת מכחול: "הזר" מוכיחה שהגיע הזמן להפסיק עם עיבודים טלוויזיוניים לסטיבן קינג

לכתבה המלאה
חשש לבריאותו. ג'ון לית'גו, "פרי מייסון" (צילום: יח"צ)

החזית החלשה ביותר של הסדרה היא סיפורי הכנסייה. הגם שיש בה חשיבות למארג הכללי, נדיר שהיא מעוררת עניין, אפילו כאשר היא משתלבת בסיפור המרכזי. כמה מהרגעים היותר קדחתניים במסגרת הזאת, כמו זה המגוחך שמתרחש בבית הקברות באחד הפרקים המתקדמים, גם עשויים פשוט רע ולא משכנעים. כאילו השערורייתיות של "פרי מייסון" גדולה אפילו עליה, משאירה את הסדרה חצי צעד מאחורי התרחישים המופרזים שהיא מבקשת להמחיז. זה סימפטום שניכר גם בתסריט בכללותו - יותר מדי פעמים לאורך הסדרה נדמה שהיא פשוט בלתי סבירה. שההתנהלות בה, בעיקר בכל הנוגע לתהליך המשפט, חסרה ניואנסים אנושיים מהותיים.

הגישה של "פרי מייסון" מבאסת בעיקר כי היא גם נוגעת מדי פעם בכמה דברים מאוד מעניינים ומאוד רלוונטיים למציאות של ימינו, בראשם השחיתות המחליאה של רשויות החוק ויחסן הבריוני כלפי מיעוטים. הסדרה מציגה כמה וכמה דמויות שוליים בעולם הזה ובתקופה הזאת - השוטר השחור כאמור, המאהבת המקסיקנית היזמית של פרי וזוג לסבי. למרבה הצער, מעטות מהן זוכות לנבירה משמעותית בפנים האלה שלהם, נגיעות שמדגימות את הפוטנציאל בעצם העיבוד הזה, כזה שיכול היה להפוך את "פרי מייסון" לרעננה ומשמעותית בהרבה.

עוד בוואלה! NEWS

רצח כתוב ככה ככה: "להרוג את איב" לא יודעת את הגבולות של עצמה, וזו בעיה

לכתבה המלאה
חבל שאין יותר מיקוד בחיים שבשוליים. ג'ולייט ריילנס, "פרי מייסון" (צילום: יח"צ)

"פרי מייסון" משודרת ב-HOT, yes וסלקום tv בימי שני, בצמוד לשידור בארצות הברית.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/הלתנאי שימוש
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully