פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      רצח כתוב ככה ככה: "להרוג את איב" לא יודעת את הגבולות של עצמה, וזו בעיה

      אף שהעונה השלישית של "להרוג את איב" דחקה לשוליים את הגיבורה שלה, היא הייתה המגובשת ביותר בסדרה, מה שהציף דווקא את חולשותיה: הסדרה מתבססת על רעיון חזק ורענן, אבל כזה שהיא אף פעם לא מצליחה להתעלות ולבנות עליו

      רצח כתוב ככה ככה: "להרוג את איב" לא יודעת את הגבולות של עצמה, וזו בעיה
      BBC America

      כל דבר ב"להרוג את איב" זועק שזו סדרה שיכולה להמשיך לנצח אם רק יאפשרו לה. היא הצלחה גדולה ברייטינג, בבאזז ובטקסי הפרסים הכי חשובים, כולל אמי (מוצדק) על המשחק של ג'ודי קומר. פיבי וולר-ברידג' הגאונה יצרה אותה וניהלה את העונה הראשונה. כאשר זו הסתיימה היא העבירה את התפקיד לחברתה אמרלד פנל, ובסופה של זו המושכות עברו אל סוזן הית'קוט. את העונה הרביעית תנהל לורה ניל, שכבר נמנית על צוות כותבי הסדרה, ובין יתר הקרדיטים שלה גם כתיבה לסדרות כמו "יומן השומן" ו"חינוך מיני". החילופים התכופים בכיסא הבוסית מבטיחים, לפחות על הנייר, נקודת מבט רעננה לסיפור. סדרה בידי נשים העוסקת בעיקר בנשים - סוכנת ה-MI6 איב פולסטרי (סנדרה או) שדולקת אחר מתנקשת פסיכופטית אקסצנטרית בשם וילאנל (קומר). מעצם נקודות המבט הנשיות הללו הצליחה "להרוג את איב" להפיח חיים בז'אנר החבוט של משחקי החתול והעכבר בין איש החוק לרוצח הסדרתי.

      אבל המציאות לא כזו מושלמת. למעשה, מאז ומעולם היא לא הייתה מושלמת. אמנם בחישוב הכללי "להרוג את איב" מבדרת וכיפית, אך כבר בשלב מוקדם היה ברור שיש לה נטייה לירות ליותר מדי כיוונים, להחיל את הגחמנות של הנבלית/הגיבורה שלה, וילאנל, על הסדרה כולה. להסתמך על צבעוניות וזעזועים יותר מאשר על התנהגות אנושית סבירה - לא רק של וילאנל אלא גם של כל היתר.


      מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר

      להרוג את איב - עונה 3, ג'ודי קומר, הרייט וולטר (יח"צ , BBC America)
      בזבוז של שחקנית. הרייט וולטר יחד עם ג'ודי קומר, "להרוג את איב" (צילום: BBC America)

      יותר מכל, כעדות לחוזקו של הרעיון לצד קלישותה של תוחלת חייו, שתי העונות הראשונות התחילו נפלא ואיבדו רוח במפרשים ככל שהתקדמו. וולר ואז פנל השליכו את כל יהבן על החלקים הראשונים של העונות, אלה שבהם המתח בין איב לווילאנל עדיין משתמר ממרחקים, ואז לא לגמרי ידעו מה לעשות ככל שהתקדמו. העונה הראשונה הסתיימה עם איב שדוקרת את וילאנל, השנייה נגמרה עם וילאנל שיורה באיב. לכאורה סימטריה מושלמת, בפועל קליף-האנגרים רפים שמנסים לסבך עוד יותר מערכת יחסים גם-ככה סבוכה. ומאחר שזו הייתה תמונת מראה, התחושה הייתה ש"להרוג את איב" היא וואן טריק פוני. סדרה שהסיפור בה מאוד מוגבל והדמויות בה דלות, ובכל זאת הכל נמתח ונפרס עד שנותרת רק שכבה דקה, בלי קשר לזהות השואוראנרית שמנצחת על כל זה.

      העונה השלישית הוכיחה את זה טוב מאי פעם, דווקא בגלל שהיא המגובשת ביותר עד כה. לא נטולת פגמים, כמובן - מדהים עד כמה בזבזה את הדמויות של דאשה (הרייט וולטר, "בלגרביה") ופול (סטיב פמברטון, "ליגה של גברים") - אבל כזו שניכר כי נבנתה בחישוב ביחס לקודמותיה. היא נפתחה בסיפור גדול שלכאורה אמורה לפתות אותנו פנימה - קני החמוד (שון דילייני) נרצח אחרי שעבד על כתבת תחקיר העוסקת ב"שנים-עשר", ארגון הצללים שבין היתר מעסיק את וילאנל וקונסטנטין - ודי מהר הבהירה שהחקירה פחות מעניינת אותה.

      להרוג את איב - עונה 3, סנדרה או (יח"צ , BBC America)
      נדחקה לשוליים. סנדרה או בתפקיד איב, "להרוג את איב" (צילום: BBC America)

      תחת זאת הית'קוט ביכרה לפשפש קצת בנפש הדמויות שלה, מאפשרת לסיפור יותר להשתהות ולנשום. וילאנל עובדת עם דאשה, מתנקשת אגדית שהסדרה מסמנת את וילאנל כבת דמותה העכשווית, כדי להציג בפנינו את עתידה האפשרי ולהביא אותה לחשב את מהלכיה. במקביל הרוצחת החביבה עלינו גם מתעניינת במקורותיה - משפחתה שברוסיה (כולל אם בגילומה של יבגניה דודינה שלנו). קרוליין (פיונה שאו) האבלה-בדרכה מתחברת בעל כורחה עם בתה (ג'מה ווילן, "משחקי הכס"). קונסטנטין (קים בודניה) מתחבר גם הוא עם בתו בעודו מנסה לברוח אל חיים חדשים.

      הגיבורה היחידה שנדחקת בעונה הזו אל השוליים ואל הפסיביות היא זו ששמה מתנוסס בשמה של הסדרה, ואיתה ההיקסמות ההדדית בין איב לווילאנל. היא עדיין קיימת, אבל לא מתווה את מהלכיהן או משבשת את שיקול דעתן. לפחות לא עוד פרק סיום העונה ששודר השבוע, וכתבו ביחד הית'קוט וניל במין סמליות של טקס החלפת משמרת. הגם שהשינוי ביחסי איב ווילאנל מרענן, ולכל הפחות מונע מהן לפגוע זו בזו הפעם בסוף העונה, אין בכך די כדי להזריק מרץ בסדרה.

      להרוג את איב - עונה 3, ג'ודי קומר (יח"צ , BBC America)
      איזה קטע, היא עשתה משהו בלתי צפוי. "להרוג את איב" (צילום: BBC America)

      בעיקר, הוא לא מספיק כדי לעמעם את העובדה שלמרות הכל "להרוג את איב" דורכת במקום. כמה פעמים וילאנל יכולה להיות בלתי-צפויה לפני שזה יהפוך להיות הדבר הכי צפוי? כמה פעמים קונסטנטין יצחק במפתיע מדברים לא מצחיקים לפני שזה יאבד את החן שלו? כמה אנשי סוכנות הביון, גברים בלבד (ביל, פרנק, קני, מו), ימותו לפני שזה יהיה בנאלי, יאבד מהעוקץ שלו או שיפסיק להיות לנו אכפת? ואם לומר את האמת, גם מוזיקת ה"לה לה לה" העצלה הזו לא עוזרת.

      הנימה האבסורדית המתמדת של "להרוג את איב" מלכתחילה לא השאירה יותר מדי מקום לחיבור רגשי, ובשלב מסוים, אחרי הניסיון המיליון לזעזע אותנו (תינוק בפח! נערה דורסת בשלוות נפש את אביה החורג! עוד רצח יצירתי של וילאנל!), גם היכולת שלנו להתרשם נשחקה. זה מותיר את הסדרה עם מעט מאוד כלים בארסנל, מה שניכר יותר מאי פעם, וספק אם ישתנה גם תחת שרביטה של האחראית החדשה. וככל ש"להרוג את איב" ממשיכה להצליח, כך מתמצק החשד שהיא תמשיך הרבה מעבר לנקודה שהיה עדיף לה לעצור.

      להרוג את איב - עונה 3, יבגניה דודינה (יח"צ , BBC America)
      משלנו. יבגניה דודינה בתפקיד אמה של וילאנל, "להרוג את איב" (צילום: BBC America)

      העונה השלישית של "להרוג את איב" זמינה ב-HOT HBO, ב-HOT VOD וב-NEXT TV.