התחקיר הרשלני על מאיר כהן היה כנראה הכי חלש של אילנה דיין אי פעם

נתחיל בגילוי נאות: אני מעריץ את העבודה העיתונאית של אילנה דיין ומערכת "עובדה" לדורותיה. מדובר בנבחרת כתבים משובחת, מין קבוצת אול-סטאר על-זמנית של עיתונאי ישראל שהחליטו להתמקם דווקא מחוץ למערכות החדשות הגדולות. במקום, הם השתלבו בתוך חברות תוכן בידורי כדי להביא את התחקירים והסיפורים העיתונאיים הכי מעניינים והכי מרגשים שהוצגו בישראל. לא נתחיל להזכיר את כל "הכוכבים" שעבדו ועובדים אצל דיין, אבל שמות כמו רוני קובן, נסלי ברדה, איתי אנגל, בן שני, נעמה פרי ועמרי אסנהיים כמובן קופצים לראש, כמו גם במאי התוכנית גלעד טוקטלי.

גילוי נאות נוסף: אני לא מכיר את מאיר כהן, ומבחינתי הוא דמות די שולית בפוליטיקה הישראלית מלאת השחיתות המוסרית. אני מודה שאפילו הספקתי לשכוח שהוא היה פעם שר, ואני בעיקר מזהה אותו עם אופוזיציה חלשה ומוחלשת. עד שידור התחקיר של "עובדה" עליו אמש לא היה לי מושג מה היחס של מאיר כהן לנשים, כמו שלא ידעתי מה היחס שלו לגברים. הבעיה היא שגם אחרי שידור התחקיר של "עובדה", העובדה הזאת לא השתנתה. זה כנראה היה התחקיר הכי חלש שראיתי מבית היוצר של אילנה דיין אי פעם.

אם הייתה עומדת תלונה על עבירת מין נגד כהן, הייתי הראשון לחשוב שהוא צריך להשעות את עצמו מבית הנבחרים שלנו עד שיתבררו העובדות. זה נכון אגב לגבי כל חבר כנסת, מימין ומשמאל ואפילו מהמרכז הקיצוני. אלא שאין אף תלונה על עבירת מין נגד כהן, אפילו לא אחת. ואין הכוונה בהכרח לתלונה רשמית במשטרה, אלא בכלל, מישהי או מישהו שיטענו, בפנים גלויות או בעילום שם: מאיר כהן התקיף אותי מינית. נכון לכתיבת שורות אלה, אין אף טענה כזאת כנגד כהן. האם זה הופך אותו למלאך טהור? בוודאי שלא. אבל איך אפשר לבנות תחקיר עיתונאי רציני על עבירת מין בלי אף מתלוננת? איך אפשר להגיד "אנחנו מאמינים לך" כשאין מישהי שמבקשת את האמון שלנו?

הפרומואים לתחקיר של דיין, פרי וברדה שרצו השבוע בקשת 12 השתמשו בצילומי ארכיון, מוזיקה מפחידה ופונטים מבהילים שכתבו: "במשך שנים הוא מצליח להשתיק את הסודות שלו... עובדה סוגרת עונה וחושפת את מה שמאיר כהן הצליח שנים להסתיר". מה הסודות? כהן מחביא פודלים ללא רישיון במרתף ביתו? הוא משתמש בשמן קוקוס כדי לשמור את הזקן שלו חיוני ומלא ברק? זה היה קליק-בייט מוזר, כזה שלא מתקשר עם היוקרה העיתונאית של מערכת "עובדה". אם יש לכם תחקיר שחושף שאיש ציבור חשוד במעשה פלילי, תגידו את זה. זה לא "הסודות שלו", זה "הפשעים שלו", לכאורה.

אלא שמחלקת הפרומו (המשובחת) של קשת יודעת עם מה היא עובדת, והתחקיר של "עובדה" לא השאיר לה יותר מדי עם מה לעבוד. מה קיבלנו בפועל? סיפור ממוחזר שבמרכזו דורון ביטון, עבריין מורשע עם היסטוריה ארוכה של דם רע מול מי שפיטר אותו מעבודת חלומותיו, אחד מאיר כהן. ב"עובדה" הציגו את סיפור עלייתו ועלייתו של מאיר כהן, הילד מהמעברה שהפך לראש עיריית דימונה ו"בנה" על הדרך את ביטון, שהפך ליד ימינו בעירייה. חיפוש קצר בגוגל מעלה מספר עניינים שב"עובדה" שכחו לספר, וראוי להתעכב עליהם.

ביטון פוטר על ידי מאיר כהן לאחר שתקף מילולית מספר עובדי עירייה בצורה משפילה וגזענית לכאורה. בבית המשפט נטען כי ביטון כינה את אלי ברונשטיין, לימים ראש עיריית דימונה בעצמו, בכינוי "רוסי מסריח" ואמר עליו כי הוא "סוחר גופות שמביא זונות ממולדובה". לאחר פיטוריו, זעם ביטון על כהן ואמר לו: "מי שפוגע לי בפרנסה אני יורה לו בראש". בהמשך הוא איים בפני דובר העירייה שאם הפיטורים שלו לא יבוטלו, הוא "ילכלך על ראש העירייה". כהן טען שהוא חשש לחיי משפחתו, והגיש תלונה במשטרה. יומיים לאחר מכן ביטון קיים את ההבטחה שלו לנקום בכהן.

ב"עובדה" התעלמו מהסיפור המקדים הזה שמציג את ביטון כדמות אלימה ונקמנית, ובמקום הציגו את סיפורה של ח', תושבת העיר ובתה של בכירה בעיריית דימונה, שלכאורה הותקפה מינית על ידי מאיר כהן. ח' עצמה לא סיפרה בתחקיר "עובדה" את סיפור התקיפה, פשוט בגלל שהיא טוענת שהיא מעולם לא הותקפה מינית על ידי כהן אלא להפך, שהיא אולצה על ידי ביטון לכתוב תצהיר שקרי פרי דמיונו. יוסי תורג'מן, מי שעמד בראש מחלק תשאול במרחב נגב באותם ימים, אמר לכתב "הארץ" קובי בן-שמחון בשנת 2006 כי בחקירתה במשטרה מסרה ח' שלא היו דברים מעולם והתצהיר נכתב תחת הלחץ של ביטון וכי יש "עדויות רבות שתומכות בעדותה".

בית המשפט, כאמור, שקל את העדויות והראיות ומצא את ביטון אשם. זה היה קל במיוחד לאור העובדה שביטון עצמו הודה במעשים. בבית המשפט טענה עורכת דינו של ביטון כי "הנאשם אינו מקל ראש לרגע במעשים שעשה אפילו בטיפשות. העבירות בוצעו על רקע החלטת ראש העיר לפטר את הנאשם מעבודתו... כל זאת לצד קושי רגשי רב להתמודד בעיקר עם אובדן של מקום עבודה, מעמד ובעיקר חבר".

ביטון הודה שיומיים לאחר שפוטר מעבודתו בעירייה הוא ביקש מהמתלוננת להעתיק בכתב ידה את הכתוב בנייר שהוצג בפניה על ידו, והדיח אותה לא לספר לאף אחד על דרך הפקת הראיה הבדויה. לפי המכתב, ח' טוענת שמאיר כהן ניסה לנשק אותה בניגוד לרצונה, בעוד סגנו דאז יוסי עזריאל ביצע בה מעשים מגונים של ממש. עזריאל, שהתמודד באותם ימים עם מחלת סרטן, הכחיש שהוא אי פעם פגש את ח'. הוא הלך לעולמו בשנת 2006, ומפאת כבוד המת נחסוך את הפרטים הגרפיים שנכתבו עליו באותו תצהיר שקרי. באופן לא מפתיע, מערכת "עובדה" התעלמה לחלוטין ממעורבתו לכאורה של עזריאל בסיפור, אם לא בשביל לשמור על כבודו, אז בשביל להקטין את חלקו של "העד המרכזי" של התחקיר שלהם במעורבתו בהכפשתו.

לא רק בית המשפט אגב האמין שסיפור התקיפה המינית לא היה ולא נברא, אלא גם אמה של ח'. "זאת עלילה של אדם מפלצתי", אמרה בזמנו לעיתון הארץ, "אם ביטון היה מבקש ממנה להצהיר שרצחה, היא היתה עושה את זה מרוב פחד ממנו". גם אמש בתחקיר עובדה דיברו עם אמא של ח', אבל במקום לנסות לפנות אליה בצורה אמפטית כאמא של מישהי שלפי התחקיר שלהם היא נפגעת תקיפה מינית, הם ניסו לטפול בה האשמות על הפקרת בתה בתמורה לקידום בעבודה. זה נשמע למישהו הגיוני? עצרו רגע ותעשו תרגיל מחשבתי שמשום מה בתחקיר "עובדה" שכחו לעשות. חשבו על אמא שלכם או כל אמא ממוצעת שאתם מכירים. זה נשמע לכם סביר שאישה תתייצב לצד האיש שכביכול תקף את הבת שלה ותתקוף את האיש שכביכול ניסה לעזור לבת שלה, עד למצב בו הוא נשלח לכלא?

כניסיון להקנות אמינות לתחקיר מרואיינת לכל אורכו מזכירתו לשעבר של מאיר כהן בעיריית דימונה, אישה מרשימה בשם רווית בן ברוך, שתומכת בגרסה לפיה מאיר כהן ניסה לנשק את חברתה ח'. במשך 25 הדקות הראשונות של התחקיר, הצופה התמים עשוי לחשוב בטעות שבן ברוך הייתה בעצמה קורבן להתנהגות לא הולמת של כהן, בעיקר לאחר שתוארה בפתיח התחקיר על ידי אילנה דיין כ"אמיצה". בעוד שאין עוררין לגבי האומץ הדרוש לאישה מעיר קטנה לבוא ולפתוח נושא כאוב על אחד התושבים הכי חזקים של העיר, העדות שלה עדיין לא מצדיקה תחקיר של שעה, אולי כתבה של כמה דקות בחדשות. בן ברוך לא הייתה עדה לאותה תקיפה לכאורה, ובסך הכל היא טוענת שח' התוודתה בפניה על האירוע שהיה או לא היה. העדות של בן ברוך חשובה, אבל אי אפשר לבנות עליה תחקיר שלם, ובטח שלא לבסס אשמה, אפילו לא בסטנדרטים של תחקיר עיתונאי.

בשורה התחתונה, גם אחרי שידור התחקיר של עובדה אין לנו מושג מה מאיר כהן עשה או לא עשה בימיו בלשכת ראש העירייה, אבל נראה שבמערכת "עובדה" ממש רוצים שנחשוב על זה שיש סיכוי שהוא כן עשה שם דברים שאסור לעשות. זה יכול היה להיראות תמים אלמלא שודר כבר ב"עובדה" תחקיר בעל מסקנות דומות על מאיר כהן בשנת 2015, עם אותה מוזיקה דרמטית ואותן תמונות יפות של כהן על רקע המדבר. בזמנו סופר על קנוניה שהייתה או לא הייתה לפיה כהן בדה לכאורה סיפור על כנופיה שמנסה לפגוע בו על ידי הפצת סיפורים על עבירות מין. גם אז, המסקנה של התחקיר הייתה שאנחנו לא יודעים אם מאיר כהן ביצע עבירות מין או לא - אבל אולי הוא כן! מסוג הרמיזות והנדסת התודעה שאנחנו רגילים להם בתוכניות ריאליטי. אם ב"עובדה" ניסו להטיל כתם על שמו הטוב של מאיר כהן, הם הצליחו, אבל לא בטוח שהכתם הזה לא יידבק בהם בסופו של דבר.

בתוך תחקיר שנמשך כשעה נטו, הוקדשו פחות מחמש דקות לחקירה המשטרתית שנפתחה בלהב 433 והופסקה כביכול בעקבות הוראה מגבוה. החקירה המדוברת החלה לבקשתו של כהן עצמו, ונדונה בהרחבה בתחקיר "עובדה" ב-2015. אלה היו גם במקרה חמש הדקות הכי מעניינות בתחקיר, שהציגו למעשה מידע חדש על התחקיר הקודם ורמזו לשחיתות משטרתית חמורה והעלו שאלות כבדות משקל. מי היה הבכיר שסגר את התיק? האם היה לחץ מתוך העולם הפוליטי לסגור את התיק? מה קרה לבכיר המשטרתי מאז שהתפוצצה אותה פרשה? האם הוא בעצמו "הרוויח" מהטיפול בפרשת כהן? האם הוא הצטרף מאז לפוליטיקה? המון שאלות שבמערכת "עובדה" יכלו לבנות סביבן תחקיר לא פחות חשוב, אך משום מה העדיפו להשאיר אותן פתוחות.