(בסרטון: עידן משכנע את אלינה לעבור צד)
תרשו לי להתעלם מפרק וילת ההדחה שהיה השבוע, כי ממש לא אכפת לי מהריבים של דנה רון וזהר שטראוס על הפיילוט המדומיין שצופן להם עתידם בעוד ניקול רזניקוב שמה לק. התחלתי לצפות, אבל אחרי רבע שעה עברתי בכעס ל-"MKR". לפחות שם משקיעים במנות, לא מגישים לך שאריות מהסופ"ש שעבר. הפקת "הישרדות", תפנימו - הווילה לא מעניינת לאף אחד את גבה שמאל. באף עונה היא לא עניינה, והיא לעולם לא תעניין. די.
מלבד הפרק המיותר הזה היה שבוע מעניין על האי. אחרי האיחוד המצב בשבט טונדו החצוי לא פשוט - הברית הגדולה מונה את אסי, ישראל, ליטל, אלה, רגב ואלינה, והקבוצה השנייה מונה רק ארבעה - קוז'י, עידן, ירדן ובני. ותכל'ס הם שלושה, כי בני פשוט לא נחשב ומתחזקים אותו רק מתוך חמלה וכקול במועצה. לקח לו המון זמן, אבל אפילו הוא כבר הפנים את זה.
כאילו עמדת הנחיתות הזו לא מספיקה, הברית הקטנה מפסידה לאסי במשימת החסינות על חודה של שערה. בני כמובן הגיע אחרון, קיבל בתמורה פתק בכד ההצבעות על שמו, וגם הפסיד לאילנה-פיטבול-אביטל בדו קרב קומי - הבן אדם אשכרה הצליח להפיל לעצמו את מגדל הקוביות כמה פעמים. כבר אמרתי שהוא צריך לעבור לקומדיה פיזית? עכשיו אפילו את הדבר האחד שבשבילו צריך אותו במשחק הוא לא יכול לעשות כי הוא איבד את הקול שלו בדו-קרב. האיש לא מועיל למשחק, לא מועיל לצופים, ולא משנה אם המשימה היא פיזית או שהוא סתם צריך לפתוח קשר ולשחרר מפתח - תסמכו עליו שהוא יסתבך ויגיע אחרון. קוז'י הגדיר את זה הכי טוב - בני לא מפספס הזדמנות לפספס הזדמנות. אשכרה.
רק שני דברים הוא עשה נכון כל העונה - לקבל במבה גדולה בראש ולנבא את גורלה של מערכת היחסים בין ליטל לאלינה: "היא הולכת לרשום אותך בטלפון - ליטל לא לענות" הוא אמר לה וחטף על הראש, אבל הנה, הוא כנראה צדק. אחרי פרקים רבים בהם אנחנו צופים בהן מתחבקות, מתנשקות, ומבטיחות זו לזו הבטחות לעתיד ("אני רוצה להודיע רשמית שליטל תהיה המלווה שלי בחתונה". אוקיי) סוף סוף, בזמן אחד הוויכוחים האינטליגנטים על 30 גרם קוקוס וכף אורז בין ליטל לישראל, האמת יוצאת ואלינה נשברת. פתאום קשה לה עם השפה שלהם, שאותה היא לא דוברת ולא חולקת, פתאום היא מרגישה לא שייכת לשבט, ופתאום נמאס לה לזייף כדי להישאר במשחק.
באמת, אלינה? עכשיו נזכרת להפסיק לזייף?
עידן, שמזהה מצוקה והזדמנות להציל את ירדן מהדחה, לוקח אותה הצידה ברגע הנכון ומסיים את העבודה שסמיון התחיל. אלינה מדקלמת את המשפט הרגיל שלה, שאותו אמרה גם לליטל: "יואו, כבר מההתחלה הרגשתי שיש בינינו קשר, ישר הייתה לי תחושת בטן בלה בלה בלה. אבל עידן מקיא בפה וממשיך - הוא יודע איך מפתים נשים כאלה - אומרים להן את מה שהן רוצות לשמוע, ושאר הזמן רק מחייכים ועושים "כן" עם הראש. הוא השכיל לא לעשות את הטעות של סמיון, שהיא לתת לה מספיק קרדיט ולדבר אליה בגובה העיניים. המטרה היא להעביר את אלינה לברית וליצור שיוויון מספרי, ואם בשביל זה הוא צריך להגיד לה שהוא גם מאמין בעוצמתיות שלה, בתחושות בטן, אנרגיות, גורל וקלפי טארוט - לו יהי. זה אפילו נשמע אמין כשזה בא ממנו, ולא, זו לא מחמאה.
אלינה מסכימה שזה רעיון טוב בשבילה לעבור קבוצה ולהיות מספר ארבע בברית קטנה, במקום מספר שש בברית גדולה, אבל כשעידן חוזר מהבקתה ומודיע שאילנה אביטל מבקשת להדיח את ליטל כדי שיהיה לה סיכוי לנצח בדו קרב, היא קולטת שלמכור את המהלך שלה הולך להיות יותר קשה ממה שחשבה, ואחרי שהקפידה לבכות למצלמה על כמה שקשה לה, היא מתחילה לזמום.
היא הרי חייבת לייצר סדרת תירוצים שיאפשרו לה להתקרבן מול הברית שסמכה עליה, כי לקחת אחריות בראש מורם זה פשוט לא הקטע שלה, אז כמו ילד קטן שיודע שפישל, וכדי לא לקבל עונש מההורים הוא מפיל את עצמו על המדרכה ומגיע הביתה עם ברכיים מדממות ובכי מר, היא פותחת את מועצת השבט בסיפור מצוץ שהמציאה בחצי שעה, שבמסגרתו היא מסבירה שהיא מרגישה נטושה, לא מקובלת ולא משותפת, בדיוק כמו שעשינו כולנו מתישהו כשחיפשנו סיבה להיפרד מבן זוג וייצרנו ריב כדי להפיל אחריות על הצד השני.
הנאום המתקרבן שלה נפל על כולם בהפתעה. אף אחד לא קנה את זה - ישראל בחושי החתול שלו מיד עלה על הסירחון, ליטל מיד צווחה מילים כמו בגידה, הלם, ודרשני, ואסי בוזגלו שאל בצורה מאוד אינטליגנטית למה היא מצפה שמערכות יחסים עם אנשים יהיו סימטריות. הם באמת היו בשוק - הם לא ידעו שהיא מרגישה ככה, כי היא לא באמת הרגישה ככה. היא פשוט שיקרה, ומה לעשות שלהיות שקרנית זה לא להיות שחקנית - במיוחד אם את שקרנית גרועה.
אמנם הפעם אלינה עשתה מהלך ששימח אותי, כי הדבר האחרון שהייתי רוצה זה לוותר על ירדן ג'רבי ומיד אחר כך גם על עידן וקוז'י, אבל זה לא עושה את הדרך שלה לפחות מגעילה. כדאי לברית החדשה שלה לזכור את ההתנהגות הזאת, ולשמור על עצמם מכל משמר, כי אם היא עשתה את זה פעמיים, אין שום סיבה שהיא לא תגייס את הקורבנות האינהרנטית שלה ותעשה את זה שוב כשתצטרך. ואני מהמרת שהיא תצטרך.
אבל למה להתעסק בחצי הכוס הריקה? היה לנו יום טוב - כולנו מקבלים 750 שקל, ונפטרנו מליטל. תבוא ברכה על ראשך, אילנה אביטל, שומרת הבקתה המיתית של הפיליפינים, על שהחזקת מעמד יותר מ-20 יום בבקתה המסריחה הזאת לבד כמו כלב, אבל כלב קרבות מסוג פיטבול - כזה שתופס ולא מרפה. תהיי לי בריאה. כל כך שמחתי עד שהתחלתי לרקוד בבית.
סביר להניח שזה גם קשור לעובדה שיציבות נפשית אינה בדיוק תכונה בולטת שלי בחודשים האחרונים, אבל היי - כולם מחורפנים קצת בתקופה הזאת, ואני בטוח לא היחידה שכבר לא יכלה לשאת את ליטל סמדג'ה.
נכון שבדרך כלל כשמתחרים מעצבנים הולכים, הפחד הוא שבלעדיהם ישעמם לנו? אז במקרה שלה זה לא תקף. איכשהו היא הצליחה לעשות את הלא ייאמן ולהיות גם האישה הכי מעצבנת ביקום, וגם ממש, אבל ממש, משעממת. אז היי שלום ליטל, ותנחומי הכנים לדיירי הווילה.