אנחנו מתקרבים בצעדי נמלה לגמר. עם פרקים שמתחלקים לשלושה וארבעה ימים בשבוע, יכול להיות שעד שנגיע למועצת השבט האחרונה כבר נעמוד כולנו בתור לחיסוני שפעת, וכמו בכל שנה גם נתפלא איך זה יכול להיות שבסוף ספטמבר עדיין כל כך חם. החדשות הטובות הן שכמו בכל עונה, זה השלב שבו זה הופך להיות מעניין. "אנחנו על התפר" אמר עידן במועצת השבט, והסביר שכרגע עדיין מנסים לשמור על החברויות עד כמה שאפשר אבל כל אחד כבר בוחר את הדרך שלו, בתקווה שיצליח לעשות מהלכים מאוזנים שלא יגרמו למושבעים לצאת נגדו.
זה מה שיפה ב"הישרדות" - אנשים תמיד משקרים ובוגדים בסוף כדי להגיע למיליון, ועם כל ההתייפייפות והביקורת, עכשיו כולם יהפכו לכבד אווז, למרות שיש זגזוגים שעליהם לא סולחים. אולי זה בגלל הקשר הספציפי שהיה לאלינה עם ברית השועלים, אבל בכל זאת - מה שנחשב בגידה במולדת וגרר שנאה וחרמות במקרה שלה, נתפס כלגיטימי ואף מומלץ בשלב הזה, ובני ברוכים גם קיבל על המהלך שלו הרבה כבוד. אולי זה גם טיימינג, אבל אני קצת חושדת שזה קשור לעובדה שאלינה היא אישה, ושבמסגרת צביעות הג'נדר הפושה בקרבנו אנחנו עדיין מצפים מנשים, מטאפורית, "להישאר במטבח", ושופטים אותן בקיצוניות כשהן עושות מעשים שגבר יקבל עבורם טפיחה על הסכם. אבל עכשיו זה נגמר. אחרי מועצת השבט הזאת כבר לא משנה יותר לאיזו ברית אתה שייך ושל מי אתה חבר - דמך מותר. יש בזה משהו משחרר, תודו.
המכירה הפומבית נתנה הפוגה מהמתח - נחמד לראות אותם לשם שינוי במצב נפשי קצת פחות גרוע, צוחקים ודופקים שווארמה, אבל זה לא קידם את העלילה בשיט. אולי בגלל שהיה שם רק אוכל ובוטוקס, ובניגוד לעונות קודמות לא היה שום אלמנט של התקדמות במשחק, חוץ מעוד הזדמנות לפרגן לבני, ולקבע את הנאמנות שלו לברית עוד קצת.
משימת חסינות השישליק, מצד שני, הייתה אחת המותחות ביותר העונה, והזכירה קצת את המשימות השוות של העונות הראשונות. בני כמובן צלל אחרי שלוש דקות תוך אנחות סבל, אחריו רגב - האדם שהכי היה צריך את שרשרת החסינות, אסי שלישי, ומיד אחריו אלה-מוגלי-טרזן-איירון-מן, מפילת העוגות והראשונה לשמה. כיאה ליצור יערות, בעודה על הספסל הצביעה בנימוס. "כן אלה", פנתה אליה המחנכת גיא זוארץ. "יש לי פיפי. אני יכולה לעשות במים?", נכנסה למים והשתינה. הזיה הבחורה הזאת, באמת.
ישראל חיכה מספיק זמן כדי לא ליפול לבריכת שתן, ונשבר קצת אחרי. נשארו עידן וירדן. זה הרגע שבו למרות מילות האהבה שהוחלפו ביניהם, הורגשה תחילת היריבות. ירדן בחרה שלא לפרגן בחזרה על הפסלון ועל הוויתור שלו עבורה במשימת חסינות אחרת (כן, אני לא שוכחת). נראה שהתחרותיות חזקה ממנה, והיא אכן ניצחה את המשימה אחרי שלוש שעות ורבע ונתנה את הפייט הכי טוב של העונה.
עכשיו רגב, שנגזר עליו להיות אילם במועצה, לחוץ - ובצדק. התרחיש הסביר הוא שיגיע עם בני למבחן אש שסופו לא ברור, כי אף אחד מהם לא סובל מעודף כישורי שטח או עודף נחישות, ולכן אסי מציע לבני להציל את עצמו ולהצביע איתם לירדן, ומבטיח לבני שהוא אישית אומר לאלה (לא מבקש, אומר) להשתמש בפתק ביטול החסינות שהיא שומרת כבר מתחילת המשחק. אבל הופה - הפתעה - היא מסרבת. אולי זה המאני טיים שלו, אבל היא לא מתכוונת להציל את רגב במקום את עצמה. את אסי זה מעצבן, ויוצא ממנו מה שיוצא תמיד כשמשהו לא עובד בול כמו שהוא רוצה.
עם כל הכבוד לבעיות החברתיות שאלה מדברת עליהן בכאב רב, מי שעושה את הטעויות החברתיות הגדולות ביותר במשחק הוא דווקא אסי. נראה שברגעי לחץ הוא מאבד פוקוס ושוכח שהשייח זקוק לנתינים יותר מאשר הם זקוקים לו, מהסיבה הפשוטה שהם אלה שהביאוהו עד הלום. אלה אומרת במועצה שגם בה החלה לכרסם התחושה שאם תגיד את הדבר הלא נכון היא עלולה לקבל ביס.
אלינה מנצלת את ההזדמנות לשאת נאום מדם ליבה (המילים הרגילות: אמת, גאווה, מסר, פחד) שנשמע שייך יותר למציאות אחרת, ולמאבקים הישרדותיים אמיתיים, שפחות רלוונטיים למשחק הזה, ומציינת שזה לא מקרי ששלושה אנשים שהיו בשבט הזה מתארים את אותן תחושות בדיוק. ישראל עונה לה, "זה שאת מדברת בפאתוס, לא אומר שאת צודקת". זה נכון, כעיקרון, אבל במקרה הזה זה בדיוק ההפך - דווקא הפאתוס מפריע להבין שהיא כן צודקת, פשוט כי המון מאמץ מתבזבז על ניסיונות לסנן את עוצמות-היתר והניסוחים המוגזמים. עם כל הכבוד, האג'נדה הפרו-נשית והרטוריקה שמתכתבת עם מסרים שקשורים לאלימות נגד נשים, חשובה וגדולה מכדי להזנות אותה בהקשרים של, ובכן, בריתות ב"הישרדות".
הם מצידם מכחישים. התירוץ הקולקטיבי הוא "לא קיללתי ולא צעקתי, אני שומר על שיח תרבותי". זה נכון, אבל מה שהוא לא קולט זה שפעפוע של אגרסיביות מתחת לפני השטח אפילו יותר מפחיד ומשתק מאשר ריב גלוי, שלפחות נותן למוגלה אופציה לצאת ומאפשר לפצע להתרפא בשמש. וכך הוא הצליח להבריח את האדם השלישי מהברית, ולגרום אפילו לאלה הנאמנה להיסגר בפניו. כנראה שהם באמת הניחו שאלה תתקפל במועצה, ואפילו לא טרחו לסכם מראש מה מצביעים במידה שירדן מעבירה את השרשרת לבני, אחרת לא ברור לי למה ההצבעה שלהם הייתה כל כך מוזרה - שני קולות לירדן, קול אחד לעידן. רגב הודח, אלה עצבנית, והתוצאות לא יאחרו לבוא. נראה לי שעכשיו היא מתחילה להרגיש את המאני-טיים שלה מגיע.
לגבי העברת השרשרת, בואו נירגע. המעשה גרף קריאות "וואו", צמרמורות, ולחלוחית בעיניים מכל הנוכחים. אפילו אני קיבלתי כמה סמסים "ירדן - הלם". קצת מוגזם, הייתי אומרת. יפה מצידה למנוע מבני את מבחן האש, אבל בואו נזכור שהיא רוצה לנצח ובני בעמדה מועילה, מה גם שהעברת השרשרת לא סיכנה אותה אפילו טיפה - לברית שלהם היו ארבעה קולות כולל זה של רגב, ולברית השועלים היו רק שלושה. כל שם שהיו שמים בכד, למעט בני, היה בטל בשישים, וירדן עשתה מחווה חביבה שבעיקר הצטלמה היטב. בואו נגיד שהדלאי לאמה יכול להפסיק לחשוש לדיי-ג'וב שלו.