בכל שנה בסביבות אמצע דצמבר חוזר הניגון מחדש. סיכומי השנה חוזרים לחיינו עם כל השבלונות הקבועות שלמדנו להכיר. בתחום התרבות זהו הזמן של בחירות הסרטים והסדרות הטובים של השנה, הסצנות והרגעים הבלתי נשכחים, ההופעות שנשארו איתנו. בשנים האחרונות נוסף לכל אלה גם דיווח קבוע על הרווחים שנצברו בקופות הקולנוע העולמיים ב-12 החודשים הקודמים. מדי שנה היה נפתח הדיווח הזה עם הכרזה על עוד שיא חדש. ב-2019 זה קרה שוב עם 42.5 מיליארד דולר שנאספו בקופות הקולנוע ברחבי העולם, עלייה של 2 אחוזים לעומת השיא הקודם שנקבע רק ב-2018. אנליסטים הוליוודיים מיהרו להעריך כמעט באופן אוטומטי ש-2020 תמחק גם את השיא הזה.
בפועל, 2020 אכן תהיה שנת שיא אבל לא זה שהוליווד ציפתה לו. בית ההשקעות Wedbush העריך שהשורה התחתונה של תעשיית הקולנוע השנה תהיה הנמוכה ביותר מאז 1998, תוצאה של ירידה של 40% בהכנסות (כ-17 מיליארד דולר לפחות). אלא שהמשמעות האמיתית של הנזק היא זו שאותה מרגישים מיליארדי אנשים ברחבי העולם: המציאות לא תהיה עוד כשהייתה. זו לא "ירידה לצורך עלייה", לא "התכופפות עד שוך הסערה". תהליכים משמעותיים שהחלו עוד לפני התפרצות הקורונה הואצו, ואחרים שאיש לא צפה מתממשים במהירות מסחררת. "הרבה אנשים חושבים שפשוט נחזור בסופו של דבר לעבודה", אמר בעגמומיות המפיק מארק גיל (מי שאחראי בין היתר ל"נער החידות ממומבאי" ו"לילה טוב ובהצלחה") בריאיון לוושינגטון פוסט. "הם עדיין לא תופסים את התפנית התרבותית העצומה שאנחנו עומדים בפניה".
ההתפכחות הראשונה פוגעת ישירות בגביע הקדוש של התעשייה: שוברי קופות. לסרטי הענק שהפכו את הוליווד לנפיל שלמדנו להכיר, יצירות כמו "בן חור", "שר הטבעות", "לב אמיץ" ורבים אחרים, יש גורם אחד משותף: ניצבים. סצנות ענק מרובות משתתפים אחראיות לכמה מרגעי השיא של הסרטים הגדולים במאה השנים האחרונות. האפקט של נחיל האדם בסצנות הללו נוצר הודות לניצבים, האנשים שמוכנים לעבוד קשה בימי צילום מפרכים תמורת צ'ק של 100 דולר ותקווה לקלוט את עצמם לשבריר שנייה בפריים. במציאות של סכנה בריאותית ממשית וצורך בריחוק חברתי, הסיכוי למצוא ניצבים שכאלה הפך לכמעט אפסי. על פניו שימוש ב-CGI נשמע כמו פתרון הגיוני לבעיה, אלא שאפקטים ממוחשבים לא מתאימים לכל סוגי הסרטים - בעיקר כאלו שמסתמכים על צילומי תקריב שדורשים הבעה אנושית. נסו לדמיין את "דנקרק" עם אפקטים ממוחשבים.
מכה קשה לא פחות נחתה על השמן בגלגלי המכונה ההוליוודית: תעשיית האינדי. לאורך שלושת העשורים האחרונים יצאו תחת כנפיה של תעשיית הסרטים העצמאיים שמות כמו קוונטין טרנטינו, דמיאן שאזל, כריסטופר נולאן, גרטה גרוויג וריצ'רד לינקלייטר, ואינספור סרטי מופת שזכו בפרסים הגדולים ביותר. הסרטים העצמאיים מבוססים על תקציבים צנועים ומסתמכים על ביטוח שנועד להגן על ההפקות מתביעות, הפסדים כלכליים ועוד. כיום כמעט אין בנמצא חברת ביטוח שמוכנה לממן הגנה להפקות העצמאיות, והמשמעות היא שאף מפיק לא ירצה לממן כזו. המעט שכן מוכנות לעשות זאת מעמידות פרמיות כל כך גבוהות עד שהן הופכות את ההפקה כולה ללא כדאית.
ההערכה המצמררת היא שלא פחות מ-50% מהסרטים העצמאיים פשוט ייכחדו כתוצאה מהקורונה. הסרטים שישרדו את המשבר יהיו אלה שיירכשו על ידי ענקיות הסטרימינג, שתקציבי הענק שלהן יכולים לספוג נזקים בלתי צפויים ולכן אינן נדרשות לביטוחים.
ברוכים הבאים לאזור הירוק
לצד הנבואות הקודרות, מנסים סרטים שהפקתם הוקפאה במשך חודשים לחזור ולצלם במציאות חסרת תקדים. הניו יורק טיימס מתאר את הגישוש הזה באפלה בעזרת "עולם היורה: השלטון" - פרויקט עצום בעלות כוללת של למעלה מ-200 מיליון דולר, שחידש את צילומיו בתחילת יולי באולפני פיינוווד בלונדון. ספר חוקים בן לא פחות מ-107 עמודים מתאר לפרטי פרטים את הפתרונות שגובשו בקפידה כדי לשמור על בריאותם של אנשי הצוות והשחקנים. בין היתר חולקו אנשי הצוות לשתי קבוצות: אדומה וירוקה. הראשונה שכוללת את כל בעלי המקצוע שאין חובה להימצאותם על הסט (מקימי תפאורות, אנשי קייטרינג, מתאמי הפקות ועוד) והשנייה שכוללת צוות מצומצם ובתוכו השחקנים, הבמאי, צוות הצילום והסאונד. התחושה על הסט מזכירה לרבים את המדיניות החדשה לסצנות אינטימיות שאומצה בשנים האחרונות בהוליווד, המצמצמת למינימום את כמות אנשי הצוות כדי להקל על השחקנים. אלא שכאן זוהי מציאות קבועה לאורך כל ימי הצילום. הסטים ההוליוודיים ההומים שנראו כמו עיר צפופה ושוקקת חיים נעלמו מהעולם.
החיים בתוך הסט (שמכונה "האזור הירוק") מתקיימים מבעד לערפל של חומר אנטי-ויראלי, המומטר על המתחם כולו לפני כל טייק. כל אחד מהמורשים להיכנס לתוכו עובר שלוש בדיקות קורונה מדי שבוע במעבדה ייעודית, והכיסאות המפוזרים במרחביו מופרדים באמצעות קונוסים שמדגישים את המרחק הנדרש ביניהם. מדי חום מבוססי אינפרה-אדום סורקים את הצוות בכל כניסה לסט ובודקים את חום גופם. עלות כל המשאבים האלה ואחרים (כמו התקנה של כיורים בכל פינה על הסט, עמוסים בסבונים וחומרי חיטוי) מוערכת בכ-9 מיליון דולר נוספים להפקה. חלק ניכר מהעלות הזאת נעוץ בצורך לשכור מלון ייעודי שלם. אם בעבר נודעו כוכבי קולנוע גדולים בסוויטות המפוארות בהן שוכנו, כוכבי "עולם היורה: השלטון" משוטטים ב"מלון משלהם", כשתשומת לב עובדי המתקן מוקדשת רק להם. המלון עצמו עומד גם הוא למבחנים ומדדים נוקשים, ולכן דייריו יכולים להסתובב ללא מסכה, להיפגש בחדר האוכל או לבלות יחד בבריכה.
פרט נוסף שנכלל בהכנות הקפדניות להפקה הוא כניסה ויציאה של אנשי צוות מהמתחם, בדומה לכללי "הבועה" שהחילה ליגת ה-NBA על שחקניה. כריס פראט, כוכב הסרט, עזב את הסט כדי ללוות את בת זוגו, קתרין שוורצנגר, שילדה השבוע את בתם הבכורה. לכשישוב, ההפקה תעבור למספר ימי צילום במלטה. פראט יידרש לשהות בבידוד במשך חמישה ימים שבמהלכם יעבור שלוש בדיקות ביום - לפני שיורשה לשוב ולהצטרף לסט. הצעדים הללו מוכיחים את עצמם, שכן חודש וחצי לאחר התחדשות הצילומים, ארבעה אנשי צוות בלבד אובחנו כחיוביים. שניים מתוכם נכללו בצוותים שאינם נמצאים על הסט, והשניים האחרים בודדו.
המשמעות של המבצע האדיר הזה גדולה הרבה יותר מסרט אחד, הגם שמדובר בהמשך ללהיט אדיר ("עולם היורה: נפילת הממלכה") שגרף 2 מיליארד דולרים בקופות ברחבי העולם. מלבד ניסוי שאחריו עוקבת בדריכות תעשייה שלמה בתקווה למודל מוצלח שאותו ניתן יהיה לשחזר בהפקות אחרות, השלכות למותגי ענק שכאלה קריטית לכלכלת ארה"ב. פארקי השעשועים בבעלות האולפנים NBCUniversal ספגו מכה אנושה בעקבות המשבר, ומקווים לבסס מתקנים חדשים ומושכי קהל בעקבות הסרט. לצדם מערכת אדירה של מרצ'נדייז המקיפה עסקים ועובדים רבים, תלויה רבות בהצלחת הסרט כדי לנסות ולהזרים כספים שיכסו על ההפסדים. ולבסוף, שאלת מיליארדי הדולרים: האם "עולם היורה: השלטון", שנכון להיום מיועד לצאת ביוני 2021, יהיה שובר הקופות שיחזיר את חובבי הקולנוע לאולמות במציאות של פוסט קורונה?
כמות הסרטים בקולנוע תקטן משמעותית
גם אם התחזית האופטימית הזאת תתגשם, בהוליווד מתחילים כאמור להתאקלם למציאות החדשה. רשת בתי הקולנוע הגדולה בעולם, AMC, החזיקה ב-2016 ביותר מעשרת אלפים מסכי קולנוע שמוקמו בכאלף בתי קולנוע ברחבי העולם. אך ההפסדים הכבדים והתחרות הקשה מצד רשתות הסטרימינג הובילו אותה לחתום לאחרונה על הסכם עם אולפני יוניברסל, שחתך את חלון ההפצה הבלעדי לקולנוע מ-70 יום ל-17 יום בלבד. לאחר פרק הזמן הזה תוכל יוניברסל להקרין את סרטיה (בין היתר מותגים כמו "מהיר ועצבני" ו"פארק היורה") בשירותי VOD כרצונה. אבל אפילו העסקה הזו לא תצליח להציל אולמות קולנוע רבים ברחבי ארה"ב. "אין לנו צורך ב-40 אלף בתי קולנוע", אמר מפיץ קולנוע בראיון לאינדיווייר, "אם נאבד 25% מהם זה יהיה משמעותי, אבל גם 30 אלף מאפשרים טביעת רגל גדולה מספיק".
בחודשים הקרובים אנחנו צפויים לשמוע על יותר ויותר רשתות בתי קולנוע שיתמזגו כדי לצמצם הפסדים ולנסות לשרוד במציאות החדשה. מספר הסרטים שיגיעו לבתי הקולנוע לפרק זמן ממושך צפוי לרדת משמעותית, מגמה שכבר החלה בשנים האחרונות. השורדים יהיו סרטי ענק עתירי תקציב של מותגים מוכרים עם קהל מעריצים מבוסס. יתר הסרטים, ובהם גם סרטי איכות שיתמודדו על הפרסים הגדולים, יזכו לחלונות הפצה קצרים לפני שיגיעו לשירותי ה-VOD, או שיגיעו ישירות לשירותי הסטרימינג. "אם 'נדודי שינה בסיאטל' היה יוצא היום, הוא היה סרט סטרימינג בלבד", אומרת המפיקה לינדה אובסט. "סרטי מקור שאינם הפקות ענק יגיעו ישירות לסטרימינג. סרטי פיקסאר, לעומת זאת, הם בילוי משפחתי. משפחות רוצות לצאת מהבית".
"עולם היורה: השלטון" הוא האבטיפוס של תעשיית הקולנוע של הפוסט-קורונה. סרט ענק עם כוכבים גדולים, מערכת שיווק אדירה מאחוריו ומאה אחוז היכרות של הקהל עם המותג. היצירתיות של יוצרי הקולנוע לא נעלמה, מעולם לא נעשו כל כך הרבה סרטים כפי שקורה בשנים האחרונות. אולם חצי שנה של בידוד הוכיחה לחובבי קולנוע רבים בעולם שצפייה ביתית באיכות גבוהה ובמסכים מתקדמים היא לא פשרה. האחריות להוכיח להם אחרת ניצבת כרגע על כתפיה של תעשייה במשבר הגדול בתולדותיה.