פיטר רוט: "יש בישראל הידרדרות מוסרית וחברתית"

החשד המחריד לאונס קבוצתי של הנערה בת ה-16 במלון באילת הזכיר לרבים את פרשת האונס המזעזעת של יעל גרימברג בשנת 1988, כשהייתה נערה בת 14 וחצי וגרה בקיבוץ שמרת, על ידי חבורה של נערים, במשך כמה ימים, בקבוצה וביחידות.

הסינגל הראשון שהוציאה להקת מוניקה סקס, "כל החבר'ה", שכתב והלחין יהלי סובול, נכתב על הפרשה ההיא. שיר הרוק החשוב, שיצא באמצע שנות התשעים, העביר ביקורת נוקבת לא רק על הפושעים אלא גם על המערכת המשפטית, וכולל את השורה העוצמתית "החוק היבש לא נרטב אף פעם / אפילו לא מדמעה של ילדה". השיר, למרבה הצער, נותר רלוונטי עד היום, בין השאר בגלל מערכת המשפט שפעמים רבות עדיין מקלה באופן מקומם בעונשם של עברייני מין - ע"ע גזרי הדין המבזים של משה איבגי ורונן ביטי. החוק היבש עדיין לא נרטב.

הזמר והמוזיקאי פיטר רוט, חבר הלהקה, מביט בדאגה על המתרחש. "יש בישראל הידרדרות, גם מוסרית וגם חברתית, ולראייה האונס המזעזע הזה", אומר רוט בריאיון לוואלה! תרבות. "הסיפור הזה בלתי נסבל. המקום הזה באמת הולך ומידרדר. המקום הזה באמת קשה. יצאנו לעולם בשנת 1994 עם השיר 'כל החבר'ה', עם המילים של יהלי הגאון, והנה אנחנו מיליון שנה אחרי זה, ואנשים מתייגים אותי בזה כל היום".

רוט, מהמוזיקאים המשובחים שבארצנו, מוציא היום (שני) שיר מקסים חדש, "דום שתיקה" שמו, העולה בבכורה בוואלה! תרבות עם קליפ בבימויו של חברו ללהקה, שחר אבן צור. רוט חתום על השיר ככותב, מלחין, מעבד ומפיק מוזיקלי לצד אופיר קנר, בסגנון מעט מפתיע: מי שאומץ עם הזמן על ידי המיינסטרים, מביא לשיר את הצד האלטרנטיבי שבו, עטוף בקירות של דיסטורשן ומעורר געגוע לרוק של הניינטיז.

המילים של "דום שתיקה", העוסקות בפרידה, בקעו מרוט בעיצומו של הגל הראשון. "זה שיר על סוף של מערכת יחסים, לא שלי עם אשתי, אבל זה מבוסס על סיפור אמיתי לגמרי", הוא אומר. "המנגינה שכבה אצלי המון זמן בראש. ישבתי וניסיתי לכתוב לי מילים, ולא הצלחתי. שלחתי אותה לכמה אנשים, לחבר בארצות הברית, לזמרת אחת בארץ, לחברים יותר קרובים ולא הרגשתי שזה זה. ובאחד מימי הסגר, כשבכלל אי אפשר לצאת, בחוץ הכול היה שקט ובפנים הכול סער ובעבע, זה פתאום יצא החוצה די בשוונג. זה מסוג הקסמים האלה שקורים, לי לפחות, פעם ב... אני לא כותב כמו יהלי, לא קם בבוקר וכותב. אני שמח שהתלבש לי טוב טוב. היה לי את פתאום בראש את הסיפור והרעיון, והכול יצא".

עבור רוט, זה היה חלק מגל של יצירה בזמן הגל הראשון של המגפה, ולדבריו, השיר כלל "לא היה נוצר לולא הסגר".

"קרה דבר טוב מהקורונה. כתבתי עוד הרבה שירים בזמן הזה. בכלל, הגל הראשון היה על הכיפאק. השני פחות", הוא מספר. "התעסקתי בכל מיני חומרים שצצו ועלו. הלחנתי איזה טקסט שכתב לי במיוחד אהוד מנור לפני הרבה שנים, שיר שהוא הקדיש לסבא שלי, אותו הכיר אהוד, והוא מספר על השואה שעבר. השיר לא פורסם אף פעם, ואני מניח שזה יהיה באלבום הבא שלי".

במשך תקופה ארוכה הסתובבת עם השם הזמני ללחן הזה - "השיר של פיקסיז". איך הושפעת מוזיקלית מלהקת הרוק האלטרנטיבית האמריקנית המיתולוגית הזאת?

"פיקסיז זאת להקה שדי שינתה לי את התפיסה המוזיקלית שחייתי בה עד שהכרתי אותם. הייתי ילד שבא ממגמת מוזיקה בתיכון קרית שרת בחולון, בזרם יעני מלומד. את פיקסיז הכירה גלה טיילור, שהייתה האהבה הראשונה שלי ואחרי זה הפכה להיות 'גלה גלה' בשיר 'על הרצפה'. היא הייתה בחורה תל אביבית, אני חולוני במקור, ואני זוכר שברגע שהיא השמיעה לי את פיקסיז זה נשמע לי מאוד זר באוזן. כבר אז זה היה אלטרנטיב בגישה ובתפיסה", אומר רוט.

"לקח לי כמה שניות עד שירד האסימון והבנתי את הגדולה בלנגן קצת אחרת ולא כמו שזה אמור להישמע, שהסאונד יהיה קצת יותר מלוכלך וזה. יש כמה מאפיינים אצל פיקסיז, בעיקר אצל הבסיסטית קים דיל, שהייתה מנגנת שמיניות כאלה, וזה מאוד תפס לי את האוזן. בהתחלה הייתה לי רק מנגינה לשיר שהפך ל'דום שתיקה' ובווייבס זה זרק אותי למקום של פיקסיז. אני חייב להודות שהיום השיר הזה נשמע לי יותר כמו להקת וויזר. הוא מריח קצת כמו ניינטיז. כמה שזה לא פופולרי להגיד שאתה אוהב רוק היום, אני לא מתחבא".

בימי הקורונה, בהפגנות נגד ראש הממשלה נתניהו, ראיתי מחצית ממוניקה סקס - יהלי סובול וספי אפרתי. מה הסיבה שבגללה אתה לא הלכת להפגנות?

"יש לי בעיה בריאותית שמונע ממני להתקהל. אבל אני רוצה למצוא את עצמי מפגין על איזה גשר".

מצד אחד, הגיעו לא מעט אמנים להפגנות ובהם אסף אמדורסקי, שלומי שבן, הדג נחש, מרסדס בנד ונגה ארז. מצד שני, עדיין הרוב המוחץ של האמנים המוכרים נשארים בבית. בעוד שבמקרה שלך ההיעדרות מההפגנות נובעת מסיבה רפואית, אצל אמנים רבים אחרים זה נובע מפחד שהדבר יפגע להם בקריירה.

"אצלי זה ממש לא נובע מפחד להביע דעה פוליטית. אני חושב שהמדינה נמצאת במצב לא טוב. ללא שום קשר לימין ולשמאל, כל ראש ממשלה שהיה נמצא כרגע בתפקיד מבחינתי היה צריך לשים את המפתחות וללכת, חד משמעית. לא טוב פה כרגע, אין על זה ויכוח. אני מדבר בתוך זה שיהיה האחרון לחזור לעבוד. אני לא יכול להגיד שטוב כאן. זה באמת לא קשור לאשכנזים וספרדים. כל הדיבור הזה, כל ההסתה הזאת, היא מזעזעת בעיניי. כל הזמן יש הסתה. בתור אחד שיש לו אחות שהיא חצי תימניה, וחבר הכי טוב שלי הוא מרוקאי ואישה שהיא בולגריה, הכי כואב לי כשהשיח מגיע למקום של שיסוי בעניין העדתי. תמיד עושה לי הכי רע".

כפי שפורסם בוואלה! תרבות ביום שישי, מאז שאסף אמדורסקי החל להשתתף בהפגנות נגד ביבי והשמיע ביקורות חריפות נגדו - הוא דווקא זינק גבוה מאוד בהשמעותיו בכלל תחנות הרדיו ובגלגלצ. לצד זאת, מוקי שהתחנף לימין - נשאר פחות או יותר עם אותה כמות השמעות. אז אולי אמנים לא צריכים לפחד מפגיעה בהשמעותיהם אם יביעו את דעותיהם (עם זאת, כמובן שיש פרמטרים נוספים להצלחה ובהם הופעות וקמפיינים, ושם אולי תיתכן פגיעה)?

"תשמע, אנשים פשוט מפחדים. תחשוב שאתה לא עובד חצי שנה, ואז יכול להיות מצב שתהיה מוחרג בכך וכך יישובים ומקומות, ולא תתפרנס. אז אנשים חוששים ללחם שלהם. אני באמת מבין כל אחד ואחד מהאנשים האלה. כי יש דוגמאות של אנשים שפצו את פיהם ומצאו את עצמם חסרי עבודה. וככל שבנאדם מצליח יותר - יש לו יותר מה לאבד מבחינת יוקרה וכמות קהל".

כמי שעבד עם אריק איינשטיין, מה לדעתך אריק היה מרגיש ביחס למה שקורה בארץ בימי הקורונה האלה?

"אריק היה כל כך רגיש למה שקורה בארץ, הוא כל כך אהב את הארץ, ואני מאמין שזה היה מאוד כואב לו לראות את השיח והרפש. הוא באמת היה איש זהב. געגועים עזים".

רוט מתגעגע גם להופעות גדולות עם חברי להקתו. "אני זוכר את ההופעה האחרונה של מוניקה בפתח תקווה והתחיל דיבור שיסגרו את הכול. הייתה אווירה שאתה מסתכל מי מימינך ומשמאלך, והפחד התחיל לחלחל. עד אז הייתי מאוד ספקן, אמרתי 'זה שטות מסין'. אבל באותו רגע הקורונה הרגישה לי כדבר מוחשי. אני אדם מאוד חם ומחבק, ושמתי לב שאנשים פתאום תופסים מרחק ולא מתחבקים".

בשבועות האחרונים קיימת כמה הופעות חצר קטנות. מה היו הריחות והצבעים שלהן?

"אני שמח שיש לי די הרבה כאלה. זה נורא נחמד, להופיע מול 20 אנשים, יש בזה גם קסם מסוים. אתה כל פעם מגיע לאיזושהי חצר של מישהו אחר, לפעמים זה משהו קהילתי ולפעמים מישהו קונה את המופע ומזמין אנשים שהוא אוהב כי בא לו. כל פעם יש ריחות של סביבה אחרת, אם זה קיבוץ יהיה ריח של פרות, והיו כמה הופעות ברמת החייל קרוב לביתי. זה נחמד אבל זה לא תחליף להופעות הרגילות, מתגעגעים אליהן. אני כל פעם מחכה ששחר (אבן צור) יספור 'וואן, טו, טרי, פור', ולפתוח מגבר. אני מחכה לחזור לזה".

בעקבות הקפאת עולם התרבות במשבר הקורונה, מתקיימים כמה אירועי תרבות בלוקיישנים אלטרנטיביים. כך, למשל, חברך ללהקה שחר אבן צור, הופיע בשבוע שעבר על סוכת המציל בחוף הים של תל אביב. מה המקום הכי הזוי שאתה הופעת בו בחייך?

"הייתה לי פעם הופעה בעיריית תל אביב, במסגרת לילה לבן, שהתקיימה במשרד של עובד עירייה. מילאו את החדר במידה כזאת, שאנשים ישבו עליי. זה היה קצת מביך, כי יש גבול לכמה קרוב מישהו יכול לשבת אליך בזמן שאתה שר. ועכשיו, בתקופת הקורונה, הייתה לי הופעה שנערכה מול ארבעה זוגות. בלי הגברה, בלי כלום. ישבתי בסלון, הוצאתי גיטרה והופעתי מול שמונה אנשים. זה היה קטע".

מה הסיכוי שתופיע מול זוג אחד בלבד, בחדר המיטות שלו, בעודך מלווה אותם ברגעים אינטימיים?

"תשמע, איך אומרים - לכל דבר יש מחיר!", צוחק רוט. "כל חיי הקדשתי למוזיקה. אני חי מוזיקה, אני נושם מוזיקה, אני לומד מוזיקה, אני חולם בלילה על מוזיקה. זה הכלי שלי לפרנס את עצמי, ולפעמים מרגש אותי לדעת שאני יכול לתפוס בשתי הידיים את הדבר הזה שיש עליו שישה מיתרים, לצאת מהבית, ולהביא אוכל הביתה. יש בזה משהו נורא יפה. זה רומנטי".