סקוט פרנק כתב את התסריטים לכמה מסרטים הכי איקוניים של העשורים האחרונים, בהם "לוגאן - וולברין", "רומן לא חוקי", "דו"ח מיוחד" ו"תפוס את שורטי" - שני הראשונים אף זיכו אותו במועמדויות לפרס האוסקר. ב-2017 עלתה בנטפליקס מיני-סדרה שיצר, המערבון "חסרי אלוהים", שהיה ונשאר אחד התוצרים המדהימים שיש לענקית הסטרימינג להציע. אם כן ברור שמיני-סדרה חדשה שיצר פרנק עבור שירות הסטרימינג מעוררת אי אילו ציפיות, וזו קצת בעיה עבורה, כי בהיעדר השוואות "גמביט המלכה" ("The Queen's Gambit") היא סתם אחלה סדרה.
"גמביט המלכה", ששבעת פרקיה עולים מחר (שישי) בנטפליקס, מבוססת על הרומן פורץ הדרך של וולטר טביס (שכתב גם את הספרים שעליהם התבססו "אדי פלסון" ו"צבע הכסף" בכיכובו של פול ניומן). היא מגוללת את סיפור ההצלחה של בת' הרמון, יתומה צעירה בשנות החמישים והשישים, שזכתה לתהילת עולם בזכות הכישרון הטבעי שלה בשחמט. בילדותה בבית היתומים היא מתיידדת עם השרת המופנם (קאמפ), מר שייבל. אצלו לראשונה בת' רואה את לוח המשחק, ואחרי שכנועים מצדה, גם זוכה ללמוד ממנו איך לשחק ומתגלה כעילוי. אבל כמו תמיד - לגאונות יש מחיר. בית היתומים מספק לכל הילדים כדורי הרגעה על בסיס קבוע, מה שמפתח אצל בת' תלות בחומרים ממכרים שנמשכת שנים רבות אחרי כן.
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
אניה טיילור-ג'וי ("אמה", "ספליט") מככבת בתפקיד בת' הבוגרת, וסביבה חגים לאורך הסדרה תומאס ברודי-סנגסטר (ג'וג'ן ריד מ"משחקי הכס" ששיחק גם ב"חסרי אלוהים"), ביל קאמפ ("ליל האירוע"), הארי מלינג (סרטי "הארי פוטר") ואחרים. טיילור-ג'וי היא לא שחקנית המאה - למעשה איילה ג'ונסטון, שמגלמת את הגיבורה בילדותה, טובה וכובשת ממנה בהרבה - אולם היא כן עושה עבודה סולידית, ובעיקר יש בה משהו מיוחד שבזכותו היא כנראה מככבת בכל כך הרבה פרויקטים בולטים: פניה החתומות והמסתוריות. אלה משרתות היטב את הסיפור על גאונה שקטה שהולכת ופורחת.
אם להסתמך על שמות הסדרה והפרקים - כולם מונחים של המשחק כמו "חילופים" ו"רגלים כפולים" - "גמביט המלכה" אולי מנסה ליצור אסטרטגיית שחמט מבריקה באופן שבו היא בונה את הסיפור. בפועל היא ישירה ונוקטת בפרקטיקות תסריטאיות מוכרות. הגם שילדותה של בת' בבית היתומים מרעננת יחסית וחפה מקלישאות מתבקשות, וגם יש מתיקות רבה ביחסים בין בת' למר שייבל - את תלאות ההתמכרות של הגיבורה כבר ראינו באלף מקומות אחרים, ו"גמביט המלכה" מתקשה לומר עליהן משהו חדש. "את נשמעת כמו סוזן הייוורד באחד הסרטים האלה", אומרת מישהי בפירוש בפרק השישי, הכי פחות טוב בסדרה.
לזכותה של הסדרה ושל טיילור-ג'וי ייאמר שהן מקפידות לשמור על פאסון ואיפוק גם כשחייה של הגיבורה נכנסים לסחרור, מונעות מהסדרה להפוך למלודרמה מפורשת ונצלנית. למעשה הם מוסיפים לכוחה. עוזרת גם העובדה שבשורה התחתונה "גמביט המלכה" היא נצר לשושלת ארוכה בז'אנר מאוד יעיל: סרטי ספורט. קשה לפספס עם הסיפורים על מישהו שכובש את עצמו כדי לכבוש את העולם, ובדרך יש משחקים וקרבות וטורנירים שממחישים את גדולתו.
הרגעים האלה מעלים על נס את הגאונות של הגיבורה, ואי אפשר להתכחש לעוצמה הגלומה בהם. מרגש לעקוב אחרי בת' כשהיא מכירה עוד ועוד ביכולותיה ובמגבלותיה, בעודה קלולסית לחלוטין בדברים בסיסיים אחרים, כולל חוקי המשחק שהיא כל כך טובה בו, וכולל יכולת לארגן את נפשה ואת חייה. "במילותיו של תומאס האקסלי", מצטטת הסדרה, "לוח השחמט הוא העולם, הכלים הם תופעות היקום, חוקי המשחק הם מה שאנחנו מכנים חוקי הטבע. השחקן בצד השני נסתר מאיתנו". עבור בת' לוח השחמט הוא הדבר המובן, האלמנט שהיא יכולה לשלוט בו ולגבור עליו אפילו לנוכח היריבים שנסתרים ממנה. החיים הם האתגר שעליה לכבוש, ובהדרגה היא מבינה שהדברים האלה שלובים זה בזה.
כן, הקונספט לא רענן במיוחד, אבל כאמור עושה את העבודה. לאורך כל חייה, הניסיון של בת' לסדר את חייה כמו כלים על לוח מניב לא מעט רגעים מרגשים, ובעיקר לנוכח ילדותה הטראומטית שרגעים ממנה צפים תכופות בזכרונה. הזיכרון האחרון מאִמה לפני מותה מצמרר ממש, היחסים עם מר שייבל מחמיצי-לב כל אימת שהיא נזכרת בו, ויחסים אחרים עם אנשים שנקלעים לחייה מוסיפים נשמה, מורכבות ויופי.
הכישרון המופלא של בת' מזריק עזוז למשחק שאינו בדיוק הדבר המשלהב ביותר עלי אדמות, או לפחות לא מצטלם ככזה. "גמביט המלכה" גם אינה מסתפקת בכך אלא מיטיבה למצוא לאורכה שפע של דרכים ויזואליות יצירתיות להציג קרבות שחמט בצורה מלאת חיות. לפעמים במסך מפוצל כמו בסרטי שודים, לפעמים בלוח ענק שהקהל צופה בו, לפעמים עם פרשנות של שדרי רדיו, לפעמים אף בלי לראות בכלל את הלוח אלא רק את פניהן של הדמויות. בעזרת מוזיקה אלגנטית אך סוחפת, אלה רגעים שמעבירים יפה את המתח, העניין ולפעמים אף את הסערה, גם בלי שהצופה יהיה מומחה לשחמט (למעשה, אולי מומחים יהנו פחות, מי יודע אם היא לא מלאה בשטויות). כי שוב, כמו בסרט ספורט טוב, גם כאן הסדרה עוסקת בעצם בשחקנים ופחות במשחק. וכמו הגיבורה שלה, "גמביט המלכה", כובשת, פגומה ונוגעת ללב.