האתוס הישראלי בנוי על אירועים כמו זה: מוחסן פחריזאדה, בכיר מדעני הגרעין האיראנים, מחוסל על אדמת טהרן על ידי גורמים זרים באמצעות טכנולוגיה מתקדמת ומבלי לפגוע באף אזרח אחר. ישראל הרשמית כמובן מכחישה ובמקביל לא מפסיקה לשלוח רמזים לכמה שהיא נפלאה, כמו אקס ששולח לך ב"טעות" ידיעות על הקידום שקיבל בעבודה, והעם היושב בציון? הוא אומר לעצמו בביטחון: "אין, פשוט אין עלינו". הידיעה שמדינת ישראל הקטנה מצליחה לשים את ידה על אויביה גם בפינות הכי רחוקות ומאתגרות, מחזקת אצלנו את התחושה של העם הנבחר, ממש כמו הליהוק של גל גדות "שלנו" לתפקיד "וונדר וומן" או להיות אחת המדינות הראשונות שמקבלות את חיסוני הקורונה.
אם כך לא מפתיע שאלון בן דוד, הפרשן הצבאי הבכיר של רשת 13, מיהר להרים את "חיסול ממוקד באיראן: פרויקט מיוחד" (רשת 13), והתיימר להביא זווית שטרם נראתה (בדגש על שחזור מלא ראשון) על חיסולו של מי שמכונה אבי הפצצה האיראנית. הבעיה היא שאחרי ההבטחה המרשימה, כל שאר הדברים בפרויקט/סרט/ כתבה הזאת, הרגישו מרושלים כמו חיסול מבחוח בדובאי ובעיקר - וזה "אתגר" לא קטן בהתחשב בנושא הסקסי של הפרויקט - הצליחו אפילו לשעמם. לאף אחד אין ספק בעומק הקשרים של אלון בן דוד במערכת הביטחון הישראלית, מה שגרם לכותרת "פרויקט מיוחד" להישמע מסקרנת מאוד. האם פחות מחודש אחרי שבוצע, יצליח בן דוד לחשוף מידע חדש ובלעדי על חיסולו של פחריזאדה?
הסרט מתחיל דווקא בצורה מבטיחה. בן דוד הכריזמטי עומד ומדבר אל המצלמה בזירה לא מזוהה כאשר ברקע מאחוריו שתי מכוניות שרד מפוארות, מה שיוצר את התחושה כאילו הוא הצליח בדרך לא דרך להגיע למקום ההתרחשות עצמו. זה כמובן "טריק" טלוויזיוני שנועד להכניס אותנו לאווירה ואין להתאכזב מכך שהוא לא הצליח להתגנב לטהרן לצורך צילומי הסרט. האכזבה מתחילה לחלחל ברגע שמקשיבים לדברים שיש לבן דוד לומר. זוכרים שהבטחנו לכם פרויקט מיוחד על חיסולו של פחריזאדה? התכוונו בעצם ללקט הרגעים הכי טובים מחיסולים קודמים (הכל לכאורה כמובן) של אויבי ישראל מעבר לים. בעולם הקולנוע קוראים לזה "שואוריל" - קליפ בן מספר דקות בו השחקן/במאי/עורך מציג את השיאים של העבודה שלו עד כה, במטרה לשכנע אנשים לקחת אותו לפרויקט הבא שלהם. האם המוסד הישראלי צריך שואוריל? מסתבר שכן.
רשימת המרואיינים לסרט ארוכה ומרשימה וכוללת הרבה בכירים לשעבר במערכת הביטחון הישראלית, ביניהם הח"כ והרמטכ"ל לשעבר בוגי יעלון, ח"כ רם בן ברק (לשעבר המשנה לראש המוסד) וחיים תומר ששימש כראש אגף המודיעין במוסד. לצידם הסופר מיכאל בר-זוהר שהפך את סיפורי המוסד ההירואים לרבי מכר וכל מיני מרואיינים מוצללים בשמות כמו ד', צ' ו-א' שמעצם תפקידם לא יכולים להיחשף. יחד איתם עובר בן דוד על רשימת חיסולי עבר המיוחסים למוסד: מחיסול יחיא עיאש באמצעות הטלפון הסלולרי בשנת 1996, דרך הניסיון הכושל לחסל את חאלד משעל שנה לאחר מכן ועד החיסול המוצלח כאמור של מבחוח וההתנהלות הרשלנית של הסוכנים בשטח אחריו.
כל הסיפורים האלה, מעניינים כתמיד, מובאים כאן בפעם המי יודע כמה. למעשה בן דוד עצמו כבר הביא את אותם הראיונות בסדרה שלו "רשימת חיסול" שעסקה ב"מבצעים הנועזים בתולדות המדינה כפי שלא סופרו מעולם". כישראלי ממוצע וסקרן כמוני, התחלתי לצפות בסרט בתמימות מוחלטת ובשאיפה לגלות פרטים חדשים עם החיסול המוצלח של פחריזאדה, רק שכמו פרק ב"אח הגדול" שגורם לך לצפות בדקות ארוכות של דיונים במטבח בהבטחה שבקרוב נגיע אל "הריב שקרע את הבית", גם "חיסול ממוקד" בעיקר הבטיחה לעסוק בפחריזאדה בזמן שבפועל עסקה בכל חיסול אחר. בגיל 34 אני מוכן להישבע שאני יודע לספר יותר פרטים על החיסול של יחיא עיאש מאשר על המורות שלי בתיכון (כן, אפילו אלה שאהבתי), בחייאת - אפשר להתקדם?
זהו, אחרי אין-ספור הבטחות בסגנון "תכף נראה לכם את שיחזור החיסול - נ-ש-ב-ע-י-ם", כמה יציאות להפסקת פרסומות ובאנרים שעולים על המסך כדי להזכיר לנו ש"הנה, ממש עכשיו זה מגיע", זה הגיע. השחזור המיוחד והמלא של חיסול מוחסן פחריזאדה על אדמת טהרן. אני לא יודע אם זה הבילד-אפ, האכזבה מכך שלקח לבן דוד כל כך הרבה זמן להגיע לשם או הגשם שבדיוק התחיל, אבל השחזור הזה לא היה מספק. כן, התרשמתי מאוד לראות איך באמצעות תוכנת AI מחוכמת שזיהתה את פניו של פחריזאדה ועם אפס סוכנים בזירת האירוע, מדינת ישראל הצליחה להיפטר מאחד הגורמים הכי עוינים כלפיה באזור. מצד שני - יצאתי עם תחושה שיש עוד הרבה פרטים שאנחנו לא יודעים וכנראה מעולם לא נדע על האירוע וזה ממש בסדר, ביטחון הסוכנים צריך להיות במקום הראשון.
גם "חיסול ממוקד באיראן" הסתיימה בדיון מיוחד באולפן בהשתתפות בן דוד עצמו, הפרשן לענייני ערבים צביקה יחזקאלי ומגישת המהדורה המרכזית הילה קורח. פורמט ה"דיון מיוחד באולפן" הוא מוצר מיותר למדי שאין להאשים בו את בן דוד או את רשת 13. אם אני לא טועה אלה היו דווקא האנשים המאוד מוכשרים של "עובדה" שמצאו ככה דרך להאריך את שעות השידור של תוכניות מסוימות. האם היה בדיון הזה ערך מוסף? לא ממש. בן דוד חזר על ההיילייטס מתוך הסרט שגם ככה הורכב מהיילייטס, יחזקאלי הצליח להכניס את אג'נדת הפרו-טראמפ שלו על השולחן ותהה בקול רם האם מבצעים כאלה יימשכו גם בתקופת ביידן (אגב, התשובה לכך היא "ברור") והילה קורח רק ניווטה את השיחה הקצרה הזאת מבלי שתידרדר אל מחוזות פרלמנט הגברים בבית הקפה.
למדינת ישראל יש המון סיבות להיות גאה במוסד למבצעים מיוחדים. מבלי לדעת כלום ושום דבר (מלבד מה שמוצג בתקשורת), אפשר גם לומר שיש סיכוי טוב שכולנו חייבים לא מעט לפעולות של הסוכנים והסוכנות שלהם מעבר לים. לצערי, אלון בן דוד - גם הוא אחד הפרשנים הטובים בישראל - לא הצליח להפוך את כל זה לסרט שיחדש לצופים שלו משהו או אפילו סתם ימנע מהם להציץ בשעון.