"ברידג'רטון": היה שווה לחכות לסדרה המענגת של נטפליקס

שנים אחרי שנחתם החוזה בין נטפליקס ליוצרת-העל שונדה ריימס מגיעה סוף סוף הסדרה הראשונה שלה, והיא כל כך שווה את ההמתנה: דרמה תקופתית כובשת שמזכירה פנינים כמו "אחוזת דאונטון" בימיה הטובים, אך גם הולכת לכיוונים מודרניים יותר שאולי יפריעו לטהרנים

הסדרה "ברידג'רטון" בהפקת שונדה ריימס (נטפליקס)

כמעט שלוש וחצי שנים חלפו מאז שהוכרזה העסקה בין נטפליקס לשונדה ריימס. ענקית הסטרימינג פיתתה אליה את המפיקה החזקה ביותר ב-ABC, העומדת מאחורי כמה מהסדרות הכי מצליחות של הרשת ב-15 השנים האחרונות - בראשן "האנטומיה של גריי" (וגם "תחנה 19", "סקנדל", "המדריך לרוצח" ואחרות) - על מנת שתפתח עבורה תכנים במשך מספר שנים. על פי הדיווחים בארצות הברית, על שירותיה של ריימס משלמת נטפליקס סכום של כ-150 מיליון דולר, מהרווחיים שידעה תעשיית הטלוויזיה. ב-ABC, לשם השוואה, היא הרוויחה 10 מיליון לשנה. כמובן, התכנים שיצרה או הייתה חלק מבריאתם הניבו הרבה יותר מזה עבור הרשת.

מאז ועד היום עובדת ריימס על לא פחות מ-12 תכנים במקביל עבור נטפליקס. "ברידג'רטון", שעולה ביום שישי הקרוב, היא הסנונית הראשונה מתוכן - סדרה שריימס הגתה ומפקחת בה על כל שעל, אבל מי שחתום כיוצר ומנהל אותה בפועל הוא בן טיפוחיה, כריס ואן דיוסן. הוא החל כעוזר של ריימס בראשית ימי "האנטומיה של גריי" והתקדם עם השנים לתפקידי כתיבה והפקה בסדרות השונות שלה, עד שמתישהו ב-2018 הגישה לו הבוסית את ספרה הראשון של ג'וליה קווין בסדרת "האחים לבית בריג'רטון" (שבעברית יצאו בהוצאת אהבות) והציעה לו להפוך אותו לסדרה.


מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר

עוד בוואלה!

"הטלוויזיה הישראלית מייצרת את התכנים הכי טובים": ריאיון עם הופ דיוויס על "כבודו"

לכתבה המלאה
חשמל וקסם. פיבי דינבור ורגה ז'אן-פייג', "ברידג'רטון" (צילום: ליאם דניאל/נטפליקס)

כמו המקור, העיבוד הוא דרמה תקופתית רומנטית הנפתחת בעונת החיזורים של 1813 בלונדון, עת ג'נטלמנים צעירים פוקדים את בתיהן של עלמות נעימות ואימותיהן שיוצאות מגדרן כדי למצוא להן שידוך הולם. דפני ברידג'רטון היפה וחדת הלשון (פיבי דינבור, "דרך ווטרלו", "יאנגר") ודוכס הייסטינגס ההולל, סיימון באסט (רגה ז'אן-פייג', "שורשים"), רוקמים מזימה: להזין שמועה שהם מאורסים. בכך מקווה סיימון להגן על עצמו מפני האימהות הדורסניות של החברה הגבוהה, ואילו דפני חפצה למשוך מחזרים ראויים, עכשיו כשידוע שדוכס מתעניין בה. כמובן, התכנית משתבשת כשדפני נופלת בקסמו של סיימון, וכעת עליה לשכנע גם את ידידה שייטב לתכנית שלהם אם יתאהבו באמת, אלא שהוא מסתיר סוד גדול המונע ממנו לעשות זאת.

כל זה קורה כאשר במקביל מגיחה רכילאית אלמונית המכנה את עצמה 'ליידי וויסלדאון', מתעדת את מעללי החברה הגבוהה ומעלה אותם על הכתב בעלון שהיא מפיצה בחינם לכל דכפין, כולל למלכה שרלוט חובבת השמועות העסיסיות. כלומר, הגוסיפ גירל של "ברידג'רטון" (יצוין שספריה של קווין החלו לצאת בשנת 2000, שבע שנים לפני שהגיעה "אחת שיודעת"). כמתבקש מהכיס העמוק של נטפליקס, הסדרה מרהיבה למראה כבר מהרגע הראשון - נפתחת עם מבט מהאוויר על האזור המפואר של לונדון דאז ואז צוללת לנבכיו, ולאורך העונה מזמנת נשפים צבעוניים ופיקניקים ציוריים על גדות התמזה. היא משופעת שחקנים בני הממלכה, בהם פולי ווקר ("רומא"), ניקולה קוקלן ("נערות דרי"), ג'ונתן ביילי ("ברודצ'רץ'") ואפילו ג'ולי אנדרוז ("מרי פופינס", "צלילי המוזיקה") שמעניקה את קולה לליידי וויסלדאון.

עוד בוואלה!

החיים נותנים לימונים: לא ציפינו לכזה אגרוף בבטן מפרק הפתיחה של "שטיסל"

לכתבה המלאה
אפילו המלכה שחורה. גולדה רושיובל בתפקיד שרלוט, "ברידג'רטון" (צילום: ליאם דניאל/נטפליקס)

על פניה "ברידג'רטון" היא לא מסוג התכנים שהתרגלנו לקבל מריימס. היא אינה מלודרמה הנטועה בעולם מחוספס ועכשווי (ואמריקני), אלא חוליה בשרשרת של סבוניות בריטיות תקופתיות מענגות - איזו יותר ואיזו פחות - כ"אחוזת דאונטון", "בלגרביה" ו"פולדארק". את כולן מזכירה "ברידג'רטון" לאורכה בצורה כזו או אחרת. בה בעת היא גם שונה מהן במפגיע. היא לא מהססת להחיל אלמנטים מהמציאות הנוכחית אל אנגליה שלפני 200 שנה, מה שבוודאי יעצבן טהרנים שטרם הורגלו לכך מיצירות כמו "מארי אנטואנט", "גטסבי הגדול", "המילטון" ורבות אחרות. השפה ארכאית כמתבקש ובכל זאת מתובלת תכופות במילים מודרניות, בעיקר קללות. בנשפים השונים, לצד מוזיקה מקורית יפהפיה של קריס באוורס, תזמורות כלי קשת קטנות מנגנות גרסאות ללהיטי פופ עכשוויים של אריאנה גרנדה, מארון 5, בילי אייליש וכיוצא בזה.

ויש הבדלים עמוקים עוד יותר. הסדרות של ריימס ניכרות תמיד בגיוון האתני שלהן, והפעם הזו אינה שונה. ואן דיוסן בורא מציאות חלופית שבה החברה הגבוהה באנגליה הורכבה גם משחומי עור - כולל המלכה שרלוט, בגילומה של גולדה רושיובל ("ליידי מקבת"). ישנם היסטוריונים הסבורים כי המלכה הייתה בחלקה נצר לאפריקנים, כך ש"ברידג'רטון" הופכת אותה לכזו במופגן וממציאה עולם שבו תחת חסותה שחורים באנגליה קיבלו תארים נחשבים, בכללם אביו של הגיבור, שבמותו הוריש אותו לבנו.

עוד בוואלה!

להתמכר ללב המתפרע, לדמיון המתפקע: "המנדלורי" עולה כל הציפיות בעונה שנייה נהדרת

לכתבה המלאה
פיקניקים ציוריים. "ברידג'רטון" (צילום: ליאם דניאל/נטפליקס)

נוסף לכל אלה, "ברידג'רטון" גם לוהטת בהרבה מהדרמה התקופתית השגרתית. כיאה לתקופה היא לא עושה את זה באמצעות מיניות בוטה, אלא להפך, ממחישה לנו כיצד מחוות שלעינינו הן מהוגנות ותמימות להפליא - כמו מחזר המהדק בציבור את החפת בשרוולה של עלמה - משולות לנשיקה יצרית, קורמות אירוטיקה מאופקת מהאוויר הריק. "ברידג'רטון" מתארת את זה במידה מסוימת של אירוניה, אבל גם בחיבה עזה שקשה לא להישאב אליה. כמו במערכת יחסים, ככל שהסדרה מתקדמת כך היא משתחררת יותר - שיחות נעשות נועזות יותר ולבסוף נאהבים גם נסחפים בתשוקותיהם. בלב כל זה ניצב כמובן צמד הגיבורים. החיבור בין דפני לסיימון מתהווה באיטיות ומשטה בעקביות, מה שטוען את הסדרה כולה בחשמל וקסם.

נדרש זמן להבדיל בין הדמויות הרבות המקיפות אותם, בפרט מאחר שרבים מהם מכונים על ידי סובביהם באותו שם - העלמה ברידג'רטון, מר ברידג'רטון וכן הלאה - אך במהרה מתחוור עד כמה גלריית הדמויות בסדרה נהדרת. עיקרה הוא נשים הנאלצות לחיות בחברה שמציבה אותן בעמדת נחיתות וחונקת אותן כמו המחוכים שהן לובשות, אולם גם פיקחות וממולחות בצורות שונות, דוחקות עוד ועוד את גבולות המשבצות שבתוכן הוצבו.

עוד בוואלה!

הלהיט הישראלי "כבודו" הפך לסדרה אמריקנית, והיא טובה יותר מהמקור

לכתבה המלאה
דומיננטית ושנונה. אדג'ואה אנדו בתפקיד הליידי דנברי, "ברידג'רטון" (צילום: ליאם דניאל/נטפליקס)

למשל אלואיז המרדנית, אחותה הבאה בתור של דפני (בגילומה של קלאודיה ג'סי, שדווקא מבוגרת בשש שנים מאחותה הטלוויזיונית) - למרות הבדלי הגישות ביניהן יחסיהן מתוקים ומבדרים. חברתה הטובה של אלואיז היא שכנתה פנלופי פת'רינגטון (קוקלן), שמשפחתה הנלעגת וקרת הלב מואפלת בקביעות על ידי השלמות של הברידג'רטונים, ואילו היא מצליחה תמיד לראות סביבה את ההומור. כמו לחברתה גם לפנלופי לא דחוף למצוא בעל והיא מבכרת להעביר את ימיה בקריאה ולימודים. בנוסף, אדג'ואה אנדו נפלאה במיוחד בתפקיד הליידי דנברי הדומיננטית והשנונה, שתחת חסותה גדל סיימון אחרי מות אימו.

הדמויות המחושלות (אוקיי, רובן. אביו של סיימון הוא יותר קריקטורה מאשר על דבר אחר, הלורד ברברוק הדוחה שמחזר אחר דפני קרוב לכך אף הוא), הקצב הסוחף, האינטריגות המסקרנות, וכן, פה ושם גם קווי עלילה מגושמים מעט - מגע ידה של שונדה ריימס ניכר. אלא שבמקרה הזה גם מי שאינו ממעריצי היוצרת, כמוני למשל, ימצא את "ברידג'רטון" מהנה וממכרת. אולי כי היא מסתפקת בשמונה פרקים לעונה, אולי כי היא מבוססת על ספר קיים, אולי כי בהתאם לעונת היציאה לחברה - הנערכת בחודשי האביב - כולה מלבבת, פורחת ושופעת בצורה שקשה לעמוד בפניה. כך או כך, בתור יבול הראשון במסגרת ההסכם בין ריימס לנטפליקס, "ברידג'רטון" היא ניצחון לשמו.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully