יהודה, אתה לא שי חי.
מישהו צריך להסביר לו, לאיש הקטן והנרגז הזה, שתופעת שי חי הייתה חד פעמית, והתאפשרה עקב בלנד אישיותי שכלל, בתוך כל האגרסיות, גם מעין תמימות שנראתה אמיתית ושבתה לבבות. ליהודה, מצד שני, יש רק התקפי זעם, ובין ריב לריב גם התקפי היסטריה. הוא כבר הגיע למצב כזה גרוע שג'וזי יותר הגיוני ממנו, ואפילו ימית ודרור, שמשום מה מאוהבים בו שניהם, כבר לא יכולים לתמוך בהתנהגות שלו, למרות הרחמנות הענקית של שניהם, שעד עכשיו ניצחה את המוח.
אבל לפני שמדברים על יהודה, צריך להגיד משהו על לינור ורמי, כי אחרי הנשיקה על הפה וה"אני כל כך חרמנית שאני רואה את כולכם בולבולים ורודים", אי אפשר שלא. הפרשי גילאים, מתח מיני, דיבור על סקס בכל הזדמנות - הסממנים הכי בסיסיים לשניים שרוצים אבל מפחדים. תענוג. הבעיה היא שהאח הגדול הרס הכל כשלקח ללינור את האיפור במסגרת משימת "כן, לא, חמש", וגמר את כל המתח המיני. גמר אותו. פוף.
אגב, אין שום בעיה עם איך שהיא נראית ללא איפור. היא בחורה יפה, וכמה חטטים מאקנה של פעם לא משנים את זה. חוץ מזה, בואו, זה לא שרמי ורד (כפרה עליו) מככב על שערי מגזינים. אבל לינור כל כך לא בטוחה בעצמה שהיא שכחה לגמרי לתחזק את הפרסונה שטרחה למכור לנו, של זו שצריכה סקס פעמיים ביום. למעשה, מהרגע שהורידה את המייק אפ, היא הצליחה רק לבכות. לא נותר זכר לחרמנות, להתנהגות הפתיינית ולביטחון העצמי. פתאום נפלטה לה לינור האמיתית, זאת שהאיפור בשבילה הוא לא איפור אלא שריון, זאת שנמנעה מאינטראקציות מיניות כי לא הייתה יכולה שיראו אותה בלי איפור (לא רק על הפנים), זאת שהייתה מלאה והרגישה נורא מכוערת.
"אני בן אדם שמשתמש בעזרים חיצוניים כדי לא להרגיש כאב" הסבירה לאח הגדול. "אם רע לי אני יוצאת לבלות ושותה אלכוהול. אם אני כועסת אני מדליקה סיגריה. אם אני פגועה אני מתאפרת." רק את המשפט 'וכדי שגברים יאהבו אותי אני משחקת אותה אוהבת סקס' היא לא אמרה. אולי השכנוע העצמי כבר כל כך עמוק שאפילו היא כבר לא זוכרת, אבל תנו לי להגיד לכם משהו. מישהי שאין לה שום בעיה עם המיניות שלה לא מדברת ככה על סקס. מישהי שאין לה שום בעיה עם המיניות לא מוותרת על אלמנט האינטימיות ובוחרת לדבר על סקס כאילו הוא עוד שמלה שהיא לובשת כדי שכולם יראו, ולא אקט פרטי ששייך לה ולפרטנר. עצם הבחירה להגדיר את האישיות שלה דרך ה"חרמנות", מצביעה על חוסר חיבור קשה בין הרגש לגוף.
בינינו, אין סיכוי שמישהי שהרגישה כל כך רע עם עצמה כל שנות ההתבגרות שלה ונמנעה מיחסים עם גברים כי לא הייתה מסוגלת שיראו אותה בבוקר בלי איפור פיתחה מיניות פתוחה ומשוחררת. אחרי אפיזודת האיפור פתאום היה ברור שכל הפרסונה הזאת ש'צריכה מלא סקס' היא פברוק מוחלט. כאילו, יכול להיות שהיא צריכה פעמיים ביום, אבל לא כי היא אוהבת, אלא כי זה האישור שלה שהיא נחשקת. וגם, לשכנע מישהו שאת סופר חרמנית זו הדרך הכי יעילה לגרום לו להתמכר. הכי בסיסי.
אז לינור הסקסית נעלמה בעקבות המסקרה, ועזבה את הבית עד להודעה חדשה, ויחד איתה גם התקווה שלי לרומן לא יאה. אמנם רמי עדיין שכוב לידה ומנגב לה את הדמעות, אבל כבר אין מתח, ולא נראה לי שיחזור בזמן הקרוב. אז או שנזכה לראות את לינור משילה את ההצגה ומתחברת למה שהיא באמת רוצה, או שניאלץ להסתפק בזוגיות הלוהטת השנייה שיש בבית. יהודה ואילון.
כמה זעם, כמה תשוקה. מאז ריב ה"תחזיקו אותי תחזיקו אותי" שהיה לו עם רמי, הוא מסתובב בבית, תוקף כמו תן מוכה כלבת, ומתחפר יותר ויותר עמוק לתוך הבוץ. בגלל שהצליח להמאיס את עצמו אפילו על ג'וזי, לאט לאט התמעטו האינטראקציות שלו בבית, עד שנותר רק עם אילון, שעדיין מחויב לו כי הוא היה הראשון שדיבר איתו בבית. יכול להיות שאילון היה פחות מתרגש מהמחווה אם היה מבין שיהודה פנה אליו כי הוא היחיד שלא הרגיש נחיתות לידו, והאחד שלא רצה להצטרף למועדון שלו, ולכן גם לא פחד שידחה אותו, אבל לא. הוקרת התודה העבירה אותו על דעתו, והופה - הוא במערכת יחסים הומו-אירוטית מוזרה שמושתתת על נאמנות סמי-צבאית והרבה הצהרות מלאות דרמה, שנחתמות כולן במילה "אחי".
הנה דוגמה משיחה אחת (או ארבע שיחות שונות, לא צריך להיות קטנוניים): "היא בינינו, אחי" אומר אילון, עם ש' גירוש החתולים המוזרה שלו, בעודם מבכים את תמונתה המוחשכת של הביביסטית המודחת. "ג'וזי קצת התבלבל, אבל הוא עדיין אח. וגב אל גב זה רק שנינו". יהודה מביט בעיניו של אילון, שמצטט, אלוהים יודע מאיזה ספר קודש - "'המלמד ידי לקרב ואצבעותיי למלחמה', אחי. אנחנו כל כך דומים, אחי. קורצנו מאותו חומר, אחי". יהודה מהנהן ומסכם, "זה אנחנו נגד כולם, אחי. תזכור את הדרך, אחי. זה הכי חשוב. עד הסוף. עד שיעיפו אותנו. אחי".
"תזכור את הדרך" עלק. איזו דרך בדיוק? הלבנים הצהובות? אם לא ירגיעו אותם עוד רגע הם יתחילו להסתובב בבית האח עם מדי הסוואה של המרינס. לא הבנתי את ההתנהלות הזאת, כאילו הם תא ריגול מחתרתי עם משימה חשובה, ולא שני ליצנים בתוכנית ריאליטי, שהמטרה הנאצלת היחידה שעומדת בפני עיניהם היא לחוות את כתה ד' מחדש ולגרום לילדים המקובלים לאהוב אותם.
אני יודעת, זה מאד מכמיר לב, אבל מה אני, אמא שלהם? יאללה, שיתאפסו על עצמם כבר, ויפנימו את המציאות. והמציאות היא שלשניהם יש רגשי נחיתות חברתיים ובעיות רגשיות, ושהם חייבים ללמוד להתלבש. אילון נראה אפילו מוזר מהרגיל עם חליפת ההדחות שלו, ובחיי שבא לי לשרוף את המזוודה של יהודה, וכל סקיני שבע שמיניות שקיים על הפלנטה. ועוד דבר הם צריכים להפנים - ההדחה הבאה כנראה תהיה אילון. כי די, עבר כבר חודש ושבוע, ואין אחד בישראל שמבין מי מצביע לו.