יום לפני שידור הפרק האחרון בעונה הראשונה של "בלקספייס" פרסמה רשת כי סדרת המתח תזכה לעונה שנייה. זו לא הייתה הפתעה גדולה. לאורך שמונת פרקיה "בלקספייס" אמנם קיבלה רייטינג לא מאוד גבוה בשידור הטלוויזיוני שלה, אבל הוא נותר יציב למדי לאורכה, וחשוב מכך, הבאזז בנוגע לסדרה רחש. ברור היה שרבים צופים בה, גם אם לא בזמן אמת אלא בהקלטה, בוויאודי או באפליקציה, ובמובן הזה היא הפכה לאחת התכניות המדוברות ביותר של הערוץ. התעלומה שבמרכזה - מי הם התלמידים שעטו מסכות חד-קרן וירו למוות בעמיתיהם בטבח המוני - פירנסה דיונים על גבי דיונים ברשתות החברתיות למיניהן ובעמודים הרשמיים של הסדרה.
"בלקספייס", שהעונה הראשונה שלה הסתיימה הערב (שני), היא עדות נוספת לצימאון האדיר של הקהל הישראלי לדרמות ישראליות. חוליה בשרשרת סדרות שהשתלטו על השיח במדינה לאורך חודשים, איזו יותר ואיזו פחות, וכוללות גם את "טהרן", "מנאייכ", "שעת נעילה", "חזרות" וקצת "שטיסל". קשה להיזכר בפעם האחרונה שרצף כזה לכד את תשומת ליבה של האומה לאורך כל כך הרבה זמן. התרגלנו שזה קורה בגלל הישרדויות, מֵרוֹצִים, חתונות ואחים גדולים, ולא בשל סדרות מתוסרטות. לכן, ולא משנה מה חשבתם עליה, החידוש של "בלקספייס" משמח, כי העניין של הקהל לא מושב ריקם. אולי אפילו אפשר לקוות באופטימיות שזה מעיד על מגמה.
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
אולם כמו תמיד בתעשייה הישראלית, עונה נוספת משמעה המתנה בת כמה שנים. עניין שעוד אפשר להתמודד איתו כאשר מדובר בדרמה מינורית א-לה "שטיסל", אבל קצת פחות במקרים של סדרות מתח ומסתורין. רבים עוד זוכרים את האוויר שנפלט בין העונה הראשונה לשנייה של דרמת המסתורין הקודמת עם שי אביבי, "תמרות עשן". כאשר "ביום שהאדמה רעדה" תחזור לעונה שנייה, מישהו בכלל יזכור מה קרה לפני כן? בשני המקרים הסדרות סיימו את עונותיהן הראשונות בלי לספק סיום. זה מהלך מתסכל ש"בלקספייס" בחוכמה נמנעת ממנו: הפרק השמיני חושף בפנינו את זהויותיהם של היורים ואת מניעיהם.
יש לציין שבשום שלב "בלקספייס" לא הייתה מושלמת. אולי הגדולה שבבעיות היא הליהוק. רוב הנערים בה נראו כאילו יצאו מאותו פס ייצור עד שקשה היה להבדיל ביניהם. זה נכון גם אצל הבנות, בעיקר ליבי (ליאנה עיון) ושיר (גילי איצקוביץ'), אך בעיקר בקרב הבנים. בסוף הפרק החמישי תפס דוידי (גורי אלפי) את אחד מהם בביתו של דור, אחד הנרצחים. הצעיר, מסכה לפניו, נמלט מהמקום כשהבלש דולק בעקבותיו. כאשר הצליח לחמוק, הנער הוריד את המסכה וחשף סוף סוף את פרצופו של חשוד אמיתי ברצח שתדלק את העלילה. רק… מי הוא בדיוק? בכלל ראינו אותו עד לרגע הזה? זה ההוא שהרביצו לו כמה פרקים לפני כן? זה לא חנינא מ"שטיסל", נכון?
מעבר לכך, "בלקספייס" מתבוססת בקלישאות של סדרות אמריקאיות, מה שניכר כבר בשם ובתיאור העלילה. לא רק הטבח בבית הספר, שבתקווה לעולם לא יקרה בישראל, אלא הבלש המיוסר שמתעקש ללכת תמיד נגד כל הכללים והממונים, ושכמובן תמיד צודק. בדרך נכפית עליו שותפה ובכל זאת הם מתחברים, ואף מעבר לזה; ואמנם שנות הנעורים הרחק מאחוריי, אבל גם ההתנהגות של בני הנוער בסדרה נראית כמו סטריאוטיפ אמריקאי גורף ומכליל מאשר משהו שקורה במציאות.
מצד אחד, האמריקניזציה הזו מדגישה את רגעיה הדלים של "בלקספייס", הניכרים בעיקר ברגעי האקשן שמוצגים בפנינו שוב ושוב: הטבח בהתחלה, שבשום שלב לא נראה מספיק דרמטי או אמין, והפלאשבק האלים מנעוריו של דוידי. מצד שני, אולי מסך הקלישאות מסייע בהפחתת רמת הציפיות ממנה. נו, זו רק סדרת מתח, אם אתם רוצים מציאות לכו תצפו בדוקו. כך אנחנו יותר סלחנים לנוכח האילוצים החוזרים ונשנים להשעות את ההיגיון לאורך הצפייה. כן, ברור שהתלמידים הולכים לנשף מחתרתי בבית הספר כשהם מחופשים, אף שהם יודעים היטב כי הרוצחים עדיין חופשיים ועדיין מאיימים על כולם. הגיוני מאוד שנער מרכיב אקדח בתא שירותים ריק ומהדהד בלי שהשוטר מחוץ לדלת, מטר ממנו, ישמע דבר. ובשלב שבו הוליווד כבר צוחקת בהפוך על הפוך על השטות הזאת של להגיד לטכנאי "תגדיל ותשפר לי את הפריים בתמונה הזו", "בלקספייס" עושה את זה בשיא הרצינות.
ולמרות כל בעיותיה, ההישג של "בלקספייס" רחוק מלהיות פשוט: היא רקמה עלילה שלא רק עסקה במקביל בנערים ובמבוגרים, אלא גם חצתה גילים בקרב הצופים עצמם, פרטה על מיתרים עמוק בנפשם. ההורים כאילו קיבלו הצצה מדאיגה וסנסציונית לנוער של ימינו, כמו שהם אוהבים, ואילו בני עשרה בכל זאת מצאו משהו כן מבעד למופרכות ולמשחקי הניחושים (אפרופו, לא מעט שיערו את זהות הרוצחים כבר בפרק הראשון לעונה, כשיצאו מהחלון ביחד אחרי הירי). גם המופרכות וגם הכנות צפו ביתר שאת ברגעי השיא של הפרק האחרון לעונה, כשליבי הטיחה בחנוך (אביבי) את כל המשקעים ונקיפות המצפון שבעבעו בה ובחבריה, כולל איתמר שכיוון את האקדח לראשו של המנהל. זה היה מונולוג מבולבל ותועה, ובכל זאת מתקבל על הדעת, אולי כי בלבול ותעייה הם מרכיב בסיסי בנעורים.
סדרה כמו "בלקספייס" היא בדיוק מה שנדרש בערוצי הברודקאסט הישראלים. כזו שמספרת סיפור מתח מרובד בפסיכולוגיה קלה להזדהות, ועושה זאת בצורה יעילה, מסקרנת ומחושבת. הלוואי שההצלחה שלה תפתח את התיאבון לרשת 13.
קטנה
למקרה שנכנסתם לכתבה רק כדי לקרוא מיהם הרוצחים ולמה עשו זאת, זה הסיפור: כל הטבח הבומבסטי תוזמר כדי להתנקש רק במספר נערים מאוד מסוימים - כאלה שהתעללו לפני כשנתיים בחברם לכיתה, עידו לב, אירוע שגרם לו להתאבד מספר ימים לאחר מכן. עידו היה בן זוגו של ערן (נועם כרמלי), בנו של ראש העיר, וכעת נמנה עם הרוצחים. יחד איתו היה דור, שהדפיס את כלי הנשק במדפסת תלת-הממד של בית הספר, אבל באמצע האירוע התחרט ורצה להתוודות ולספר גם על חבריו, מה שהביא גם למותו באותה הזדמנות.
הרוצחים הנוספים הם ליבי (ליאנה עיון) ואיתמר (יואב רוטמן). הוא, קרוב לוודאי, עשה את זה מאהבתו אליה, ואילו היא, וזה הטוויסט, הייתה נוכחת בעת ההתעללות ההיא בעידו. ההתאבדות שלו לא נתנה לה מנוח, וההשתקה מצד המנהל חנוך, שטאטא את המעשה מתחת לשטיח, גרמה לליבי לבקש נקמה גם במתעללים וגם במנהל. מאחר שתום (יהונתן וילוז'ני) היה בן זוגה לשעבר, היא לא הצליחה להביא את עצמה לירות בו בעת הטבח.