במשך שנה וחצי נעלמה "אופוריה" מחיינו. זוהי פגרה ארוכה עבור כל סדרה באשר היא, אך בעיקר עבור כזו שהתפוצצה על המסך במתקפת רגש אדירה, וסערה כל הדרך אל סיומה שובר הלב של העונה הראשונה. החיבוק הזה של הטוטאלי, המנצנץ, הסנטימנטלי, הסקנדל או פסטיבל, הפך אותה להצלחה שהיא (או במקרה של מקטרגיה, לסיבה שבגללה היא כה מתישה).
בימים של חשבון נפש כלל עולמי, כזה שבלתי ניתן לחמוק ממנו בתוך מציאות סגורה ומדכאת, גם "אופוריה" נאלצה לשאול את עצמה שאלות קשות. בעיקר היוצר שלה, סם לוינסון. אחרי הכל, הנבלים הגדולים באמת של הסדרה הם לא נייט ג'ייקובס (ג'ייקוב אלורדי) או אביו, קאל (אריק דיין), אף שאין ספק שמדובר בסוציופתים מסוג נורא במיוחד. השד שמרחף מעל כל גיבורי הסדרה באשר הם, ובוודאי מעל שתי הגיבורות המרכזיות שלה - רו בנט (זנדאיה) וג'ולס ווהן (האנטר שייפר) - הוא ההתמכרות. כל אחד ואחת מהם מכורים בצורה כזו או אחרת להרגל שסוחף אותם אל האפלה, וככל שהם נלחמים בו יותר, כך נראה שגורלם נחרץ ליפול לציפורניו. לוינסון מכיר כמובן היטב את השד הזה, בעקבות התמודדות ארוכה ומפרכת עם התמכרות לסמים.
מטבע הדברים, וכפי שבוחרים רובם המכריע של יוצרי טלוויזיה, הקורונה והעולם של "אופוריה" לא נפגשים. אלא שלוינסון מצא דרך חכמה ומסקרנת ללכוד את התחושות שהיא מייצרת, מבלי להציג מסכה אחת על המסך. הוא בחר בליל השנה החדשה, תקופה שנדונה באופן מסורתי לחיבוטי נפש, כדי לצלול עמוק אל התת-מודע של שתי הגיבורות הגדולות שלו. כל אחת מהן זכתה לספיישל משלה - רו תחת השם "צרות לא נמשכות לנצח", שעלה בדצמבר, וג'ולס ב"זין על כל מי שהוא לא מדוזה" (תרגום חופשי) שעלה השבוע. בתהליך הזה נוצרו צמד יצירות נפרדות לכאורה, אך עם נקודות השקה שקופצות לעין בצפייה רציפה, שמספרות על השתיים יותר ממה שהצלחנו לגלות במשך שמונה פרקים תמימים.
מכאן ואילך ספוילרים לשני החלקים.
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
הדבר הבולט ביותר לעין בשני חלקי הספיישל הוא ההתפשטות מהשכבות שהפכו את "אופוריה" להר הגעש המבעבע שהיא: בלי נצנצים ואיפור מורכב, בלי תלבושות מרהיבות ותנועות מצלמה מסחררות, בלי פסקול מקפיץ. לוינסון מגיש את שתי הגיבורות שלו בגרסתן הגולמית ביותר, שבורות אחרי הפרידה על פסי הרכבת. בריאיון עמו במגזין GQ הוא מספר כמה נהנה מהאפשרות הזו שנפלה לידיו. במחי שתי שיחות - רו עם עלי (קולמן דומינגו המעולה), הספונסר שלה מהעונה הראשונה, וג'ולס בפגישה הראשונה עם הפסיכולוגית שלה, ד"ר מנדי ניקולס (לורן ווידמן), לאחר שהוחזרה הביתה על ידי אביה מההרפתקה הקצרה והבודדה בניו יורק - הוא חושף כמה נותר טמון מתחת לפני השטח בתום העונה הקודמת.
זוהי טלוויזיה מסוג שכבר ראינו בעבר (הדוגמה הבולטת ביותר היא "בטיפול"), אבל ב"אופוריה" היא מקבלת שדרוג נוסף של אותו שד התמכרות. שני הפרקים הם למעשה שיחות זרם תודעה ארוכות, שכיאה לאופי התזזיתי של רו וג'ולס, קופצות מנושא לנושא, מרגעים של התעלות אל בורות של פקפוק קיומי. ובעוד לוינסון אמנם מקדיש קו עלילה קטן ויפהפה לעברו שובר הלב של עלי והמחיר המשפחתי ששילם, בני שיחן של רו וג'ולס משמשים בעיקר כקולפן לשכבות ההגנה של שתיהן. בשיטתיות הם מכוונים אותן בכל פעם מחדש, מובילים אותן להתמודד כל אחת עם הפחדים שקברה. לפחות חלק מהתובנות הללו היו אמורות להגיע במהלך העונה השנייה, אבל הפגרה הארוכה הובילה את לוינסון לשים אותן על השולחן כבר עכשיו.
ג'ולס נמצאת במשבר זהות ("איך לעזאזל השקעתי את כל חיי בבניית הגוף שלי, האישיות שלי, הנשמה שלי, סביב מה שגברים אוהבים? זה מביך… אני מרגישה כמו זיוף"), בעוד רו נמצאת במשבר אמונה ("העולם הזה אכזר מדי… אני לא מתכוונת להישאר בו עוד זמן רב"). אלא ששתיהן גם נטועות עמוק בתוך התמכרות: רו לסמים שמפרידים אותה מהחרדות ומהאובדן בחייה, וג'ולס לעולם פנטזיה מסוכן שיצרה לעצמה באמצעות יחסים וירטואליים מסוכנים ("אני מתאהבת בקלות כי חצי מכל מערכת יחסים הוא בדמיון שלי").
לאורך השיחות שוברות הלב והמרגשות הללו, מתמודדת כל אחת מהן בתורה עם הסם שלה, ומעידה שבלעדיו היא לא רואה משמעות להמשך. במקרה של רו צפות ועולות חוויותיו האישיות, ההתחבטויות והחרטות האינסופיות של יוצר הסדרה, אך במקרה של ג'ולס (בפרק שנכתב במשותף עם האנטר שייפר, הראשון בסדרה שלוינסון לא חתום עליו לבדו) זו חוויה שמגיעה מבעד לעיניה של צעירה טראנסית במסע חיפוש עצמי. זהו קסם של ממש, שכן "אופוריה" מצליחה לגייס את אותו שצף גועש ורועש של רגשות גם כשהיא האנטיתזה לעצמה. מבעד למינימליזם היא חוצבת את אותו כוח שהפגינה במלוא כוחה הצבעוני. דרך הרגעים הללו אנחנו מגלים פרט נסתר ומרכזי במערכת היחסים של ג'ולס ורו: העובדה שאמה של ג'ולס הייתה מכורה בעצמה. האכזבה והריחוק בין ג'ולס לאמה ליוו את הנערה כל העת כשחששה להתמסר לרו ולשחזר את הטראומה ההיא. והנה, דווקא ההחלטה הזו מובילה את רו אל התהום.
"אופוריה" רוקדת על שתי החתונות הללו לסירוגין, כשהיא עוברת מנקודת המבט של רו אל זו של ג'ולס. האחת מאשימה את האחרת בכך שהובילה אותה להתמכרות, בעוד חברתה מעידה כי העול של להיות המשענת היחידה של מכורה - פשוט גדול עליה. כל אלו מתכנסים יחד לסצנת חלום משותפת לשני הספיישלים. בתחילת הספיישל של רו מופיעות השתיים בתסריט החלומות שלהן: אוהבות ומאושרות בדירתן בניו יורק, בבוקר יום הלימודים הראשון של ג'ולס בבית הספר לעיצוב אופנה. הוא מסתיים כשג'ולס יוצאת מהדירה, ורו מוציאה כדור מהמחבוא הסודי ונכנסת לשירותים להסניף. בספיישל של ג'ולס היא מתארת סיוט שבו היא חוזרת הביתה (לבושה בדיוק כמו בספיישל של רו), כדי לגלות שחדר האמבטיה נעול ללא יכולת לעזור לאהובתה, שנטלה מנת יתר.
החיים בתוך פנטזיה שמתגלה כסיוט היו מנת חלקן של השתיים גם בעונה הראשונה. זהו הביטוי לקונפליקט הבלתי נגמר של "אופוריה" על הקרב בין האידיאלי למציאותי, בין רגע של היי לרגע של דאון. "לא כל דבר שטוב כלפייך גם טוב בשבילך", אומרת מלצרית ונרקומנית לשעבר לרו בספיישל שלה, מהדהדת את הסכנה הטמונה במערכת היחסים בין השתיים. בתוך קלחת החיבוטים והשאלות הגדולות שלוינסון מבעיר סביב הגיבורות, הוא משתף אותנו גם באחד משלו: האם האהבה הגדולה הזו במרכזה של הסדרה שלו היא ברכה או קללה. בהחלט ייתכן ש"אופוריה" הייתה מגיעה לקונפליקט הזה גם כך לאורך הדרך, אבל הוורסיה השקטה הזו מציגה אותו באופן כמעט פואטי, כמו פלייליסט שובר לב.
השבוע נחשף כי הפקת הסדרה מתוכננת להתכנס לצילומים בחודש מרץ (בדגש על "מתוכננת", שכן התפשטות המגפה בארה"ב תקשה מאוד על יצירה עם נטייה לסצנות ענק וקאסט עצום), במטרה להגיע לשידור עוד לפני סופה של 2021. בין אם תעמוד בכך ובין אם לא, מעניין יהיה לגלות כיצד שני הספיישלים ישפיעו על המשך דרכה. מצד אחד, אין ספק שהניסוי הזה לא נועד להימשך - "אופוריה" לא יכולה להתקיים מאוסף של שיחות אינטימיות ומינימליסטיות. מנגד, הוא יצר פרספקטיבה חדשה למערכת היחסים החשובה ביותר בסדרה. ולו רק מהסיבה הזאת, היה שווה לגמרי.
שני פרקי הספיישל והעונה הראשונה של "אופוריה" זמינים ב-HOT, yes וסלקום tv.