פיירפליי ליין (Firefly Lane)
לפעמים ממש אפשר לזהות את הרכיבים בסדרות טריות של נטפליקס, לראות כיצד האלגוריתם הוביל ליצירת מוצר חדש עם דנ"א מוכר. במקרה של "פיירפליי ליין" מדובר בסדרה נוספת מעדות סדרות הולמרק דוגמת "כשהלב קורא" ו"חופי צ'סאפיק". אתם יודעים, עמוסות בסנטימנטליות, מלודרמה, רומנטיקה וצבעי פסטל. הרוח הזו כבר הניבה לענקית הסטרימינג סדרת מקור מצליחה אחת - "וירג'ין ריבר". כעת "פיירפליי ליין" מקווה לכבוש את אותה משבצת, ומאז שעלתה בשבוע שעבר היא אכן מאכלסת את המקום הראשון במדד הפופולריות של נטפליקס בישראל.
הסדרה היא עיבוד לספר באותו שם של קריסטין האנה, שבעברית יצא תחת השם "דרך הגחליליות". קתרין הייגל ("האנטומיה של גריי") ושרה צ'וק ("סקראבס") מככבות בתפקידי טולי וקייט, שנפגשו בנעוריהן ומאז כבר 30 שנה הן חברות בלתי נפרדות, שתומכות זו בזו בכל העליות והמורדות של החיים. בניגוד לספר, שמגולל את הסיפור בצורה כרונולוגית, הסדרה לא יכולה לעשות את זה. בכל זאת, בחזיתה עומדות שתי כוכבות, אי אפשר לדחוק אותן הצדה לטובת פרקים שלמים לשחקניות הצעירות שמגלמות אותן. על כן "פיירפליי ליין" קופצת בקביעות בין התקופות השונות: ההווה - שבלי הצדקה נותר בשנת 2003 ולא מועתק לימינו - תחילת הקריירה של הנשים בשנות ה-80 (הייגל וצ'וק בפאות אייטיז), ונעוריהן בשנות ה-70 (בגילומן של אלי סקובביי ורואן קרטיס).
האופן שבו "פיירפליי ליין" מתארת את הזמנים הנושנים מעיד על כולה: פילטרים כתמתמים של ערגה יוצרים בפועל חיץ בין המתרחש לבין הצופים. השחקניות בשנות הארבעים לחייהן מגלמות את בנות דמותן הצעירות, מה שכמובן דורש עיבוד לא-טבעי - בואכה מגוחך - שישיל עשרים שנים מחייהן. וזה מצער, כי שרה צ'וק נפלאה ומלאה בנשמה אפילו מתחת לפילטרים והפאות, ובין לבין אפשר לזהות לא מעט מתיקות ויופי בחברות האמיצה בין הנשים.
אולם זה רחוק מלהיות מספיק. רוב הזמן "פיירפליי ליין" מקנה את התחושה של סדרה שאכן נוצרה על ידי אלגוריתם, מסמנת וי על כל הרגעים ה"מרגשים" המתבקשים, וצפייה בה היא כמו בתמונה כל כך מרוטשת בפוטושופ עד שאין בה שום דבר כן ואמיתי. יותר סטורי בוהק באינסטגרם מאשר סדרת טלוויזיה בגוף שידור עתיר תקציב.
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
ווקר (Walker)
אח, הימים הפשוטים ההם, במרחבים המשתרעים של טקסס, עם החווה והסוסים וכובע הקאובוי וצ'אק נוריס שפוצץ את הרעים במכות. "ווקר" המקורית שודרה בין 1993 ל-2001 בהצלחה, כולל כאן בישראל, וכמו כל מותג אהוב ומצליח, הגיעה גם שעתה לחזור בפורמט כזה או אחר. הפעם כעיבוד מחודש של רשת ה-CW (שלפי שעה לא ידוע אם נרכש בישראל).
יש משהו מושך בשיבה הזו, במיוחד בימים קודרים של מגפה ובידוד חברתי. שיבה אל קרקע יציבה. "ווקר" עושה אף יותר מכך: היא מעלה על נס הפעם את המשפחתיות. את תפקיד הריינג'ר הטקסני קורדל ווקר מגלם הפעם ג'ארד פאדאלקי, הוא סאם מ"על טבעי", שלא נשאר מובטל זמן רב אחרי ירידת הסדרה הקודמת. הפעם הוא אלמן ואב לשני מתבגרים, שבעבודתו אמור ללכוד את הרעים. את רעייתו של ווקר, שמבליחה בעיקר בעיני רוחו של הגיבור, מגלמת אשתו במציאות של השחקן, ג'נביב פאדאלקי, שגילמה את השדה רובי ב"על טבעי" (שם השניים הכירו). בתפקיד משנה נמצא כאן מיץ' פילג'י, שגילם את סבו ב"על טבעי" וכאן הוא אביו. מלבדם מככבת בסדרה החדשה פליטה נוספת מסדרת CW שהסתיימה - לינדזי מורגן, רייבן מ"ה-100", המגלמת את שותפתו החדשה של ווקר.
בקיצור, "ווקר" מאוד רוצה שנרגיש כאילו השתחלנו אל נעלי בית חמימים ומוכרים. זה לא אומר שהיא תקועה בשנות התשעים - לזכותה ייאמר שהיא מביאה אל החזית נושאים אקטואליים וחשובים הנוגעים למדינת הכוכב הבודד, בראשם היחס למהגרים, ולארצות הברית כולה, דוגמת אלימות משטרתית. כשווקר מאבד את העשתונות מול פושע בפרק הראשון, זה ממש לא עובר בשתיקה או בהעלמת עין. הסדרה גם מציגה יחסים חורקים בין קורדל לשני ילדיו, שנאלצים כולם להסתדר בלי תיווכה של האם.
אבל הרעיונות האלה לא משפרים את "ווקר" המחודשת לעומת המקור, לפחות לא על סמך פרקיה הראשונים. להפך, העובדה שיש לה כמה נקודות מעניינות רק מחדדת את הרדידות של הטיפול בהן. הכל בה גנרי, נוסחתי ולעוס. קטעי האקשן מגוחכים, הדרמה דביקה, הדמויות פלקטיות, והכי גרוע - פאדאלקי שחקן נורא. זה משהו שאפשר היה להתעלם ממנו כששיחק בסדרות טובות שהצליחו לחפות עליו, אך כאן, כשהוא מקבל את רוב זמן המסך וסביבו הכול רפה, הוא פשוט מייסר לצפייה.
Bridge and Tunnel
בשנות התשעים פרץ אדוארד ברנז כבמאי ושחקן עם הסרט "האחים מק'מלן", דרמת דיבורים על שלושה אחים שמתחבטים בנוגע לעתידם. אחריו הגיעה שורה של דרמות קומיות צנועות וניו-יורקיות בבימויו ובכיכובו של ברנז, רובן ככולן עסקו בקטן בדברים הגדולים - אהבה, משפחה, חיים. חלקם הגדול של הסרטים נשכח למדי, אחד מהם לפחות היה נהדר, "מדרכות ניו יורק" מ-2001.
את האיכויות האלה בדיוק הוא מביא אל הסדרה החדשה שלו (שטרם ידוע אם נרכשה בישראל), "גשר ומנהרה", כינוי לעגני לדרי אזורי הלוויין של מנהטן, אלה שנאלצים לנסוע או לשוט כדי להגיע אל הכרך הגדול. במקרה של הסדרה הנוכחית - לונג איילנד. בפרבריה מתגוררים בשנת 1980 שישה חברי נעורים שסיימו את לימודיהם בקולג', וכעת ניצבים בפני החיים האמיתיים, קרי, עבודה או המשך לימודים כדי להתמקצע ולהתמחות בתחום שבחרו.
בין הפרטים השונים בקבוצה הזו יש קשרים אישיים עזים - ג'יל (קייטלין סטייסי, "בבקשה תאהבו אותי") וג'ימי (סאם וארתולמאוס, "מסע בין כוכבים: דיסקברי") נאהבים מאז שהיו בחטיבת ביניים, אך נאלצים להרפות כי כל אחד מהם הולך לכיוון אחר. לסטייסי הנסיכית (איזבלה פארל) יש חבר עשיר בעיר אבל גם רגשות כלפי היזיז הקבוע שלה, מייקי (ג'אן לואיס קאסטלנוס, "13 סיבות"), שזוכה גם לאהבתה הסודית של תמי (ג'יג'י זומבדו).
על פניו אין סיבה להציב את הדמויות האלה דווקא בראשיתן של שנות השמונים, אולם בכך ברנז - שבמציאות היה בן 12 בשנה הזאת - מנסה להשיג שני דברים באותה נשימה: לחיצה על בלוטות הנוסטלגיה והמחשה שהדבר הזה בעצם על-זמני. לגיבורי "גשר ומנהרה" אין טלפונים ניידים, שלא לדבר על אינסטגרם או טיקטוק. אבל כמו היום, גם אז בחורים ובחורות תעו את דרכם קדימה, ניסו להבין איך ממשיכים אל העתיד כאשר העבר מבקש לכבול אותם עם עשרות חבלים קטנים.
בפרק השלישי, ששודר השבוע בארצות הברית, ג'ימי מתמוגג מצילומיו של ברוס דיווידסון. "כמה מהתמונות האלה יכולות בקלות להיות כאלה שלי ושל החברים שלי מבלים", הוא אומר, ומוסיף: "הן כל כך אינטימיות. וגם מרירות-מתוקות. זה כאילו הן יפהפיות ועצובות בו זמנית". מה שדיווידסון הוא לג'ימי, "גשר ומנהרה" מקווה להיות לבני העשרים וקצת של ימינו. אלא שהסדרה החדשה של רשת הכבלים Epix ("תפוס את שורטי") רחוקה מלהשיג את מה שברנז מכוון אליו כה מפורשות בדיאלוג הזה. הניסיון שלה להיות נצחית מדגיש דווקא את ממדיה הזעירים, השוליים, וההשוואה היומרנית לדיווידסון מדגישה עד כמה היא רחוקה ממנו.
זה לא אומר שמדובר באסון. על סמך שלושת הפרקים עד כה (מתוך שישה), "גשר ומנהרה" חמודה, כנה ואינטליגנטית, והדמויות בה מאוד חביבות וקלות להזדהות. ספק אם תרגישו שהשחתתם את זמנכם אם תקדישו לה שלוש שעות, גם אם היא תפרח מזכרונכם שבועות ספורים לאחר מכן.