בחודשים האחרונים, ובעיקר מאז יום שישי האחרון, ניתן להיתקל בגל של איבה ואכזבה ששוטף פינות מסוימות באינטרנט. במוקד ניצבת הסדרה החדשה של נטפליקס עם השם המנדנד, "גורל: סאגת ווינקס". הסיבה: העיבוד החדש חוטא לסדרת האנימציה המקורית, "מועדון ווינX" (ששודרה גם במספר ערוצי הילדים בישראל). זה לא שאין ממש בטענות של המעריצים. "גורל: סאגת ווינקס" נראית קצת כמו פארודיה על המתכונת שרשומה על שם "ריברדייל": להפוך קלאסיקות ילדות אהובות ותמימות לכדי סדרות נעורים סקסיות וכבדות ראש.
כן, יש את זה בשפע גם ב"סאגת ווינקס", ועל פי טענות המעריצים, העיבוד החדש חוטא לגמרי לנימה ולדמויות המקוריות. ובכל זאת, כשמפשיטים את כל זה, מדובר בסך הכל ביצירה חביבה ביותר על הרצף של "נזירה לוחמת" וקצת "מכשפת", אף הן של נטפליקס - סדרת פנטזיה על נערה צעירה, שלומדת להתמודד ולשלוט בכוחותיה הטריים, מכירה חברים חדשים ומובילה אותם אל הרפתקה אפלה.
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
במקרה הזה אביגיל קואן ("הרפתקאותיה המצמררות של סברינה") מככבת בתפקיד בלום, בת 16 שמגיעה מהעולם האמיתי אל "אלפיאה", בית ספר סודי לפיות א-לה הוגוורטס, אחרי שגילתה לאחרונה כי היא אחת כזו ושביכולתה לשלוט באש. המרחב כולו מוגן בחומת מגן בלתי נראית שמעבר לה, ביער, אורבים "שרופים" - יצורים על טבעיים שמבקשים לפגוע ביתר. בלום, יחד עם שאר תלמידי בית הספר, מתאמנת כדי לשכלל את כוחותיה, ובמקביל מתחברת עם קבוצת חברות חדשה ונער שמוצא חן בעיניה. עד מהרה היא מגלה שחייה כפיה בעולם בני אדם מסתירים בתוכם סודות ואמיתות כואבים.
בריאן יאנג, שאחראי על העיבוד, שימש כמפיק ב"יומני הערפד" ונמנה על צוות כותביה לאורך כל חייה. אחת ממעלותיה הגדולות של סדרת הערפדים ההיא הייתה היכולת שלה לפתח את הדמויות לאורך פרקים ואפילו שנים, לשנות לכאן ולכאן את החיבה או הסלידה שלנו כלפיהן. ב"סאגת ווינקס", שהעונה הראשונה שלה מונה בסך הכל שישה פרקים בני חמישים דקות, זה לא לגמרי אפשרי. קוצר היריעה מונע ממנה להתפרס קצת ולהעמיק גם בדמויות שאינן הגיבורה - ויש לא מעט כאלה - או במרכיבים שאינם נוגעים למיתולוגיה.
גם בלי להשוות למקור, הפונה בעיקר אל בנות ובני 12 ומטה, "סאגת ווינקס" סובלת קמעה ממיעוט הפרקים. סדרת פנטזיה או לא, אם העלילה מתרחשת בבית ספר, לפחות שייראה ככזה. בשום שלב אנחנו לא רואים את הנערות באלפיאה לומדות מתמטיקה או ספרות, או משהו שאינו קשור למיצוי כוחותיהן ולהכשרה לקראת מאבקים שעלולים להתרגש עליהן - וכאלה, כמובן, אכן יתרגשו. לצד הפיות ישנם גם לוחמים שמוכשרים לקראת קרבות ומלחמות עם יצורים עתיקים. אצלם החריגה מהוויית התיכון בוטה אף יותר, הם פשוט נראים, מתנהגים ומקבלים יחס של חיילים. הם לובשים מדים שחורים וכל מה שאנחנו רואים אותם עושים במסגרת לימודיהם הוא אימוני קרבות אחד על אחד. כמתבקש, אי אפשר להרוג את השרופים בנשק חם, זה הרי יהיה פשוט מדי. לשם כך נדרשות חרבות שיעמידו את הלוחמים בקרבה ובסכנה מתמדת.
מצד שני, מספר הפרקים המדוד ממקד את "סאגת ווינקס" לכדי סיפור אחד שלם וסולידי עם התחלה, אמצע וסוף, שבעצמו הוא חלק ממרקם גדול בהרבה, מה שמבטיח לא מעט חומרים גם לעונות נוספות, אם אכן יהיו. אמנם כן, בזמן הקצר העומד לרשותה, הסדרה לא מסוגלת לנווט את כל הדמויות שלה לכאן ולכאן בצורה משכנעת - וכשזה כבר קורה זה לא מספיק מנומק או אורגני. דוגמה טובה לכך היא מלכת הכיתה סטלה (האנה ואן דר ווסטהיוזן, בת 25 שנראית בת 30 ומגלמת בת 16). ויחד עם זאת, "גורל: סאגת ווינקס" מצליחה לרקום חלופה לא רעה: בלום היא הציר שדרכו אנו סופגים את שינויי הנאמנויות והחיבה בנוגע לדמויות אחרות. ישנה היסטוריה גדולה וסודות עצומים שמוסתרים ומושתקים, כל פעם מישהו מספר חלק מהאמת ולא ברור למי עליה - או עלינו - להאמין ועל מי היא יכולה לסמוך.
הקונספירציה הגדולה שהולכת ונחשפת אחראית לחלק גדול מכוחה של "סאגת ווינקס" ומהעניין שהיא מייצרת, גם אם מדי פעם היא מגיעה למחוזות מופרכים. אבל זו לא מעלתה היחידה של הסדרה. על אף שהיא מתקשה לעגל את כל דמויותיה, היא בכל זאת מצליחה לאפיין את רובן בצורה מספקת - כזו שהופכת את חברותיה הפיות של הגיבורה למשענת עבורה. האחווה הנרקמת בין חמש הנערות מניבה לא מעט רגעים שובי לב, והופכת אותן למקור נשמתה ואנושיותה של הסדרה. כך בסופו של דבר, על אף חולשותיה, השילוב בין המתיקות הזו לבין העלילה התכליתית הופך את "גורל: סאגת ווינקס" לאופציית צפייה חביבה בהחלט, שכנראה שיאה עוד לפניה.