כששמעתי על שישיית הגמר צחקקתי לעצמי כי חשבתי שהם פשוט חישבו לא נכון את ימי השידור שנותרו, אבל מסתבר שיש סיבה - גמר בהפתעה. בגלל שהדיירים מצפים שבגמר הם יהיו חמישה, אף אחד מהם לא יחשוד שהגמר מתקיים בזמן שעדיין ישנן שישה דיירים בבית, ולכן ההודעה ביום שני תבוא להם בהפתעה מוחלטת, כולל הקהל ביציאה. דווקא מקסים בעיניי, במיוחד אם הגמר הזה לא יהווה את מוקד ההתפרצות שיביא את הסגר הרביעי, ורק אם לא יתנו לדיירים שום התראה מראש. גמר "האח הגדול" כשכולם בפיג'מות ובלי איפור, שמלות ועקבים מוגזמים יכול להיות שינוי מרענן.
עד אז צריך להעביר את הזמן, אז בית משפט. הסיטואציה מזכירה באופן חשוד את הטרייבונל מ"הישרדות", אליו המודחים מגיעים לעמת את שלישיית הגמר עם "חטאיהם" בזמן המשחק ולקבוע אם הם ראויים לכסף. גם לכאן הגיעו כמה מהמודחים (לא כולם - דיוויד, ליאור, דרור, דלית, שולה זקן, ומור לרמן לא היו משום מה) ושפטו את הדיירים הנותרים על התנהגותם במהלך העונה כדי לקבוע מי ראוי להיות בחמישייה.
מעבר לתחושה המטרידה שמתקיים על הראש שלי ניסיון נואש לייצר תוכן יש מאין, יש כאן עוד בעיה קטנה - מה הכוונה ב"ראוי"? הרי מדובר בתוכנית שלא מתיימרת לתחזק איכות, שאליה מגיעים אנשים שרוצים לזכות בכסף, לשדרג את מעמדם בשוק הסלבריטאות או סתם להעלות עוקבים בטיקטוק ולהפוך לטאלנט בערוץ 24. אז "ראוי" זו מילה גדולה. ענקית.
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
חוץ מזה, מה הקריטריונים? טוב לב? לא. עובדה שליאור כלפון הודח למרות שהוא האדם הכי תרבותי ששטף כלים אי פעם בבית הזה, כולל האחים הגדולים לדורותיהם. מוח מבריק? לא. אחרת ברוב העונות היו זוכים אנשים אחרים לגמרי. עניין? גם לא, כי אלמוג עדיין נמצאת בבית, למרות שכל מה שהעסיק אותה כל העונה היה יהודה. גם לא ערכי משפחה, כי עובדה שחלק גדול ממדינת ישראל חושב שהאיש שירק בפרצוף של אמא שלו צריך היה לקחת את המיליון, ולא הומור, כי החצי השני של המדינה בטוח שרמי ורד הוא השטן. זו גם לא אמת, או עקביות, אחרת מה קארין עלייה עדיין עושה פה?
ההפקה יכלה להחליט על קריטריונים שצריך לעמוד בהם, להכין קייס שעליו יישפט כל דייר, ולעשות הצבעה, או למנות שופטים בלתי תלויים שיחליטו. אבל לא. במקום זה הביאו את רונית הביביסטית, נועה יונני, אופיר, ימית, גל, לינור, אילון ובגדדי (מי זה בגדדי, סליחה?), ונתנו להם הזדמנות לסגור חשבונות עם הדיירים הנותרים על ידי העלאה באוב של ריבים עתיקים.
מעניין זה לא היה. השיפוט נע בין "את/ה מהמממ/ת, מגיע לך להיות בגמר, שרופ/ה עלייך", לבין "אני מאוכזב/ת, נפגעתי, לא מגיע לך להיות בגמר". ימית בכתה בכל פעם שדיברה, לינור הייתה נפיצה, רונית כעסה, ובגדדי היה הזוי כהרגלו - ספר לאנשים ביצים קשות, והבטיח לתום טיפים שיסדרו אותו מבחינה רומנטית כשיצא מהבית (אמאל'ה, איזה פחד). אופיר המשיך לטרחן כאילו הזמן עצר מלכת, וגל נשארה השפויה היחידה באופק.
הכי חבוטה יצאה דווקא לינור, שבכלל הודחה לפני שבועות. המסכנה עדיין לפותה בין לסתותיה של רונית פיט-בול הביביסטית, שלמרות שכבר הורידה לה רגל ולא נשאר מה לנשוך, מסרבת לשחרר. לינור חטפה גם מנועה יונני שטוענת כנגדה שהיא לא מסוגלת לסגור שום דבר בלי סצנות ופרובוקציות כדי שכולם יראו כמה היא מסכנה, וכשרמי אומר לה שהיא צריכה להפסיק לקשקש, עונה לו יונני, מופת לנימוסים, הליכות ויושרה פנימית "תסתום את הפה שלך, חיה. לא לפנות אלי בכלל!". מצד שני, לאדם שאותו כינתה 'שחקן', זה שזרק אותה בפריים טיים ולא טרח להזכיר אותה במילה או להזיל עליה דמעה כשהודחה, היא קראה "חיים", ו"אהבה שלי", והבטיחה שיהיו "חברים הכי טובים בחוץ". אהה, זה יקרה. בדיוק כמו שליטל סמדג'ה ליוותה את אלינה לוי בחתונה.
אחרי שסיכמתי שבית המשפט הזה שווה לתחת, ושהלב רוצה את מה שהלב רוצה, הקמתי בית משפט משלי. החמישייה שבחרתי היא כדלהלן ולפי הסדר הזה: תום האיש והקסם, זהבה הנשמה הטהורה, אורן השף הכועס, רמי המצחיק והחכם, ודניאל הג'נטלמן ההגון. הדיירת השישית היא אלמוג - אמנם היא לא מאד מרתקת ויש לה טעם סופר מוזר בגברים, אבל היא טובת לב, כנה ואין לי שום דבר רע להגיד עליה. קארין וג'וזי, לעומת זאת, נשארו בחוץ.
ג'וזי מסתמן כזוכה של העונה הזאת. העריכה מתעדפת אותו כבר שבועות, המודחים החמיאו לו כאילו כל הרגעים הפחות יפים שהיו לו בבית מעולם לא קרו, אבל משום מה לא השתכנעתי. למרות הסיפור האישי הקשה, הבכי, התקפי ההסטריה המשעשעים בצרפתית, התקפי החרדה והפגנות הנאמנות, הוא לא הגיע לחמישיית הגמר שלי. נשבעת שניסיתי לאהוב אותו, אבל ההרגשה שמישהו עושה עלי מניפולציה לא הניחה לי, והמקסימום שהצלחתי הוא לחבב אותו לסירוגין.
מצד שני אילון, שהרגיש מאד בבית בתפאורת בית המשפט, עדיין מאוהב בו, ודפק נאומים חוצבי להבות בעדו: "נכנסת איש טלוויזיה, קעקועים, איש מסיבות, ואני ראיתי איך אתה הופך לגבר חדש, חזק רציני, בדם יזע ודמעות ניתקת את עצמך מג'וזי והתחברת ליונתן". לקארין הוא קצת פחות פרגן: "את מחפשת להיצמד לגבר כדי להביא את עצמך, זה התחיל עם דיוויד, והמשיך עם דיירים אחרים. חרה לי שכל פעם היה איזה קראש תורן".
קארין כמובן הכחישה, כי היא "לא צריכה אף גבר", אבל המציאות הרימה את ראשה ואמרה "זיבי". יכול להיות שהיא לא צריכה, אבל זה ממש לא מפריע לה להתנהל כאילו כן. אירונית, הרגע שבו הכי התחברתי אליה היה זה שבו בכתה בחדר האח שהיא מפחדת ממה שיגידו לה, והסבירה שנורא קשה לה. תמהתני למה חיכתה עד עכשיו כדי להודות בזה, כאילו לא היה ברור לכולנו שקשה לה מהרגע הראשון. מרוב שהתאמצה כל כך לשמור פאסון ולא להראות אף פעם חולשה, לא אפשרה לעצמה להתמודד באמת, להתקלף, או להתפתח, מה שהפך את השהייה שלה בבית "האח הגדול" לבזבוז זמן מוחלט.
בסופו של דבר התהליך האמורפי שאנחנו עוברים מול הדיירים מזכיר התאהבות, והאקס פקטור החמקמק שגורם לנו לאהוב דייר אחד יותר מאשר את האחר הוא "אותנטיות". כלומר, אותנטיות שמזכירה לנו את עצמנו. לא באמת משנה לנו אם הבן אדם הוא אגרסיבי, לא הגיוני, או חצי פסיכופת, העיקר שהפגמים שלו מזכירים לנו את שלנו, שהוא מצליח להתנהל בבית מבלי להסתיר אותם, ובד בבד גורם לנו לחשוב שהם לא רק נסלחים אלא גם חינניים, וככה לעזור לשכנע אותנו שיש סיכוי שהפנטזיה הכי גדולה שלנו עשויה להתגשם יום אחד - שאם רק תינתן לנו ההזדמנות להראות לעולם מי אנחנו באמת מתחת לכל המסכות, לכל אחד מאיתנו יש סיכוי להפוך מאנשים פשוטים לכוכבים שכולם אוהבים.