איתמר בן-גביר הוא פוליטיקאי מזן שטרם הכרנו. למעשה, הוא בכלל לא פוליטיקאי. זה לגמרי משחק לטובתו, גם ציבורית וגם תקשורתית. אם מתעלמים לרגע מהאידיאולוגיה ומההיסטוריה הפלילית שלו - קל מאוד להתאהב בדמות הדובון-אכפת-לי החביב שהוא מוכר לאחרונה. זה בא לו בקלות, זה מי שהוא. אין לו לוק של פוליטיקאי, אין לו דיבור של פוליטיקאי ואין לו פילטרים של פוליטיקאים. במציאות שבה פוליטיקאים הפכו ליצורים כל כך בזויים בעיני הציבור הישראלי, בטח אחרי ארבע מערכות בחירות בזבזניות והקמת הממשלה הגדולה והמיותרת בתולדות המדינה, כל אדם שמצטייר כאנטי-פוליטיקאי נראה כמו הרע במיעוטו.
הבעיה היא שיש גבול לכמה שאפשר להתעלם מהאידיאולוגיה ומההיסטוריה. בריאיון שנתן בשנת 2015 לעוזיאל סבתו בערוץ 7 הוא סיפר על העבר הפלילי העשיר שלו. "מאות פעמים נעצרתי, יצאתי 46 פעמים זכאי, 7 פעמים מורשע, מספר שיא של זיכויים במדינת ישראל", הוא התרברב בגאווה. מאחורי החיוך הגאה מסתתר עבר של הרשעות בפלילים בגין התפרעות, השחתת מקרקעין, הסתה לגזענות ותמיכה בארגון טרור. עם תיק פלילי כזה לא היה לו שום סיכוי לקבל עבודה כמחלק עיתונים או קופאי בסופר, אז הוא נאלץ להפוך לחבר בפרלמנט שלנו. לתפארת מדינת ישראל. לא מדובר בנלסון מנדלה המקומי, אלא באדם שעד לפני שנה החזיק בסלון ביתו תמונה של רוצח ההמונים המתועב ברוך גולדשטיין. אדם בוגר, משכיל, חבר כנסת נבחר, שבחר להעריץ טרוריסט שרצח 29 בני אדם. מתוכם שישה ילדים בגיל שלא מקבלים בימינו חיסון לקורונה.
אל תתנו ללוק המגושם שלו וחליפות הבר-מצווה של נערי הגבעות לבלבל אתכם. זה שהוא לא יודע לקשור עניבה לא אומר שהוא לא מבין את העסק. יום אחרי הבחירות הוא הגיע לאולפן חדשות 12 ואמר ליונית לוי בבירור שאם נתניהו ירכיב ממשלה, הוא יהיה שר. לוי הקשתה והראתה לו קטע מתוך ריאיון שלה עם נתניהו, שם ראש הממשלה אומר בבירור שבן גביר לא יהיה בממשלה שלו. בן גביר חייך. סביר להניח שמדובר בשחקן פוקר מאוד גרוע. הוא הסביר בשמחה שאם הוא יהיה האצבע ה-61 של נתניהו להקמת ממשלה, הוא יקבל תפקיד שר, ואף דרש לעצמו תפקיד צנוע - השר לפיתוח הנגב. זה הולך להיות המו"מ הכי קצר בעולם.
באותו ריאיון ליונית לוי הוא גם הסביר שהוא מסרב לשבת בממשלה עם תמיכה של רע"מ. אין שום סיבה לא להאמין לו. לא בגלל שהוא גזען שונא ערבים חלילה, אלא בגלל מה שכבר נפלט לו קודם לכן. הוא רוצה להיות האצבע ה-61 בממשלת נתניהו. זה שקובע גורלות ומפיל ממשלות. הוא מבין את הכוח שטמון בזה ולא מעוניין להעביר את העוצמה הזאת למנסור עבאס. בכרטיס הביקור שלו אולי יהיה כתוב "השר לפיתוח הנגב", אבל בפועל הוא יהיה האיש החזק בממשלה.
זו הייתה תוכנית מיוחדת של "עובדה" לרגל הבחירות, עם כתבות על מסע הבחירות התזזיתי של נתניהו, מעקב נאה אחר מרב מיכאלי וליאור שליין ביום הבחירות וצלילה לארכיון האישי של התוכנית הוותיקה, שם נמצא ריאיון ישן ונבואי עם נתניהו. לאולפן הוזמנה גם העיתונאית לוסי אהריש כדי לנתח את המהלכים האחרונים של נתניהו שמנסה לחזר אחר מפלגת רע"מ. דעותיה של אהריש, כתמיד, היו מעניינות ומפתיעות. מרענן כל פעם מחדש לשמוע עיתונאית שלא מדברת מתוך פוזיציה. אלא שעדיין מדובר בפריים טיים של הערוץ המסחרי הגדול והציני בישראל, והדעות שלה, אמיצות ככל שיהיו, הן לא הסיבה האמיתית שהיא הוזמנה לאולפן - אלא החיים האישיים שלה. לא במקרה אהריש נאלצה לחלוק את אותו חלל יחד עם בן גביר.
אילנה דיין לא התאפקה ושזרה לתוך הדיון עם אהריש שתי שאלות אישיות. היא שאלה על הסתרת מערכת היחסים הזוגית שלה עם בעלה, השחקן צחי הלוי, ולאחר מכן ביקשה שתענה על שאלה מפרספקטיבה הורית. בכל זאת, היה צריך איכשהו לדחוף לתוך השיחה את העובדה שלוסי הפכה לאמא לפני כשלושה שבועות (מברוכ, אגב). מאוחר יותר, כשראיינה את בן גביר, היא שוב שלפה את החיים האישיים של אהריש וביקשה לדעת אם עכשיו כשהוא חבר כנסת הוא מתכוון להעביר חקיקה נגד הזוגיות של העיתונאית המוסלמית ובעלה היהודי. זה הרגיש מלאכותי, כאילו דיין השתמשה באהריש ככלי חזותי מול בן גביר. זה בעיקר הרגיש מתחת לכבודה. ובכלל, למה בעצם מתוך 120 חברי כנסת נבחרים, בן גביר הוא היחיד שהוזמן למשדר הבחירות המיוחד? בטח כשאת אותם הדברים הוא אמר יממה קודם לכן באותו אולפן ליונית לוי. אם מישהו חשב שהמפגש בין לוסי לאיתמר יוליד איזה קרב היאבקות מילולי הוא ממש טעה בכתובת.
בסופו של דבר, זה היה עוד ריאיון של איתמר בן גביר בו הוא זכה להציג את הצד החמודי שלו בלב המיינסטרים הישראלי, בלי שאף אחד ממש מעמיד אותו מול עובדות או חושף את הקיצוניות שלו. בליל הבחירות בן גביר חגג את כניסתו לכנסת עם רפרור לנאום המיתולוגי של מרטין לותר קינג, "יש לי חלום". במקום להתנצל בפני הצופים ולחלק להם שקיות הקאה, בחרו בחדשות 12 להציג על מסך מפוצל את מרב מיכאלי אומרת לתומכיה: "הצליחו לרצוח את יצחק רבין, אבל לא את הדרך שלו", כשבמקביל, באותו פריים, חוגג בן גביר על כתפי מעריציו. זה אותו בן גביר שפחות מחודש לפני הרצח החזיק מול המצלמה בגאווה את סמל הקאדילק של רבין ואמר: "כמו שהגענו לסמל הזה אנחנו יכולים להגיע לרבין".
אבל לא בוכים על חלב שנשפך או על מנהיג שנרצח, והנה הילד שהזמין את הסטיקרים של "רבין רוצח" מגיע לאולפן המכובד בנווה אילן ומנהל משא ומתן עם ראש הממשלה דרך התקשורת. הוא חזר שוב על ההצהרה שנתן יום קודם אצל יונית לוי והבטיח לא לשבת בממשלה בתמיכת רע"מ. תוך כדי שהוא מסתכל על לוסי אהריש, הוא הבהיר שאין לו בעיה עם ערבים, אלא שיש לו בעיה עם "ההנהגה" של המפלגה, שתומכת בטרור לטענתו. זה משפט די אירוני כשהוא מגיע מאדם שהורשע בתמיכה בארגון טרור והגן בלהט כעורך דין על טרוריסטים מורשעים. אילנה דיין לא עימתה אותו עם הדברים, ובמקום זאת בחרה לדבר איתו על המאבק של חלק מחברי סיעתו החדשה בקהילה הלהט"בית. את התשובה שלו, שמרנית ומיושנת ככל שתהיה, היא סירבה לשמוע עד הסוף. מדהים לראות עיתונאית בכירה, שראיינה נשיאים וראשי ממשלות, נופלת בקטנות דווקא מול איתמר "הגענו לסמל" בן גביר.
"בכל ההיסטוריה המודרנית, היה רק כלי תקשורת אחד שעשה יותר נזק לעם היהודי מערוץ 12", צייץ אתמול (חמישי) יאיר נתניהו בפרופיל הטוויטר שלו את מנת ההסתה היומית שלו נגד שידורי קשת. זה לא יפריע לערוץ המשפיע בישראל להמשיך לעבוד בנאמנות בשירות הוד מעלתו. לא ברור מי יהיה ראש הממשלה הבא, אבל לתקשורת הישראלית ייקח עוד הרבה זמן עד שתשתחרר מהכישוף המוזר שהטיל עליה בנימין נתניהו. אנשי הערוץ ימשיכו להזמין לפאנלים חדשותיים את השופר המלכותי של "ישראל היום"; הם יארחו באולפן הבחירות את המנחה של "ליכוד TV" שלעג לנכות של אמנון אברמוביץ' כחלק מתעמולת הבחירות של נתניהו; והנה, אפילו ב"עובדה" היוקרתית מקרינים כתבה ערוכה לעילא שמציגה בצורה מפרגנת ורומנטית ביביסטים אלימים שמאחלים מוות לפעילי מחאה. לקינוח, אילנה דיין תשוחח בנעימים עם הסמל המבהיל (כלשונה) של הקיצוניות הימנית האלימה, שיוכיח שהשד בכלל אינו נורא כל כך. סך הכל דובי חמוד ממפלגה שהמנהיג הרוחני של חלק מחבריה מכנה את חברי הקהילה הלהט"בית כ"סוטי מין אומללים". האמת, לשם שינוי, לא בטוח שיאיר נתניהו טועה.