מאז שעלתה "מי הרג את שרה?" בנטפליקס לפני כשבועיים, זכתה הסדרה המקסיקנית לקידום מאסיבי בעמוד הבית, שבהתאם הניף אותה אל ראש רשימת התכנים הפופולריים בשירות. כולם מדברים עליה. אפילו חברת הכנסת מירב בן-ארי מ"יש עתיד" צייצה לגביה המלצה בטוויטר וזכתה מיד להתקפות מטעם עוקבים שחשבו כי מדובר במסר נגד אשת ראש הממשלה. אז זהו, הלוואי ש"מי הרג את שרה?" הייתה מעניינת כמו החיים הפוליטיים בישראל. למעשה, הלוואי שהייתה מעניינת בכלל. עיקר הכישלון שלה טמון בכך שהיא משווקת כמשהו שהיא לא: לא מדובר כאן במותחן אלא באופרת סבון לכל דבר ועניין. משהו שאולי היה רוצה להידמות לאופרות הסבון המפוארות של אהרון ספלינג, אך מרגיש כמו "כסף קטלני" מהניינטיז.
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
למקרה שלא נחשפתם אליה עד עכשיו, הנה תקציר עלילת הסדרה, כזה שכולל גם קצת ספוילרים, אבל היות שכמות הטוויסטים שיש בכל פרק מספיקה לכמה עונות של "שובר שורות", אין טעם לחשוש מהם. אי אז בסוף שנות התשעים מבלה קבוצת צעירים וצעירות (יפים ויפות כמובן) על סירה באגם שבעיירת הנופש אקפולקו. בין הצעירים נמצאים גם אלכס גוזמן (מנולו קרדונה) ואחותו שרה (כן, אותה אחת משם הסדרה) שעולה על מצנח מים. שני האחים, שבאים ממשפחה ממעמד נמוך, מבלים עם חבריהם ממשפחת לסקאנו העשירה (מקור הכסף עוד ישחק כאן תפקיד), ביניהם גם רודולפו (אלחנדרו נונס) ו'צ'מה' (יוג'יניו סילר). קרעים בריתמות המצנח מובילים לכך ששרה נופלת אל מותה לנגד עיניהם של הצעירים ההמומים. אחרי מותה הטראגי נקרא אלכס לשיחה אצל סזאר לסקאנו (חינס גארסייה מיאן), פטריארך המשפחה, שמבקש ממנו לשאת באחריות למוות בתמורה לכך שידאג לו לעונש מופחת וטיפול רפואי באימו החולה. אלכס מודה באשמה, אך בניגוד להבטחה של סזאר הוא מואשם ברצח בכוונה תחילה ונשלח לשלושים שנות מאסר.
אנחנו מצטרפים לאלכס ברגע בו נודע לו כי עונשו נקצב אחרי 18 שנים והוא משתחרר מהכלא. אם זה נשמע לכם קצת כמו עלילת "הרוזן ממונטה קריסטו", אתם צודקים. אלכס יעשה כל שביכולתו כדי לגלות מי באמת הרג את שרה, ועל הדרך כמובן למרר את חייהם של בני משפחת לסקאנו המנוולים. לאורך עשרת פרקי העונה הראשונה (יש כבר עונה שנייה שתעלה בחודש הבא) אנחנו נחשפים לפלאשבקים מתקופת המאסר של אלכס שבה תכנן את צעדיו, לצד כאלה שמראים זוויות נוספות מיום מותה של שרה.
כדי להוסיף עוד שמן למדורה, אלכס מתאהב בבת הצעירה של הלסקאנו'ז, אליסה (קרולינה מירנדה), שבעצמה לא יודעת מה באמת קרה לשרה ומי אחראי לכך. תוסיפו לכך קו עלילה על הימורים וסחר בבני אדם, האקר/ית מסתור/ית שבוחש/ת בעניינים מרחוק והרבה תשוקה לטינית, ותקבלו סדרה שאין בה רגע אחד דל או שקט. כן, משהו כל הזמן קורה ב"מי הרג את שרה?", ובאורח פלא היא עדיין מצליחה לא לעניין. בעיניי זאת תעלומה שווה לחקור.
יש ממש מעט דברים שמצליחים לבדל את "שרה" משאר אופרות הסבון שאולי ראיתם עד היום. היא מצולמת לא רע בכלל וכוללת מגוון של לוקיישנים נאים, יש בה המון סקס ועירום גברי ונשי (כמובן שרוב הקאסט אטרקטיבי מאוד), היא כוללת קו עלילה של זוג גאה שנמצא בתהליך פונדקאות (צ'מה ובן זוגו), ובכללי מרגישה כאילו הושקע בה לא מעט כסף.
כל אלה לא מתחילים לחפות אפילו לרגע על העובדה שמדובר בסדרה שאין בה שמץ של הומור עצמי, שלא לומר מודעות לפומפוזיות שבה היא משוחקת ומבוימת. אני בכלל לא מדבר על החורים העלילתיים, מהבחינה הזאת היא אמינה בדיוק כמו כל סדרה שראיתם על מסע בזמן. גרועה במיוחד היא המוזיקה שמלווה כל, אבל כל, רגע בסדרה, ויוצרת דרמטיזציה מוגזמת. היא מגיעה בכל סוגי הסצנות - ממפגש בין אלכס ורודולפו, דרך סצנת יריות ועד למזיגת כוס יין מול הטלוויזיה. אגב, נראה שגם יוצרי הסדרה שמו לב לכך - אחרי שלושת הפרקים הראשונים השימוש במוזיקה נעשה פחות גס אך עדיין מטריד.
אם עדיין לא הבנתם, למרות שהיא מצליחה לגרום למיליונים מסביב לעולם ללחוץ פליי, "שרה" היא לא סדרה טובה, אפילו גרועה מאוד. הפספוס של נטפליקס איתה כפול, כי לצד ההיצע העצום והלא תמיד איכותי שלה, אם ענקית הסטרימינג הצליחה לעשות משהו טוב זה ללמד אותנו שיש תכנים נהדרים גם לא בשפה האנגלית. למעשה, נראה שהסדרות שלה הן הדבר הכי טוב שקרה לשפה הספרדית בשנים האחרונות. ההיסטריה סביב "בית הנייר" (סדרה שלא חיבבתי אך בהשוואה ל"שרה" נראית כמופת של תחכום), הסקס-אפיל של "אליטה", הקאמפ של "בית הפרחים", וממש לאחרונה גם "שמיים אדומים" בכיכובה של לאלי אספוסיטו (של יוצר "בית הנייר" אלכס פינה) העוסקת בסיפורן של שלוש נשים בזנות שיוצאות למסע נקמה בסרסור שלהן. כולן הראו טלוויזיה ספרדית אחרת, רחוקה מאוד מהתכנים של ערוץ ויוה.
ברגעים הראשונים של "מי הרג את שרה?" נשמע הלהיט "Livin' La Vida Loca" של ריקי מרטין, שיר שכל מי שאפילו נשם בסוף הניינטיז זוכר היטב. במובן הזה "שרה" אכן מצליחה להחזיר אותנו אחורה בזמן לסוף שנות התשעים, לא רק במראה או במוזיקה של התקופה, אלא בעיקר בטלוויזיה המאוד לא איכותית שכולנו הכרנו מאותן שנים.