חמישה חללים, חמש יצירות: הפנים מאחורי סמלי השכול של מלחמת העצמאות

דניאל מס נולד בברלין בשנת 1923, בן למו"ל ראובן מס. המשפחה עלתה ב-1933 לישראל והתיישבה בירושלים. לפלמ"ח הוא הצטרף בשנת 1941, ובמסגרת זו לחם ופיקד על שורה של מבצעי הארגון, בהם הקרב על שרונה ופעולות נוספות לשחרור מעפילים. "צנוע, סבלני, שקט, לא מתבלט, לא מעמיד פנים. כזה, כמות שהוא, אמיץ וחברי, מפקד וידיד, הלך לכל פעולה בראש אנשיו כדוגמה חיה של תבונה ועוז רוח", נכתב עליו בחוברת של הפלמ"ח, בקיץ 1948.

לאחר קבלת תכנית החלוקה באו"ם, מונה מס למפקד הכוחות המגינים על אזור גוש עציון. כך, בליל 15 בינואר 1948 הוביל מחלקה של 35 לוחמי הגנה וחי"ש - מחלקת הל"ה - שעשו את דרכם מהרטוב אל הגוש כתגבורת. בשעות הבוקר גילו אותו תושבי הכפרים באזור, ובעקבות זאת פרץ קרב שהסתיים במותם של כל חברי המחלקה. בנובמבר 1949 הובאו הלוחמים שנפלו בגוש עציון, ומס ביניהם, להר הרצל.

אחד מחבריו של מס לקורס הקצינים היה המשורר הצעיר חיים גורי, ששהה במשלחת של ארגון ההגנה באירופה כשגילה על האסון ועל מותו של רעו. בכאבו כתב את המילים "הנה מוטלות גופותינו, שורה ארוכה ארוכה". את השיר שלח, עם ההקדשה "לדני וחבריו", לאברהם שלונסקי שפרסם אותו בכתב העת "עתים", ומאוחר יותר פורסם השיר בספרו הראשון של גורי, "פרחי אש".

יהודה דובשני נולד בירושלים בשנת 1928. כבר כשהיה נער נעשה פעיל בארגון ההגנה, ושאף להצטרף לכוחות הבריגדה היהודית שלחמו באירופה במלחמת העולם השנייה. מפני שהיה עדיין צעיר מדי, הוריו לא הסכימו לכך, ולכן הוא הוסיף שנה לגילו בתעודת הזהות - ונשלח לשירות כתותחן. לאחר השחרור עבד כנהג, עסק בעבודות בניין ובפקידות - אך מיד לאחר החלטת האו"ם על חלוקת הארץ החליט להתפטר ולהתגייס פעם נוספת. הוא נשלח לגוש עציון, אך הכוחות במקום לא יכלו ללגיון הירדני. בה' באייר תש"ח, דובשני יצא יחד עם שני לוחמים נוספים לצד משלחת של הצלב האדום כדי לשאת ולתת על כניעה, אך נורה למוות מטווח קצר - אף שהיה בלי נשק. שנה וחצי לאחר מותו, הוא נטמן בהר הרצל.

"נפש ערה הייתה לו, מתפעלת ומתרגשת. חיים צעירים לוהטים תססו בליבו. הוא אהב את נוף המכורה, את משפחתו, את חבריו וחברותיו. והכל אהבוהו גם כן. אי-אפשר היה שלא לאהבו, כי היה עלם למד, יפה, חינני, פיקח וחביב. חיוך-קסם לא סער מעל פניו השוחקות והוקרנות, ותמיד נכון היה לעזור לרעו ולזולתו", נכתב עליו בהספד שפורסם בעיתון הארץ.

לזכרו כתב גיסו, המשורר עודד אבישר, את השיר "יודקה", שהלחין מרדכי זעירא. השיר מוכר במילות הפתיחה שלו "נזכור איך ימים ארוכים כשרשרת", ומתאר מפוחית מנחמת - "זה יודקה דופק ניגונים" - ברגעים המתוחים של השירות, עד שבסוף זו הרוח שמנגנת לזכרו. "יודקה" זכה לביצועים רבים, בין היתר של יפה ירקוני, שושנה דמארי, אסתר עופרים, יהורם גאון, נורית גלרון ונתנאלה.

אליהו שמיר, הוא אליק, נולד בתל אביב בשנת 1924, ובנעוריו למד בבית הספר מקווה ישראל. שמיר התחנך בתנועת השומר הצעיר, והיה ידוע כספורטאי מצטיין, בפרט בכדורגל ושחייה. בשנת 1941 גויס לפלמ"ח, ובשורותיו עבר בתחנות רבות ברחבי הארץ. בין היתר, השתתף בהתקפה על משטרת שרונה. במלחמת העצמאות נשלח לנגב, ובהמשך פיקד הכוחות שאבטחו את תחילת הדרך מתל אביב לירושלים, ובמסגרת זו השתתף בקרבות רבים באזור. בינואר הטנדר שבו נסע שמיר נתקל במארב ועלה באש. שבעת הלוחמים יצאו ממנו ולחמו בתוקפים, אך נפלו כולם. לזכרם הוקם לימים מושב משמר השבעה. הוא נטמן בבית העלמין הצבאי בנחלת יצחק.

אחיו, הסופר הידוע משה שמיר, הוא אחד ממעצבי דמותם של לוחמי הפלמ"ח בתרבות. את הרומן "הוא הלך בשדות", מהסמלים התרבותיים הגדולים של הדור, הוא הקדיש לעילוי נשמתו של אליק. בהמשך, הוא גולל את סיפור חייו בספר "במו ידיו - פרקי אליק", שנפתח במשפט האיקוני: "אליק נולד מן הים". כך הפכה דמותו של אליק עצמו לסמל מוכר.

דוד צ'רקסקי נולד בחיפה בשנת 1925, ובהמשך למד בכפר אז"ר ובתל אביב. עם סיום לימודיו הצטרף למשטרת היישובים העבריים, ואחרי שנתיים גויס לפלמ"ח. באותן שנים היה ממקימי מושב רמות נפתלי שבגבול הצפון. הוא השתתף בפעולות רבות של הארגון עוד לפני מלחמת העצמאות, בהן פיצוץ תחנות הראדאר בכרמל ובגבעת אולגה, והפריצה למחנה עתלית. במלחמה עצמה השתתף בקרבות שונים באזור הגליל, בהן בכפר סעסע. ב-20 באפריל 1948 הוביל מחלקת לוחמים להתקפה על משטרת נבי יושע, בניסיון לפוצץ שם חומר נפץ. צ'רקסקי נפגע קשה מרימון, ובעודו מתבוסס בפצעיו ביקש מחבריו שיפוצצו עליו את חומר הנפץ - אך הדבר לא נעשה. הוא נטמן בקבר אחים שנכרה במקום.

"כולם אהבו אותו, לא רק אני", סיפרה עליו לוחמת הפלמ"ח נתיבה בן יהודה. "הוא היה אחד כזה שלא הצליח לארגן לו שום אויב פרטי במשך כל החיים שלו. איזה מקסים. נורא ביישן, ובחור נהדר, מהוותיקים המפורסמים, ממש מהראשונים של הפלמ"ח. אבל מרוב שנים בפלמ"ח הוא הצליח להתגבר לפעמים, ולהיות שובב".

מקובל לטעון שחיים חפר כתב על צ'רקסקי את השיר "דודו", והמלחין אלכסנדר אוריה בוסקוביץ' הלחין להצגה "הוא הלך בשדות", לפי הספר של משה שמיר. אלא שהתיאטרון בחר להשמיט אותו מההצגה, והשיר ניתן ללהקה הצבאית הארצית - גוף שאיחד לפרק זמן קצר את הלהקות הצבאיות של מלחמת העצמאות. האם השיר אכן נכתב עליו? לפי זמרשת, חפר טען באחד הריאיונות שהעניק כי חיבר את השיר עוד לפני מותו של צ'רקסקי. בספר "משפחת הפלמ"ח" כתבו חפר וגורי בפשטות: "רבים מחללי מלחמת העצמאות היו אנשי פלמ"ח. דודו היה אחד מהם, רבים מהם היו דודו". כך או כך, דודו מהשיר תואר כפלמ"חניק האולטימטיבי ("היש עוד פלמ"חניק כמו דודו"), והשיר לזכרו היה לאחד משירי הזיכרון המפורסמים ביותר. בין היתר, הוא בוצע על ידי אריק איינשטיין, יפה ירקוני, שושנה דמארי, אריק לביא ואחרים.

חיים לקסברגר נולד בברלין בשנת 1920, ועלה ארצה כנער, למד בבית הספר החקלאי בבן שמן ובהמשך הצטרף לקיבוץ גבעת ברנר. עם הקמת הפלמ"ח בשנת 1941 התגייס לקסברגר לשורותיו ושירת בו משך שלוש שנים - אז חבר כחלק מ"המחלקה הגרמנית" של הארגון לכוחות הבריגדה היהודית הצבא הבריטי. אחרי המלחמה - חזר לגבעת ברנר. סביב הקמת המדינה חזר לפלמ"ח, ומונה למפקד פלוגה בחטיבת הנגב, ולחם בקרבות על אשדוד, בין היתר. ב-18 ביולי 1948, נפל לקסברגר, המכונה "דיקי", בניסיון לכבוש את משלטי חוליקאת בנגב המערבי. הוא הותיר אחריו את אשתו ואת בתו הפעוטה. הוא נטמן אז בקיבוץ רוחמה, אך בהמשך הועבר קברו לבית העלמין הצבאי בכפר ורבורג.

"הוא ידע להעריך את איש השורה ולמרות תפקידו האחראי הצטיין בפשטות ועממיות. תמיד היה נכון לעזור, להסביר בסבלנות ובאורח רוח, והיה חביב על חניכיו בהגנה", נכתב עליו בהספד שפורסם בעיתון למרחב.

אחד מחייליו, שלחם באותו קרב, היה המשורר יהודה עמיחי, כמוהו יליד גרמניה אך צעיר מלקסברגר בארבע שנים. עמיחי הקדיש לו כמה שירים, בהם שניים שנכנסו לפנתיאון האבל הלאומי. הראשון, "גשם בשדה הקרב" ("גשם יורד על פני רעיי"), בלט מיד עם פרסומו בשנת 1955, בקובץ השירה הראשון של עמיחי "עכשיו ובימים האחרים". כעבור יותר מ-30 שנה, הקדיש עמיחי שיר נוסף לחברו, עם המילים המפורסמות: "זכרו והזכירו לפרי שנשר את העלים ואת הענף, הזכירו לקוצים הקשים שהיו רכים באביב, ואל תשכחו שגם האגרוף היה פעם יד פתוחה ואצבעות".