בשנים האחרונות רשת HBO התאהבה בז'אנר מאוד מסוים של מיני-סדרות: קחו כוכב קולנוע גדול, השילו ממנו את הזוהר והציבו אותו במרכזה של עיירה כל-אמריקנית חבוטה ומיוסרת. טקסי הפרסים מתים על זה. איימי אדמס עשתה את זה ב-2018 עם "חפצים חדים" המצמררת. בשנה שעברה מארק רפאלו אפילו העלה במשקל לטובת "שומר אחי" המתישה. כעת קייט ווינסלט מוחה מפניה את האיפור לשם המיני-סדרה החדשה "הסודות של איסטאון" (במקור "Mare of Easttown"), שהפרק הראשון שלה עולה היום (שני) ביס, הוט וסלקום טיוי, בצמוד לשידור בארצות הברית.
במקרה הזה, בדומה ל"חפצים חדים", מדובר בדרמת פשע שבמרכזה תעלומת רצח. ווינסלט מגלמת את מייר שיהאן, בלשית בעיירה קטנה בפנסילבניה. הכל נראה קודר ומרוט במקום הזה, כולל התושבים, כולל הגיבורה. קשה לזכור הזדמנות שבה ווינסלט נראתה כל כך אפורה, לבושת ג'ינס וחולצות הפלנל, שקיות מתחת לעיניה. יש לה סיבות טובות להיראות כה מובסת: שנה עברה מאז ההיעלמות של נערה מהעיירה, בת של חברה ותיקה של מייר, והיא לא הצליחה למצוא שום דבר שיוביל למציאתה. בה בעת, חייה הפרטיים הם בעיקר עיי חורבות. היא גרה עם אמה (ג'ין סמארט הנפלאה-תמיד, שחוזרת בזריזות אל HBO אחרי "השומרים"), נכדה בן ה-4 ובתה בת העשרה, היחידה שעוד עושה סימנים של הבטחה במקום הזה.
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
למעשה, "הסודות של איסטאון" מתארת מרחב שנראה כאילו הוא וכל דייריו לכודים בבינוניות מחניקה, רבים מהם נפגעים ישירים, או סתם "נזק היקפי", של מגפת האופיואידים הפושה באומה האמריקנית. בעברה הייתה מייר גיבורת העיירה בזכות סל מכריע שקלעה במשחק כדורסל בתיכון. אירוע שכל כך חקוק בזיכרון של המקום עד שהם מציינים בחגיגיות את חצי היובל שעבר מאז. אבל ההתרפקות הזו על העבר, שגם ככה לא מאוד מרגשת את מייר, רק מדגישה את חוסר התוחלת הנוכחי. כולם שם מכירים את כולם, מחוברים בקשרי משפחה וחברות. פתאום אנחנו מגלים שדמות מסוימת היא דודנית של דמות אחרת - חיבורים שמנציחים דורות של לכודים. מצד אחד, הפמיליאריות הזו מקנה למייר את היכולת לנהל ביתר קלות משברים קטנים בקהילה. מצד שני, היא גם מקלה על התושבים לבקר את כישלונה למצוא את הנערה הנעדרת, ובמקביל גורמת למייר שוב ושוב להתעמת עם חשודים בפרהסיה, להביך אותם בכוונה בפני האנשים הכי קרובים להם. הרי גם ככה הכביסה המלוכלכת של כולם תלויה לעין כל.
יש בשרטוט הזה משהו בעל עוצמה. בעיקר בפרק הראשון, שמצליח לגרום לדמויות לגעת ללב - ולפעמים גם לעשות בו קווץ' קטן - בתוך דקות מרגע ההיכרות עמן. הזדהות עם הסטטוס קוו שלהן. זה חסד מהותי ש"הסודות" מעניקה לעצמה, כי הפרקים הבאים (HBO שלחה לביקורת חמישה מתוך השבעה בסך הכל) כבר עושים רושם מעט יותר בנאלי, לפרקים אפילו טיפה מלאכותי. תסריט טיפה מחורר, טייק מעט לא אמין, דברים שגורמים לנו להיזכר שאנחנו צופים בכוכבי קולנוע המגלמים דמויות כתובות. ההזדהות ההתחלתית שנרקמה לנו איתם מספקת תנופה גם למעידות שמגיעות אחרי כן, משמרת בעקביות את הסדרה כאופציית צפייה ראויה.
העניין הוא ש"הסודות של איסטאון" צריכה להיות יותר מזה. הרבה יותר מזה. ווינסלט מוקפת בשחקנים נפלאים. סמארט כאמור, וגם ג'יליאן ניקולסון ("אימפריית הטיילת") שמגלמת את חברתה הטובה. גאי פירס (שכבר שיתף פעולה עם ווינסלט במיני-סדרה הקודמת שלה ב-HBO - "מילדרד פירס") הוא מרצה חדש באוניברסיטה המקומית. אוון פיטרס חינני מאוד כבלש חיצוני שמגיע לספק נקודת מבט רעננה, וכמובן לומד להעריך את מייר. אלה כוחות שאמורים לספק הרבה יותר מכפי ש"הסודות של איסטאון" מעניקה.
"לעשות משהו גדול זה אוברייטד", אומרת מייר בשלב מסוים בסדרה. "אנשים מצפים לזה ממך כל הזמן. מה שהם לא מבינים זה שאתה דפוק בדיוק כמוהם". על פניה ההערה הזו נשמעת כאילו "הסודות של איסטאון" מגדירה לעצמה ולגיבורה שלה ולעצמה משבצת נוחה, מתחם שבו הציפיות לא חייבות להיות כה גבוהות. אבל כבר ראינו טלוויזיה בעבר, אנחנו יכולים לשער שבישורת האחרונה של הסדרה מייר בכל זאת תמצא גאולה מסוימת לקריירה ולחייה. האם יתאפשר גם לסדרה לזכות בחסד דומה? כלל לא בטוח.
פרק של "הסודות של איסטאון" עולה מדי יום שני בשירותי הוויאודי של יס, הוט, סלקום טיוי, סטינג ונקסט, וכן בהוט HBO ב-22:00.