1)
להוציא את מבצע החיסונים המוצלח, נראה ששובו של אודי כגן לקאסט של "ארץ נהדרת" הוא הדבר הטוב ביותר שקרה השנה לעם היושב בציון. ואיזה קאמבק זה היה, עם חיקוי שופך של רוני דניאל שמגלה את רשת הטיק טוק. אלא שמהתוכנית הזאת נזכור בעיקר את קטע הפתיחה, בה כגן גילם את עצמו, כלוחם צה"ל לשעבר המתמודד עם פוסט טראומה, שמזהיר בשירה את נערי ישראל (או בשמם המוכר יותר: המועמדים לשירות ביטחוני) מפני המציאות העגומה שתחכה לחלקם מאחורי המילים המצמררות: "גיוס נעים". זה היה אחד מאותם מערכונים שלא גורמים לצופה לצחוק, אלא לעצור את הנשימה, להרהר, ולהתבייש.
"ועדה שתקיז לך דם, כבר עדיף שהייתי מנוח", שר כגן, במין רגע טלוויזיוני כזה שייקח לנו עוד זמן לעכל. זה היה אחד המערכונים הכי חזקים בתולדות "ארץ נהדרת", הן מבחינת כתיבה והן ברמת הביצוע. אלף כתבות במהדורות החדשות על האטימות של פקידי הביטוח הלאומי והאגף לשיקום לא יצליחו להעביר את המסר שהעביר כגן בפחות משתי דקות. קטע שהלם בנפש כמו אגרוף, ונתן סטירה קולקטיבית לכל הסיפור הזה שנקרא זיכרון וטראומה.
2)
דווקא אחרי מערכון כל כך מורכב ומעורר מחשבה, היה מבאס לראות את "ארץ נהדרת" נופלים לרמות של "המתחרים" בערוץ 20, עם מערכון שמציג את השר דוד אמסלם כטרנסג'נדרית בשם ספיר (רפרנס בוטה לשופטת הכדורגל ספיר ברמן), שמתעקשת שיפנו אליה בלשון נקבה. זה מסוג הרעיונות שעולים בחדר התסריטאים ואמורים להישאר שם.
נחדד מראש שמותר לצחוק על הכל, ואפשר היה להציג בתוכנית את ספיר ברמן כדמות בפני עצמה עם פאנצ'ים משעשעים (שלא לומר, ניתן היה להזמין אותה לגלם את עצמה) אבל הבחירה לקחת את הסיפור האישי הזה, שהצליח לרגש אנשים ברחבי העולם, ולהלביש אותו על מעשה הנוכלות של חברי הממשלה היה צורם לצפייה. זו מן הסתם לא הייתה כוונת המשורר, אבל להציג שינוי מגדרי כמשהו שניתן לעשות כלאחר יד באמצעות קצת איפור ולק, זה משהו שלא אמור לעבור מסך בימינו.
הכוח הסאטירי של "ארץ" מופנה באופן טבעי כלפי החזקים ביותר, מראש הממשלה, דרך עיתונאים ואמנים ועד הסלבריטאים הכי משפיעים במדינה. אתמול הם הכניסו לקו האש את אחת הקהילות הכי מוחלשות בחברה הישראלית, ובכלל. כאשר חוטבים עצים, עפים שבבים, וכשזה נוגע לקהילה הטרנסג'נדרית השבבים האלה עלולים להיות מסוכנים במיוחד.
יש לזכור שמדובר בקהילה שסובלת מאחוז מחריד של מקרי התאבדות ופגיעה עצמית, בעיקר בקרב בני נוער, ולכן רמת הרגישות כאן צריכה להיות גדולה יותר. ועוד לא דיברנו על הסטיגמות, האלימות המילולית והפיזית שמופנות כלפי הקהילה. אגב, על הכל אפשר היה לסלוח אם הקטע היה מצחיק, אבל הדיאלוג בין קיציס לפיניש היה דלוח במיוחד, והחוויר מול האיכויות הקומיות של המינוי האמיתי של אופיר אקוניס לשר המשפטים.
3)
באפריל 2019, החודש לפני שנתיים, ערכו יוצרי "ארץ נהדרת" פרידה מרגשת לאחת מהדמויות המוצלחות ביותר בתולדות התוכנית - נפתלי בנט. באחת מתצוגות התכלית הגדולות שלו, ירד מהבמה ערן זרחוביץ' בדמותו של "נפתול" תוך כדי שהוא מבטל את עצם קיומה. "עזוב אותי ממצות", הוא נזף בקיציס באמצע חג הפסח, "אני הולך הביתה לדפוק פיתה עם שרימפס".
מדהים כמה העולם יכול להתהפך בתוך שנתיים. חזרו אחורה בזמן ונסו להיזכר ברגע שנראה כמעט בלתי נתפס היום. דמותה של סתיו שפיר (בביצוע קורע של ליאת הר לב) חגגה את בחירתה לכנסת בשיר על המפסידים הגדולים של הבחירות, אלה שלא עברו את אחוז החסימה, ובראשם מרב מיכאלי, איילת שקד ונפתלי בנט. "נפתול, אתה פשוט כזה לוזר שמקומך איתנו בשמאל", אמרה סתיו שפיר לנפתלי בנט, בקטע שבדיעבד מרגיש איפשהו בין הגאוני לנבואי. ואולי זה גם וגם.
ואז, בהחלטה מודעת, החליטו בארץ נהדרת לקבור את הדמות. "זהו, אני הולך. יאללה... זה נגמר. אתם תסתדרו בלעדיי? ביבי? קיציס? טוב, אז, ביי כבר", גמגם זרחוביץ' לחברי הפאנל. הספקנו לראות את הגב של נפתול כשהוא יורד מהבמה, ואז המסך התפייד ללבן. מעטות הדמויות שזכו לפרידה מרגשת כזאת בטלוויזיה הישראלית. זו הייתה פרידה מכובדת מדמות פתטית.
בזמן אמת זו הייתה החלטה נכונה ובעיקר מתבקשת, אין סיבה להמשיך לעלוב בדמות החבוטה של בנט לאחר שספג את השפלת חייו ולא הצליח אפילו לעבור את אחוז החסימה. הוא הפך לבלתי רלוונטי. דמותו הפוליטית נקברה בבחירות, כאשר נוכחותו הציבורית הגיעה לסיומה על ידי מולי שגב וחבריו. בדיעבד, מדהים לראות כיצד אותו לוזר נלעג, שכבר היה לא רלוונטי אפילו לצחוק על חשבונו, הפך למועמד המוביל לראשות הממשלה.
"ארץ נהדרת" בראה כמה דמויות מקוריות שנכנסו למיתולוגיה המקומית (שאולי, הפילוסים, לובה, הטורטלים ועוד), אך הלחם והחמאה שלה נשאר הפאנל האקטואלי, המאתגר את האנסמבל שמרכיב את "ארץ" בשלל סוגים של חיקויים. כיום, ספקטרום החיקויים של "ארץ נהדרת" רחב כמעט כמו עומק הקאסט שלה. אפשר למצוא בה גרסאות מדויקות בצורה מלחיצה של אבישי בן חיים ויעקב ברדוגו, בביצוע חף מכל רבב של יניב ביטון. אפשר למצוא בה חיקויים שנשענים על הקצנה של היבט אחד בדמות כמו הקול "הסמכותי" של יאיר לפיד שעושה אלי פיניש, לצד חיקויים שממציאים ממש דמות חדשה, כמו נתניהו של מריאנו אידלמן, שלא דומה או נשמע כמו ראש הממשלה - אלא בונה דמות חדשה שניתן לזהות בקלות לפי שלל התכונות המוקצנות שלה, כמו נוכלות, רמאות וזגזגנות. באופן מתמיד, נתניהו של "ארץ" נאלץ להתחרות בקיצוניות של בן דמותו האמיתי, בדיוק כפי שקרה השבוע.
יש בתוכנית חיקויים מבריקים כמו זה שמפיק רועי בר-נתן מדמותו - הקומית ממילא - של בועז ביסמוט. כמו אמן לחימה שמשתמש באנרגיה של היריב כדי לתקוף אותו, בר-נתן בוחר שלא להקצין את הדמות המקורית, אלא מבליט בעדינות את ההיבטים הקומיים שקיימים אצלו. מדובר בחיקוי שקל ליפול איתו לבנאליות, אבל בר-נתן וכותבי "ארץ" הצליחו להגיע לאיזון קומי מושלם עם עורך "ישראל היום", שהתגלה כאחת מהברקות העונה.
ויש את החיקוי של בנט, שמבליט כמעט את כל החוזקות של "ארץ נהדרת" בכלל ושל זרחוביץ' בפרט. לא ברור איפה נגמר הניסיון לחקות את האדם האמיתי והיכן מתחילה הפארודיה, ולהפך. זו דמות שנשענת מצד אחד על קאץ' פרייזס ("די כבר", "הפוכה", "שקד", "ביבס" וכו'), ומצד שני היא מצליחה שוב ושוב להציג את המורכבות האנושית של בנט, שמציג את עצמו כלוחם אמיץ והייטקיסט מצליח, אך בפועל לא מצליח לצאת מצל אדוניו.
כשמסתכלים על ערן זרחוביץ' נכנס לדמותו של נפתול, קשה כבר לזהות בו את הדמות האמיתית שעליה היא מבוססת. זו דמות שקיבלה חיים משל עצמה. ומצד שני, כשמסתכלים על נפתלי בנט האמיתי, גם אם הוא נושא נאום חוצב להבות על החלפת השלטון, הקמת ממשלה או תקיפה ביטחונית - קשה שלא לזהות את הנפתול הפנימי שלו, שרק רוצה לזעוק "די כבר" ולשבור את הכלים.
הדמות של "ארץ" רודפת את בנט. הוא גם בין הבכירים היחידים שתקף בפומבי את החיקוי שלו, ויותר מפעם אחת. לפני הבחירות הראשונות ב-2019 הוא תקף את "ארץ נהדרת" בפוסט תוקפני במיוחד בעמוד הפייסבוק שלו, טען שהתוכנית "מחלישה את רוח העם ומכניסה בו רוח תבוסה וייאוש", "מקדמת אג'נדות של איימן עודה" ו"מחלישה את ישראל מנטלית". באופן אירוני, בלתי אפשרי בכלל לקרוא את המניפסט הבכייני הזה בלי לדמיין את ערן זרחוביץ' מדקלם אותו עם כל המניירות המתבקשות. שבוע לאחר פרסום הפוסט, בנט לא הצליח לעבור את אחוז החסימה ונשאר מחוץ לכנסת. זו הייתה ההגדרה לצדק פואטי, בטח אחרי שנפתלי התגאה בכך שאחוזי התמיכה בו גדולים מהרייטינג של קשת.
אמש זרחוביץ' לחץ על הדוושה עד הסוף. התגובה הפבלובית של נפתול בכל פעם ששמע את המילה "פקע" הוסיפה שכבה חדשה של נלעגות לדמות המוכרת. נראה שאנשי "ארץ" ניסו להבין לאן נעלם אותו לוחם מגלן שהתלונן על קידום האג'נדות של איימן עודה, שלא יכול כבר לחכות עד שהוא יקים ממשלה בתמיכת אותו עודה, או לחילופין יחד עם מנסור עבאס, שלעומתו עודה נראה כמו חבר במחתרת היהודית.
ניתן רק לקוות שאם אכן יתמנה לראשות הממשלה, הדמות הזאת תמשיך להדהד לו בראש בכל פעם שיצטרך לקבל החלטה גורלית. הדמות הזאת תציב לו גבולות. תזכיר לו את מגבלות הכוח שלו. תכניס אותו לפרופורציות. ראש ממשלה שקיבל שבעה מנדטים בקלפי צריך לזכור מה הגודל האמיתי שלו. בשביל זה, בין השאר, יש לנו "ארץ נהדרת".