אם מישהו היה אומר לי שבקיץ 2021, בזמן שהפרומואים לעונה המיליון ואחת של "מאסטר שף" מציפים את המסך ורשימת הסדרות בנטפליקס שרק ממתינות שאצפה בהן מגיעה כבר למספר תלת ספרתי, הדבר שהכי אחכה לו בטלוויזיה הוא עוד קצת זמן עם מיכל אנסקי, הייתי מתחיל לבדוק אם לחיסון של פייזר יש תופעות לוואי. אך "Love is Love" כמו שאומרים, וכפי שלוסי וצחי התאהבו כנגד כל הסיכויים, גם אני נסחפתי אחרי קו העלילה של מיכל אנסקי שהפך לדבר ששווה לבטל בשבילו מפגש עם חברים בחוץ, לרבוץ בבית ולהזמין "וולט".
כוחה של אנסקי לא נובע רק מכך שהיא אנטי גיבורה קלאסית, היא גם מוקפת בדמויות משנה מעולות, בהן בן הזוג היפיוף אייל, הבסטי קרן פלס והאמא-חברה-אויבת-דיווה שרי אנסקי. "הנה, תסתכלי מולך, כל השיכונים שאת רואה ממול זה קברים", אומרת שרי למיכל שנוהגת עם כל המשפחה בדרך לירושלים, "חשבתי שהייתי צריכה לשמור כסף ולקנות לעצמי קבר באדמה כי אני לא רוצה להיקבר בשיכון". אי אפשר לתסרט את השיחה המורבידית והנפלאה הזאת שמתרחשת כאשר משפחת אנסקי בדרכה לראות את השיפוץ שעשתה שרי בביתה. מה שיפה בה, מלבד הדרך המתוקה שבה שרי מתעלמת לחלוטין מחוסר הנוחות של כל הנוכחים מהנושא, היא העבודה שכולנו היינו בסיטואציה הזאת. כמות הפעמים שסבי עליו השלום רצה לדבר איתי על המוות שלו בעודי מתחנן שיעביר כבר נושא, רבה מכדי לספור. כי בניגוד למה שכתב טולסטוי, לא רק כל "המשפחות המאושרות דומות זו לזו", גם אלה האומללות והפחות מתפקדות דומות למדי.
אנחנו מתוכנתים לחשוב שהאנשים המגניבים הם אלה שמשתפים את חייהם בסטורי ובטיקטוק להנאתם של מאות אלפי עוקבים (ע"ע אקסיות של דור רפאלי) אך האמת היא שה"מגניבים" באמת בכלל לא יודעים מה זה סטורי. בבית צמוד קרקע מטופח, באחת השכונות השוות בירושלים מתגוררים יחדיו שרי אנסקי, חברתה הטובה אוריתי (כן, היא לסבית, לא הן לא בנות זוג) והפרוד של שרי - הצלם זוכה פרס ישראל, אלכס ליבק. בזמן שטעינו לחשוב שהבוהמה התרבותית של ישראל מתה פחות או יותר בסמוך לרצח יצחק רבין ז"ל, מסתבר שחלקים ממנה עדיין חיים ובועטים. יש משהו מעורר קנאה בחיים של שרי אנסקי, לא רק הבית המשופץ וטקס ייבוש החסה "בשיטה הירושלמית" אלא בעיקר חוסר המרדף אחרי טרנדים והצורך לראות ולהיראות. וכן, אני מודע לאירוניה הקלה בכך שהמשפט הזה נכתב בעקבות הופעתה ב"מחוברים" אבל תזרמו איתי.
כשהיא לא נמצאת במסלול התנגשות עם שרי או מיניקה את גבריאלה, מיכל עסוקה בעיקר בדבר הכי יצרי בחיים, ואני לא מתכוון לאכילה עם הידיים. מיכל ואייל הם אמנם זוג צעיר והורים לתינוקת, אבל השיח סביב סקס מעסיק אותם לא מעט, בעיקר את מיכל, שגם פותחת אותו באומץ לא רק מול המצלמות אלא בעיקר מול הפרטנר שמסתמן כאדם שחרד מפרובוקציות כמו שאני חרד ממנה חמה. הצורך שלה לדבר באופן תיאורטי על פתיחת היחסים מכניס אותו למסלול של פרנויה, ונדמה שאנסקי לא החליטה אם היא נהנית להדליק אותו או חוששת מכך שהמים יגלשו מהסיר.
כשהיא נוסעת למושב להיפגש עם החברה קרן פלס, שמציעה לה "לטעום את החציל של נועם" (תירגעו, יא סוטים! מדובר על החציל הבלדי בערוגה), אפשר אולי להבין ממי היא מקבלת את הרעיונות שלה. שיחת הזימה החמודה של הבנות מעוררת סקרנות בעיקר סביב החומרים שלא נכנסו לסדרה, מעניין מאוד לשמוע איך שתי החברות האלה מדברות שלא בנוכחות מצלמה.
העירום הרגשי שבא לאנסקי כל כך בקלות, הוא אתגר אמיתי בשביל דור רפאלי, שכבר הוגדר כאן בשבוע שעבר כ"קאובוי כל ישראלי". רפאלי עבר השבוע את התהליך הכי משמעותי מכל הדמויות בסדרה, יחד עם הכניסה של אמו לכלא (כאפה רצינית לכל אדם) הוא החליט להוריד חלק מהמעטפת הקשוחה ודיבר בפתיחות מסוימת על החיים בצילה של אחותו המפורסמת. הסצנה שבה הוא עושה סדר בתמונות בבית הוריו ומגלה שעל כל עשרים תמונות של בר יש אחת שלו, הצליחה לגעת.
אל חשש, דור לא נראה כמו ילד שהוזנח על ידי הוריו, למעשה הוא גם הפייבוריט המובהק של האבא והחבר הכי טוב רפי ("ראיתם איך הוא דומה לפול ניומן הצעיר?", שואל דור בגאווה ומציג את אחת התמונות), אך נדמה שבמשפחת רפאלי יש היררכיה ודור יודע שהוא לא נמצא בראש. אם זה לא מספיק, עד שהוא מכניס מישהי ללב ולא סתם "מזיין" (הכוונה לאקסית עדן פינס), היא גם מראה קבל עם ואינסטגרם כמה קל להתגבר עליו ומשוויצה בבן הזוג החדש.
אי שם ברשפון, הכי רחוק מ"החום הזה של תל אביב", ממשיך עברי לידר בחייו הפוטוגנים. תשעה פרקים אל תוך העונה כבר אפשר לומר די בביטחון שהוא הדמות שהכי קשה לתהות על קנקנה, בעיקר כי הוא לא מוריד לרגע את הידיים מההגה ולא חושף את הצדדים היותר מורכבים של האישיות שלו. ייתכן שזה נובע מכך שמכל המשתתפים העונה, לידר הוא פרפורמר שרגיל לשלוט על הנרטיב שלו, אבל כדי לגרום לנו להיסחף אחרי הסערות שעוברות עליו הוא היה צריך קצת לשחרר.
השבוע בשיחה עם אמו המהממת, דליה, חלק קטן מהמסכות החלו לרדת. הדיבור על הביקורתיות הבלתי פוסקת שלה והקושי שלה להרגיש אושר, לא רק הכניסו לסיפור שלו משהו שלא נוגע ישירות במוזיקה, אלא גם נתנו לנו רקע על מה שהפך את עברי להיות מי שהוא. יש אולי תקווה שהתהליך הזה ימשיך בפרקים הבאים.
ומה עוד? דורין אטיאס ממשיכה להתבאס מכך שאין לה זוגיות בזמן שהיא מבינה שהיא לא באמת רוצה זוגיות (אולי סתם מישהו שייתן לה "פליק בטוסיק"). היא מלאה עד אפס מקום. בין השיפוצים של הבית החדש בתל אביב, האהבה הבלתי נגמרת למורי ולרנן והישיבות עם החבר'ה, אין מקום להכניס סיכה. לוסי וצחי עושים בדיקת מי שפיר והיא מספרת על החרדה שבהיריון בגיל מבוגר, לצד שיח פוליטי-חברתי מול הטלוויזיה והזמנה מוגזמת של מקדונלדס וקופסאות של גלידה על המשקל. סך הכל החיים שלהם לא נראים שונים במיוחד משלי, רק עם דירה שווה יותר בתל אביב.