למי בדיוק נועדה "מורשת יופיטר"? סדרה שמצד אחד יש בה אזהרת גיל כי היא מציגה איברים כרותים, סמים ומיניות, ומצד שני דיאלוגים כל כך ירודים שכמו נועדו למי שמעודו לא ראה טלוויזיה. לצד הצרה הזו היא סובלת ממבנה עלילתי כל כך מייאש עד שלא ברור איך ייתכן שיוצר ותיק כמו סטיבן ס' דינייט, האחראי על "ספרטקוס" המלהיבה וכתב בעבר לסדרות כמו "באפי קוטלת הערפדים" ו"אנג'ל", מעז להיות חתום עליה.
סדרת גיבורי-העל החדשה של נטפליקס, שעלתה ביום שישי האחרון, מבוססת על הקומיקס באותו שם של מארק מילר ופרנק קווייטלי. ג'וש דוהמל ("לאס וגאס") ולזלי ביב ("תופסת") מככבים בה כשלדון וגרייס, גיבורי על הפעילים כבר מעל 90 שנה מאז אירוע לא ברור שאת טיבו עוד נבין ככל שהעונה תתקדם. כל החבורה שהייתה איתם באותו מעמד זכתה בכוחות על כאלה ואחרים, אך היום הם כבר קשישים ואת מטלות-העל שלהם יצטרכו להעביר בקרוב לדור הבא. העניין הוא שהקשישים פועלים על פי קוד שהתקינו לעצמם ופעלו לפיו, האוסר עליהם למשל להרוג בני אדם בשום אופן אלא רק לנטרל אותם. זוהי קפדנות שכבר לא בהכרח תופסת בעולם שרק הולך ונעשה קשוח יותר. הצעירים, על כן, מחפשים את דרכם כך שיזכו לאישור של ההורים אבל גם לא ייפגעו בדרך.
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
נושא מעניין, לא? לגמרי. אין ספק שאפשר להכין ממנו מטעמים. לא במקרה של "מורשת יופיטר" ("Jupiter's Legacy"). הכתיבה בה גרועה בכל רמה, והפולמוס שאמור להניע את המורכבות והעומק, בפועל מרתק כמו דיון באספת תושבים על הצבת רמזור חדש. מבחינה עלילתית לא קורה בסדרה כמעט דבר. כמו ב"מאחורי עיניה", "לופין", "ג'יני וג'ורג'יה", "הנחש", "פיירפליי ליין" ו"התאמה מושלמת" - כולן של נטפליקס, כולן רק מהשנה הנוכחית! - גם "מורשת יופיטר" מגוללת את הסיפור תוך שהיא מחלקת את הזמן בין ההווה לעבר. מציגה את ההתרחשויות כעת, כשהצעירים מחפשים את דרכם בעוד נבלי העל הופכים חזקים ואלימים עוד יותר מאשר בעבר, ובמקביל את האירועים ב-1929, כאשר חייהם של שלדון ואחיו וולט (בן דניאלס, "בית הקלפים", "הכתר") נטרפים בעקבות נפילת הבורסה, והם נשלחים לממש ייעוד מעורפל.
אולי עוד אפשר להתווכח על הזגזוג של סדרות אחרות בזמנים, אך במקרה של "מורשת יופיטר" מדובר בירייה ברגל, לא פחות. במשך פרקים שלמים, רוב העונה למעשה, אירועי העבר מתארים לנו בפרוטרוט מייסר משהו שאנחנו כבר יודעים מה יקרה בו. שלדון מחפש אחר מה שאנחנו יודעים שיביא לו ולחבריו את כוחותיהם. פרקים שלמים שבהם החברים דנים במצבו המתערער של שלדון ובהיתכנות שהחזיונות אמיתיים, אף על פי שהסיפור המקביל המתרחש בהווה מראה לנו בדיוק את התוצאות. אין שום חשש לחייהם, אין שום חשש שמשימתם תיכשל, אין ספק שמה שמנחה את שלדון אינו פרי דמיונו - אבל בכל זאת לאורך פרקים רבים אנחנו נאלצים לעקוב אחרי השטות הזו. חמישים אחוז מזמנה של "מורשת יופיטר" ומזמנם של הצופים מושחת לריק.
לא שענייני ההווה מרתקים יותר. חקירת האירועים המוזרים מתנהלת בעצלתיים מעוררי פיהוק. המתח הבין-דורי מתגלם בעיקר בילדי שלדון וגרייס: ברנדון (אנדרו הורטון), ששובר את הקוד, לזעמו של אביו, וקלואי (אלנה קמפוריס בפאה מגוחכת), דוגמנית ג'אנקית המסרבת להשתמש לטובה בכוחות העל שלה. הסיפורים שלהם נעים בין רעיון שנותר לא מפותח לבין מלודרמה משמימה.
אם העלילה מתקדמת לאיטה, אפשר היה לפחות לקוות שאת התיאור המפורט בשני צירי הזמן תנצל הסדרה כדי ליצור הקבלה מעוררת מחשבה בין פעם לעכשיו, בין ההורים לילדיהם, או לפחות לרקום בפנינו דמויות מרתקות שייכנסו לנו ללב. התשובה היא פחחחח. גם באירועי ההווה וגם בעבר, "מורשת יופיטר" משרטטת דמויות כל כך שטוחות, משמימות וקלישאתיות שמדברות בצורה כל כך מלאכותית. נדמה שהיא ממש יוצאת מגדרה להיות נדושה, ואת כל זה עושה בחשיבות עצמית כאילו היא הראשונה אי פעם.
לכל אורכה רצופה הסדרה משפטים ורגעים מביכים שכמו נשלפו מספיישלים קיטשיים של לייפטיים. אמא מסדרת לבנה את העניבה. "פחד הוא חלק מכל דבר" היא אומרת, "אבל גם ההתגברות עליו". "תעשי עוד שורה, ביץ'!", צוהלת חברה בערב של הוללות וקוק. "את יותר טובה מזה", אומרת מישהי לחברתה ויוצאת מהחדר. החברה משיבה לחדר הריק: "לא, אני לא". שוטר ניגש בהלוויה אל האלמנה הטרייה. "סליחה על ההפרעה, גבירתי", הוא אומר ומגיש לה מעטפה. "החבר'ה בתחנה עשו מגבית. זה לא הרבה אבל... זה המעט שיכולנו לעשות". כמובן, "זה לא הרבה" הוא במקור "it ain't much". הרי ככה שוטרים מדברים.
הודות לכיס העמוק של נטפליקס, כל הדבר הזה עשוי לעילא. האפקטים מעולים והסדרה נראית מרשים, אולם הדיסוננס בין העשייה הטכנית לכתיבה האיומה הוא לא פחות ממקומם. עד מתי תשפוך ענקית הסטרימינג עשרות מיליוני דולרים כדי לצפות אשפה בזהב? בעולם שאחרי "הבנים" - וגם "בלתי מנוצח" שומטת הלסת שהגיעה אל המסך ממש לאחרונה והסתיימה לפני כשבוע - "מורשת יופיטר" היא פשוט עלבון. לז'אנר גיבורי העל הבוגרים, לטלוויזיה ולצופים.