אם נשאל לרגע רפרנס מהמודל של מארוול, שאליו נושאת נטפליקס עיניים, ניתן לומר ש"מורשת יופיטר" - סדרת הענק שבוטלה לאחרונה על ידי ענקית הסטרימינג - לא נכשלה באמת. במציאות מקבילה כלשהי בתוך אינסוף היקומים המקבילים שמתקיימים ממש כעת לצידנו, היא הפכה בוודאי ללהיט הגדול של הקיץ. במציאות ההיא, הכתבה הזו נכתבת כשיר הלל לשאיפות הענק של נטפליקס, לזיהוי הנכון של נכס בעל פוטנציאל והפיכתו להבטחה של שנים רבות קדימה. הבעיה היחידה עם הגישה הזו היא שהצלחות וכישלונות עדיין נמדדים בגבולות המציאות שלנו, ובתוך המרחב הזה - "מורשת יופיטר" היא סיפור על התרסקות מרהיבה של פרויקט טלוויזיוני, אבל לא רק.
"מורשת יופיטר", סדרת גיבורי העל שעלתה בנטפליקס ב-7 במאי, הייתה אמורה להיות הסנונית הראשונה מתוך נכס תוכן מבטיח שנרכש ב-2017. "Millarworld", חברת הקומיקס של היוצר הסקוטי המוכשר מארק מילר, נודעה בזכות כותרים פופולריים ומוצלחים כמו "קיק אס", "מבוקש" ו"קינגסמן" (שהפכו גם לסרטי קולנוע). רכישתה על ידי נטפליקס, הייתה צעד חשוב במלחמת הסטרימינג הגדולה שמתרחשת כל העת מתחת לפני השטח. בעוד דיסני מתהדרת במותגי התוכן הפופולריים בעולם, ואמזון שופכת סכומי עתק על מותגים כמו "שר הטבעות" ו"מחזור כישור הזמן", נטפליקס הימרה על יצירותיו של מילר כבסיס שיאפשר הקמת יקום תוכן משגשג ורב זרועות. זו כמובן לא ההשקעה היחידה בתחום הזה: חוזי הענק שנחתמו עם יוצרים כמו שונדה ריימס וריאן מרפי, נועדו לבנות מותגי תוכן בלעדיים שיעניקו לנטפליקס תחמושת חשובה מול מתחרותיה.
חודש בלבד חלף מאז עלייתה של "מורשת יופיטר", כשמאחוריה הפקה בשווי כולל של 200 מיליון דולר, ועד ההכרזה של נטפליקס על "ביטולה". הביטוי הזה במרכאות משום שנטפליקס לא הכריזה על ביטול. תחת זאת היא שחררה את כל כוכבי הסדרה מהחוזים שעליהם היו חתומים, והודיעה כי סדרה חדשה מהיקום של מילר - הפעם כזו שמתמקדת בנבלי העל - תעלה בעתיד עם קאסט חדש. עוד לפני שניגע בכמה ההודעה הזו עשויה להתברר כמסך עשן, נשאלת השאלה איך נטפליקס הצליחה ליפול חזק כל כך, ומה מתחבא מאחורי ההימור הגדול שלה?
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
הקדמה באורך עונה שלמה
כשמסתכלים על המספרים לבדם, הכישלון של "מורשת יופיטר" לא נראה כמו קטסטרופה אדירה. 200 מיליון דולר מתוך תקציב התוכן השנתי של נטפליקס, שמוערך בכ-17 מיליארד דולר, הם כסף קטן (קצת יותר מאחוז). אלא שהכישלון הזה הוא יוקרתי הרבה יותר מאשר כספי. בשנים האחרונות ביססה נטפליקס את עצמה כשליטה הבלתי מעורערת של תעשיית הבידור. כניסתן של אפל ודיסני לתחום הסטרימינג, רק כדי לנסות ולקחת נתח מהצלחתה הגדולה, מלמדות הרבה על ההערכה כלפיה. את הכבוד הזה הרוויחה נטפליקס משורה של החלטות מוצלחות: תחילה בחוזי התוכן שכרתה עם האולפנים, לאחר מכן עם פיתוח של תוכן עצמאי מצליח משלה, ולבסוף בפיתוח אלגוריתם שמאפשר לה ללמוד את טעם הצופים ולהפיק תכנים שנוגעים לקהלים רחבים.
אלא ש"מורשת יופיטר" היא, כאמור, תולדה של חלום ישן, כזה שלא קשור לחשיבה הקרה והאנליטית של נטפליקס. ההצלחה האדירה של היקום המורחב של מארוול, הפכה מודל להרבה ניסיונות חיקוי כושלים. רובם המכריע עשו זאת מחוסר הבנה של בניית מותג. בעוד מארוול בנתה בהדרגה את היקום שלה, עם דגש גדול על ההצלחה הגדולה של הסרט הראשון ("איירון מן") ובנייה לטווח ארוך, יקומים מורחבים אחרים פשוט מונחתים עלינו. המחשבה היא שהקהל יספוג את העונה הראשונה או את הסרט הראשון כאקספוזיציה, ולאחר מכן יגיע נלהב לסרטי ההמשך שיקדמו את העלילה - אלה הם נאיביות וחוסר הבנה בסיסית של בניית מותג ושל מגוון האפשרויות שמתחרות על הזמן הפנוי שלנו. אם העלילה של העונה הראשונה לא סוחפת, הסיכוי שנגיע לסופה קלוש, ובוודאי לא לבאה אחריה.
זהו החטא הגדול הראשון של "מורשת יופיטר". לפי נתונים שאספה אפליקציית שירותי הסטרימינג Reelgood, ניתן לראות את הצניחה בעניין סביב הסדרה בין השבועיים הראשונים להשקתה, לשבועיים שבאו אחריהם. צופים שהחלו לצפות בה נטשו או נותרו מאוכזבים. היא לא הצליחה לפרוץ אל רשימת עשרת התכנים הנצפים של נטפליקס ולהתבסס בה, וכך הפסידה צופים פוטנציאליים אחרים שכלל לא הכירו אותה.
במבט לאחור, הכשלים היו שם עוד בשלב ההפקה. ההוליווד ריפורטר מדווח כי יוצר הסדרה, סטיבן דינייט ("ספרטקוס"), נקלע לעימותים עם בכירי נטפליקס הן על תקציב הסדרה והן בשל חילוקי דעות יצירתיים. לבסוף דינייט הוחלף באמצע צילומי הפרק השמיני והאחרון, והמפיק סאנג קיו קים השלים שורה של שינויים בפרקים שכבר צולמו. גם לואיס לטרייר ("הקריסטל האפל", "לופן") הובא כיועץ מיוחד כדי לבצע שינויים ביצירה בדיעבד. כך האמיר התקציב המקורי מ-130 מיליון דולר ל-200 מיליון דולר, וכפי שקורה הרבה בהפקות מסובכות שכאלה - תוספת התקציב והתיקונים רק החמירה את התוצאה המקורית הרעה בפני עצמה.
סתם עוד יצירה לקטלוג
ההרפתקה של "מורשת יופיטר" מעצימה את מה שמנויי נטפליקס רבים מרגישים כבר זמן מה: שירות הסטרימינג עסוק בבניית הספרייה שלו, הרבה יותר מאשר ביצירה של תכנים איכותיים. הסכומים הגדולים שמשמשים לרכישת זכויות, לא מתורגמים להשקעה ממשית בתכנים שיתעלו מעל הממוצע ויהפכו להצלחה בקרב צופים ומבקרים. "בלתי מנוצח" ו"וונדהוויז'ן", יצירות גיבורי על מ-2021 שהצליחו לעורר הד, עשו זאת עם כתיבה חכמה וזווית חדשה ומעניינת על ז'אנר הגיבורים. נטפליקס, מנגד, בסך הכל ביקשה לייצר עוד סדרת גיבורים משלה, ללא פואנטה, ללא דמויות מסקרנות או דילמות מעוררות הזדהות. סתם עוד יצירה לקטלוג. למעשה, מאז "ברידג'רטון" לא הייתה לנטפליקס יצירה מקורית מוצלחת. חצי שנה של תוכן לפרוטוקול.
חשוב לציין בהקשר הזה: קניין רוחני הוא לא כזה שאפשר לצפות איך יתפתח. לצורך העניין, נטפליקס מנסה להפוך את יקום "המכשף" או "ברידג'רטון" (לשתי הסדרות הוזמנו סדרות ספין-אוף/סדרות בנות) למותגים נרחבים ומשגשגים. ייתכן שההימורים האלה גם יצליחו בטווח הרחוק, אלא שבטווח הקצר הכישלון של "מורשת יופיטר" מוטיל צל כבד על הנכס המותגי הגדול ביותר של לנטפליקס עד כה - "Millarworld". עם "Millarworld" קיוותה נטפליקס לבנות יקום מורחב מן המוכן, וגילתה שאין עניין כבר ביצירה הראשונה מתוכו. לכן, עד שיתברר אחרת, נטפליקס מוצאת את עצמה בסיטואציה לא מוכרת במלחמות הסטרימינג: בכל הקשור לנכסים אסטרטגיים עם פוטנציאל להרחבה משמעותית - היא נמצאת בנחיתות לעומת המתחרות.
נטפליקס היא עדיין השליטה הגדולה של ענף הסטרימינג, והיא צפויה להישאר כזו בעתיד הנראה לעין. ובכל זאת, הכותרים המוצלחים, הסדרות המדוברות, היצירות שזוכות לבאזז ועניין - אלו הולכים ומתמעטים. האם נטפליקס באמת תרצה להשקיע שוב עשרות מיליונים רבים בניסיון נוסף ליצירה מאותו עולם תוכן שכשל, או שמא התוכניות הגדולות ל"סדרה חדשה" שתחליף את "מורשת יופיטר" היו רק ספין מתוחכם כדי לקבור בשקט את הכישלון? כך או אחרת: סיפור "מורשת יופיטר" הוא הרבה מעבר ל-200 מיליון דולר אבודים. זהו הסדק הראשון בשריון של השליטה הגדולה בענף הסטרימינג. סדק קטן אמנם, אבל בהחלט משמעותי.