אי אז לקראת אמצע 2020, כשכולנו ברחנו אל מעמקי ספריות הסטרימינג וה-VOD בחיפוש אחר נחמה מהמתרחש בעולם החיצון, נראה כמעט הזוי שנרצה לצפות שוב ביצירה שקשורה למגפה כלשהי. הקונספט הזה היה נחמד כל עוד התקיים במחוזות המותחנים הבדיוניים, אבל מרגע שהפך למציאות משתקת וקטלנית, רק מזוכיסטים אמיתיים יבחרו לשחזר את החוויה גם במתחם האסקפיזם הפרטי שלהם. ובכן, מתברר שלא רק הם. העיבוד האמריקאי של "אוטופיה" באמזון פריים וידאו, המותחן הרוסי "הצלה" ("To The Lake") בנטפליקס, "העמדה" שעלתה בישראל ביס - כולן יצירות מהשנה החולפת שבמרכזן עמדה מגפה קטלנית - הוכיחו שהז'אנר עדיין מדבק.
ובכל זאת, בתור מי שבעצמו סבל עד מאוד לפני שפרש מ"העמדה", ההבטחה של "סוויט טות': ילד עם קרניים" ("Sweet Tooth") לוותה בחשש לא קטן מעוד יצירה מתישה ומצלקת. הסדרה מבוססת על קומיקס בעל אותו שם מאת ג'ף למיר (שגם אייר אותו) המשתייך לחברת הבת של DC קומיקס - ורטיגו. החברה הוקמה בתחילת שנות ה-90 מתוך כוונה להוציא תחתיה תכנים המוכוונים לקהל בוגר יותר, עם עיסוק בשימוש בסמים, עירום, אלימות גרפית וכיוצא באלה. מכאן יצאו יצירות כמו "סנדמן" ו"פריצ'ר", וכמותן גם "Sweet Tooth" הביאה עמה חזון אפל. היא מתרחשת במציאות שבה נגיף קטלני ומסתורי מוביל למותם של מרבית בני האדם, בדיוק כשתופעה יוצאת דופן אחרת מובילה להיוולדם של תינוקות בני-כלאיים, מחציתם אנושיים ומחציתם חייתיים.
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
גאס (כריסטיאן קונברי הנהדר), גיבור הסדרה החדשה של נטפליקס, הוא נער בן כלאיים שכזה, עם קרניים ואוזני איל, שמבלה את ילדותו עם אביו (וויל פורטה) בבקתה מבודדת ביער. מאחר שהניצולים מהנגיף סימנו את בני הכלאיים כמי שאחראים למגפה, במקום המרוחק הזה מקווה האב להגן על בנו התמים והנרדף מפני סכנות העולם הגדול. נדמה שכל האלגוריות והקריצות לעולם האמיתי, עם החשש וההתעמרות בזר ובשונה, די מובנות כאן מאליהן. שרשרת של נסיבות מובילה את גאס לעזוב את המתחם המוגן, ולצאת למסע הרפתקאות עמוס אירועים ותפניות. לצדו מתייצב טומי ג'פרד (נונסי אנונזי, "משחקי הכס"), נווד לוחמני ומסתורי בפני עצמו, ולאורך הדרך גם חברים נוספים. כל זאת כשברקע מסלולן של דמויות אחרות ולכאורה נפרדות לחלוטין, עומד להצטלב עם זה של גאס וג'פרד.
הפרק הראשון של "סוויט טות': ילד עם קרניים" צולם עוד ב-2019, אלא שעד שהוזמנה עונה שלמה, הובילה המגפה בעולם האמיתי לעצירת ההפקה. הזמן הזה, מודים שני היוצרים ג'ים מיקל ובת' שוורץ, הוביל אותם לחשבון נפש באשר לאופי שתלבש הסדרה. וכך, בניגוד לחומר המקור האפלולי והקודר הרבה יותר, "סוויט טות'" הסדרה בוחרת לדבוק במכוון בתקווה. היא מאירה את החשיכה הדיסטופית בעזרת האופטימיות החולמנית של גאס, שרואה מבעד למסך הדכדוך שירד על העולם. וכך, בין החיבה הגדולה למתוק (ומכאן הכינוי שמדביק לו ג'פרד, שנושא את שם הסדרה) לאמונה הנאיבית בכל מי שנקרה בדרכו ובמטרתו הסופית, גאס מדביק גם את הדמויות שנקרות בדרכו וגם את הצופים בזיק של אמונה בטוב. הבחירה הזאת מונעת מהסדרה לשקוע עמוק מדי לתוך דכדוך וסבל, שהן מנת חלקן של סדרות רבות בז'אנר, והופכת אותה תחת זאת להרפתקה שכיף לגמוע במחי בינג' סופ"שי.
אלא שהבחירה הזאת לא מסתכמת רק במובן התסריטאי של המילה. גם בהיבט הוויזואלי שלה, "סוויט טות'" חורגת מגבולות הז'אנר, ונראית לפרקים כמו יצירה של ווס אנדרסון. הנופים המרהיבים של ניו זילנד, שם צולמה הסדרה, מחמיאים ומוחמאים מהבחירות העיצוביות של הדמויות עצמן ומהתום הילדותי שנובע מהן. גם תסמיני הנגיף הקטלני המינימליסטיים (שהסדרה בוחרת להציג) הם כאלה שאינם מעיבים על הצבעוניות והתקווה שבוקעת ממנה כמעט בכל סצנה. אמנם גם במציאות הזו, "סוויט טות'" עדיין עוסקת בנושאים ובאירועים קשים, אבל בשום שלב לא מאבדת את האיזון העדין בין מתח לאובדן תקווה. וכן, בהחלט עוזר שחלק נכבד מהפרקים הם באורך של כ-40 דקות, גוברת על עוד מחלה שסדרות רבות מדי של נטפליקס סובלות ממנה. המיקוד הזה מבטיח שלא נסבול גם מהתקף סוכר.
לצד ההנאה שבמסע הצבעוני והמהנה, "סוויט טות'" בהחלט אינה חפה מפגמים. אף שבסופו של דבר כל חלקיה השונים מובילים לחיבור הבלתי נמנע בין גיבוריה השונים, ניכרת חוסר אחידות באיכות ובעניין שהם מספקים. סיפורם של הרופא אדי סינג' (אדיל אקטר) והניסיון לסייע ולהסתיר את בת זוגו, ראני (אליזה ולאני), הסובלת מהמגפה, נוטה לשעמם ובעיקר לחזור על עצמו. גם הנבל המרכזי של הסדרה, מנהיג קבוצת "אחרוני האדם", הוא שוב איש צבא פסאודו קשוח ומעשן סיגרים, עם כל המניירות והקלישאות הכרוכות בדבר. מדובר בפספוס לא קטן, שכן אף ש"סוויט טות'" מוצגת לרוב דרך המשקפיים הוורודים שדרכם רואה גאס את העולם, היא ממש לא נדרשה להיות אינפנטילית.
ואף על פי כן, ואף על פי שגם בשיאה היא אינה יצירת שיא בז'אנר או כזו שמותירה רושם ארוך טווח, האור והיופי של "סוויט טות'" מספיקים כדי להפוך אותה לממתק טלוויזיוני. היא מציגה בחכמה את הפרדוקס שבו ניצבים מבוגרים כשהם ניצבים מול ילדים, ציניים ופסימיים מכדי להאמין בנאיביות שהטוב עוד יכול להגיע. יש בכך חמלה גדולה שבהחלט מבליטה אותה ביחס לסדרות אחרות בז'אנר. מכאן אלו הן הכימיה שבין גיבוריה השונים, ההרפתקה והתגליות לאורכה, שמספיקות כדי להתמיד בסיפור מרהיב-מוזר ומפתיע, עד שנתעורר שוב אל המציאות המדכדכת של היומיום.
קטנה
בשלב זה של חיינו, נראה כמעט מיותר להתעכב שוב על שם עברי גרוע לסדרה של נטפליקס, ובכל זאת - רק לשם הפרוטוקול - זהו מצב של כמעט אין ברירה. "סוויט טות': נער עם קרניים" חוטא לסדרה שלוש פעמים. הראשונה היא שמדובר בתרגום ישיר שמאבד את המשמעות של הביטוי המקורי, השנייה היא שזה לא שמו של הגיבור (אף שהשם מקשר אליו ישירות) והשלישית היא שהתוספת לשם פשוט מיותרת. מי שמכיר את הסיפור יודע שלגאס יש קרניים, ומי שלא גם כך לא יבין מה רוצים כאן מחייו.