פסטיבל קאן כבר הגיע לנקודת האמצע שלו, וקל לקבוע מהו הסרט הכי מדובר ושערורייתי בו עד כה: "בנדטה", שהוקרן במסגרת התחרות הרשמית ועורר תגובות נסערות ומעורבות. יש המגדירים אותו כיצירת מופת, ויש המקטלגים אותו כטראש; יש שכתבו כי הוא פמיניסטי או פוסט-פמיניסטי ויש שהאשימו אותו במיזוגניה; יש שמחאו לו כפיים, ויש מי שהשליכו עליו עגבניות סרוחות. האמת, לדעתי, נמצאת איפשהו באמצע. אך כידוע, אנחנו לא בתקופה שבה יש מקום לדקויות.
התגובות הללו לא מפתיעות בהתחשב בזהות של במאי "בנדטה": פול ורהובן, מי שחתום על כמה מן הסרטים השנויים במחלוקת של דורנו, בראשם "אינסטינקט בסיסי", "נערות שעשועים" ו"היא". היוצר ההולנדי חוזר כאן לז'אנר שבו התנסה כבר בשנות השמונים עם "רומן הדמים", סרטו הראשון בשפה האנגלית. כלומר, סרט תקופתי המתרחש בעבר הרחוק למדי.
הפעם, זהו סרט דובר צרפתית הלוקח אותנו למסע לעבר הצד האפל של מנזר איטלקי במאה ה-17. הוא נקרא בשם נזירה הטוענת כי ישו נכנס בגופה, וכך מצליחה לתמרן את הנזירות ולשלוט בהן. בו בזמן היא מתחילה לנהל רומן עם אחת הנזירות, ולתוך הקלחת הזו נכנסת גם מגפה שמשתוללת בחוץ. לא מדובר ברמז לקורונה, שכן "בנדטה" צולם כבר לפני שנתיים, והבכורה שלו נדחתה יחד עם הדחייה של פסטיבל קאן בשנה שעברה.
מה יש בסרט? מה אין בו. נאמר רק כי סצנה שבה הנזירות משתמשות בפסלון דתי כדילדו היא עוד אחד הקטעים המעודנים ביצירה הזו, שכרגיל אצל ורהובן שטופה באלימות ובמיניות.
"חלק מהביקורות באו בטענות על כך שאני מתאר כיצד הנזירות יושבות על האסלה ביחד", אומר לי ורהובן, בריאיון בלעדי לתקשורת הישראלית המתקיים בריביירה. "באים אליי בטענות כאילו עשיתי משהו איום ונורא, אבל החרבון הקולקטיבי הוא דבר טבעי ומקובל. כשהייתי בצבא, עשינו את זה כל הזמן, וכך גם היה במנזרים".
הסרט תוקף את הפונדמנטליזם הדתי בימי הביניים. זו אלגוריה לתקינות הפוליטית בימינו?
"הפוריטניות היום בלתי נסבלת, ואני לא מאמין שהיא תשרוד הרבה זמן. כמה זה עוד יחזיק? אולי עשר שנים, אולי עשרים שנה, אולי שלושים, אבל לא יותר מזה. גוף האדם הוא לא דבר קדוש. בהולנד של שנות השבעים, וגם כאן בריביירה, נשים היו מסתובבות טופלס ואף אחד לא עשה מזה עניין. כיום, שוב מתייחסים לגוף האנושי בתור פרי אסור".
הסרט מתבסס על ספר העיון של ההיסטוריונית ג'ודית בראון, שתיעדה את המקרים הידועים הראשונים של רומנים חד-מיניים בין נזירות. לדברי ורהובן, רוב המתרחש בו נאמן לאמת ההיסטורית. "יש אנשים שלא מתעניינים בעבר, אבל אני כן", הוא אומר. "עשיתי את הסרט כדי להראות את השינויים שעברנו כחברה. יש מקומות שבהם הלכנו אחורה, ויש מקומות שבהם התקדמנו. כיום, אף אחד בעולם המערבי לא יעשה עניין מרומן לסבי. במנזרים של אותם ימים, זאת הייתה עבירה חמורה".
עד כמה כל הפרטים בסרט מדויקים?
"אני יודע שכולם נורא סקרנים לגבי הסצינה של הדילדו. אני לא יודע למה כולם כל כך נסערים. הרבה נשים משתמשות בדילדו, אז מה? חשק מיני הוא הדבר הכי טבעי שיש. יש לי כלבות וגם הן קופצות לפעמים זו על זו.
"בכל מקרה, השימוש בדילדו לא מופיע בספר שעליו התבססתי. אז למה הוספנו אותו לתסריט? כדי להעצים את הדרמה, רציתי שאחת הדמויות תעלה למוקד. אך באותם ימים, רומן לסבי נטו היה עילה לעונש בלבד, לא להוצאה להורג. שימוש בכלי דמוי דילדו, לעומת זאת, כבר היה עילה לשריפה".
השיחה מתקיימת עם שישה עיתונאים נוספים מרחבי אירופה, כולל הולנדי שמתרגש כמובן לשוחח עם המפורסם והמצליח מבין הבמאים בני עמו. אחד מהשישה אומר לוורהובן שיש בסרט משהו מן הפארסה. "לא תכננתי שהסרט יהיה פארסה", הוא אומר בתגובה. "אם ככה חשבת, אז נכשלתי. באחד מרגעי השיא, אחת הנזירות מתאבדת. זה ממש לא מצחיק, לא? אני אפילו לא חושב שהסרט הוא קומדיה שחורה. הוא טרגדיה. מה שנכון, זה שיש כאן הומור. אני תמיד משלב הומור בצד אלימות, כפי שעשיתי ב'רובוקופ' וב'זיכרון גורלי".
אף שהשיחה מתקיימת לכבוד "בנדטה", כמובן שבשלב מסוים עולים בה הציטוטים של שרון סטון, שכיכבה אצלו ב"זיכרון גורלי" וגם ב"אינסטינקט בסיסי".
באוטוביוגרפיה שלה, שיצאה לא מזמן, סטון מעלה טענות כלפי הבמאי. היא כותבת שהקטין אותה, התעקש לקרוא לה "קארן" אף שידע את שמה האמיתי ובאופן כללי לא כיבד אותה. חמור מכל, היא טוענת שתימרן אותה לחשוף את ערוותה ב"אינסטינקט בסיסי", אף שהבטיח לה שהקהל לא יראה כלום; ואם לא די בכך, היא גילתה את המרמה רק בהקרנת טרום-בכורה של הסרט, כשמסביבה שלל גברים זרים שליקקו את שפתיהם.
"שרון סטון משקרת כבר שלושים שנה", אומר על כך ורהובן. "היחסים בינינו טובים, וכרגע פשוט סיכמנו שאנחנו זוכרים דברים אחרת. הזיכרון שלי אחר משלה, והזיכרון שלי גם טוב משלה".
מה אתה זוכר?
"איך היא הייתה יכולה לצלם את הסצנה הזו בלי לדעת מה קורה? המצלמה שם מולה. היא ממציאה הכל. היא גם מעולם לא סטרה לי כפי שהיא מספרת. לא הייתה לה שום בעיה בזמן אמת. יש גם פרט מעניין שהיא משום מה בוחרת להחסיר מהדברים שלה: בזמנו, מיד אחרי הצילומים, היא הביאה לי את התחתונים שלה במתנה. חוץ מזה, קראת את הספר?"
האמת שכן, במלואו.
"אז אתה יודע שסטון כותבת שם שלו היא הייתה מצלמת שוט כזה, גם היא היתה משתמשת בו, ככה שהיא עומדת מאחורי ההחלטה שעשיתי".
ורהובן ממשיך את האובססיה שלו עם בלונדיניות גם ב"בנדטה", בו מככבת וירז'יני אפירה המצוינת, אחת הכוכבות העולות והמוערכות בצרפת. "אני לא חושב שיקרה לי איתה מה שקרה עם שרון סטון", אומר הבמאי. "היא קיבלה את התסריט לפני הצילומים, היא ידעה בדיוק איך אצלם כל סצנה וסצנה ודיברנו על הכל".
התגובות בקאן לפעמים רעות ולפעמים טובות, אבל מה יהיה כשהסרט יגיע לאמריקה? אפשר להניח ששם יהיו פחות סובלניים לגביו.
"אני מניח שהיחס ישתנה בין מדינות שונות, בהתאם ליחס הכללי כלפי עירום וסקס. כנראה שבארצות הברית יגיבו אחרת, אבל בהולנד אנחנו מאוד ליברלים. בשנים האחרונות, כשמצלמים סצנות סקס בהוליווד יש בהפקה תפקיד חדש שנקרא 'מתאם אינטימיות'. לי זה נשמע כמו רעיון מוזר מאוד, ולא השתמשתי בו".
המתנת שנתיים עד שהסרט יפגוש את הקהל.
"בגלל האילוצים של הקורונה, וזה היה נורא. ההמתנה הייתה חוויה קשה, וגם עברתי ניתוח בירך בזמן הזה. עכשיו, שהסרט יצא לאוויר העולם, אני מרגיש מאוד מרוחק ממנו. ישבתי בפרמיירה והסתכלתי בו כאילו מישהו אחר ביים אותו. כל הזמן אמרתי לעצמי 'חבל שלא עשיתי ככה, חבל שלא עשיתי אחרת'. רק באמצע ההקרנה התחלתי לפתח ביטחון ולהאמין בסרט".
מה התוכניות לעתיד?
"אני כבר בן 82, אבל יש לי עוד המון תוכניות בראש. אני רוצה לביים סרט על החיים של ישו, בין השאר. כמה מהציירים ההולנדים הכי גדולים ציירו את הציורים הכי טובים שלהם בגילי, וגם אני מקווה שהשיא עוד לפני".