המצעדים והטיקטוק מוכיחים: הרוק חוזר בניגוד לכל הסיכויים, אבל לא כמו שדמיינו

טוב, חבר'ה מבוגרים, הנה עדכון על מה שקורה עכשיו במוזיקה שצעירים שומעים - כלומר: מה שחזק לאללה בטיקטוק או בספוטיפיי. ובכן, הטרנד הגדול כרגע זה סאונד חדש, עכשווי, מדליק: מין צליל כזה שכולל כלי נגינה חיים. גיטרה, בס, תופים וכאלו, אולי גם קצת סינתים וכל זה מלווה בזמר או זמרת שצועקים. קוראים לזה, כך מסתבר, רוק.

שני הלהיטים הגדולים בעולם כרגע משתייכים לז'אנר. קודם כל יש את "Good 4 U", קטע פאנק-רוק של הזמרת הצעירה אוליביה רודריגו, כוכבת מערוץ דיסני שהפכה לזמרת, שנמצאת כרגע מקום בראשון במצעד הגלובלי של ה-Billboard. הקטע השני הוא של ההרכב מונסקין, הלהקה האיטלקית שזכתה בחודש מאי באירוויזיון עם קטע רוק כבד. החידוש הרוקי שלהם לקטע "Beggin'" של ה-Four Seasons נמצא במקום הראשון בהאזנות בעולם לפי ספוטיפיי.

עכשיו, חבר'ה מבוגרים, אתם בטח מגחכים ואומרים: מה חדש? מה טרנדי? רוק??? הרוק הרי תמיד היה כאן! אז זהו, שלא. ב-15 השנים האחרונות הרוק עבר פיחות מהיר במעמדו, עד כדי כך שהוא נעלם לחלוטין מהמצעדים. עד כדי כך, שלרוב בני הנוער כיום זהו משהו חדש לחלוטין. ברצינות.

מבט ברשימת להיטי המקום הראשון בבילבורד האמריקאי, מגלה שהפעם הקודמת - לפני "Good 4 U" של רודריגו - שלהיטי רוק הגיעו למקום הראשון בארצות הברית, הייתה בקיץ 2007 (!). באותו קיץ זכינו לרצף להיטים גיטריסטי בזכות קטע הפאנק רוק "Girlfriend" של אבריל לאבין, שהוחלף בשתי בלדות רוק של ה-Plain White T's ומארון 5, מי שהייתה להקת הרוק המובילה באמריקה באותן שנים.

וכדי להמחיש איך שהגלגל מסתובב, בתחילת חודש מרץ התארח אדם לווין, סולן מארון 5, בפודקאסט הנחשב של זיין לואו באפל מיוזיק. זאת להקה שעברה מטמורפוזה מוחלטת. עם פריצתם, בשנת 2002, הם היו להקת רוק מיינסטרימית טיפוסית. ככל שהתקדמו השנים, הלהקה השתנתה: הגיטרות, הבס והתופים נזרקו והחליפה אותם הפקה ממוחשבת שהעצימה את קולו ודמותו של לווין, כששאר חברי הלהקה נעלמו. לווין לא פעל בוואקום. הוא קלט שהרוק נעלם, והמעבר שלו לפופ אלקטרוני שמר על מארון 5 כשם מצליח בטופ העולמי.

הראיון עם לווין באפל מיוזיק היה די מנומנם, עד שלואו כיוון אותו לשאלות על תקופת הפריצה של מארון 5, בתחילת המילניום. לווין נתקף נוסטלגיה, החל לספר איך הוא שומע עם בתו בת ה-5 מוזיקה מאז, שכמותה כבר לא שומעים ברדיו, ואז זרק פצצה: "מה שעושה אותי עצוב", הוא תיאר, "זה שאין יותר להקות. כשאלבום הבכורה שלנו יצא ב-2002 היו עוד להקות מסביב, אבל היום הן זן נכחד".

הציטוט גרם לרבים ברשתות החברתיות לכסח את לווין. מעריצים של להקות קיי-פופ כמו BTS ובלאקפינק נעלבו בשמם והרכבים וותיקים כמו גארבג' דאגו להזכיר את קיומם בציוץ: "ומה אנחנו, חתולים?". אבל כל אלו פספסו את הטענה של לוין. נכון, יש בשטח להקות פופ מופקות. יש גם כל מיני להקות ותיקות שעדיין פועלות, כמו גם להקות שוליים מעניינות שמביני דבר ברדיו הקצה מכירים. אבל מה שאין היום באמת זה את להקות הגיטרה-באס-תופים הקלאסיות. אלו ששלטו במוזיקה משנות השישים, עד תחילת המיליניום. בשנת 2002, כשיצא "Songs About Jane", אלבום הבכורה של המארונים, בשטח היו עוד המון להקות חדשות, כמותם. הסטרוקס, הליברטינז, אינטרפול, קולדפליי וקווין אוף דה סטון אייג', לדוגמה. אבל ככל שעברו השנים, הזן המצ'ואיסטי הזה של המוזיקה הלך ונעלם.

כמובן שכל זה לא שייך רק לארצות הברית. גם בבריטניה נפעמו מהחזרה הפתאומית של הרוק למצעדים, כשבשבוע אחד באמצע יוני צעדו בטופ 40 רודריגו, מאנסקין וקטע הפופ-פאנק "Transparent Soul" של ווילו סמית. השיר של רודריגו היה לקטע הרוק הראשון שמגיע למקום הראשון בבריטניה, מאז 2009. לשם השוואה, בעשור הראשון של המילניום הגיעו לפסגה בבריטניה לא פחות מ-30 קטעי רוק.

מרטין טאלבוט, שעומד בראש ה-Chart Company, החברה שיוצרת את המצעד הבריטי, טען בריאיון לאתר החברה כי "ציפינו זה זמן רב שהרוק יחזור למצעדים, בסופו של דבר. מה שלא חזינו זה שמי שיחזירו אותו למצעדים הם כוכבת דיסני לשעבר והרכב שבדיוק זכה באירוויזיון". האבחנה של טאלבוט, שהרוק חזר בזכות שני אמנים שהגיעו ממקורות שהם שיא הקיטש, מסבירה אולי מה קרה כאן בעצם. גם רודריגו וגם מאנסקין זכו להצלחה באמצעות עבודת שיווק אינטנסיבית בטיקטוק. דרך שונה מאוד מהמסלול שאמני רוק עשו להצלחה בעבר.

למרות שנראה שרודריגו ומאנסקין הם חלוצי הגל החדש של הרוק, הטרנד הזה לא קרה בין לילה. התהליך הזה התבשל בחודשים האחרונים, עד להתפרצות הנוכחית. כנראה שהראשונה לשנות את המטוטלת לטובת הרוק הייתה הזמרת מספר אחת כיום בעולם, טיילור סוויפט. בשיא סגרי הקורונה בשנה שעברה, סוויפט הוציאה שני אלבומי הפתעה נוגים, "Folklore" ו-"Evermore". סוויפט לא רק שהשתמשה בגיטרות פה ושם באלבומים, היא גם אירחה בהם שני הרכבי רוק-אינדי מהמובילים כיום, את Bon Iver ואת The National. סוויפט, ומעמדה, נתנה לגיטימיות לרוק אלטרנטיבי לחזור לקדמת הבמה, וההשפעה שלה ניכרה מיד. רודריגו, לדוגמה, הוא מעריצה גדולה של סוויפט, והאחרונה אף חתומה על כתיבת הלהיט הקודם של רודריגו, "Deja Vu".

אחרי סוויפט החליטה עוד כוכבת פופ לפנות לרוק - מיילי סיירוס. כמו רודריגו, סיירוס היא כוכבת דיסני שהפכה לזמרת. באלבומה האחרון, "Plastic Heart" המוערך שיצא בסוף 2020, היא עשתה קרוס-אובר מוחלט לעולם הגיטרות עם שיתופי פעולה עם ג'ואן ג'ט, סטיבי ניקס ובילי איידול. האלבום אמנם לא היה להצלחה מסחרית גדולה, אבל הוא יצר מספיק תשומת לב לז'אנר הגווע ולצמא אליו.

אבל האם הרוק באמת חוזר ועוד רגע דור חדש של להקות ישתלט על המצעדים? כנראה שלא. ניכר שכל הטרנד הנוכחי מתרחש בעולם הפופ, שפשוט נהנה לפלרטט עכשיו עם מוזיקת גיטרות. סוויפט, סיירוס, רודריגו, הבת של וויל סמית או הלהקה שזכתה באירוויזיון הן לא בדיוק הנדריקס, מרקורי, מוריסון או ג'ופלין, ולמרות שכרגע שומעים שוב גיטרות ברדיו, המציאות, עבור עולם הרוק, היא עגומה, כשבשטח פועלות מעט מאוד להקות כאלה.

בכתבה בגרדיאן הבריטי שהתייחסה לציטוט של לווין אצל לואו, רואיינו כמה אנשים מרכזיים בתעשיית המוזיקה. ג'יימי אוסבורן, הבעלים של חברת התקליטים Dirty Hits שהחתימה את Wolf Alice ואת ה-1975 - שניים מהרכבי הרוק הבולטים כיום בעולם - המחיש את הבעיה. "אנחנו ממש מנסים להחתים להקות", הוא סיפר. "נואשים למצוא להקה צעירה שנוכל לפתח".

"הבעיה", הוא הסביר, "היא שאין כמעט כאלו מסביב. יש יותר סיכוי כיום שילד ייצור מוזיקה לבד, בגלל הטכנולוגיה".

בן מורטימר, הנשיא של חברת התקליטים Polydor (שם חתמו בעבר The Who, אריק קלפטון, סוזי והבנשיז ורבים אחרים), הסביר באותה כתבה שיש לכך גם היבט כלכלי. "לא לחברת התקליטים", הוא הבהיר, "לאמן עצמו: אם אתה מוזיקאי צעיר, אתה ניצב בפני בחירה. האם למצוא עוד אנשים עם חזון כמו שלך, לקנות כלים יקרים ולשלם מלא על חדרי חזרות, או לחלופין פשוט להוריד Ableton (תוכנה ליצירת מוזיקה, א.ג), לטרוק את הדלת של החדר שלך ולהתחיל ליצור. התרבות מעוצבת על ידי הטכנולוגיה".

יכול להיות גם שהטרנד הנוכחי, שאמנם התחיל דרך עולם הפופ, הוא ביטוי לצמא האמיתי של הציבור לרוק'נ'רול כמו של פעם. בסוף 2019 הצבענו על כך שתשעה מעשרת סיבובי ההופעות המצליחים בעשור השני בעולם היו של רוקרים ותיקים: U2, גאנז אנד רוזס, רולינג סטונס, רוג'ר ווטרס, AC-DC וכדומה. אם יש ביקוש למופעים כאלו, מישהו יצטרך בקרוב להחליף את אותן להקות וותיקות שכבר על סף פרישה. כדי שזה יקרה, יצטרך לצמוח גל חדש של להקות שיכבשו את העולם באמצעות ריפים ודיסטורשנים.

בינתיים, עד שכל זה יתרחש, נצטרך להסתפק בטרנד הנוכחי שמתפשט. ואגב, גם לארץ הוא הגיע כשסטטיק ובן אל, ביחד עם אגם בוחבוט, רוכבים על הגל. כן, כן. טרנד הגיטרה, בס, תופים כל כך חזק, שהקטע החדש של כוכבי הפופ הישראלים, שיר שנקרא "העיר הגדולה", כולל בתוכו תופים מלוכלכים, סינתיסייזרים בוייב של קטע גל חדש מהאייטיז וסולו גיטרה שלא היה מבייש את סלאש או אדי ואן הלן. אפשר לבטל את זה בבוז, אבל אם זה יגרום לילד או ילדה אחת לרצות להחזיק גיטרה, מבחינתנו זה עשה את העבודה.