"הרעב להצלחה ולהכרה מאחורינו. היום אנחנו רק באים ליהנות"

    המוזיקאים ערן צור, שלומי ברכה ודני מקוב היו רעבים לרוק בתקופת הקורונה, אז הם החליטו להיפגש מדי שבוע. מהר מאוד נוצרה להם להקה - "טריפולי". בריאיון ראשון הם מסבירים למה הם שועלים מסוכנים, מספרים מה למדו בהופעות החצר בקורונה וחושפים מי גילה להם את נועה קירל

    להקת טריפולי (ערן צור, שלומי ברכה ודני מקוב) (צילום: אורית פניני)

    כשערן צור נפגש לראשונה בחדר החזרות עם המוזיקאים שלומי ברכה (משינה) ודני מקוב, הוא הבין שקורה שם משהו שאף פעם לא קרה לו. "זו הייתה ממש כתיבה משותפת. זה לא שמישהו אחד ישב בבית, כתב שיר והביא אותו. עבורי באופן אישי זו הייתה הפעם הראשונה שזה קורה. תמיד אני יושב לי בחדרי חדרים וכותב, ופה קרה משהו משותף שהיה מאוד מהנה ומשחרר".

    וכך שלושת המוזיקאים המבריקים הקפידו להיפגש מדי שבוע במשך כשנה באותו חדר חזרות קטן בדרום תל אביב, ושם הם כתבו יחד שירים. "הקטע שבו כתבנו יחד שירים מאוד פתח לי את הראש, וגם פתח את השירים", מודה צור. "שלומי הביא את הקטע הציני-הומוריסטי, דני הביא את ההסתכלות הרחבה כמי שהיה בהרבה להקות וכבר פיתח הסתכלות עומק כזאת".

    רצה הגורל, ובדיוק בשבוע שבו מציינים 30 שנה לצאת "פרח שחור" - אלבום הבכורה הבלתי נשכח של להקתו לשעבר של צור "כרמלה גרוס ואגנר", משיק המוזיקאי את להקתו החדשה, "טריפולי". זוהי סופרגרופ מגניבה, שבה חברים לצדו המוזיקאים שלומי ברכה והמתופף הוותיק דני מקוב. היום (שני) הם מוציאים סינגל בכורה, "סטודיו נמסטה", מתוך אלבום שלם שיראה אור בהמשך השנה וכולל חומרים חדשים שכתבו והקליטו השלושה במהלך שנת 2020 מוכת הקורונה. בחוץ - שקט, ובאולפן - רעש של קירות דיסטורשנים, הפצצות תופים וטקסטים נוקבים. טריפולי מבוססת על השילוש הקדוש ברוקנרול - גיטרה, בס ותופים והשירים נכתבו כולם תוך כדי נגינה, בלייב.

    חברי "טריפולי", המתראיינים כאן לראשונה בצוותא, הם מהמוזיקאים הוותיקים והמצליחים בארץ. שניים מהם מוכרים מאוד - שלומי ברכה (59), הידוע בעיקר כגיטריסט משינה ואחר משני כותביה העיקריים שהוציא גם שני אלבומי סולו ואלבום נוסף עם רמי פורטיס; וערן צור (56), שכאמור חוזר למסגרת להקתית אחרי שהיה בעבר חלק מכרמלה גרוס ואגנר, טאטו ורביעיית מסנר. הצלע השלישית בחבורה הוא דני מקוב (59), מוזיקאי מוערך מאוד ששימש כמתופף בהופעות ובאלבומים רבים, בין השאר ניגן עם הלהקות צליל מכוון, סיאם, נקמת הטרקטור ובית הבובות, וליווה אמנים רבים ובהם ברי סחרוף, אביב גפן, קורין אלאל וארקדי דוכין. עם צאת השיר הראשון, יעלה ההרכב להופעת טרום בכורה בפסטיבל "סנטרל פארק" (יערות מנשה) שתתקיים ב-21 באוגוסט, בערב בו יופיעו גם פורטיסחרוף ותמר אפק.

    עוד בוואלה!

    "בא לי למחוק את כל מה שנקרא פבלו רוזנברג. שלא יכירו אותי. ואז להתחיל מהתחלה"

    לכתבה המלאה

    הקשר המקצועי בין השלושה נוצר באלבום "תכלית בתחתית" של צור, שבו ברכה ומקוב ניגנו. "מאוד נהניתי ושמעתי שאנחנו מצלצלים מאוד טוב. רק שלושה כלי נגינה אבל הצליל נשמע מאוד עשיר", אומר ברכה. "לימים התקשר אליי דני והציע לנגן יחד. אמרתי לו, אולי נציע גם לערן, אבל שכל אחד יבוא בלי אג'נדה. ערן יבוא בלי הצור ואני אבוא בלי הברכה. התקשרתי לערן. התשובה של ערן הייתה: 'יום שלישי בעשר'. אמרתי לו - תבוא בלי הצור. זה עוד יותר הדליק אותו. נפגשנו, ובמפגש הראשון יצא לנו כבר שיר".

    למה קראתם לעצמכם טריפולי? בגלל שאתם טריו?

    צור: "מאוד היססנו לגבי השם, הרצנו מלא שמות. שלומי פולט כל מיני דברים מצחיקים".

    ברכה: "הצעתי טריפוליפופ, שזה בעצם טריפ הופ של טריפוליטאיים".

    צור: "נשאר מזה טריפולי. זה גם טריו, גם טריפי וגם שם של שלוש ערים בעולם, אני מכיר שתיים מהן. יש לזה גם את האדג' המזרח תיכוני".

    מה שונה ומה דומה בין הלהקה החדשה שלכם ללהקות אחרות שלכם מהעבר או ההווה?

    מקוב: "תשמע, רוקנרול נשאר אותו רוקנרול. זה אותם הסיפורים, אותם טקסטים על החיים, למעט מה שקרה בעולם שהשתנה בצורה מטורפת. אבל יש חקירה חדשה של סאונד כל הזמן ברוקנרול. הפו פייטרז למשל סוגדים לאושיות שהיו ברוקנרול לפני 30 שנה אבל מביאים איתם איזה טוויסט. הטוויסט לא מאוד גדול, זה לא כמו המצאה של ז'אנר".

    ברכה: "יש דבר שהוא אופנתי. אופנה באה מהשורש של אופן. אופן זה גלגל. גלגל זה מסתובב. הבגדים משתנים. נניח שאתה זמר ואתה רוצה להחליף את הסאונד - אז אתה מחליף את הנגנים ומשתנה לך הסאונד. פה כל אחד מביא את מה שהוא צבר עם השנים, את הניסיון, התשוקה והסקרנות שלו. החיבור בינינו הוא מעניין".

    צור: "מה ששונה לגביי הוא שכאמור התחלתי ליצור ביחד ולא לבד. ומה שדומה הוא שבסופו של דבר אתה מכניס פלאג לתוך מגבר, לוחץ על כפתור, פותח מיקרופון, שר ומנגן. זה תמיד הבסיס של הדבר".

    ברכה: "מה שמשותף לשלושתנו זה הרעב הזה, אנחנו כל הזמן ON".

    אי אפשר להימנע מלשאול על האגו. שלושתכם אמנים ומוזיקאים ובעלי אגו. איך זה עובד?

    ברכה: "זה עובד. אגו זה דבר חשוב כשהוא במינון הנכון, כמו כל דבר בחיים. לכל אחד יש את האג'נדה שלו, ויש כבוד בינינו אחד לשני בתור מוזיקאים, ויש הקשבה, שהיא היתרון של הגיל. ואם למישהו לא נראה משהו אז הוא עומד על שלו, ואחד צריך לוותר, זה בסדר גמור".

    צור: "יש את היתרון שכבר עברנו דרך. אחד היתרונות של הדרך שעברנו זה שהאגו הוא כבר לא אגו של ילד בן 25 שרוצה לפרוץ לעולם. שלומי ראה קהלים ענקיים, אני ראיתי את מה שאני ראיתי, דני עבר את מה שהוא עבר. מהבחינה הזאת, המקום של הרעב להצלחה ולהכרה הראשונית כבר מאחורינו. אז אין את העול הזה. אני זוכר את עצמי אז, בכרמלה לפני 30 שנה אחורה, כמה הדבר הזה בער בי. היום אני כבר במקום אחר לגמרי, ואני חושב שגם שלומי ודני. אז יותר התעקשתי, התווכחתי, אמרתי לאנשים איך לנגן, רבתי, הייתי יוצא במועקות מחזרות. היום זה משהו אחר - אנחנו באים ליהנות. את הפריצה שלי כבר עשיתי, שלומי ודני עשו את שלהם, אנחנו לא צריכים את החדירה הראשונית הזאת לתודעה. האגו כבר קיבל את שלו".

    האגו קיבל את שלו. להקת טריפולי (צילום: אורית פניני)

    אתם מציירים הכול באור נפלא ביניכם. לא היה שום ריב ביניכם, נניח בין ערן לשלומי שדני המתופף היה צריך לפשר, כמו שעשה רינגו במריבות בין פול לג'ון?

    מקוב: "האמת, אנחנו לא קיימים מספיק זמן בשביל שזה יקרה".

    אתם גם בתחושה שהרוקנרול עושה קאמבק?

    ברכה: "אנחנו הקאמבק. אנחנו קוראים לעצמנו 'ניו אולד סקול'. בעצם הרוק בארץ די שקע בתקופה האחרונה, וזה בסדר מבחינתי, הכל טוב, יש את הפופ שמאוד מפותח פה והוא ברמה מאוד גבוהה יחסית למה שהיה עד היום. כל הנועה קירל ומרגי. אני מעודכן דרך הבת הקטנה שלי. אנחנו בעצם מאוד נקיים ותמימים בפרויקט ההתעוררות שלנו, זה מפגש של מוזיקאים שבאים לנגן. לא ידענו למה זה מוביל. רצינו ליצור וליהנות מהדרך. הפרויקט ברא את עצמו, זה רוקנרול, אנחנו רוקרים מפעם, עשינו עדכונים לסאונד שלנו".

    מקוב: "כשהתקשרתי לשלומי זה בא ממקום שבא לי לעשות רוקנרול. התגעגעתי אליו וזה משהו שפחות יוצא לשמוע בסביבה המיידית, בטח פה בארץ, גם אם יש כמה נושאי דגל מאוד מצליחים. הייתי המון שנים בתוך הטראנס, השתמשתי במכשירים ובמכונות, ופתאום אתה רוצה לשמוע דיסטורשן. לי זה עושה טוב".

    דני, יש לך עבר מכובד כמתופף בהופעות ובאלבומים של להקות ואמנים - צליל מכוון, סיאם, נקמת הטרקטור, ברי סחרוף, אתה מוערך בענף המוזיקה. אבל לקהל הרחב אתה הצלע הפחות מוכרת במשולש, ובשנים האחרונות אתה עוסק במקביל בעיצוב פנים ואדריכלות. לך יש תחושת החמצה מעולם המוזיקה? הפרסום חסר לך?

    מקוב: "ממש לא. אני לא האדם הנכון לשאול אותו את זה. לא חסר לי פרסום. אני רוצה ליהנות. עם השנים הרגשתי אולי סוג של מיצוי. בתחילת הדרך הייתי שם עם נקמת הטרקטור, אחר כך ניגנתי כמה שנים טובות עם ברי סחרוף, עשיתי המון אלבומים, ואז עברתי לעולם האלקטרוני. ניגנתי במסיבות בכל העולם וגם עם להקת בת שבע ב'אנאפאזה'. ואז התקשרתי לשלומי ואמרתי לו בא לי לעשות רוק, לא אכפת לי אם זה יצליח או לא יצליח, אלא אכפת לי אם זה כלכלי או לא כלכלי, בא לי בשביל הנשמה".

    ערן צור (צילום: ראובן קסטרו)

    איך עברה עליכם התקופה הקשה של הקורונה?

    צור: "עשיתי הרבה הופעות חצר. נפתח איזור חדש של התרחשות ופעילות. זה היה מאוד מחנך מבחינתי, כי אתה רואה את האנשים ממש בגובה העיניים, קרובים אליך. אין את הסאונד, התאורה והבמה. יש ישירות בלתי אמצעית. אתה צריך לאסוף אותם אליך, לעבוד איתם, לראות את זה כל הזמן קורה. זה היה שיעור חשוב של קומוניקציה".

    ברכה: "אני החלטתי לקחת את הגיטרה האקוסטית שלי ולצאת להופעות, גם בחצרות, לשיר שירים שכתבתי במהלך כל הקריירה שלי, בפעם הראשונה. וזה היה מדהים, זה היה בית ספר מטורף בשבילי. אני זוכר את ההופעה הראשונה שבה רעדתי. אני היום נמצא במקום אחר מלפני הקורונה כי קיבלתי מתנה ממש גדולה - לעמוד מול קהל ולספר את הסיפור שלי. בעצם בשירים של משינה יש הרבה סיפורים שהם מהחיים שלי, וברגע שהם מקבלים את הליווי האקוסטי אז הטקסט קופץ החוצה".

    תן דוגמא לשיר כזה של משינה שכתבת על החיים שלך ומשמעותו התבהרה לקהל בהופעות בקורונה.

    "הייתה לי תקופה מאוד קשה בחיים שבה חייתי בסוג של פיצול אישיות. כלפי חוץ הייתי אחלה ושמח, ובפנים עברתי תקופה מופנמת וקשה. זה היה לפני שמשינה עלתה על המסלול ולא מצאתי את עצמי. בשיר 'בדרך אל הים' המילים 'רק אני ואנוכי' זה בעצם פיצול אישיות. כשאתה מספר, 'בכל אחד יש מטורף חבוי, שמתגלה ולעתים נחבט, בעולם שלך אני שבוי, ובעולם שלי למי אכפת', אתה מבין פתאום שהטקסט בשקט שלו מקבל דרך הכותב של השיר את העומק שלו".

    מקוב: "אני חיפשתי להתאוורר קצת מהופעות. נראה לי גם ערן. גילינו את חוף הים. את הרוקנרול של הים. ביג טיים".

    ומה למדתם מהשנה וחצי האחרונות?

    צור: "להעריך מחדש את מה שאנחנו עושים".

    ברכה: "שום דבר לא בטוח בחיים האלה. אני חושב שהקורונה היא חברה חדשה שצריך ללמוד לחיות איתה מעכשיו והלאה. אתה לא יכול בעצם לתכנן הלאה את העתיד. אתה צריך להיות דינמי ופתוח כל הזמן".

    עוד בוואלה!

    סטטיק ובן אל: "זה לגיטימי לגמרי שאנחנו לא מבטאים מחאה במוזיקה שלנו"

    לכתבה המלאה
    פיצול אישיות. שלומי ברכה (צילום: טל שחר)

    וברקע השקט של ימי הקורונה, נוצרו הדיסטורשנים של הפרויקט החדש שלכם.

    צור: "זהו, זה גם אפשר לנו איזה שקט תעשייתי. היינו באולפן ממש בסגר הראשון לקראת הסגירה של הכל. שם התחלנו. היה המון שקט מסביב, מבחינה זאת שאתה לא רץ משם להופעות או לאיזה מקום. זו הייתה התמקדות כזאת. זה תרם".

    מקוב: "והמון שקט בראש, פחות אג'נדות".

    מה חשבתם על כך שמתי כספי ביטל בשבוע שעבר את כל ההופעות שתכנן לקיים בארץ החודש, בעקבות מתווה התו הירוק, והודיע שלא יופיע עד שיוסרו כל המגבלות?

    מקוב: "הופעתי בשבוע שעבר עם אריק סיני, והגיטריסט שם הוא יאיר מיכאלי שהוא גם הגיטריסט של מתי. הם דיברו עם מתי בטלפון בדרך להופעה. והוא קיבל ממנו ומאשתו עשרות הודעות. מתי כנראה קיצוני ברמה לא הגיונית. זה רק יעשה לו נזק".

    צור: "בזמן האחרון יצא לי לעבור על כמה שירים של מתי כספי, לצורך איזה פרויקט לזכר נתן זך. אני מעריץ את הבן אדם הזה. אם מישהו פתח את עניין ההרמוניה המורכבת בארץ זה הוא. מהבחינה הזאת אני מוריד בפניו את כל הכובעים שאפשר להוריד. ומוריד את הכובע על כל מה שהוא אומר. לכל אמן יש את החשבון שלו עכשיו מול הקהל. אני מאוד הייתי רוצה לראות את מתי אבל הוא לקח את ההחלטות שלו".

    דני מקוב (צילום: באדיבות המצולמים)

    ברכה: "משינה ארחו את כספי בקיסריה פעם, ואני ממש התרגשתי לנגן לידו. הבן אדם הזה הוא מוזיקאי ברמות שקשה לנו לתאר. אני חושב שהוא אדם מיוחד מאוד. הוא טיפוס כזה מיסתורי, קצת שקט. ומצחיק מאוד. ואני חושב שאם הוא החליט את ההחלטה שלו - אני מכבד אותו".

    כספי השתמש במילים קשות. הוא אמר: "לא אשתף פעולה עם דיקטטורה ופאשיזם".

    ברכה: "אני חושב שמתי כספי חטף פה מהאוכלוסייה. בכל מקרה, אני חושב שהוא נכס צאן ברזל תרבותי למדינה. המדינה הייתה צריכה לשמר אותו, כמו שיש את היכל התהילה בארצות הברית".

    צור: "צריכה להיות כיכר מתי כספי".

    יש פער בין הגאונות המוזיקלית שלו לדעות מאוד קיצוניות בהקשר של הקורונה. הוא טוען למשל שהקורונה היא "שפעת רגילה לחלוטין".

    צור: "אנחנו ראינו בעולם שלנו אנשים שחלו ושזה פגע מאוד קשה. אני באופן אישי לא ממעיט מהחומרה של המחלה הזאת. מצד שני, כמו ששלומי אמר, זה די הרבה זמן וזה לא הולך להעלם, אז צריך ללמוד לחיות עם זה. מנסים לעבוד עם זה".

    ומה דעתכם על פרשת נגה ארז וה-BDS?

    ברכה: "שמע, אמן צעיר צריך לדעת להתנהל מול תקשורת. זה עבודה. זה בית ספר גדול מאוד, מה אתה אומר ומה אתה לא אומר. לפעמים בזה שאתה לא אומר, דרך האמנות שלך אתה עוטף קהל יותר גדול, ונותן לכל אחד את ההזדהות שלו דרך המוזיקה שלך. ג'קו אייזנברג, שעכשיו ב'האח הגדול', אמר איזה משפט אחד שהרס לו את החיים. אם לא היה אומר את המשפט הזה, אני חושב שהחיים שלו היו נראים אחרת היום. אני חושב שהמוזיקה של נגה ארז מדברת בעד עצמה. היא אמנית גדולה והיא פותחת שערים לעוד הרבה אחרים שיבואו".

    שיר הבכורה של להקת טריפולי יוצא בדיוק בשבוע שבו מציינים 30 לצאת אלבום הבכורה של כרמלה גרוס ואגנר של ערן צור (צילום: סריקה)

    שיתוף הפעולה המכונן הקודם שלכם היה כששלומי ודני עיבדו את להיטו הענק של ערן, "לילות של ירח מלא". ערן סיפר שזה השיר שלו שהכי קרוב לאהבה ממומשת. אתם מעדיפים לכתוב על אהבה נכזבת או אהבה ממומשת?

    צור: "בשיעור כתיבה שאני מעביר אני מלמד על שירי אהבה. אני מדבר בשיעור על כך שיש שני מגדלים. יש את מגדל האהבה הנכזבת והחסרה. זה מגדל שמשתרע מקדמת דנא ועד בכלל, תמיד משוררים כתבו על זה. לעומת זאת, יש את מגדל האהבה הממומשת, שבו נמצא השיר של פול מקרטני ' Silly Love Songs', והוא מדבר על זה ושואל what's wrong with that. במגדל הזה נמצא גם השיר I just called to say i love you של סטיבי וונדר. המגדל הזה הרבה יותר צנוע מבחינת גודל ועדיין תראו איזה להיטי ענק יש שם. שיר אהבה ממומשת שאנשים יכולים להקדיש אחד לשניה, וואו, זה אתגר מאוד גדול. נכון שבשירים שלי, 'לילות של ירח מלא' הכי מתקרב למקום של האהבה הממומשת, למרות שיש שם את הסייג הזה שבעצם הכול בדימיון".

    ובאיזה מגדל של שירים נמצאת להקת טריפולי?

    ברכה: "אנחנו במגדל החיים האמיתיים. אנחנו כבר שועלים ותיקים, שרצים בעיר בלילות, שותים את האלכוהול שלנו. פעם היינו אריות. היום אנחנו זאבים. עכשיו הצעירים הם האריות. אבל אנחנו מסוכנים, אנחנו זאבים".

    צור: "אני רק רוצה לחדד משהו. זה שכתבנו יחד שלושתנו - זה לא שהשירים לא אישיים. ברור שיש בהם אלמנטים אישיים. אבל זה לא שיר אהבה שאני כותב לאיזושהי דמות שבראש שלי. יש שלושה פה אז השירים הם יותר על סיפורים מהחיים של שלושתנו או של חברים או דברים ששמענו. זה נותן לזה גוון שונה מהשירים האישיים שלנו".

    עוד בוואלה!

    אחרי שרינה מצליח דחתה את ההצעה: אילה חסון תשחק ב"מנאייכ"

    לכתבה המלאה
    ברכה במשינה (צילום: ברי פרידלנדר)

    בחודש שעבר צוינו 50 שנה למות ג'ים מוריסון, וגם 10 שנים למות איימי ווינהאוס, שני חברים במועדון ה-27. היה שלב בצעירותכם שרציתם למות בגיל 27 ולהפוך לאגדות?

    צור (צוחק): "אנחנו כבר לא יכולים להיות במועדון הכפול".

    ברכה: "זה כבר לא סקסי המועדון הכפול. עברת את השלושים - זהו, אתה כבר לא נחשב".

    בשנה הבאה שניים מכם - שלומי ודני - בני שישים. איך אתם עם הגיל והמחשבות על המוות?

    ברכה: "האמת היא שאני לא מתייחס לגיל כל כך. אני חושב שאני ילד בנשמה שלי. אני עושה את מה שאני אוהב ואת מה שאני מאמין בו. הפיזיות באמת משתנה, אבל האצבע עוד עובדת טוב כשהיא מקישה על מקש ההקלטה במחשב, והגיטרה עוד מנגנת, אז הכול בסדר. זה עניין אישי של להתפתח כל הזמן, לייצר דברים חדשים. יצירתיות פותרת הכול. חיפוש, סקרנות ותנועה".

    צור: "זה גם נותן מוטיבציה. העניין של ההתעוררות ששלומי דיבר עליה חשובה לנו כאמנים מבחינה זאת שבשביל זה אתה רוצה להמשיך קדימה. אתה כל הזמן רוצה ליצור את הדבר החדש. מה שאנשים רוצים ולא רוצים ממך זה דבר אחד. אבל הדרייב שלך קדימה זה מערכת החיים ומה שנותן להם טעם וסיבה. מהבחינה הזאת, הדבר שאנחנו עושים הוא דרייבר כזה. הוא מניע".

    על מה אתם מתחרטים?

    ברכה: "עד שכל החיים אתה לומד להשלים עם החיים ולקבל כל דבר, לחבק את הרע ואת התסכול ולהכיל אותו, אתה רוצה שנביע חרטה?".

    צור: "שלומי אמר נכון. כשאתה מגיע לגילאים האלה יש קבלה של העבר שלך, של החלטות שקיבלת ופניות שעשית, שאולי הרגישו כמו פניה מוטעית אבל אחר כך אתה מבין שאם לא היית פונה ככה לא היית מי שאתה היום. אתה נבנה מהטעויות שלך".

    מקוב: "קמתי ונסעתי לאנגליה בפעם השנייה. אני חושב שאם לא הייתי עושה את זה, אולי הייתי יושב פה היום ומביע חרטה שלא ניסיתי עד הסוף. אבל קמתי ועשיתי את זה. אחרי שכבר הייתי באיזה מסלול להפוך לסינגולדה של המתופפים, לא עניין אותי להיות כמו פקיד בנק שאומרים לו מה לעשות, וחתכתי לאנגליה לנסות שוב את מזלי. אני כמעט הצלחתי בהגשמת החלום עם ההרכב TC Hug. בשיא ההצלחה חיממנו את פול וולר בהופעת פארק גדולה. היינו מאד קרובים עם חוזה פאבלישינג גדול מאיילנד".

    עוד בוואלה!

    הסרט שהפך ללהיט וההודעה שריגשה עד דמעות: אסי ישראלוף פותח את הלב

    לכתבה המלאה

    דני מקוב בימי "נקמת הטרקטור"

    דני מי המתופף האהוב עלייך, ערן מי הבסיסט האהוב עלייך, ושלומי מי הגיטריסט האהוב עלייך?

    מקוב: "זה תלוי. אם היית שואל אותי בגיל 27, לפני ההתאבדות, מי המתופף האהוב עליי, הייתי אומר איאן פייס מדיפ פרפל. היה אז ריב מי יותר טוב, הוא או ג'ון בונהם, ואמרתי שאיאן. היום בדיעבד אני מחזיק מג'ון בונהם פורץ דרך הרבה יותר גדול".

    ברכה: "זו בחירה קצת קלישאתית, אבל ג'ימי הנדריקס. אני אוהב אותו, גם בגלל המוזיקליות שלו דווקא, כי מאחורי הרעש שהוא מייצר יש מלודיות מאוד מרגשות, וגם כי יש לו גם סאונד של שיחרור ופראות שמאוד השפיעו עליי. מאוד הושפעתי באייטיז מרוברט סמית'".

    צור: "אני יכול למנות את הבסיסטים הגדולים ביותר שלי, שמנגנים רק בס - ג'אקו פסטוריוס, מיק קארן מלהקת ג'אפן וטוני לוין. אבל אני אוהב גם את הבסיסטים שכותבים שירים ושרים כמו מקרטני, רוג'ר ווטרס וסטינג".

    איזה סופרגרופ אתם הכי אוהבים?

    צור: "המונח הזה, סופרגרופ, יותר בא מבחוץ. אנחנו לא מרגישים סופרגרופ. אתה לא יכול להגיד 'בוא נעשה סופרגרופ', יש בזה משהו משתק".

    ברכה: "אנחנו גם לא תכננו להקים סופרגרופ. אנחנו יותר בעניין של סופר מרקט".

    עוד בוואלה!

    תמיר קליסקי תבע 2.5 מיליון שקל מאתניקס ואייל גולן - וחויב לפצותם ב-70 אלף שקל

    לכתבה המלאה

    טרם התפרסמו תגובות

    הוסף תגובה חדשה

    בשליחת תגובה אני מסכים/ה
      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully