"לשחקנים צעירים בימינו כבר לא אכפת אם הם מתנשקים עם גבר או עם אישה"

    פרנסואה אוזון הוא אחד הבמאים הצרפתיים הבולטים בדורו והמוכרים בישראל, וגם סרטו החדש, "קיץ 85", עולה כאן בסוף השבוע. בריאיון, הוא מסביר למה גיבור הסרט יהודי, למה אין סצינות סקס ולמה אין לו נוסטלגיה לשנות השמונים

    • פרנסואה אוזון
    טריילר הסרט "קיץ 85" (בתי קולנוע לב)

    כשפרנסואה אוזון היה בן 18, הוא קרא את "Dance on My Grave" - ספרו של איידן צ'יימברס הנחשב לאחד מספרי הנעורים הראשונים שעסקו באהבה חד-מינית. הקריאה השפיעה עליו עמוקות, עד כדי כך שהוא התיישב לכתוב תסריט על פי הרומן - אבל מעולם לא הוציא אותו לפועל. גם כמה במאים אחרים תיכננו לנסות לעבד את הספר, אך גם זה לא הסתייע.

    השנים חלפו, ואוזון צמח להיות אחד מן הבמאים הצרפתיים הפוריים והבולטים בימינו - בין השאר, הוא אחד מן הקולנוענים היחידים באירופה שכמעט כל סרט שלו זוכה להקרנות בישראל, ובדרך כלל להקרנות מסחריות: למשל, "בריכת שחייה", "שמונה נשים" ו"פרנץ". ואז, כשלושים וחמש שנה לאחר שקרא את הספר, החליט הבמאי להוציא סוף כל סוף את חלום נעוריו לפועל. התוצאה היא "קיץ 85", שעולה כאן לאקרנים היום (חמישי).

    "למה חיכיתי כל כך הרבה זמן? זו גם שאלה ששאלתי את עצמי", אומר אוזון בריאיון לוואלה! תרבות לכבוד צאת "קיץ 85" לאקרנים בישראל. "אף פעם לא שכחתי את הספר הזה. תמיד אהבתי אותו ותמיד אמרתי לעצמי שאם אהיה במאי, אז אעשה ממנו סרט. חיכיתי, כי קודם לכן הייתי קרוב מדי לגיל של הדמויות. עכשיו, כשאני זקן ומנוסה יותר, אני מבין אותן טוב יותר ותפסתי מהן את המרחק ההכרחי".

    הספר המקורי מתרחש בעיירת חוף באנגליה. אוזון העתיק את העלילה לעיר ים צרפתית, וגם העביר את העלילה מתחילת שנות השמונים ל-1985, כדי שיוכל לשלב בה את אחד השירים האהובים עליו, "In Between Days" של הקיור שיצא רק באותה שנה.


    "הומואים וקשישות זה הקהל שלי": ריאיון עם פרנסואה אוזון על "החברה החדשה"

    "לי יש טעם רע? לחיים יש טעם רע": ריאיון עם פרנסואה אוזון על "מאהב כפול"

    עוד בוואלה!

    "המוות של אמא שלי הוא כמו סכין שנעוצה בגב. לצלם את הסרט היה כמו לחוות 18 הלוויות"

    לכתבה המלאה
    היופי והכאב. מתוך "קיץ 85" (צילום: קולנוע לב)

    מעבר לכך, העלילה נשארה דומה: סיפורו של אלכסיס, נער חולמני וחובב שיט, שסירתו מתהפכת, מה שגם הופך עליו את עולמו. מי שמציל אותו מתגלה כצעיר בשם דויד, שיהפוך לאהבה הראשונה שלו וישנה את חייו. אך כפי שמעיד שם הספר עליו מבוסס הסרט וכפי שמתגלה לנו כבר בדקות הראשונות, המוות אורב להם בפינה ומאיים ליצור תפנית נוסף בחייהם, והפעם טרגית.

    אלמנט נוסף שנאמן למקור: בסרט, כמו בספר, דויד הוא בן דת משה. "שאלתי את הסופר למה הגיבור יהודי", אומר לי אוזון. "הוא ענה שהספר שאב השראה מעיר באנגליה שיש בה קהילה יהודית לא קטנה, אז זה היה טבעי מבחינתו. חוץ מזה, מנהגי הקבורה שייחודיים ליהדות מאפשרים את אחת ההתפתחויות העלילתיות, שכמובן לא נחשוף. אך מעל הכל, שמרתי על הזהות היהודית של הגיבור מאותה סיבה ששמרתי על הזהות המינית שלו. מבחינתי, זה לא משנה אם הוא הומו או לא ואם הוא יהודי או קתולי. בסופו של דבר, זה סיפור אהבה ואהבה זו אהבה".

    "מה שמלכתחילה אהבתי בספר, זה שהוא סיפור על התפכחות", ממשיך אוזון. "אולי הנערים של היום כבר פחות תמימים, אבל אנחנו היינו מאוד תמימים. סיפרו לנו מעשיות וחשבנו שהעולם הוא סיפור אגדה. כשאלכסיס פוגש את דויד, הוא משוכנע שמדובר באביר על סוס לבן, אבל כמובן שהוא מגלה שאין אבירים ואין סוסים לבנים, וכל היופי והסבל בסיפור באים מן ההתפכחות הזו. למה בני נוער נוטים להיות אלימים? כי הם פורקים את כאב ההתפכחות".

    הכי חרוץ שיש. פרנסואה אוזון בפסטיבל קאן האחרון (צילום: GettyImages, פסקל לה סגרטן)

    את אלכסיס מגלם פליקס לפבר ואת דויד בנז'מן וואזן, שניהם שחקנים בתחילת שנות העשרים לחייהם. "הם שייכים לדור שמיניות לא מזיזה לו", אומר הבמאי. "מבחינת דורות קודמים של שחקנים בקולנוע הצרפתי, זה היה ביג דיל אם אתה מתנשק עם גבר או עם אישה, אבל מבחינתם? זה היינו כך, הכל לגמרי טבעי מבחינתם".

    למה אין סצינות סקס בסרט?

    "אחרי 'כחול הוא הצבע החם ביותר', על סצינות הסקס הלסבי הגרפיות שבו, כולם בקולנוע הצרפתי התחילו לצלם סצינות כאלה, אז לא רציתי לחזור על הקלישאה הזו. ניסינו לצלם סצינה אחת בה הגיבורים מחקים את הקאמה סוטרה ושוכבים בכל התנוחות המיניות האפשריות, אבל לא הפסקנו להתפוצץ מצחוק בזמן הצילומים, אז חתכנו אותה בעריכה. יש בסרט נשיקות ויש נגיעות, אבל את כל השאר אני מעדיף להשאיר לדימיון הקהל".

    בלי נוסטלגיה ובלי סקס. מתוך "קיץ 85" (צילום: קולנוע לב)

    מהי 1985 מבחינתך?

    "אין לי שום נוסטלגיה לשנות השמונים, כי הייתי חלק מהדור שגילה את המיניות יחד עם התפרצות האיידס. רק התחלנו לגלות מה זה אהבה ומה זה רגשות, וכבר הזהירו אותנו לא לעשות אהבה. זו היתה תקופה כואבת".

    אתה עושה שימוש נפלא בשירים מן התקופה. לפי מה בחרת את הפסקול?

    "יש בו שיר של הקיור, כי הייתי מעריץ גדול של הניו ווייב הבריטי - הקיור, הסמיתס וכדומה. בצד זאת שילבתי גם להיטים צרפתיים מהתקופה, למשל 'Toute premiere fois' של ז'אן מאס. אני לא יכול להזכיר אותו באותה נשימה כמו הקיור, זה יותר סוג של גילטי פלז'ר מבחינתי".

    פלייליסט בהשראת הסרט

    אוזון כל כך חרוץ, שהספיק להשלים מאז סרט נוסף בשם "Everything Went Fine", שהוקרן במסגרת התחרות הרשמית של פסטיבל קאן האחרון ואף הוא נרכש להפצה בישראל. בניגוד ל"קיץ 85", הוא לא עוסק בנעורים אלא בזקנה, אבל גם בו ענן החידלון מרחף כל העת מעל הגיבורים. כנראה שזה סוג הקולנוע שמתאים לימי הקורונה.

    טרם התפרסמו תגובות

    הוסף תגובה חדשה

    בשליחת תגובה אני מסכים/ה
      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully